הטלפון של מיכל מור, מייסדת ומנכ"לית חברת סמארט שוטר, שיושבת מולי, לא מפסיק לקבל הודעות ברכה, גם מחו"ל. הסיבה: ביום שבו אנחנו נפגשות מתפרסם כי לוחמים בעזה הצליחו לחסל מתקפה של שבעה רחפנים באמצעות מערכת הכוונות החכמה "פגיון" (smash), שפיתחה החברה. וזאת לא הייתה הפעם הראשונה. "פגיון" הוכיחה את עצמה כיעילה במיוחד נגד רחפנים במלחמה בדרום, אבל גם מול מחבלי חמאס בקרבות פנים מול פנים. המערכת, שכבר נרכשה על ידי צה"ל וצבאות אחרים בעולם, מופעלת עכשיו לראשונה בזמן מלחמה — ועושה את זה בהצלחה גדולה. באתרים הצבאיים המקצועיים — כולל אתר האינטרנט הרשמי של צה"ל — היא זוכה לכתבות נרחבות ומתוארת כפורצת דרך.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מור ניהלה בעברה צוותי פיתוח בחטיבת הטילים של רפאל. ואז בעקבות שירות מילואים של בעלה במלחמת לבנון השנייה, צץ אצלה הרעיון ששינה את חייה ושלח אותה לדרך חדשה. "ב־2006 הייתי בחודש תשיעי, בעלי גולנצ'יק, גויס בצו 8 ונכנס ללבנון עם נשק וכוונת פשוטה. כשהסתכלתי על הרובה, על הברזל, הבנתי שיש לי יכולת לשפר את הכוונת בצורה דרמטית. עד ה'פגיון' הרובה היה רק ברזלים. הוספנו לו טכנולוגיה מעולם יירוט הטילים שהגעתי ממנו. המטרה לאפשר לחיילים, בטח למילואימניקים שלא מתאמנים בצורה רציפה, לפגוע בדיוק במטרה כבר בכדור הראשון. חייל מילואים צריך זמן שאין לו בזמן לחימה כדי לחזור לכשירות מבצעית".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הטכנולוגיה מבטיחה פגיעה מדויקת במטרות נעות ללא תלות ביכולת הצליפה של החייל היורה, כולל פגיעה ברחפנים – האיום החדש בשדה הקרב מאז מלחמת אוקראינה וכעת גם בעזה ובצפון מול חיזבאללה. היא ננעלת על המטרה ועוקבת אחריה באמצעות עיבוד תמונה מבוסס בינה מלאכותית, ומאפשרת שחרור של הכדור רק ברגע שמובטחת פגיעה. הפגיון היא הרבה יותר מכוונת — מדובר למעשה במערכת בקרת אש מתוחכמת. המערכת משקללת בין היתר את כיוון וקצב תנועת המטרה. אם הקנה לא מכוון בדיוק אל המטרה, הלחיצה לא תושלם והלוחם, שעוקב אחרי המטרה דרך מסך, ייתקל במעין מחסום קטן.
4 צפייה בגלריה
שיפור של מאות אחוזים ביכולת הדיוק והפגיעה ברחפנים. מערכת ''פגיון'' בפעולה
(צילום: באדיבות סמארט שוטר)
מעבר לדיוק המדהים, יתרון נוסף של המערכת הוא אפשרות פגיעה מטווח רחוק יותר מאשר בכוונת רגילה – 200 מטר, לעומת כ־50 מטר ברובה בעל כוונת רגילה, מה שמוסיף להגנה על היורה.
"באתי מעולם הטילים, שבו המגמה היא להקטין את הטילים כך שיהיו כירורגיים, כשהמוטו הוא מינימום אש, מקסימום פגיעה", אומרת מור. "בצבאות יש היום מודעות למינימום פגיעה בלא מעורבים. לוחם בקרב עומד במשימה סבוכה פיזית ומנטלית, ורציתי להביא אותו למצב שיוכל לפגוע בדיוק רק במטרה, ולא לסכן עצמו מטווח של 50 מטר, אלא לפגוע גם מ־200 מטר. תחשבי כמה קשה ללוחם תוך כדי ריצה לפגוע במטרה שהיא דינמית – מחבל שרץ, רכב שפורץ מחסום.
"קראתי מחקר של נאט"ו שבדק את רמת הפגיעות במטרה של לוחמים בכל העולם, והגיע למסקנה שהיא אינה גבוהה, בגלל אי־היציבות של החייל שנע בעת הקרב ובגלל אי־היציבות של המטרה שנעה גם היא. המערכת שלנו מסייעת ללוחם בחישובים הבליסטיים כדי להגיע לפגיעה מקסימלית. בניסויים שערכנו הוכחנו שרמת הדיוק עם הטכנולוגיה שלנו הייתה זהה בין חייל טרי לחייל מנוסה".
סמארט שוטר (Smart Shooter, "יורה חכם") כבר חתמה על מספר חוזי רכש עם צבאות ארה"ב, שם המערכת נמצאת בשימוש המארינס, הולנד, הודו וגרמניה. רק ביולי האחרון פורסם כי צבא בריטניה רכש 225 מערכות ב־4.6 מיליון ליש"ט, והן יותקנו על רובי סער וישולבו גם ביחידות מיוחדות לצורך יירוט רחפנים. על פי פרסומים נוספים, החברה מעורבת גם בפרויקטים לשילוב המערכת על גבי רובוט קרבי אוטונומי ביחד עם חברת רובוטמי, וברחפן תקיפה ביחד עם חברת סטדיקופטר.
היום בצה"ל יש בכל פלוגה של סדירים רובאי שמצויד בכוונת פגיון, שמחירה כמה אלפי שקלים, ובמלחמה כעת היא נכנסה לשימוש גם אצל מילואימניקים. צה"ל העלה באתר הרשמי שלו סרטון שמדבר בשבחי הפגיון, ולפיו הוא משפר פי ארבעה את סיכויי הפגיעה של הלוחמים, ואלפים ממנו כבר נכנסו לשימוש על ידי הלוחמים ברצועה. ההצלחה על רטוב כבר מקפיצה את הביקוש למערכת בעולם.
בצבא אומרים שבעתיד הקרוב יורחב השימוש בה, יוכשרו עוד מילואימניקים, ויש כוונה לשפר את יכולות הלילה שלה ואף להכניס בה אפשרות לזהות את כוחותינו, כדי למנוע ירי דו־צדדי, שמתרחש למרבה הצער באחוזים גבוהים בלחימה הצפופה של עזה.
מור (49), נשואה + 2 מחיפה, היא בכלל בהכשרתה פסיכולוגית קוגניטיבית עם תואר שני מהטכניון, בהתמחות בהנדסת גורמי אנוש. "בצבא הייתי מאבחנת והמשכתי ללימודי פסיכולוגיה", מספרת מור. "את התואר השני בפסיכולוגיה עשיתי בטכניון. התזה שלי הייתה בנושא 'בקרת קשב במעבר בין מטלות'. בדקתי עד כמה אנשים יכולים לבצע בהצלחה מעבר בין משימות בסביבה מורכבת, ובאילו תנאים. ראיתי מול עיניי את הקוק־פיט של הטייס, שצריך להתנהל עם מאות מתגים ומכשור. במסגרת התואר הנחיתי מהנדסים מרפאל שעשו בטכניון תואר שני, והם הציעו לי לעבוד ברפאל בניהול צוותים. ב־1999 הצטרפתי לחברה.
"בגולני, שהיו הראשונים בזמנו לקבל את המערכת, אמרו לנו בהתחלה: 'אל תיגעו לנו בנשק'. אחר כך השתכנעו שהמערכת יודעת לפגוע במדויק במטרה, בין אם אתה חייל סדיר או טירון, או מילואימניק שלא נגע בנשק תקופה ארוכה"
"ברפאל עסקתי בניהול צוותי פיתוח – בהתחלה בתחום שקרוב אליי, הנדסת אנוש, ובהמשך בתחום הטילים המונחים. למדתי המון, אפיון מערכת, צורכי משתמש, הנדסת מערכות. זו חברה טכנולוגית ציונית שמטרתה לתת לצה"ל עליונות וכוח הרתעה. לקחתי ממנה את הדי.אן.אי המשובח שלה. הייתי שם שבע שנים, וב־2006 עזבתי יחד עם חבר בצוות שלי, אבשלום ארליך, מהנדס תוכנה שהיום הוא שותפי, ונסחפנו לתחום הסטארטאפים. ברפאל אחרי הכול אתה בורג. חשוב, אבל בורג. עברנו לחברה טכנולוגית קטנה, שם יכולתי לעסוק גם בשיווק, בקשר עם משקיעים וכו'. ב־2008 פרץ המשבר העולמי בהייטק, עזבנו את החברה והחלטנו להיות עצמאים ולהקים סטארטאפ משלנו. אבשלום הוא החדשן מבינינו, ואני מסתכלת על הרעיונות שלו, מבינה מה יעבוד, וגורמת לכך לקרות. אני המנכ"לית והוא ה־CTO (מנהל טכנולוגיות ראשי – נ"ז)".
אין הרבה נשים בתחום שלך. איך הגיבו בצה"ל כשהצעת לראשונה את ה"פגיון"?
"בפעם הראשונה הגענו למפא"ת (מחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון רק עם אבטיפוס: לפטופ שמחובר לאיירסופט (סוג של רובה אוויר שלא מיועד ללחימה), שלקח לנו שלוש שנים לפתח אותו, כדי להציג את הקונספט החדשני שלנו. אמרנו, יש לנו רעיון נהדר. אמרו לנו, בחיים לא יעבוד. יש משהו בעולם הגברי שאומר, אני יודע להסתדר לבד. הצבא הוא גוף שמרן, התפיסה עד אז הייתה שנשק אישי זה דבר מסורתי – לואו־טק, ללא אלגוריתמיקה. כשעברנו למחלקת הטילים במפא"ת, שם כבר הבינו טוב יותר את הרעיון, ואחרי ניסויים שהוכיחו את היעילות, השתכנעו. בגולני, שהיו הראשונים בזמנו לקבל את המערכת, אמרו לנו בהתחלה: 'אל תיגעו לנו בנשק', כי ברגע שאתה מפעיל את המערכת, היא זאת שקובעת לך מתי לירות, ולא אתה. אחר כך השתכנעו שהמערכת יודעת לפגוע במדויק במטרה, בין אם אתה חייל סדיר או טירון או מילואימניק שלא נגע בנשק תקופה ארוכה. המערכת מקבלת אנרגיה מסוללה שמספיקה ל־72 שעות, והלוחם מצויד בסוללה חלופית (יש האומרים כי השימוש בסוללה היא נקודת חולשה של המערכת, אף שמור טוענת כי די בכך ששתי הסוללות מספיקות לארבעה ימי לחימה ברצף – נ"ז).
"אני בטוחה שבהתחלה היה מוזר לצבא שאישה באה עם הרעיון. אין הרבה נשים בתעשייה. אין אף מנכ"לית בתעשיות הביטחוניות הידועות של ישראל. כשאני באה לכנסים בחו"ל, או לתערוכות, מאוד קל לי למצוא את תג השם שלי, כי כמעט כולם גברים. לזכותו של משרד הביטחון ייאמר, שכאשר באתי לראשונה לתערוכה הכי גדולה בתחום הצבאי בארה"ב, ב־2018, המשרד נתן לי – לא לרפאל ולא לתעשייה האווירית – לנאום את נאום הפתיחה בביתן הישראלי. אמרתי שם: 'תודה למשרד הביטחון שתומך בחזון גדול עם רקורד קטן, ותודה לתעשיות הגדולות שסללו לנו את הדרך'".
4 צפייה בגלריה
יכולת שליטה מרחוק ופגיעה על הכדור הראשון. מערכת ''פגיון'' במהלך ניסויים בשטח
(צילום: באדיבות סמארט שוטר)
איך את משלבת אימהות עם הקריירה?
"יש לי שני מתבגרים, אריאל, בת 17, ויואב, בן 14, שגדלו לתוך החברה ואיתה. אני אמא מאוד מעורבת, זה היה תנאי שלי מעצמי. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי הייתה כשהבת שלי נכנסה לבית הספר, והורים שאלו אותי מה אני עושה. כשסיפרתי להם הם הופתעו ואמרו: היינו בטוחים שאת לא עובדת, כי תמיד הייתי בוועד הורים, לא מחמיצה אירועים של הילדים בגן ובבית הספר. אני זוכרת את עצמי בל"ג בעומר באה למדורה של הבת, משם נוסעת לטיסה לארה"ב, וחוזרת למדורה של הבן. אני רואה מחמאה בכך שכאשר הבת שלי נשאלת מה תעשי כשתהיי גדולה היא עונה: אני אחליף את אמא בתפקיד.
"השילוב של להיות אישה, אמא ויזמית בעולם ההייטק ומנכ"לית של חברה ביטחונית הוא לא טריוויאלי, אבל אני מוצאת דווקא שכל החלקים האלה ביחד גרמו לי להיות יותר מפוקסת ויותר מדויקת. מלבד החיסרון שאין לי היכרות אישית מימי הצבא עם עמיתים, כמו שיש לגברים בתחום שלי עם עמיתיהם, אני מוצאת יתרונות בהיותי אישה בתחום. אם היו יותר נשים בתעשייה הבייטחונית ובשטח, הגדרת המטרות והדרך להשיגן היו נראות אחרת.
בצבא אומרים שבעתיד הקרוב יורחב השימוש ב"פגיון", יוכשרו עוד מילואימניקים, ויש כוונה לשפר את יכולות הלילה שלה ואף להכניס בה אפשרות לזהות את כוחותינו, כדי למנוע ירי דו־צדדי
"כשצוין חודש ל־7 באוקטובר, הבת שלי, שהיא רכזת בשבט צופים, ביקשה ממני להרצות לשכבה הבוגרת על המלחמה. היא הזהירה אותי לא לחפור. חשבתי איך להנגיש את הנושא. דיברתי על האיומים שפגשנו במלחמה, כמו המנהרות, הרחפנים, והסברתי איזה פתרונות יש לתעשייה הביטחונית ועל הפתרון שלנו לרחפנים. בסוף שאלתי מה למדו. הם אמרו שהם שמחים שיש מי שמבין את האיום ופותר אותו. הרגשתי שזה הרגיע אותם".
איך פגיון מתמודדת עם איום הרחפנים?
"הרחפנים משמשים להטלת חימוש על הכוחות או לתיצפות עליהם. מדובר בשני איומים משמעותיים. כל רחפן חמוש יכול לגרום למספר דו־ספרתי של נפגעים. אלא שהוא בשמיים. לכן שיפרנו את היכולת של 'פגיון' כך שיהיה יעיל גם בטווח של 200 עד 300 מ"ר מעל הלוחמים. אם אנחנו מורידים רחפן כשהוא במרחק 300 מטר מהלוחם, זה דרמטי.
"אגב, בפגיון השתמשו לפני המלחמה גם כדי להוריד את בלוני התבערה שהבעירו את השדות של העוטף. היו אומרים לי, אבל יש בכל זאת שריפות, ועניתי: אבל מנענו עוד 20 אחרות. בעזה היכולת לטפל ברחפנים הפכה מבצעית, ועכשיו במלחמה הבנתי שצריך לקבל אינפורמציה על איום הרחפן ומיקומו במרחק גדול יותר מזה שבו הדבר קורה היום. יש לנו משפחה של מוצרים שתיועד לכך. המטרה שלנו היא תמיד להרחיק את החייל כמה שאפשר מהסכנה. פיתחנו גם מערכת שמופעלת על ידי חייל עם טבלט שנמצא בחמ"ל, והמערכת, שמוצבת על חצובה או רובוט או בכלי מוטס, משדרת לו את המטרה – שנמצאת הרחק ממנו – ומאפשרת לו להפעיל עליה ירי מרחוק".
זאת תקופת שיא עבור החברות הביטחוניות בישראל. המלחמה באוקראינה ועכשיו המערכה בעזה — גרמו לזינוק חד בביקושים לפיתוחים הישראליים. 2023 נחשבת לטובה ביותר מאז הקמת המדינה בכל מה שקשור לייצוא בטחוני של מערכות נשק תוצרת כחול־לבן. בחוד החנית עומדות שלוש הגדולות: התעשייה האווירית, רפאל ואלביט. אבל הן לגמרי לא לבד. שתיים מהחברות עם הביצועים הטובים ביותר בבורסה של תל־אביב השנה מגיעות מהעולם הביטחוני. נקסט ויז'ן שמפתחת מצלמות לרחפנים וכלים אוויריים ללא טייס זינקה ב־284%. ארית תעשיות משדרות שמייצרת מרעומים לחומרי נפץ קפצה ב־233%.
לפני יותר משנתיים יצאה סמארט שוטר לגיוס הון ממשקיעים, וחברת הביטוח הפניקס ובית ההשקעות אלטשולר שחם נכנסו לשותפות בחברה. להפניקס זו הייתה השקעה ראשונה בתחום הביטחוני. לפי הערכה, החברה השקיעה כ־10 מיליון דולר, לפי שווי חברה מכובד של 100 מיליון דולר. יש להניח שגם בהפניקס הבינו שבעולם, שרק הולך ומתחמש, אם החזון של מור יתממש והכוונת שלה תהפוך לסטנדרט בצבאות העולם — השמיים הם הגבול. לחברה, שפועלת בקיבוץ יגור, יש היום 80 עובדים, מפעל ייצור ושלוש חברות־בנות לשיווק – בארה"ב, באוסטרליה ובגרמניה. זה כבר לא סטארטאפ אלא חברה מוכרת המקיימת את עצמה, ולדברי מור, לא נדרש לה גיוס הון נוסף בקרוב.
המלחמה "היטיבה" עם החברה, כמו עם שאר התעשיות הביטחוניות, שחוות כעת שיאים בהזמנות מכל העולם. מור מעידה על גידול משמעותי במספר ההזמנות מצה"ל, גידול שהעביר את המפעל לעבודה 24/7 מסביב לשעון. "זו שעתן היפה של התעשיות הביטחוניות שנותנות פתרונות כדי שנוכל לחיות פה", היא אומרת. "זה חלק ממציאות חיינו. באנו להגדיל שרידות של לוחמים וצמצום פגיעה בלא מעורבים. אש מינימלית עם אפקטיביות מקסימלית. במלחמה קיבלנו הודעות מחיילים או מהורים שמבקשים מאיתנו פגיון. הכי מרגש אותי לקבל בקשות מחיילים שהם ילדים של חברות, שכל הרעיון הזה נולד כשהם עוד היו בבית ספר יסודי".
מה החזון להמשך?
"המטרה העליונה היא להפוך את הטכנולוגיה שלנו לסטנדרט על כל רובה בכל הצבאות, ולהמשיך לפתח פיצ'רים למערכת גם למטרות שאינן לחימה, כמו למשל פיזור הפגנות – כשאתה לא רוצה להרוג אלא להרתיע, המערכת תדע לפגוע לדוגמה רק מקו הברך ומטה. אנחנו בשלבים של פיתוח מערכות נגד רחפנים שיודעות 'לדבר' עם מערכות אחרות ולהפעיל אותן כדי שישדרו היישר לכוונת מידע על רחפן או על איום שמתקרב, וגם יחסלו אותו דרך חיבור לעוד גורמים בסביבה.
"כאשר נראה יציבות בהכנסות וגידולים רציפים, אנחנו רוצים להנפיק בנאסד"ק, כי השוק הגלובלי עצום. בינתיים יש לנו משקיעים מוסדיים יציבים, ואנחנו לא נעשה דברים בחופזה. אנחנו מתקיימים מההכנסות שלנו. גם אלביט הייתה פעם גוף קטן. נחמד יהיה גם להירכש במיליארד דולר, אני תמיד עם עין אחת לשוק הון. את ההישג הכי גדול שלי אני רואה בלהקים ישות מאפס, ליצור אותה, להגדיר אותה, להפיח בה חיים, ולראות שהטכנולוגיה מגינה על החיילים בשדה הקרב".
אלעד גרשגורן
בחיים יש מעט מאוד הזדמנויות לעבור חוויות שהן כמעט בגדר מדע בדיוני. השבוע חוויתי רגע כזה כשנשלחתי על ידי המערכת לצלם את מיכל מור, מנכ"לית ומייסדת סמארט שוטר, ועל הדרך איפשרו לי לבחון את מערכת הפגיון (smash) של החברה. זה קרה במקריות וללא תכנון מוקדם, באותו המטווח שבו יריתי כמה ימים קודם לכן עם הרובה שקיבלתי ממג"ב כחבר בכיתת הכוננות ביישוב שלי. ללא מערכת הפגיון כמובן. ואיזה הבדל.
שלוש דקות של הסבר פשוט מפי עומר לוין, מנהל הצוות המבצעי בחברה, ומיד לאחר מכן – ירי למטרות גוף ממרחק של 200 מטר, עם 100 אחוזי הצלחה. בגדול, העסק מאוד פשוט: יש לחצן בצד השמאלי של הנשק שעליו לוחצים עם האגודל. ברגע שמזהים מטרה, המערכת ננעלת, ואז כל שנשאר הוא ללחוץ על ההדק, והמערכת יורה בדיוק אבסולוטי ופוגעת פעם אחר פעם. בכוונה יריתי בעמידה ולא בכריעה, אין גם צורך לעצור נשימה, ומומלץ להשאיר שתי עיניים פקוחות על המסך של המערכת – הפוך מכל מה שלמדתי בצבא. המסך גדול וברור, המטרה מזוהה מיידית, והמערכת עוקבת באופן עצמאי ואין אפשרות לפספס. הדרך הכי נכונה לתאר את החוויה היא כמו מעבר מנהיגה בכרכרה עם סוס לנהיגה בטסלה.
בשירותי הצבאי הייתי צמוד ל"גלילון", היום אני חבר בכיתת הכוננות ביישוב שלי. יצא לי לירות לא מעט בחיים, אבל אני לא צלף בהכשרתי. לפגוע במטרות ממרחק של 200 מטר בקצב אש מהיר זה פשוט לא הגיוני עבורי. זה יותר כמו לשחק בפורטנייט, אבל במציאות. עומר הסביר לי שבמהלך הניסויים שבוצעו במערכת הוכח, שמעבר ליכולת שלה לפגוע ברחפנים באופן מדויק וסלקטיבי, היא יודעת לפגוע גם בירי מהקרקע לים, מים אל ים ומאוויר לים באחוזי הצלחה מטורפים. פשוט כיפת ברזל על הנשק האישי.
רק לחשוב, כחבר בכיתת כוננות, כמה כוונת כזאת יכולה לעזור בתרחיש עתידי של פלישה ליישובים כמו שקרה ב־7 באוקטובר.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.12.23
