"המחאה היא התקווה הגדולה ואולי האחרונה שיש לישראל שיכולה להביא שינוי ופיתרון לבעיות הכלכליות ארוכות הטווח. מסוף שנות התשעים אני מדבר על הבעיות האלה, והן הובילו למצב הנוכחי – אם כי הוא הוקדם במידה מסוימת בגלל שנאשם בשחיתות לא מצא פרטנרים אחרים להרכבת ממשלה. אבל הפרטנרים של הליכוד כיום יהיו הרוב יום אחד, ותהליכים שאנחנו רואים כבר עשרות שנים מתחילים לבצבץ בממשלה הנוכחית. המחאה הזאת הוציאה אנשים מאזור הנוחות בצורה שאף פעם לא ראיתי בישראל, אז זו ההזדמנות שלנו, אבל צריך להבין גם מה עושים ביום שאחרי כדי שבאמת נוכח לתקן את בעיות השורש ארוכות הטווח - כי אחרת נחזור לכל זה בעוד עשרים שנה".
את הדברים האלה הסביר פרופ' דן בן-דוד, מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב, שמשמש גם כמנכ"ל מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, ב"כסף חדש", הפודקאסט הכלכלי של ynet. בן-דוד אכן מזהיר מהמגמות הכלכליות-חברתיות של ישראל כבר כמעט רבע מאה, אך כעת הוא טוען שייתכן שהגענו לנקודת האל-חזור, ושהסיכוי היחיד לשמור על מדינת ישראל כמדינה מערבית, משגשגת וליברלית גם בעשורים הבאים - הוא להתחיל לטפל בבעיות השורש באופן מיידי. לריאיון המלא האזינו לנגן שבראש הכתבה או חפשו "כסף חדש" באפליקציות הפודקאסטים.
"אנחנו ברגע האמת של ישראל", טוען פרופ' בן-דוד, "אין דרך אחרת לומר את זה. מחצית מהילדים היום מקבלים השכלה של עולם שלישי, והם שייכים לחלקי האוכלוסייה שגדלים הכי מהר. כשהם יגדלו הם לא יוכלו להחזיק משק של עולם ראשון, רק משק עולם שלישי. בלי זה אין לך מערכת בריאות של עולם ראשון, אין מערכת רווחה, אבל גם אין צבא של עולם ראשון. לא נוכל להגן על עצמנו", מסביר בן-דוד.
פרופ' דן בן-דודצילום פרטיהבעיה מתעצמת לדבריו בגלל ששכבת האוכלוסייה שמחזיקה את הכלכלה בישראל קטנה מאוד, וחלקים ממנה שוקלים לעזוב בגלל המצב: "אם אנחנו מסתכלים על כל האנשים שעובדים בהייטק וכל הרופאים וכל הסגל הבכיר באוניברסיטאות - אנחנו מגיעים לסדר גודל של 400 אלף איש, 4% מהאוכלוסיה. אם רק מעטים מהם, כמה עשרות אלפים למשל, יקומו ויעזבו – תיעלם פה הקבוצה ששומרת את ישראל בעולם הראשון. זה לא שלא יהיה משק אחר כך, יהיה משק, השאלה איזה.
"אני חושש שבקבוצות האלה שמחזיקות את המשק הישראלי מתחיל ליפול האסימון, שלמרות שהממשלה שאנחנו רואים היום אולי הוקמה בחטא בגלל שעומד בראשה נאשם בפלילים, זה בעצם הקדים לנו את העתיד וקיבלנו איזשהו פרומו לאיך הולך להיראות העתיד של מדינת ישראל בעוד כמה עשורים, כשלאותן קבוצות שכרגע בשלטון יהיה רוב מוחלט בציבור. וכשיהיה להם רוב, אם סדרי העדיפויות לא ישתנו, הלך על מדינה ליברלית ומתקדמת בישראל.
"עכשיו אם אנשים מאמינים שאין לנו סיכוי לעצור את הנחשול הדמוגרפי הזה, למה להם להישאר? למה להם להיאבק בכלל? אם אף אחד לא נותן תקווה ומסביר מה עושים כדי לעצור את הנחשול הזה – ואני לא בטוח שאפשר, כי אנחנו כבר בזמן פציעות – אז למה להישאר? אבל, אם תהיה פה הנהגה שתצליח להסביר איך מתמודדים עם המצב ותצליח לרתום את אנשי המחאה או אחרים שיתחילו לדבר על הדברים המרכזיים שצריך לעשות – אולי נוכל למנוע מחלק ממי ששוקל לעזוב לעשות זאת. אם לא, אז נגיע ליום שאחרי המחאה, שאני מקווה שהוא קרוב, ונסתכל ימינה ושמאלה ונראה שהחבר'ה שצריכים לשמור אותנו בעולם הראשון כבר עזבו – ואין דרך חזרה".
האתגרים הכלכליים שעומדים בפני מדינת ישראל | צחי שדה ופרופ' דן בן-דוד ב"כסף חדש"
"הסיפור המרכזי הוא רמת החינוך הגרועה"
רוב בעיות השורש של מדינת ישראל, לטענתו של פרופ' בן-דוד, מתכנסות לאיכות הגרועה של מערכת החינוך: "הסיפור המרכזי הוא רמת החינוך בישראל. מצד אחד יש לנו אוניברסיטאות מהטובות בעולם, מצד שני בתי הספר בישראל, בעיקר בתחומי היסוד – מתמטיקה, מדע וקריאה – ההישגים של ילדי ישראל מתחת לכל המדינות המפותחות, וזה עוד בלי שהחרדים נכללים בחישוב הזה – כי מרביתם בכלל לא לומדים את החומר אז הם גם לא משתתפים במבחני ההשוואה הבינלאומיים.
"החלק של האוכלוסייה החרדית מכלל האוכלוסייה גדל באופן אקספוננציאלי, אם היום הם מהווים רק 5% מקרב בני ה-50 בישראל, 25% מהתינוקות עם חרדים, ועוד 25 שנה מחצית מהתינוקות בישראל יהיו חרדים. ויחד עם זאת, זו לא הסיבה שמערכת החינוך בישראל בתחתית של העולם המפותח, אבל אם היינו מכלילים אותם בחישוב המצב היה עוד יותר גרוע.
"ההישגים של הילדים שלומדים בזרם הממלכתי הם לא יותר מבסדר. הם מעל ל-60% מהמדינות המפותחות. במערכת הממלכתית-דתית הרמה היא כבר מתחת ל-80% מהמדינות המפותחות, וזה למרות שהילדים האלה מקבלים יותר כסף מכל אחד אחר בישראל פר תלמיד. הילדים הערבים בישראל, לא רק שהם לא שייכים לעולם הראשון מבחינת רמת החינוך, הם גם מתחת להרבה מדינות בעולם השלישי. אם משווים את הילדים הערבים בישראל רק למדינות המוסלמיות שהשתתפו במבחן פיזה האחרון, הילדים שלנו נמצאים מתחת ל-9 מתוך 10 המדינות המוסלמיות – כך שאנחנו מדברים על מערכת החינוך הישראלית שהיא הגרועה בעולם המפותח ולא מכינה את הילדים שלנו לעתיד. המערכת הזאת מחבלת בכל היכולת שלנו להתחרות עם אותן מדינות בהמשך, ולכן אנחנו מקבלים משק שהוא מאוד דו-קוטבי – חלק מאוד מצומצם עם פיריון עבודה גבוה וכל השאר כאילו שייכים לעולם אחר בכלל".
"אחת הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך היא התוכן, מה הילדים לומדים. אנחנו באים בטענות לחרדים שלא מלמדים ליבה, אבל לא הגדרנו גם לעצמנו מה זה ליבה. ברור שחייבים לשדרג את הרמה בצורה מאוד משמעותית, לתת ארגז כלים שיאפשר לילדים הישראלים לעבוד במשק מודרני וגם להבין איך פועלת דמוקרטיה ליברלית – אלה שני דברים שחייבים להיות בארגז הכלים של דמוקרטיה שרוצה להגן על עצמה בעתיד.
"מעבר לזה, חייבים גם להפוך את מערכת החינוך לאחידה לכל הילדים בישראל. זה לא אומר שכל בתי הספר צריכים ללמד אותו דבר, כל אחד יכול להתמקד בהשקפות העולם שלו – יותר תרבות, יותר דת, יותר ספורט – אבל הליבה שנדרשת כדי לתת לילדים כלים להשתתף במשק מודרני היא אותו דבר בכל העולם.
"יש כלים מסוימים שצריך לתת לילדים כדי שיוכלו להתחרות עם עובדים אחרים כשיהיו גדולים. ההבדל בין ישראל למדינות מפותחות אחרות זה שאמנם גם לנו יש חוק חינוך חובה, אבל אנחנו היחידים שמאפשרים להורים למנוע מילדיהם את זכותם היסודית לארגז כלים לעבודה במשק מודרני, אין דבר כזה באף מדינה. גם בארה"ב שאפשר לעשות 'הום סקולינג', הילדים חייבים לעבור מבחנים. אם הם לא עוברים – חייבים לשלוח אותם לבית ספר, ואם לא אז ישלחו את ההורים לכלא. אין חוכמות בעניין הזה.
"בנוסף, חייבים לדאוג לאיכות המורים. יש מורים שהיו יכולים לעבוד בכל מקצוע ובכל זאת בחרו מתוך שליחות להיות מורים, ולא כל המורים אותו דבר, אבל עם זאת הרמה הממוצעת של המורים בישראל היא בתחתית של המדינות המפותחות. זה צריך לעבור דרך עדכון מסלול ההכשרה של מורים".
"הערבים רוצים ללמוד, החרדים מונעים לימודים"
עוד הדגיש בר-דוד כי זה נכון שהרמה בבתי הספר נמוכה גם בחברה החרדית וגם בחברה הערבית, אך יש להבדיל בין הסיבות לכך: "רמת הידע בשני המגזרים מאוד נמוכה, אבל בחברה הערבית רוצים ללמוד, והמדינה לא מאפשרת להם את זה, אגב שר האוצר שרוצה עכשיו למנוע תקציבים מהחברה הערבית. כבר שנים שאנחנו לא נותנים את התגבור הנחוץ לאוכלוסייה הערבית וגם לאוכלוסייה היהודית בשכונות המצוקה והפריפריה החברתית. יש קשר הדוק בין השכלת הורים להישגים של הילדים, ואנחנו לא עוזרים לאוכלוסיות האלה להתגבר על הפער.
"אצל החרדים זה סיפור אחר לגמרי. הם מונעים בכל כוחם כל ידע שהילדים שלהם צריכים כדי להתמודד עם העולם והמשק המודרניים. הפוליטיקה נמצאת בתוך מערכת החינוך, המפלגות הפוליטיות בתוך בתי הספר, זה חייב להיפסק. אני חושב שאין עם מי לדבר על זה בקרב ההנהגה החרדית, אבל אני כן חושב שיש עם מי לדבר על זה בקרב החברה החרדית בכלל. לא סתם הפוליטיקאים החרדים חוששים שלחרדים יהיו טלפונים חכמים שיפתחו להם דלת לעולם. הם בעצם גוזרים על הילדים שלהם חיי עוני, ונראה שאף אחד לא יוכל לממן אותם כשהם יגדלו".
"סדרי העדיפויות הלאומיים השתנו"
עוד פירט פרופ' בן-דוד על הבעיות המרכזיות הנוספות במשק: "עד שנות השבעים ישראל הלכה והתקרבה בצעדי ענק למדינות המובילות. הסיבה הייתה עדיפויות לאומיות - בנינו אוניברסיטאות מחקר, בנינו בתי חולים, בנינו אותם בצורה כזו שלמרות שהאוכלוסייה כאן גדלה בצורה אקספוננציאלית, מספר המיטות לנפש נשאר קבוע. מספר אנשי הסגל האקדמי באוניברסיטאות גדל בצורה כזו שכמעט הגענו לרמות של ארה"ב באמצע שנות השבעים. בכבישים מבחינת מספר כלי הרכב לקילומטר כביש, הגענו לשוויון מלא עם המדינות הקטנות באירופה. עשינו צעדי ענק להתקרב לעולם הראשון, ואז באה מלחמת יום הכיפורים והפכה פה את הקערה.
"מאז שנות השבעים לא התאוששנו, אבל מה שחמור זה ששינינו מקצה לקצה את העדיפויות הלאומיות של מדינת ישראל. מספר אנשי הסגל האקדמיים באוניברסיטאות המחקר, שעלה בצורה אקספוננציאלית, ירד מאז שנות השבעים ב-60%. מספר המיטות בבתי חולים פר נפש בנפילה חופשית, והיום בתי החולים בישראל הם מהצפופים במערב. אנשים פה חוטפים מחלות בבתי החולים ומתים מהן בסדרי גודל שלא מוכרים בכלל במערב.
"מבחינת הצפיפות על הכבישים - אם הגענו לשוויון מלא עם המדינות הקטנות באירופה, היום אנחנו פי 3 צפופים מהם, למרות שאין הרבה כלי רכב בישראל יחסית. התירוץ המרכזי היה הוצאות הביטחון, אבל זה פשוט לא נכון. אפשר לראות שגם בלי הוצאות הביטחון, ההוצאות האזרחיות שלנו היו גבוהות ממוצע ה-OECD, אבל מה שקרה כאן זה שהכספים האלה במקום להיות מופנים לכיוונים ממלכתיים התחילו להיות מופנים לכיוונים סקטוריאליים אישיים מפלגתיים, וזה התחיל עוד הרבה לפני הממשלה הנוכחית, כמובן".
לסיום, הוסיף פרופ' בר-דוד כי "אנחנו מסתכלים היום על העברת השיח מימין-שמאל ודתי-חילוני, לדמוקרטיה ליברלית לעומת קבוצות שמתוך הגדרה הן אינן סובלניות. החרדים לא סובלניים לאחר. המפלגות הגזעניות-משיחיות לא סובלניות לאחר. כלומר, אין כאן יכולת לעשות הסכם עם קבוצות כאלה, כי ברגע שאתה עושה הסכם, אם הם לא סובלניים, וזה הרי מתוך ההגדרה שלהם, הם ירצו יותר, ידחפו יותר, ילחצו יותר. צד אחד חייב לנצח פה, ואם זה לא יהיה הצעד הליברלי הדמוקרטי, איבדנו את המדינה כפי שאנחנו מכירים אותה".
אם פספסתם: על רקע הירידה בהכנסות המדינה והגידול שנרשם בגירעון וצפוי להמשיך לטפוח, אתמול דיברנו עם נציבת מס הכנסה לשעבר, טלי ירון אלדר, שהסבירה מה האפשרויות שעומדות בפני הממשלה, האם הן כוללות העלאת מיסים ואיזה מס הכי משפיע על ההכנסות. וגם: ההתנגדות של בעלי עסקים לעבודות ברחוב אלנבי בת"א ואיך בונים שכונה שלמה בשנתיים וחצי? לפרק המלא שעלה אתמול>>
בכל יום מראשון עד רביעי רועי כ"ץ, צחי שדה ודן רבן מביאים לכם את החדשות הכלכליות המעניינות של היום ועוד הרבה דברים שמשפיעים על הכיס של כולנו. חפשו אותנו ב-ynet פודקאסטים או באפליקציות הפודקאסטים המובילות
