מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: אודרצ'וק, מבאר-שבע.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אנטולי (52), לידיה (47), ורוניקה (18), ויטלינה (10), אנה (9), אנג'לינה (6).
מחוץ לתמונה: רומן (26), מקסים (24), ולאדיסלב (23), ויקטוריה (22), אלה (16).
הדירה: בשכירות, 6,500 שקל כולל ארנונה.
ישראל? אנטולי: "אנחנו שישה חודשים בארץ, עזבנו את אוקראינה יומיים אחרי שהתחילו ההפגזות. יצאנו מהעיר רובנו לכיוון רומניה, אבל היו תורי ענק אז החלטנו להסתובב והצלחנו לצאת דרך מולדובה, ומשם לרומניה. ואז היינו צריכים להחליט – לנסוע לארה"ב או לישראל. יש לי קרובי משפחה בארה"ב וללידיה יש פה משפחה. אבא שלה הוא חסיד אומות העולם וקבור בישראל. במלחמת העולם השנייה הוא הציל שני ילדים יהודים והחביא אותם אצלו בבית. הוא סיכן את החיים שלו כי הוא האמין באלוהים. שני הבנים הגדולים שלנו הגיעו לישראל עוד לפני המלחמה ועבדו פה, אז בחרנו בישראל".
ברחתם? לידיה: "יצאנו בשלושה רכבים עד לגבול, ואז נכנסנו לרכב אחד עם כל המזוודות על הגג כדי לחצות את הגבול. חשבנו שנתרחק לכמה ימים והכל יירגע ונחזור. הבן שנשאר באוקראינה, רומן, התעקש שנצא, ועמדנו במעבר הגבול ובכינו כל כך ולא האמנו שזה קורה. פחדנו שלא ייתנו לאנטולי לצאת, אבל בגלל שאנחנו משפחת מרובת ילדים איפשרו לו. הילדה שאלה לאן הולכים ולא ידענו לענות, אמרנו לה שכרגע אנחנו פשוט עוזבים. השארנו הכל מאחור חוץ מכמה בגדים. בשעתיים דחפנו הכל למזוודה וברחנו".
נפרדתם מחברים? לידיה: "לא הספקנו להיפרד מאף אחד". ורוניקה: "אני שומרת על קשר עם החברים שנשארו שם דרך הטלפון. הלימודים התחדשו ואני ממשיכה את הלימודים אונליין". לידיה: "הקטנות סיימו את שנת הלימודים אונליין, והן נכנסו לבית ספר בבאר-שבע וממשיכות במקביל גם ללמוד באוקראינה".
בית ספר? אנה: "אני מבינה חלק ממה שהמורה אומרת. יש לי קצת חברות מרוסיה ואוקראינה שהגיעו גם לא מזמן". לידיה: "פה יותר קל להם במתמטיקה ובאנגלית. מה שהיא לומדת בכיתה ה' היא למדה באוקראינה בכיתה ב'". אנה: "פה קוראים פחות טוב באנגלית".
אוקראינה? אנטולי: "חיינו חיים טובים. לי היה בית מלאכה לנגרות ולידיה טיפלה בגינה הגדולה שהייתה לנו, והייתה תופרת וגם אופה עוגות למכירה". לידיה: "יש לנו שם בית ועסק של בעלי ועוד בית קיט קטן. הבן שעדיין שם לא יכול לצאת כי הוא בגיל הגיוס והוא חלק מהמאמץ המלחמתי". אנטולי: "כשהייתה המלחמה הראשונה ב-2014, אירחנו הרבה פליטים מאזור דונייצק. הייתי מסתכל עליהם ואומר לעצמי שכדי להבין מה זה פליט צריך לעבור את זה. ועכשיו אנחנו עוברים את זה".
מה אתם עושים? אנטולי: "אני עובד עכשיו בשיפוצים, ולידיה בניקיון בתים". לידיה: "הכי קשה לי שאני לא מספיק עם הילדות בבית, אבל אני גם מבינה שאין ברירה ואני חייבת להביא כסף הביתה. גם מקסים ושתי הבנות הגדולות עובדים". אנטולי: "אנחנו משפחה מרובת ילדים וכולם עוזרים. זו השיטה הכי טובה לחנך ילדים".
מתגעגעים? אנטולי: "אנחנו מאוד עסוקים, עובדים מהבוקר ועד הלילה, והכל חדש. שם הדברים היו פשוטים יותר". לידיה: "גם השפה חדשה. אני רוצה להגיד משהו ולא יכולה. למשל בכיתה והעליבו את אנה, והיא לא ידעה איך להגיד את זה למורה, וגם אנחנו לא, אז היה צריך שקרובים יתקשרו ויסבירו. קשה להגן על הילדים בלי שפה". אנטולי: "אבל אנחנו מאוד אוהבים את ישראל ורוצים להפוך לישראלים. אבא של לידיה נפטר ב-2018 ולא הספקנו להגיע להלוויה. והנה הגורל הביא את כולנו לכאן, ואנחנו מנסים לקבל אישור חוקי להישאר כאן".
מצב כלכלי? לידיה: "אם היינו רק אני ובעלי לבד לא היינו מצליחים. אבל כולנו עובדים". אנטולי: "יש לנו את הדברים הבסיסיים, וישראל עזרה לנו לא מעט. כולם מבינים את הטרגדיה ומנסים לעזור. כל מה שיש לנו בבית, הציוד החשמלי והריהוט, אלה מתנדבים וארגוני צדקה כמו קק"ל בריטניה (JNF-UK) שהעבירו לנו תווי סיוע לרכישת ציוד, וזה היה מרגש. כשהם הבינו שאבא של לידיה הציל יהודים בשואה, הם העבירו לנו בשם הקהילה היהודית באנגליה סיוע נוסף, ועם הכסף הזה אנחנו מתכוונים גם לחתן את הבן שלנו. שכנים קנו לנו מקרר חדש ומשפחה אחרת הביאה לנו את הספות ומאחרים קיבלנו שולחן וכיסאות. אפילו מישהו תרם לנו דשא מלאכותי לגינה".
טיילתם בארץ? לידיה: "אין זמן. אנחנו כל הזמן עובדים, כי צריך כסף כי מקסים מתחתן. אמרנו לו שיחכה קצת אבל אין לו סבלנות".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
