הבניין של משרד התחבורה במרכז תל־אביב, בואכה רחוב המסגר, משדר אווירה מפא"יניקית משהו. כאילו נתקע בשנות השבעים מול כל המגדלים שסביבו. מעליות צפופות וישנות, מסדרונות אפורים. גם הלשכה של מירי רגב די צנועה, חייבים לציין. הריהוט פונקציונלי. הדבר הראשון שקופץ לעין מאחורי הכיסא שלה, בניגוד מוחלט לאווירת הרטרו, הוא שרטוטי התכנונים העתידיים של רכבת השלום, ששרת התחבורה כבר מתייחסת אליה כאחד ההישגים הגדולים בקריירה הציבורית שלה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רגב מוכנה על אוטומט לטיעונים שהיא רק הייתה במקום הנכון ובזמן הנכון, ושכל העסק הוא בעצם דיל שהאמריקאים תפרו מעל הראש של ישראל, וכל מה שמשרד התחבורה צריך לעשות הוא לא להפריע. בכלל, טענות מצידה על קנאה בה וחוסר פרגון של התקשורת הן מנטרות שיחזרו לאורך כל הריאיון. ובכל זאת, בפגישה, שנערכת רגע לפני יום כיפור – כשברקע הריאיון של מוחמד בן סלמאן לפוקס ניוז, הפגישה בין ביידן לנתניהו והתחושה שהסכם שלום עם סעודיה קרוב מתמיד — רגב מרשה לעצמה להיות חגיגית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אני מאמינה בהחלט שזה עניין של בערך שלוש שנים עד שנוכל לעלות על רכבת בישראל, לעבור בירדן ובסעודיה, ולרדת בדובאי או אפילו להמשיך עד הודו", היא אומרת באופטימיות. "קודם כל אני מתרגשת, הפרויקט הזה הוא חלום שמתגשם, לא פחות. נפלה בחלקי הזכות להיות בתפקיד הזה בתקופה כזאת, זה פתח עבור ישראל לעידן מדהים, החיבור הזה ישנה את כל החיים בישראל – מיוקר המחיה, סחורות ומטענים ועד התיירות".
הופתעת מההצהרה של ביידן על התוכנית להקים רכבת מהודו לישראל.
"לא, ידענו שזה מתבשל. כשנכנסתי לתפקיד נפגשתי עם השגריר האמריקאי טום ניידס בעניין הרכבת, הוא גם הציע לעזור לנו במימון הפרויקט. מיד אחרי הסכמי אברהם, כבר בקדנציה הקודמת שלי, היו לנו פגישות בנושא מול משרד התחבורה הירדני - פגישות שלא פירסמנו ועכשיו אפשר לספר עליהן. לירדנים, לאמירותים וגם כמובן לאמריקאים מאוד חשוב לקדם את קו הרכבת הזה - לא רק לנו".
6 צפייה בגלריה
''אין לי פליטות פה, אני יודעת מה אני אומרת, מה הנגזרות של האמירות שלי ולוקחת אחריות עליהן''. רגב
(צילום: יובל חן)
מה העלות של הפרויקט?
"העלות עבורנו כמדינת ישראל היא בסביבות 4 מיליארד שקל. הקו שאנחנו אמורים לטפל בו הוא 14 ק"מ מאזור בית־שאן לכיוון נהר הירדן. אני קוראת לזה הצ'ופצ'יק של הקומקום, וכבר לימדתי את השגריר האמירותי את הביטוי הזה. תשאלו אותו, הוא כבר מבין מה זה אומר (צוחקת) והבטיח לנסות להשתתף במימון. יש גם המון משקיעים מכל העולם שכבר מתעניינים בפרויקט ורוצים להיות שותפים. אני אמורה בקרוב לנסוע לירדן ולסגור את כל הפרטים הטכניים, איזה רכבות יש להם וכו'. זה על האש כבר. יש לנו תקציב מוכן, ברגע שייתנו לנו אוקיי, אנחנו יוצאים מיד לדרך. אגב, צריך לתת קרדיט בנושא גם לישראל כץ", היא מגלה נדיבות. "וכמובן לראש הממשלה שזה החזון שלו. תבינו, מדינת ישראל בצנטרום של הדבר הגדול הזה. דרך המשי חוזרת".
מירדן ועד דובאי הכול כבר סלול?
"עדיין חסרות מסילות בסדר גודל של 565 ק"מ בין ירדן, סעודיה והאמירויות. אבל אצלם אין ירוקים ואדומים וכתומים, ברגע שיש כסף, אין מי שמפריע להם והם עובדים על זה כמה שיותר מהר".
זה גם מה שאמרת בוועידת מקרקעי ישראל כשפירגנת למערכת הכבישים באמירויות, שנסללה בלי חסמים ותוך זמן קצר, אבל אז גם הוספת את האמירה המיותרת שזכתה לכותרות: "הייתי בדובאי — לא אוהבת את המקום הזה".
"כולנו בני אדם. דיברתי בקריצה. כולם מדברים על זה שדובאי מלאכותית, אז זה היה בקריצה לזה. ברור שאני אחזור לדובאי. כולם גם צחקו ממה שאמרתי, אבל מה, לוקחים את הדבר הזה ומנפחים — למה? כי אנשים לא יודעים איך לאכול אותי. כמו שאני עכשיו אגיד לך משהו בצחוק, ואתה תענה לי משהו בצחוק".
כן, אבל זה היה באירוע פומבי, את שרה בממשלה ומדובר ביחסים רגישים עם מדינה ערבית.
"אין לנו שום יחסים רגישים, יש לי יחסים מצוינים עם האמירויות ועם השגריר בארץ. אין שום דבר רגיש, יש רק אוזן רגישה כלפיי וחוסר סלחנות לגבי מה שאני אומרת או ניסיון להוציא מההקשר. אני לא אשנה את עצמי — אני אוהבת לדבר בקריצה, בהומור. אין דבר כזה שאני אומרת משהו בפליטת פה. אני יודעת מה אני אומרת, מה הנגזרות של האמירות שלי ולוקחת אחריות על זה".
לפני כחודש וחצי ואחרי עיכובים של שנים, מכרזים שהסתבכו וחריגה של מיליארדים מהתקציב המקורי — נחנכה הרכבת הקלה בתל־אביב. למרות מספר תקלות, וגם הפגנות של תומכי המחאה, השבועות הראשונים עברו די בהצלחה מבחינה טכנית. אבל עדיין ישנה בעיה אחת מרכזית: תנועת הרכבת במקטע העילי מבת־ים לתל־אביב איטית מאוד, ומספר הנוסעים התייצב על כ־120 אלף ביום - הרבה פחות מהיעד שנקבע, 230 אלף. "היה עיכוב משמעותי בפתיחה ותקציב עם מיליארדי שקלים עודפים, אני מאוד לא אוהבת את זה, צריך לדעת איך להשתמש בתקציב ציבורי בצורה נכונה ולעמוד ביעדים. אבל היום הרכבת מרגישה כמו חו"ל. היא יפה וידידותית, הנוסעים מאושרים. אני מרוצה מהרמה התפעולית, היה ברור שיהיו תקלות בשבועות הראשונים, זה בסדר גמור, ברכבת בירושלים היו הרבה יותר תקלות בהתחלה. הייתה גם בעיה עם התיקופים ועכשיו זה עובד הרבה יותר טוב".
ההערכות דיברו על 230 אלף נוסעים ביום, כרגע המספרים הם בערך חצי מזה. את מודאגת?
"לא, להפך. אנחנו בכלל לא מודאגים, הרכבת בעיניי מוכיחה את עצמה עד עכשיו, ואפילו ביקשתי להביא יותר קרונות".
"סגרתי עם המפכ"ל שמי שמפריע לפעילות הרכבת ומי שיאזוק את עצמו לקרון ייסע איתו לדיפו בפתח–תקווה, וששם יחפש את עצמו. מה שהם עושים זה סיכון חיי אדם, זה פלילי"
בבדיקות שערכנו, אפילו במוביט ממליצים לקחת אוטובוס במקום רכבת קלה במקטע שבין בת־ים לתל־אביב. רואים את זה גם במספרים, בתחנות בבת־ים מספר הנוסעים נמוך יותר.
"בסוף אם אתה נוסע באוטו וברכבת באותו הזמן, אז לא עשינו כלום. כל הקטע של הרכבת הוא שהיא תיסע יותר מהר. יש בעיה נקודתית בבת־ים, הנושא של הרמזורים שם מטופל. צריך להבין שהסינכרון הזה לוקח זמן, וברגע שיהיה גל ירוק היא תיסע הרבה יותר מהר. המהפכה האמיתית תתרחש ברגע ששלושת הקווים והאופנידן יתחילו לפעול יחד. ברמה האישית אני לא רואה עין בעין עם רון חולדאי בהרבה נושאים, אבל בדבר אחד אני מצדיעה לו — על האומץ שהיה לו לפתוח את כל העיר לחפירות. בעוד שלוש שנים תל־אביב תהיה עיר מוטה תחבורה ציבורית".
בינתיים זה יכול לעלות לו בבחירות.
"אי־אפשר בגלל שיקולים פוליטיים לא לעשות צעדים כאלה. הוא פעל נכון ואני מעריכה אותו בקטע הזה".
6 צפייה בגלריה
''בסוף אם אתה נוסע ברכבת ובאוטו באותו הזמן אז לא עשינו כלום''. הרכבת הקלה
(צילום: דנה קופל)
אחד המכשולים הכי גדולים שמונעים מבעלי רכבים פרטיים לוותר עליהם, זאת העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת. גם אם יהיו שלושה קווי רכבת קלה נהדרים, מה יעשו משפחות בלי אפשרות להתנייד בסופ"ש.
"אנחנו שומרים על הסטטוס־קוו ולא תהיה תחבורה ציבורית בשבת. אם זה כל כך חשוב, איפה הייתה הממשלה הקודמת, למה הם לא עשו את זה? ללפיד אין בעיה עם השבת, לעבאס בטח אין בעיה עם השבת ולליברמן אין בעיה עם השבת ולא עם חזיר בשבת. כולנו מבינים למה הם לא עשו את זה: בשביל לשמור את האופציות פתוחות עם החרדים, לתת להם את הדף הלבן רק שיחתמו, אז בואו — שלא יספרו לנו סיפורים".
הקו האדום עובר בבני־ברק, אבל מה עם הקווים שלא עוברים בה - למה לא להפעיל אותם בשבת?
"חבל לבזבז זמן על השאלות האלה, זה לא יקרה".
לא מזמן נחתם הסכם עם עיריית בני־ברק לפיו חלק מהעבודות על המטרו יתקיימו בשבת. מכונת הכרייה, ה־TBM, חייבת לעבוד 24/7 בלי הפסקה.
"ה־TBM עובדת 24/6 וביום השביעי צריכה עבודות תחזוקה. אז מה מבלבלים את המוח? אפשר לעשות את התחזוקה בשבת. אי־אפשר כל הזמן לקחת את החרדים ולהפוך אותם לשק אגרוף של כולנו".
אולי בעיריית בני־ברק וגם אתם קיוויתם שזה יעבור מתחת לרדאר. ממילא אף אחד לא באמת יודע אם המכונה עובדת בשבת מתחת לאדמה או לא.
"זה לא נכון. במסגרת הסטטוס קוו רק אם העבודות כרוכות בפיקוח נפש הן יכולות להתקיים בשבת".
אי־אפשר לדבר על הרכבת הקלה בלי להתייחס להפגנות בימי שישי בצהריים. עשרות פעילים אזקו את עצמם לקרונות והשביתו את הרכבת במחאה נגד המהפכה המשפטית ואי־הפעלת הקו האדום בשבת. "אני שמחה להתקבל בהפגנות עם דגלים כחול־לבן", אומרת רגב בציניות, "אני מעדיפה אותם על הדגלים השחורים. סגרתי עם המפכ"ל שמי שמפריע לפעילות הרכבת ומי שיאזוק את עצמו לקרון ייסע לדיפו בפתח־תקווה (התחנה הסופית של הרכבת הקלה – ר"ר) וששם יחפש את עצמו. מה שהם עושים זה סיכון חיי אדם, זה פלילי. הם מסכנים גם את הנוסעים האחרים. חיי אדם חשובים יותר מהכול".
זכותם למחות גם אם זה לא מוצא חן בעינייך.
"אין לי בעיה עם הפגנות כל עוד זה נעשה לפי החוק. כשחוסמים כבישים ושורפים את האיילון זה קו אדום. יש מאות מיליוני שקלים נזקים באיילון, אם אלה היו מפגינים מהימין הם היו בבתי כלא. אף אחד לא יוכל להגיד מילה בעתיד כשייצאו המונים מהימין ויעשו את אותו הדבר. די, מספיק עם זה".
פרויקט המטרו - הרכבת התחתית של תל־אביב, נחשב לפרויקט התשתיות הגדול, המורכב והיקר בתולדות המדינה. הפרויקט אמור לעלות כ־150 מיליארד שקל, אבל כבר עכשיו ברור שהחריגות מהסכום הזה יהיו גדולות והסכום הסופי יהיה אפילו כפול. אבל למרות הסכומים האדירים, באוצר תומכים בפרויקט ומעריכים כי התועלת שלו למשק והחיסכון בהפסדים שגורמים הפקקים יהיו גדולים אפילו יותר. לעומתם, רגב די מסויגת לגבי המטרו. לא במקרה בין המפות בלשכה שלה אי־אפשר למצוא את מפת שלושת קווי המטרו שאמורים לשרת את תושבי גוש דן, לפי ההערכות, החל מ־2035־2040. שבוע וחצי לאחר שקו המטרו M2 אושר בוועדה הלאומית לתשתיות - היא לא מהססת להביע את דעתה על הפרויקט. "אני חושבת ששלושת קווי הרכבת הקלה ייתנו מענה מספק לגוש דן. העמדה שלי הייתה שהמטרו זאת השקעה מיותרת, ושעדיף לקחת את הכסף הזה ולהשקיע אותו בתשתיות אחרות, הרחבת כבישים, מחלפים, והקמת עוד מטרוניות ורכבות קלות".
אז למה בעצם לא עצרת את המטרו?
"הפרויקט כבר יצא לדרך ולתכנון מפורט ואי־אפשר לעצור את המטרו, פרויקט לאומי בסדר גודל כזה, בשלב שבו הוא נמצא".
"קווי הרכבת הקלה ייתנו מענה מספק לגוש דן. עמדתי הייתה שהמטרו זאת השקעה מיותרת ושעדיף להשקיע את המיליארדים בכבישים, מחלפים, רכבות קלות בין ערים"
כדי להבין את שורשי ההתנגדות של רגב למטרו, צריך לשוב חזרה בזמן לקדנציה הקודמת שלה בתפקיד. ערב אחד הגיעה לביקור בבית־שאן אצל חברה, ראש העירייה ז'קי לוי, שביקש את עזרתה מול האוצר בקבלת עשרה מיליון שקלים לסלילת שבילי אופניים בעיר. בבוקר שלאחר מכן הגיעו למשרדה של רגב שני פקידי אוצר כדי לדון עימה על המטרו. "אמרתי להם: 'אתם רוצים מיליארדים למטרו, אבל אין לכם כמה מיליונים לשבילי אופניים בבית־שאן, לא יקום ולא יהיה. כל עוד תמשיכו ככה אני לא חותמת לכם על המטרו, אתם תלמדו שיש גם פריפריה'".
גם בקדנציה הנוכחית, בצעד שהרגיז את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ואת פקידי המשרד, התנתה רגב את שיתוף הפעולה שלה לקידום המטרו בהקצאת תקציב של כ־2.5 מיליארד שקל לתכנון פרויקט הדגל שלה - קו הרכבת שיחבר בין קריית־שמונה לאילת.
לקחת את המטרו, פרויקט של מאות מיליארדים, והחזקת אותו כבן ערובה. זאת התנהלות מקצועית?
"אני לא מתרשמת מביקורת כמו שאני לא מתרגשת ממחמאות, בסופו של דבר יש לי אג'נדה, לא באתי להתנחמד כדי שאנשים יאהבו אותי. לא לקחתי את המטרו כבן ערובה. תושבי תל־אביב עם כל הכבוד - יש להם את הדנקל ואת האופנידן. פרויקט המטרו הוא לעוד הרבה שנים. צריך לדייק, פרויקט המטרו לא נעצר בשום שלב, אמרתי שאני לא מתקדמת בכל מה שקשור לתכנון מפורט. הסברתי לאוצר, אני לא אעצור את המטרו אבל לא תהיה התקדמות עד שאני לא אראה שיש החלטת ממשלה על רכבת מקריית־שמונה לאילת. אמרו לי נערי האוצר: 'תהיה החלטת ממשלה, אבל בלי תקציב'. אמרתי להם: 'בלי תקציב זה על הקרח, תלכו הביתה'. סמוטריץ' בא לראש הממשלה: מה היא מפריעה לי".
איך היחסים שלך עם סמוטריץ', היו הרבה התנגחויות ועקיצות ביניכם.
"זה נכון, בהתחלה היו הרבה הורדות ידיים, עכשיו אנחנו מבינים הרבה יותר טוב אחד את השני וגם העבודה שלי עם האוצר טובה, יש לי הערכה אליהם. אבל אמרתי להם, למשל, שאם הם היו חושבים נכון אסטרטגית והיו בונים רכבת לרמון — עכשיו שדה התעופה לא היה במצב שהוא נמצא בו היום".
עוד החלטה שנויה במחלוקת של רגב בנוגע למטרו הייתה העברת חלק מהסמכויות מחברת נת"ע, שאמונה גם על הרכבת הקלה, לחברה הממשלתית נת"י (נתיבי ישראל), בראשות מקורבה יגאל עמדי. באוצר התנגדו לכך תחילה אך נכנעו לבסוף.
בואי נדבר על ההחלטה להוציא מנת"ע את העבודות על המטרו. נכון שלא הכול מושלם שם, אבל עד שהם כבר צברו ניסיון ולמדו מהטעויות ברכבת הקלה, למה לא לתת להם להמשיך עם המטרו?
"אני רוצה שנת"ע תתמקד ברכבת הקלה, ראינו מה קרה בקו האדום עם העיכוב בפתיחה".
את אומרת בעצם שאת לא מרוצה מנת"ע.
"לא, אני רוצה שהם יתמקדו בדנקל, ובמקביל אני רוצה לזרז את המטרו, זה פרויקט ענק וצריך לחלק את העבודה בצורה אחראית. לא הוצאתי את כל העבודות מנת"ע, העברתי חלק. נת"ע בסופו של דבר היא סוג של חברת בוטיק שצריכה להתמקד כרגע בייעוד שלה — לסיים את הקו הירוק והסגול. המטרו הוא פרויקט לאומי שצריך להיות כל הזמן בזום עליו, נגמר העניין של להירדם בשמירה. המטרו מקודם כרגע הרבה יותר מהר בזכות נת"י".
מקום אחד שאין בו הפגנות כמעט, למרות שיש כאלה שטוענים שצריכים למחות על השירות, הוא הרכבת הכבדה, שסובלת בימים אלו מתדמית בעייתית של איחורים רבים, הפסקות פעילות בגלל תקלות שונות וגם בשל עבודות תשתית. "עבודות התשתית לחשמול המסילות הן הכרחיות, אבל תוקעות את החיבור לפריפריה בגלל ההשבתות שהן דורשות בפעילות הרכבת. בקורונה נתנו גז, ועכשיו זה לוקח יותר זמן להשלים את החשמול כי אי־אפשר לעצור רכבות כל יום בחמש בערב", אומרת רגב. "צריך לעבוד על החשמול כך שהנוסעים ייפגעו כמה שפחות, למצוא איזון נכון".
התוכנית השאפתנית של רגב לשנים הקרובות בתחום הרכבת כוללת את הקו שיחבר את ישראל בין קריית־שמונה לאילת, מסילה מזרחית שתחבר בין חדרה ללוד, הוספת מסילה חמישית ושישית בגוש דן ועוד. התוכנית, בעלות של עשרות מיליארדים, שלרובם עדיין לא נמצא תקציב, אמורה לחבר את הפריפריה למרכז במסילות ברזל. באוצר מתנגדים לחלקים נרחבים בתוכנית וטוענים להיעדר היתכנות כלכלית. בעיקר לרכבת הקליע, שאמורה לנסוע במהירות של 250 קמ"ש ולקצר את הדרך בין אילת לקריית־שמונה לשעתיים וחצי.
באוצר טוענים שהרכבת בין קריית־שמונה לאילת לא כלכלית.
"הרכבת תהיה מאוד כלכלית ותהיה עוד יותר יעילה ביחד עם רכבת השלום. אמרתי לאנשי האוצר, אתם חושבים שמדינת ישראל היא רק במרכז. אם בן־גוריון היה מקשיב להם הוא לא היה מפריח את הנגב. חייבים להסתכל מערכתית ולא דרך החור של הגרוש".
גם נושא הנת"צים לא יורד מהכותרות מאז שרגב חזרה למשרד התחבורה. היא לא מהססת, בניגוד לעמדת רוב אנשי המקצוע, להביע את חוסר שביעות רצונה מיעילותם. "לנת"צ יש יתרון אדיר לעידוד התחבורה הציבורית, אבל מה שווה נת"צ אם הוא נשאר ריק כל היום. מה זה עוזר אם צובעים נת"צ אבל אף אוטובוס לא נוסע עליו. מה עשיתי? הפכתי את חלקם לנתיבים שמותרים גם לרכבים עם שלושה נוסעים, כדי שיורידו קצת פקקים. הורדתי הנחיה לבדוק את תדירות האוטובוסים בכל הנת"צים ולפי התוצאות אחליט איך מתקדמים".
אבל זה כל הרעיון בנת"צ, לדאוג שהוא יהיה פנוי, שהנהגים ברכב הפרטי יסתכלו בקנאה ויגידו שהם עוברים לתחבורה ציבורית.
"כן, אבל אני מדברת איתך על נתיבים ששעה לא נוסע עליהם שום אוטובוס. קח למשל את האיילון, נהגים משגעים אותי כל יום, אומרים לי הפקקים נוראיים, תבטלי את הנת"צ, הוא ריק. ולמה אין אוטובוסים? כי האוצר מוריד איתנו ידיים. אני נלחמת מול האוצר על תקציב לעוד אוטובוסים. אם בתקציב הבא זה לא יקרה, אבטל את כל הנת"צים - הם לא ימשיכו להיות ריקים. הפקקים עולים למשק 40 מיליארד שקל בשנה, זה צריך להיות אינטרס גם של האוצר".
גם ההחלטה לצמצם את האכיפה בנת"צים משדרת לנהגים בקריצת עין שאפשר לנסוע עליהם ואף אחד לא יקנוס אתכם.
"מה פתאום, לא ירדה האכיפה. פשוט בשעות העומס המשטרה הייתה מציבה מחסומים וחוסמת נתיב כשגם ככה יש פקקים איומים".
אבל בלי אכיפה אין משמעות לנת"צ.
"בסדר, לא אמרתי שאין אכיפה. תאכוף בצורה חכמה יותר עם מצלמות ואל תעמוד באמצע הכביש".
איך את מצפה ששוטר יעצור נהגים ביעילות אם הנת"צים בצד שמאל.
"בסוף הפתרון הכי טוב הוא מערך של מצלמות ומוקד שמפקח עליו, כמו בכביש 6 למשל. כל רכב שנוסע ולא משנה באיזה נתיב מצולם".
גם בנושא אגרת הגודש את מתייצבת נגד האוצר ולצד הנהגים ברכבים הפרטיים.
"אני אהיה בעד אגרת גודש רק כשתהיה תחבורה ציבורית מכל מקום לכל מקום. כרגע אני מתנגדת. האוצר לא יכול לקדם את זה בלעדינו. יוקר המחיה פה לא פשוט, אי־אפשר להפיל על האזרחים עוד מסים".
כל עוד לא יהיו מס גודש ונת"צים, הנהגים לא יעזבו לעולם את הרכב שלהם.
"בעוד חמש שנים תהיה תחבורה ציבורית טובה ויעילה. שלושה קווים של רכבת קלה, יותר אוטובוסים בכבישים, אז אני אתמוך במס גודש".
אתם בודקים עכשיו גם מוניות מעופפות ושאטלים ימיים. כמה זה באמת מעשי?
"קידמנו בקדנציה הקודמת שאטלים ימיים, אבל מירב מיכאלי עצרה את זה. מעבורת תחבורתית זה פתרון שיכול מאוד לעזור, היא תצא מנהריה־עכו, דרך הרצליה־תל־אביב ועד לאשדוד־אשקלון. המונית המעופפת זה גם משהו שאנחנו בודקים, חברות ישראליות מאוד מתקדמות בתחום הזה בכל העולם, הרעיון הוא שתהיה מונית עם שישה נוסעים. אני אמרתי למשה (בן זקן, מנכ"ל המשרד – ר"ר): תעלה אתה קודם, ואז אני אראה (צוחקת)".
אומרים על הפתרונות האלה שהם נשמעים טוב ומשדרים טכנולוגיה אבל יקרים ולא יעילים.
"זה העתיד. אם לא נחשוב יצירתי, לא נתקדם. הכול עומד להיות AI בעתיד הלא כל כך רחוק, תהיה תחבורה ציבורית אוטונומית מוטה בינה מלאכותית. זה פשוט מדהים. כל העומסים יהיו מתואמים, הווייז כבר לא יהיה רלוונטי".
"הביקורת על הנסיעה שלי למרוקו נובעת מקנאה. יש שם רכבות מהירות מקזבלנקה לטנג'יר הלוואי עלינו. מה הזלזול הזה במרוקו, מה ההתנשאות הזאת? יש לנו הרבה מה ללמוד מהם"
לפי מה שאת מתארת, אולי גם השקעות העתק במטרו יהיו מיותרות ב־2040.
"לשם שינוי אנחנו מסכימים. אני חושבת שעם כל ההתפתחויות ולאן שזה הולך עם הבינה המלאכותית, הייתי רוצה לקיים דיון נוסף על המטרו. אבל כבר קיבלו את ההחלטה ואי־אפשר לחזור אחורה עכשיו בפרויקט כזה של מיליארדים. היום אני כבר רצה על מלא עם המטרו, ועושה הכול כדי לזרז ולקדם אותו".
מה קורה עם שדה התעופה הנוסף. עוד מעט נתב"ג כבר לא יעמוד בעומס.
"במשך עשר שנים לא רצו לקבל החלטה. כל יום מתווספות בקשות לטיסות ישירות לישראל, אנחנו מגדילים את נתב"ג ל־40 מיליון נוסעים בשנה, והתוכנית שלי היא להקים שדה נוסף בנבטים. אפשר להקים שם בעלות לא גבוהה שדה אזרחי, לצד הצבאי. הצבא מתנגד מסיבות של נוחות אבל זו לא מדינה של צבא. נציג הכול לראש הממשלה בנובמבר. יש ויכוח ביני לבין סמוטריץ' שמעדיף את רמת דוד. גלנט החליט לא להתערב. חכם".
מה עושים כדי שנבטים לא יהפוך לפיל לבן כמו רמון?
"נבטים לא יהיה רמון 2. בדיעבד, בנושא של רמון — ההוצאה של השדה מתוך אילת, הסגירה של שדה דב — לא הייתה הסתכלות מערכתית. כשצריך לתקן אחרי שהשדה כבר נפתח, זה הופך לבעייתי".
בזמן שהריאיון הזה מתפרסם, מירי רגב שוהה במקסיקו, לשם הגיעה לנסיעת עבודה כדי לטפל, בין היתר, בחידוש הטיסות הישירות בין המדינות. נסיעה אחרת שלה, למרוקו, עלתה לכותרות. לפני כשבועיים פורסם ב"כלכליסט" שהסיור המקצועי־לימודי שלה במרוקו, שארך כשבוע, עלה למשלם המסים כחצי מיליון שקל. רגב: "הביקורת עליי נובעת פשוט מקנאה, הם פשוט השתגעו מקבלת הפנים שעשו לי. טסו למרוקו לפניי שרים, יו"ר הכנסת, יאיר לפיד טס עם מטוס שלם וזמר (שמעון בוסקילה – ר"ר), על אף אחד לא דיברו ככה".
הטענות הן שאין לישראל מה ללמוד ממרוקו בנושאי התחבורה.
"יש שם רכבות מהירות מרבאט לקזבלנקה וטנג'יר ונמלים אדירים ומתקדמים. הלוואי עלינו. מה הזלזול הזה במרוקו, מה זאת ההתנשאות הזאת? יש לנו הרבה מה ללמוד מהם. גם אחרי שנעשה את רכבת הקליע ב־250 קמ"ש מקריית־שמונה לאילת נהיה רחוקים ממרוקו, ששם זה 350 קמ"ש".
אבל למה צריך ביקור של שבוע.
"עשיתי שילוב בין הנושאים המקצועיים למפגשים עם הקהילה היהודית שם. אתה מגיע למרוקו, לא תכבד את הקהילה היהודית? מה הוציא אותם מדעתם? זו קנאה ורוע. לגבי הסכום זה קשור בעיקר לעלויות האבטחה שלא אני קבעתי".
גם בתקרית עם השב"כ חיפשו אותך?
"הנהג שלי היה בסערת רגשות אז לקחתי אחריות ואמרתי לו 'תיסע'. אף אחד לא אמר תדרוס. אבל כשמדובר במישהו מהשמאל יש סלחנות, כשזאת אני במקום להתעסק בהתנהלות החמורה של השב"כ מתעסקים בי. תמיד לוקחים כל דבר להפוך נגדי. אם זו הייתה מיכאלי היו אומרים, איך איש שב"כ לא הגן עליה, ונתן לה מכה? אני הרי שיחררתי את הסרטון בעצמי, הנהג היה לחוץ כי עשרה אנשים סבבו אותו. היה לו לאן לנסוע ואמרתי לו 'תיסע, תיסע' כדי שנצא משם".
את מצטערת שהוצאת את הסרטון? לא יצאת ממנו טוב. זאת הייתה טעות?
"אני לא מצטערת, היה לי חשוב שיראו שהנהג שלי לא דרס איש שב"כ. אולי זאת הייתה טעות מבחינה תקשורתית, יכול להיות, אבל המטרה שלי הייתה להגן על הנהג שלי. לא חשבתי על עצמי. הרי יכולתי לקחת נהג אחר ולהשאיר אותו שם עם השב"כ. הרגשתי באירוע מאוד מותקפת ולא מוגנת. אני לא יודעת אם זה בגלל שהמחאה מחלחלת לשב"כ, אבל לא יכול להיות מצב ששר מרגיש כזה חוסר אונים".
אולי מה שמחלחל זה גם המתקפות של שרים על צה"ל והשב"כ. אלה אמירות מצד הממשלה שלא נשמעו פה אף פעם.
"אפשר לבקר כל ארגון ולתקוף אותו, כולל השב"כ והצבא, כולל הממשלה, אבל אסור להכניס פוליטיקה למסגרות האלו".
מה את חושבת על השב"כ?
"אני חושבת שהשב"כ עושה עבודה מצוינת, אני ביחסים טובים עם ראש השב"כ ובסוף הכול נסגר בשיחה בין ראש הממשלה, ראש השב"כ וביני, אבל זה גוף שמותר להשמיע עליו ביקורת כמו כל ארגון אחר".
2023 היא שנה מדממת עד כה בכבישים. 272 הרוגים נרשמו מתחילת השנה - עלייה של 7%. "זה מעסיק אותי מאוד. אנחנו עושים עבודה חשובה ברמת התשתיות - כביש 90, כביש 65, כביש 40 בדרום. חתמתי על תקנות של לוחיות זיהוי לאופניים וקורקינטים. אני חושבת שצריכה להיות ענישה יותר חמורה על מי שנוסע בצורה מסוכנת על הכביש - זה מה שיביא להרתעה. הענישה היום קלה מדי בעיניי. אנשים צריכים להבין שאם הם שותים, מעשנים ומסמסים תוך כדי נהיגה הם צריכים להיענש בחומרה. יש גם אחריות אישית לנהג עצמו, יש יותר מדי תאונות שנובעות מהיסחי דעת ליד בתי ספר, מקטנועים ואופניים וקורקינטים חשמליים שנוסעים בפראות".
יו"ר הרשות לבטיחות בדרכים, אבי נאור, איש רציני, מייסד עמותת אור ירוק, מנכ"ל אמדוקס לשעבר, פרש לא מזמן. הוא מתח ביקורת על כך שלא נתנו לו כלים להוביל תוכנית לאומית רחבת היקף שתמגר את מכת התאונות.
"דברים זזים בתחום, אפילו מאוד, והוא יודע את זה. יכול להיות שהיו דברים אחרים שהפריעו לו, אני לא רוצה לפגוע בו ולהיכנס לדברים האלה מאחורי גבו".
יש תחושה שאנשי מקצוע רבים ומוערכים עוזבים או מועזבים. למשל, מנכ"ל הרכבת, מיכאל מייקסנר, שזכה להערכה רבה על עבודתו והתמודד עם ניסיונות להדיחו.
"הוא סיים את תפקידו אחרי ארבע שנים, יש מנכ"ל חדש, משה ז'אנה, מנכ"ל נמל אשדוד לשעבר, מינוי מצוין, שאפילו בירכו אותי על מינויו, גם בתקשורת, אז כנראה שעשיתי משהו טוב בכל זאת".
ומה לגבי אלוף במיל' חגי טופולנסקי, מנכ"ל רשות שדות התעופה, שהתפטר גם הוא אחרי ניסיונות רבים לפטר אותו.
"מי שמינתה את חגי זו מועצת רשות שדות התעופה, והיא זו שפיטרה אותו. היו"ר, אלוף במיל' ג'רי גרשון, הוא זה שבא אליי ואמר לי שהוא רוצה להדיח אותו. אני לא התערבתי".
בנציבות שירות המדינה חשבו שמנכ"ל המשרד, משה בן זקן, חסר ניסיון מתאים. המינוי של עידן מועלם למנהל רשות התחבורה הציבורית נתקל בבעיות אחרי שוועדת האיתור דירגה אותו במקום הרביעי.
"כל המינויים שעשיתי הם מקצועיים. כשמשה הגיע לוועדה, חשבו שצריך להיות לו יותר ניסיון, למרות שהיה לו ניסיון פי אלף מהרבה מינויים אחרים שהיו במשרד בתקופות אחרות. אני חשבתי ללכת עם זה לממשלה, משה אמר לי שהוא יהיה משנה למנכ"ל עוד חצי שנה כדי לצבור ניסיון. כיבדתי את הבקשה שלו, האמנתי בו מהרגע הראשון. הוא צעיר, מבין את העבודה, מקדם דברים, רק שלא יעוף על עצמו, אני שמחה שנלחמתי עליו. עידן בא עם ניסיון של שנים של עבודה מול רשויות, הוא היה מנכ"ל החברה הממשלתית לתיירות וניהל תקציבים של מיליונים. אגב, בתיירות לא רצו לוותר עליו".
אצל קודמתך הייתה אג'נדה של קידום נשים, אצלך רוב המנויים הבכירים הם גברים.
"בסדר, מיכאלי גם שינתה את העברית. אני בעד נשים, בעד להכניס כמה שיותר מהנדסות, נשים שיעמדו בראש אגפים. קח למשל את ראש האגף החדשנות שלנו, אורטל ניב".
מה לגבי המקרים של הדרת נשים באוטובוסים?
"נהג שיעשה הדרת נשים, לא יהיה אצלי. אישה תשב איפה שהיא רוצה באוטובוס ותיסע לאן שהיא רוצה באיזה קו שהיא רוצה".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.23
