מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת משפחת לנגפורד, מהר עמשא.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: בועז (35), שי (36), סיני (5), גלבוע (2).
הדירה? קרוואן בשכירות. משלמים 1,800 שקל. בונים בית בשכונה החדשה ביישוב בעלות של כמיליון וחצי שקל.
הר עמשא? שי: "אנחנו 20 ק"מ מערד וממש מחוץ לקו הירוק, לא רחוק מחברון, ליד יער יתיר. זה היה פעם קיבוץ ודי ננטש. היישוב הפך למין מושב שיתופי עם כ-60 משפחות. מכירים אחד את השני לפעמים ברמה מאוד אינטימית".
איך הגעתם לפה? בועז: "אני מבני-ברק ממשפחה דתית לא חרדית, ושי ממושב בעמק יזרעאל. אנחנו יחד מגיל 18". שי: "גרנו בבאר-שבע בעקבות הלימודים של בועז ולא ממש התחברתי, וגם היה יקר לנו שם, אז התחלתי לחפש את היעד הבא. חיפשתי קהילה. זה קצת סוף העולם אבל זה מתאים לנו". בועז: "זה קרה די במקרה. הגענו לכנס של משרד השיכון שהיו שם ביתנים של יישובים שקלטו אנשים חדשים. אבל הגענו באיחור והדוכנים של שדרות והר עמשא היו היחידים שעוד היו פתוחים. הסתכלנו על המפה, נראה סבבה. האנשים היו נחמדים, זה נשמע ישים, אז אמרנו למה לא". שי: "יש פה שקט ונופים ומזג אוויר נפלא. בחורף קר אבל הקיץ זה בונוס רציני. המזגן הוא לקישוט. גם לילדים זה חלום".
איפה הם לומדים? שי: "הם עוד קטנים אז עדיין ביישוב, אבל אנחנו שייכים למועצה אזורית תמר ובית הספר האזורי הוא בנווה זוהר, ליד מלונות ים המלח. 45 דקות נסיעה. זה בית ספר קטן וטוב אבל רחוק. אם הילד ירצה לנסוע אחר הצהריים לחבר בעין גדי, זה 3 שעות על הכביש. מטורף". בועז: "זה פריפריית קיצון. השלמנו עם זה".
הקרבה לקו הירוק? בועז: "זה אזור מאוד שקט ויש יחסים טובים עם השכנים מסביב. היה פה גל גניבות לפני שנתיים שבעקבותיו הקיפו את היישוב בגדר מסיבית. יש לי חברים פלסטינים שגרים ליד והקשרים טובים. היינו אצלם בארוחת רמדאן. הרבה פעמים אני נדהם מהמציאות שהם חיים בה. למשל, חבר פלסטיני שהחרימו לו את הרכב כי הוא נכנס בטעות לשטח אש ודרשו ממנו 3,080 שקל, בלי דוח, בלי הסבר, וכל הניסיונות לעזור לו לא הצליחו. לא ייאמן שדברים כאלה קורים בישראל".
מה אתם עושים? שי: "אני מהנדסת סביבה באינטל בקריית-גת. זה המפעל שמייצר את השבבים ומסתובבים בו חומרים כימיים ואני אחראית שנעמוד בדרישות החוק לשמירה על בריאות העובדים וגם הסביבה. יש סטנדרטים מאוד גבוהים, זו תרבות אמריקאית, אז הכל עובד לפי הספר. אני זו שבאה למנהל המפעל ודורשת ממנו לעמוד בדרישות ועובדת גם מול הרגולטורים. בסופו של דבר אני ממלאת את התפקיד שלי מתוך ראייה שאני והילדים שלי חיים פה, ועם כל הלויאליות למפעל, לא הייתי רוצה שיזהם את האוויר, הים או הקרקע. ביישוב אנחנו עכשיו גם במאבק נגד חוות טורבינות רוח ענקית שרוצים להקים ממש לידנו".
טורבינות? שי: "אושרה הקמה של עשר טורבינות לייצור חשמל. כל אחת 180 מטר גובה עם מוטת כנפיים של 100 מטר. זה משהו מפלצתי, פחות מחצי ק"מ מהבתים שלנו. זו בנייה מסיבית של תשתיות כבדות, ויש ריצוד (של אור כתוצאה מתנועת הטורבינות) ורעש והשפעות על הסביבה. לא נראה לנו שהם לוקחים בחשבון את כל ההיבטים של הפגיעה בסביבה וביער היפהפה הזה".
בועז? "דוקטורנט לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית, או במילים אחרות חוקר מערות. אנחנו מגיעים למערות וממפים אותן, מגלים מערות חדשות. זה כמו גילוי ארצות, זה מרגש. וזה מונע מסקרנות תהומית – זה מה שמניע בן אדם לשבת עם הלחיים דבוקות לקרקע, עם קרציות שמטפסות עליו, ולנסות בפטיש ואיזמל להרחיב איזה מעבר כדי לגלות מה יש בצד השני".
גילית פעם משהו מעניין? בועז: "תמיד מוצאים דברים, כי אבותינו גרו פה במערות. השיא מבחינתי היה כשנכנסנו למפות את מערת התאומים ליד בית שמש, וגילינו שיש לה חלקים שלא נכנסו אליהם, ומצאנו מטמון של 120 מטבעות רומיים מכסף, שלוחמי בר כוכבא ריטשו את פני הצורר הרומי שעליהם והטביעו במקומם סמלים יהודיים. זה המטבע בעל הערך הכספי הגבוה ביותר שהיה אז. היה אפשר לקנות במטבע אחד בית ונחלה".
מינוס? שי: "לשמחתנו לא. אנחנו במצב לא רע, אבל לא זול לגור פה. זה דורש שני רכבים ומוציאים המון על דלק". בועז: "בבאר-שבע היינו יוצאים לפחות פעם בשבוע לאכול או לסרט. פה מדברים על זה ואז זה מגיע לפרקטיקה – ואנחנו מוותרים. יוצאים לטייל מדי פעם, יוצאים לערד או באר-שבע, אבל בעיקר מבלים בבית. אין לנו טלוויזיה, אז עם כוס יין במרפסת ומדברים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
