ד"ר דנה טבת, מומחית ותיקה בהתנהגות צרכנים, מבית הספר אריסון למינהל עסקים, לא הסתירה את הפתעתה למקרא תוצאות הסקר שערכה בלעדית עבור "ממון", ושלדבריה "שברו את כל המיתוסים סביב החזרה לבית הספר". מהסקר, שביצעה באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4All, עולה ש־54% מהנשאלים – הורים לילדים העולים לכיתות א'־ט' – אמרו שקנו או שהם שוקלים לקנות ציוד לקראת החזרה לבית הספר דווקא ברשתות הסטוק.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"זה מפתיע אותי מאוד, גם בתור הורה, לא היה לי מושג שרשתות הסטוק חזקות כל כך", אומרת טבת. "הפתיעו במיוחד שתי עובדות בולטות: גם אצל הורים שילדיהם עולים לכיתה א' - קודש הקודשים של ההצטיידות לקראת בית הספר – נכנסה חזק תודעת המחיר ורבים מהם בוחרים בחנויות הסטוקים. והדבר השני הוא שהתופעה חדרה גם לבעלי ההכנסות הגבוהות: 45% מתוכם הצביעו על רשתות הסטוק כיעד הרכישה".
האם הדימוי של חנויות הסטוק כחנויות הזולות ביותר שתמיד תמצאו בהם את המוצרים הזולים ביותר עומד במבחן המציאות? לא בהכרח. בבדיקה שערכנו באמצעות המועצה הישראלית לצרכנות, של המחירים הנמוכים ביותר של 12 מוצרים פופולריים לבית הספר, בחמישה מהמוצרים המחיר הזול ביותר נמצא אכן בחנויות סטוקים, אבל בשישה מוצרים הוא נמצא ברשתות הרגילות, ובמוצר אחד הוא נמצא בשני המקומות.
שוק החזרה לבית הספר מגלגל, על פי הערכות, כמיליארד וחצי שקלים בשנה. רק לפני שנתיים היו חנויות הסטוקים אחראיות לכ־20% מהמכירות לקראת שנת הלימודים. קשה לדעת אם השנה הן ייקחו בפועל יותר מ־50% מהקניות, כפי שעולה מהסקר, כי הן משחקות רק תפקיד משני בתחום הציוד האלקטרוני: טבלטים, מחשבים, אוזניות, סלולרים. עופר ברק, בעלים ומנכ"ל של רשת "הסטוק", משוכנע משיחות עם ספקים שהסטוקים יהיו אחראים השנה ליותר מ־60% מקופת ההצטיידות לבית הספר. את הנתון האמיתי יהיה קשה לדעת, שכן פרט לרשתות הגדולות בקטגוריה, משחקות על המגרש רשתות קטנות רבות. כך או כך, אין ספק שהנתונים מצביעים על קפיצה דרמטית במשקל עולם הסטוקים בשוק הזה, שבני גרינאפל, מנכ"ל הרשתות עידן 2000 וכפר השעשועים, מגדיר "המגרש של היידישע מאמע, בין אם היא פולנייה או מרוקאית או סבתא שקונה את הילקוט הראשון לנכד ומחפשת את הטוב ביותר".
איך הפכו חנויות הסטוקים ללהיט של פתיחת שנת הלימודים, וגורפות אוכלוסייה שלא הייתה מזוהה עימן בעבר? איך הן השתחררו מהדימוי של בזאר משודרג – "עלי אקספרס" הישראלי – והפכו לערוץ קנייה לגיטימי במיינסטרים בקטגוריה רגישה ורגשית כל כך כמו החזרה לבית הספר? זה קרה, כפי שאומרת ד"ר טבת, בגלל המחיר, שהפך לנושא מרכזי בהווי החיים הנוכחי, ולא רק בישראל. 79% מהנשאלים בסקר אמרו שהמחיר הוא סיבה לבחירת מקום הקנייה של ציוד חזרה לבית הספר, בפער גדול מכל שיקולי הקנייה האחרים. השיקולים האחרים היו: מגוון רחב של מוצרים – 38% מהלקוחות, קרבה לבית/נוחות – 33%, מוצרים איכותיים - 21%, ורשת מוּכרת - 18%. רק כ־13% יבצעו קניות בחנויות המתמחות בציוד משרדי, ו־5.4% בחנויות צעצועים וספרים.
ככה זה כשהכול מתייקר, כולל המשכנתה, ויש פחות כסף פנוי במשפחה, ולא רק בארץ. דוח של דלויט שפורסם בארה"ב ביולי השנה קבע: "בפעם הראשונה בתשע שנים צפויה צניחה בהוצאות הקנייה של חזרה לבית הספר בקרב צרכנים בכל רמות ההכנסה. הצרכנים יוציאו השנה ב־10% פחות".
התוצאה נשקפת גם בסקר שלנו. ל־75% מההורים חשוב במיוחד השנה לחסוך כסף בקניית מוצרי החזרה לבית הספר. "באופן טבעי ככל שרמת ההכנסה המשפחתית נמוכה יותר, כך עולה החשיבות של החיסכון", מציינת ד"ר טבת. עוד מסימני הצמצום: 60% מההורים אמרו כי ביצעו או יבצעו השוואות מחירים לפני הקנייה.
במשפחתו של ליאור וייץ, אב לשתיים העולות לכיתות ח' ו־י', מצטיידים כל השנים לקראת בית הספר בחנות פרטית מקצועית ותיקה בשכונת מגוריו ברמת גן. השנה יצא וייץ כסוקר מטעם המועצה הישראלית לצרכנות ובדק – לצורך כתבה זו – את המחירים בארבע נקודות של רשתות סטוקים. בעקבות כך הוא החליט לשנות ממנהגו.
"נדהמתי מהמבחר ומכמויות המותגים, ולא רק יבוא סיני אנונימי. חנויות הסטוקים נתפסו אצלי כחנויות של עודפים, אבל לא עוד. קרה להן משהו. נעים להסתובב בהן, לא פחות מאשר בחנויות הוותיקות, גם הנגישות נוחה הרבה יותר בהשוואה לחנויות העירוניות", הוא מסביר. בנגישות הוא מתכוון לחנייה קרובה ובשפע בחלק גדול מהסניפים, כי הם לא במרכזי הערים. וייץ ממליץ: "דווקא לחנויות אלו הכי חשוב להגיע עם רשימה מסודרת, כי המגוון העצום יכול לבלבל בקלות".
אין ספק שחנויות הסטוקים הן לא מה שהיו רק לפני שנתיים־שלוש. ולא מדובר רק ב"מקס סטוק" שהיום נקראת MAX, שעשתה ראשונה את המהפך. בקניון יכין סנטר בפתח־תקווה שוכנות זו לצד זו חנות של "הסטוק" וחנות של כפר השעשועים. ביקרתי בשתיהן. בנראות ובשירות, הראשונה מנצחת. וייץ, שביקר בה, מציין את הכמות הגדולה של מוכרנים צעירים, תלמידי תיכון המועסקים במקום כסוג של "דיילים". "למרות שהסניף היה עמוס מאוד, העובדים הרבים דאגו לענות על כל שאלה, החזירו כל מוצר למקומו, ומחלקת החזרה לבית הספר ראויה מבחינתי לצל"ש. לא מצאתי ולו מוצר אחד בלי תג מחיר".
אבל לא רק המחיר משחק תפקיד בהעדפות ההורים. אתי גבאי מהרצליה – אם לבת העולה ל־ד' ושני בנים העולים ל־ח' ול־י"א, מתגאה שהוציאה השנה 150 שקל על ציוד לבית הספר לשלושתם, בלי לדרוך בסניף של חנות סטוקים. גבאי מייצגת את הפלח של הורים בעלי הכנסות גבוהות שאצלם, בנוסף לתודעת החיסכון, יש גם שיקולי שמירה על הסביבה, שגורמים להם לא רק לקנות בזול, אלא גם לקנות פחות. היא מספרת: "כשמסתיימת שנת הלימודים, אנחנו מתיישבים על ספירת מלאי. עוברים על המחברות. רובן שלושת־רבעי ריקות, אז תולשים מהן את הדפים המלאים ומשמישים אותן לשנה הבאה. הקניות עבורנו הן רק השלמות. ילקוט כיתה א' הגיע תמיד ממקום העבודה של בעלי, והחזיק מעמד ל־א'־ב'. ב־ג' קנינו תיק איכותי במראה ניטרלי - ג'ינס, שנכנס בפסח למכונת הכביסה, יוצא כחדש ומחזיק עד ו'. כלי כתיבה ועפרונות קונים מהסוג היקר, ולא בסטוקים, כדי שיחזיקו מעמד זמן ארוך. הילדים מתחנכים לשמור על הדברים ולא לאבד. אני לא עוטפת בניילונים לא מחברות ולא חוברות, ממילא מסיימים את השימוש בהן תוך שלושה חודשים. רק ספרי השאלה — ובמכונה בחנות ב־3 שקלים לספר, ולא בבית בניילון שייקרע, ייזרק לפח ויזהם את הסביבה לשנים קדימה".
חולצות לבית ספר? המשפחה הצטרפה למיזם קהילתי של "שוק קח תן". "הילדים גדלים מהר, ובחולצות בית ספר אין אופנה, למה לא להעביר?"
גם ג"י מהרצליה, אם לשניים העולים ל־ד' ו־ז', הוציאה השנה 100 שקל בלבד על הצטיידות לקראת בית הספר. "המשפחה שלנו לא מעוטת יכולת, להפך, אבל חשוב לי לקנות חכם, וגם להיות ידידותית לסביבה. קלמר קניתי עם ציור כללי ולא משהו טרנדי חולף. שילמתי קצת יותר עליו, אבל הוא באיכות טובה, ובגלל העיצוב, לילדים לא נמאס והם לא מבקשים להחליף כל שנה. אני קונה דברים טובים כדי שיחזיקו הרבה זמן".
מה עוד חדש השנה? המלחמות בין הרשתות בשוק הציוד לבית הספר חזקות יותר, בגלל הגידול במספר החנויות של רשתות הסטוקים, אומר אייל אליאס, מנכ"ל טלבר, יצרנית ילקוטי COOL ותיקים נוספים, שהתמחתה בעבר בשיווק דווקא בחנויות הזולות. "יש שחקן חדש על הבמה, BOOOM, שפותח חנויות ענק. זול סטוק נרכשה על ידי יוחננוף וגדלה. דן דיל נרכשה על ידי שופרסל (לפני כשנה — ש"ח)". וכשהשחקנים הגדולים מעולם הסופרמרקטים נכנסים לשוק, לצד MAX הוותיקה שבשליטת קרן אייפקס – השוק משתנה.
לגבי עליית כוחם של הסטוקים אליאס מציין: "המכירות למ"ר בחנויות המקצועיות והפרטיות לא השתנו, אלא שהסטוקים מקדישים למוצרי החזרה לבית הספר שטחים גדולים בהרבה – 50 מ"ר, לעומת 20־30 מ"ר בחנויות המתמחות והפרטיות, שהן גם קטנות יותר".
סיבוב בשטח מראה שלרשת דן דיל של שופרסל יש עוד דרך ארוכה לעבור – בנראות, במגוון, בסידור המוצרים, כפי שנוכחנו לדעת בביקור של וייץ בסניף שלה בפתח־תקווה, וגם בביקור שלי בסניף ברחוב הרא"ה ברמת־גן. באחרון לא היו אפילו ילקוטים אורתופדיים. הרשת, יצוין, מוכרת על פי הצהרתה ילקוטים אורתופדיים. לפתוח סניף בלעדיהם בתקופת קניות החזרה לבית הספר – דומה לפתיחת סופרמרקט ישראלי ללא פיתות.
"הסניף קטן ומאוד עמוס בפריטים, למרות שלא היו הרבה קונים בשעת הסיור", דיווח גם וייץ על הסניף בפתח־תקווה. כמוני הוא נתקל גם בבעיה של אי־סימון מחירים בחלק מהמוצרים – קלסרי שקף ללא מחיר, ערימות מחברות מסוגים שונים שלא לכולם היו מחירים. בדן דיל מסרו בתגובה כי "הרשת מקפידה לקיים את הוראות החוק. ככל שהייתה תקלה נקודתית, היא תוקנה באופן מיידי והנהלים חודדו".
סימון המחירים הלקוי התגלה כנקודת תורפה של הקטגוריה כולה, וחזרה על עצמה בשלוש מארבע הרשתות שנבדקו. ברשת מקס חלק גדול מהמוצרים הם ביבוא הרשת, והמחיר, יש לציין לשבח, הוא חלק מובנה של האריזה וקל לאיתור. "על מוצרים שאינם בייצור/יבוא של מקס לא היו מחירים. פחות ממחצית הקלסרים נשאו מחירים. על המחקים ומדפי המחקים לא היו מחירים", דיווח וייץ. במקס סטוק אומרים בתגובה: "הרשת מקפידה על סימון המוצרים כנדרש. ברשת מוצגים בכל רגע נתון מאות אלפי פריטים. התלונה שהגיעה מתייחסת לכמות מזערית של מוצרים בסניף בודד מבין עשרות סניפים ומטופלת כבר ברגעים אלו".
גם ב־BOOOM בפתח־תקווה, סניף מסודר יחסית, על לא מעט מוצרים לא היו מחירים, ולא תמיד היו מוכרים באזור לבירור (דבק סטיק, חלק מהמרקרים, חלק מהקלסרים, דפדפות ועוד). ברשת מסרו בתגובה: "אנחנו שמים דגש מיוחד על נושא סימון המחירים, גם בגלל העניין שלנו להוכיח שמחירינו הם הנמוכים ביותר. בקרות יומיות נערכות בכל אחד מהסניפים. המצב בסניף הספציפי ייבדק".
ולבסוף, מה חסר לנו בתחרות הגדולה על קניות החזרה לבית הספר? חסרות רשתות שירימו את הכפפה ויבטיחו "להתאים מחירים אם תמצאו את המוצרים שאנחנו מוכרים במחירים זולים יותר", ויעמדו בהבטחה. וגם רשויות מקומיות שמארגנות ואפילו דוחפות "ימים ללא מע"מ" על ביגוד, נעליים, ציוד לבית הספר, כולל אפילו אביזרים אלקטרוניים. זה קיים במדינות לא מעטות בארה"ב, כמו טקסס, מרילנד, ניו־ג'רסי, מיזורי, ניו־מקסיקו ועוד. מתי אצלנו?
• ספירת מלאי מקדימה: רק 16.3% מההורים בסקר דיווחו שלא נשארו לילדים בבית מוצרים מהשנה הקודמת. קצת יותר מעשירית (11.4%) טוענים שנשארו מוצרים אבל לא יעשו בהם שימוש השנה. כלומר, כספם נזרק לפח. לשאר (72.2%) נשארו מוצרים והם ישתמשו בהם. בידקו את המלאי בבית, כדי שתוכלו לצמצם הוצאות ובזבוז.
• מלכודת רשימות הציוד של הכיתות הנמוכות: יותר משליש (34.3%) מההורים טענו שהרשימות המקובלות כוללות יותר מוצרים ממה שהילד צריך, ושיעור דומה של הורים טענו שהרשימה כוללת פחות מדי מוצרים ויש צורך בהשלמות. זה תלוי בכיתה, בבית הספר. הנטייה הבולטת היא לרשימות עם מוצרים מיותרים בעיקר בכיתות הנמוכות ובפריטים "מקצועיים" – כמו מחברות חכמות. אסתי גבאי קיבלה רשימות עם דרישות ל־4 ו־7 "מחברות חכמות". אם אחרת התלוננה באוזניי על "הציוד לאמנות שמבקשים בכיתות הנמוכות שמגיע להרבה כסף לילד. אחרי שקניתי פעם אחת את כל מה שברשימה, וראיתי שהילדים לא עושים בזה שימוש במשך השנה, למדתי: לא קונים מהרשימות. קונים נקודתית בהתאם למה שהמורה לאמנות מבקשת להביא לכיתה".
• אל תשכחו את האיכות: היו מודעים להבדל בין הזול האבסולוטי לבין הזול שנותן תמורה לאגרה. אף אחד לא רוצה שהעיפרון יכלה את ימיו מהר בחידודים – מה שיקרה לעיפרון זול מבוסס עיסת עופרת במקום עופרת. איך מזהים? מנסים לכופף את העיפרון. אם הוא מכיל עופרת, הוא לא יתכופף. אף תלמיד לא מעוניין שעמוד המחברת או המדפסת ישקף את מה שכתוב בצידו השני. המפתח הוא עובי הנייר, שנמדד בגרמים למ"ר נייר. האיכותי הסטנדרטי הוא 80 גרם. יש גם 56, 60 (גרועים) ו־72 (גבולי).
• קופסאות אוכל: קופסת האוכל הקשיחה הפכה חלק מהפק"ל. קיים חשד שהזולות שבהן מגיעות ארצה לא תחת ההגדרה של קופסת אוכל, ולכן לא נבדק אם הן מורידות צבע, שעלול להגיע אל האוכל של הילדים. לכן קנו מוצר של יצרן ידוע ולא אנונימי. בנוסף, התאימו את הקופסה להרגלי האכילה של הילד/ה. אם הסנדוויץ' עשוי מלחם, הם יסתדרו עם קופסה ארוכה, שקל יותר לאחסן בילקוט. פיתות שלמות? תיאלצו להתאים את הקופסה. בדקו את נוחות הסגירה והפתיחה. קופסה עמידה למדיח תהיה בדרך כלל איכותית יותר, וגם ידידותית יותר לשימוש. ואם הילד/ה נוטים לאבד, אולי כדאי לוותר על הקופסה ולארוז אוכל כמו פעם.
• השוואת מחירים: חשוב מאוד לעשות לפני היציאה לקניות, אבל גם בחנות עצמה. הבעיה, כאמור, היא סימון מחירים ליקוי שבלט בחנויות הסטוקים, ומארזים עם כמויות שונות שמקשים על ההשוואה, ולעיתים המשווק גם לא טורח לציין זאת. במדבקות, למשל, מצאנו מארזים של 10, 30, 80 ו־90 יחידות. באתר של אופיס דיפו אפילו לא טרחו לציין את מספר המדבקות במארז. דפדפות נמכרות בבודדות, ברביעיות, חמישיות ועשיריות. לכן הקפידו להשוות לפי אותן הגדרות וכמויות.
• הנחות: יש שפע הנחות והטבות למחזיקי כרטיסי מועדון וכרטיסי אשראי, מבצעים של השני ב־50%, ב־25%, נקודות זיכוי לרכישה הבאה. בדקו כדאיות של כל הנחה ונצלו את המשתלמות.
• רשתות המזון: כל הרשתות נכנסו לקטגוריה של מוצרי חזרה לבית הספר, חלקן באגרסיביות מיוחדת, ומצאנו גם מחירים משתלמים בחלק מהמוצרים בהשוואה לחנויות המתמחות. בדקו. ברשת "אושר עד" מכרו בשבוע שעבר חבילת נייר צילום ב־15 שקל, מחיר מעולה גם יחסית לסטוקים. לעומת זאת, ברמי לוי מכרו השבוע 3 מחברות ספירלה ב־10.90 שקל (כשהסטוק מכרו ב־9.90 שקל), ו־4 מרקרים ב־8.20 שקל (כשהסטוק, קרביץ, טויס אר אס ו־BOOOM מכרו עד 50% זול יותר). עפרונות נמכרו ברמי לוי במחיר טוב – 3 שקלים ל־12 עפרונות. לא בדקנו את איכותם.
• עם או בלי הילדים: הורים רבים ממליצים לא ללכת עם הילדים לקניות: "הילד מבקש דברים ומגדיל את ההוצאה". גם בעמותת "פעמונים", המתמחה בייעוץ למשפחות הנקלעות לבעיות כלכליות, מודים ש"ייתכן שיהיה לכם קשה להשלים קנייה ולעמוד בפיתויים כשהילדים איתכם בחנות". במועצה לצרכנות דווקא ממליצים: "הצטיידות לבית ספר אפשר להפוך לחינוך פיננסי, אחד השיעורים החשובים, שלא נכנס למרבה הצער לתוכנית הלימודים. שתפו את הילדים בפרויקט השוואת מחירים בין האתרים ובתוך החנות עצמה. הפרידו בין 'לכולם יש' לבין 'חייבים לקנות'. סכמו איתם איזה מוצרים ממותגים תרכשו והגבילו את תקציבם, וזכרו שהמוצרים הלא ממותגים והזולים יותר נמצאים בדרך כלל במדפים התחתונים. חינוך שעשוי לחסוך לכם הרבה כסף".
• היזהרו מכמויות: חנויות הסטוקים, ולא רק הן, דוחפות אריזות בכמויות גדולות. למרות שמחיר יחידה באריזה גדולה בדרך כלל נמוך ממחיר מוצר בודד – אם אין לכם צורך ב־5 חבילות של נייר הדפסה או ב־50 עפרונות, אין טעם לקנות. החיסכון ייצא בהפסד.
• מותר להתחרט: קניתם מוצר ומצאתם משהו זול יותר או סתם התחרטתם? זכותכם להחזיר ולקבל כסף או זיכוי, תלוי במוצר, באופן ובמיקום הקנייה: אם קניתם באונליין, מדובר בעסקת רוכלות, שאתם זכאים לבטלה תוך 14 יום מקבלת המוצר ולקבל את כספכם חזרה. במועצה לצרכנות חושבים שדינם של ירידי מכירה – כולל בקניונים, בתנאי שאינם ממוקמים לפני החנות עצמה – כדין קנייה אונליין. בקנייה בחנות, כשמחיר המוצר מעל 50 שקל אתם יכולים לבטל את העסקה, בתנאי שהמוצר לא נפתח ולא נעשה בו שימוש, תוך 14 יום מהקנייה, בצירוף חשבונית או כל הוכחה אחרת, כמו שורה בדפי האשראי, אבל בניכוי 5% או 100 שקל, הנמוך מביניהם. אין אפשרות להתחרט ולבטל עסקה כשמדובר בספרי לימוד או חולצות בית ספר שהודפס עליהן הסמל. בדקו את מדיניות ביטול העסקה לפני התשלום, ממליצים במועצה.
• סיוע לחד־הוריות: משפחות חד־הוריות זכאיות לסיוע מביטוח לאומי על הוצאות לקראת החזרה ללימודים: "מענק פתיחת שנת לימודים" של כ־1,100 שקל עבור כל ילד בטווח הגילים 6־18 (מכיתה א' ועד סוף התיכון).
פורסם לראשונה: 00:00, 11.08.23
