לפני פחות משנה מונה זאב לנדאו לתפקיד סמנכ"ל וראש מינהל הרכש והייצור במשרד הביטחון (מנה"ר), ולא ידע שזו הולכת להיות השנה המאתגרת בחייו. לנדאו הוא האיש עם תקציב הקניות הגדול ביותר בישראל: בשנה רגילה הוא רוכש עבור צה"ל ב־12 מיליארד שקל בשנה – מעגבניות ועד צוללות. אבל אז הגיעה המלחמה, ובחודש הראשון שלה הוא כבר הוציא תקציב של שנה שלמה, וכך גם בחודש שאחריו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לפי התכיפות שבה מגיעים לישראל מטוסי תובלה אמריקניים ואוניות עם ציוד צבאי (לפי הערכה עד כה בוצעו לפחות כ־250 טיסות והגיעו כ־20 אוניות) – מצב המלאים במחסני הצבא ערב המלחמה לא היה אידיאלי, בלשון המעטה, כחלק מה"קונספציה" המפורסמת שמלחמה גדולה לא צפויה לנו וחמאס מורתע. כמות המלאים בימ"חים התאימה למבצעים זמניים ולתחזוקה שוטפת, בטח לא למלחמה ממושכת בעצימות גבוהה, שאיש לא ציפה לה. וכך רק השבוע נאלץ נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לעקוף בפעם השנייה את הקונגרס באמצעות הכרזת מצב חירום כדי לאשר אספקה של חימוש שדרוש לייצור פגזים בשווי 147 מיליון שקל לישראל.
6 צפייה בגלריה
הסכומים המצטברים לסך כל היירוטים במלחמה הם עצומים. מערכת כיפת ברזל בפעולה
(צילום: אפי שריר)
כבר ב־2007 מבקר המדינה התריע על כך שבמשך שנים נסגרו בישראל קווי ייצור של תחמושת וכי המדינה צריכה להחליט מהם קווי הייצור החיוניים עבורה ולשמר אותם. לא מפתיע, לכן, שבימים האחרונים מדברים בצבא על "כלכלת חימושים" – שימוש מבוקר באש במטרה לחסוך תחמושת לזירה הצפונית אם תיפתח. צריך להבין, רק בשבוע הראשון למלחמה הטיל חיל האוויר כ־6,000 פצצות על עזה — מספר עצום ששווה לכמות הפצצות שבה השתמש חיל האוויר האמריקני במשך שנה בכל אפגניסטן. בישיבת הממשלה נשאל האלוף טולדנו על ידי השרים האם ישנה מגבלת חימושים על פעילות צה"ל והשיב כי "אין צבא בעולם שהוא אינסופי, זאת מלחמה שתימשך זמן רב ונצטרך לנהל כלכלת חימושים, אבל השיקול המנחה אותנו הוא קודם כל המבצעי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצה"ל מבינים שהתחמושת היא משאב מוגבל שתלוי ברצונו הטוב של הדוד מאמריקה. וזה, אומר לנדאו, גם האתגר הגדול שניצב עכשיו בפני המנה"ר: לצמצם ככל האפשר את התלות של צה"ל ברכישת תחמושת מחו"ל, ובעיקר מארה"ב, על ידי הרחבת הייצור המקומי, תוך כדי חיזוק התעשיות הביטחוניות הישראליות. לנדאו: "היעד שלנו ליום שאחרי הוא להשיג עצמאות בעיקר בתחום החימוש האווירי (פצצות למטוסים), שכיום נרכש כולו מארה"ב. אחד הדברים שאנחנו מנסים לבנות עם התעשיות הביטחוניות הוא מנגנון שישמור לאורך זמן על מינימום הזמנות שנידרש להן כדי לקיים קו ייצור שיהיה כלכלי עבורן. ההנחה שלנו היא שתהיינה כעת בצה"ל שנתיים של עצימות מבחינת שימושים בחימוש". בשבוע שעבר פירסם משרד הביטחון כי מאז תחילת המלחמה העביר כבר הזמנות בשווי יותר ממיליארד שקל לתעשיות הביטחוניות המקומיות.
לנדאו, 58, נשוי פלוס שניים, מהנדס אווירונאוטיקה בהשכלתו, הוא מינוי ראשון שמגיע לתפקיד מתוך מערכת משרד הביטחון, ולא אלוף במיל' שהגיע מצה"ל כמו קודמיו. הוא עובד במשרד מגיל 29. אחרי הלימודים בטכניון עבד בתעשייה האווירית. בעקבות מסקנות ועדת פלומין לשיפור הליכי הרכש של המשרד – שמונתה בשנות ה־90 לאחר פרשת רמי דותן, הקצין הבכיר בחיל האוויר שהואשם בשוחד ובמכרזי רכש מכורים – הוחלט לחזק את מנה"ר באנשי מקצוע. לנדאו מונה למנהל מחלקה צעיר, והתקדם עד לתפקיד סגן ראש מנה"ר לאוויר, יבשה וים. הוא מכיר את המערכת 30 שנה, ועכשיו מוטלת עליו המשימה לספק במהירות את הציוד הנחוץ לצה"ל, ובעיקר להפיק לקחים ולבנות מחדש את תוכניות הרכש הרב־שנתיות של מנה"ר, שתקציבו משמש לרכש מספקים מקומיים. הרכש מארה"ב נעשה, בכוח הסכמים, מכספי הסיוע שנותנת לנו ארה"ב (3.3 מיליארד דולר בשנה).
בתחילת המלחמה המערך האזרחי הוא שצייד בתרומות את חיילי המילואים – מתחתונים וגרביים ועד קסדות ואפודים קרמיים. זה כישלון של מנה"ר?
לנדאו: "זה לא כישלון. היה גיוס יתר של אנשי מילואים. שאלתי איך בפחות מ־24 שעות כל יחידות המילואים כבר היו ערוכות, ואמרו לי: פשוט הגיעו למילואים יותר ממה שציפינו, ולא הספיק לכולם. עם ישראל הגיע בהמוניו להתגייס. לא הייתה כמות כזאת של צבא באף מלחמה קודמת, ואיתו הגיע גם הסיוע האזרחי. שמענו על רס"פיות (מרכזי חלוקת ציוד) פרטיות שהוקמו בהתנדבות לאספקת ציוד לגדודים. לכל מלחמה יש את החוסר שלה. במלחמת לבנון זה היה הברכיות, במלחמת עזה זה האפוד הקרמי. היום כבר יש ציוד לכולם, אין חוסר.
"התרומות התחילו מיוזמות של יחידות מילואים שהחלו להביא ציוד לא־צה"לי ולא־תקני. וכך האפוד הקרמי והקסדה הטקטית (שניתן להוסיף לה אביזרים שונים – נ"ז) הפכו למשהו שכל הצבא היום רוצה. כי אם יש לאחד כולם רוצים, לא מעניין אותם שהקסדה מגינה פחות כי היא פחות מכסה ושבמקור לא כולם חייבים אפוד קרמי. אחד הקצינים ביקש ממני: אם יש חבר'ה מהצבא שבאים לבקש דברים מיוחדים, אל תענה בחיוב בלי לדבר איתנו. כי ברגע שמישהו מביא משהו, כולם רוצים והצבא נכנס לסחרור.
"האפודים היו סאגה: כל אחד הביא סוג אפוד שונה, שחור, מנומר, חאקי. חששנו שעוד מעט ניראה כמו צבא פלנגות. עם תחילת תופעת התרומות, היה דיון ערכי במערכת בשאלה אם צה"ל צריך לקבל תרומות. עמדת המערכת הייתה שלא כי צה"ל רוכש לפי צרכיו. בסוף זה היה חזק מכולם ומנכ"ל משרד הביטחון קיבל החלטה שמקבלים תרומות, כדי שנוכל לשלוט בנושא ולבדוק אם המוצרים עומדים בתקן הצה"לי, ואז נחלק לפי ראות עינו של צה"ל למי שהוא חושב שצריך.
"הלכתי לראות באחד המחסנים שלנו קסדות שהגיעו מתרומות – חלק הצבא אישר וחלק היו ממש של פורים. תורמים רכשו גם כמות גדולה של רחפנים לצה"ל, שעד היום לדעתי לא שוחררו כי הצבא לא רוצה רחפנים אזרחיים. בינתיים התקבל בהחלטת ממשלה נוהל קבלת תרומות לצה"ל, שכולל שרשרת אישורים נדרשים עד לאישור החשב הכללי באוצר, אם מדובר בתרומה בעלת שווי כספי גדול, כי בסוף זה תרומה למדינת ישראל. זה עובד יפה. יש גם כאלה שמביאים ביבוא אישי ציוד מחו"ל ליחידה שלהם. אנחנו קוראים לזה תרומות 'מסלול אדום'. אני פגשתי אדם שהגיע עם 20 צ'ימידנים מלאים ציוד לחבר'ה שלו במילואים.
"כל אחד הביא סוג אפוד שונה, שחור, מנומר, חאקי. חששנו שעוד מעט ניראה כמו צבא פלנגות. היה דיון והוחלט שצה"ל לא צריך לקבל תרומות. בסוף זה היה חזק מכולם, ומנכ"ל המשרד החליט שמקבלים תרומות, בודקים אותן, ומחלקים לפי צורכי צה"ל"
"לצה"ל היו הזמנות מלפני המלחמה לאפודים קרמיים והיה לנו מלאי, אבל לא לכמות כזאת של מילואים. מה עוד שלפי התקינה הצה"לית, לא כולם היו צריכים להיות עם אפוד קרמי. אם תשאלי קצין רפואה, הוא יגיד שמי צריך אפוד כזה, רק מי שנתקל בירי מקרוב. ביחידות שמחזיקות קווים יותר עורפיים פחות צריכים. רוב הלוחות הקרמיים שהגיעו מתרומות היו סכנת חיים ולא עמדו בתקן הצה"לי, המחמיר יותר מצבאות אחרים. אנחנו מעבירים אותם מבחן בירי אש חיה, ורובם נשברים.
"הצבא החליט על ציוד מסוים ליחידות מיוחדות, למשל המדים הטקטיים (חסיני אש), שהיו בשימוש רק ביחידות מובחרות. גם מילואימניקים ביחידות עורפיות קנו את זה באופן פרטי כי זה נראה להם יותר טוב. עכשיו צה"ל הודיע כי יהיו לכולם מדים טקטיים.
"מאז המלחמה אנחנו רוכשים בלי הפסקה לוחות קרמיים. את האפודים מייצרים במתפרות בארץ, ופתחנו קו לתפירת כיסים באפודים ישנים להשחלת הלוחות, שאותם אנחנו קונים מייצור מקומי וגם מייבאים. המצב היום הוא שהחיילים מצוידים, לפעמים יותר מדי. כבר יש סרטונים של ציוד שחיילים השאירו בצד ולא לקחו. אנחנו מספקים לא רק ציוד, גם מזון – ממנות קרב ועד פינוקים לחיילים. בימי רגיעה הצבא זורק כמויות נכבדות של אוכל, כי לצבא אסור לתרום, וכעת, עם אספקת המזון של המתנדבים – זורקים עוד יותר".
בזמנים רגילים תקציב הרכש שלך הוא כ־12 מיליארד שקל בשנה. מה קרה לתקציב מאז המלחמה?
"רק בחודש הראשון הוצאנו תקציב שווה ערך לתקציב השנתי, ומאז הוצאנו עוד שנה. זה מצב שאף אחד לא דמיין, שחלק גדול מהצבא מגויס בבת אחת. בשום מלחמה מעולם לא גייסנו כל כך הרבה אנשים. זה אומר שצריך לדאוג להרבה מאוד דברים. מאז 7 באוקטובר קנינו מכל הבא ליד בכמויות אדירות. גם אחרי שפרקנו ציוד מכל המחסנים, זה לא הספיק. שואלים אותי אם אנחנו עדיין באותה טרפת מבחינת הרכש, אני עונה שכן, אבל אנחנו עכשיו עוברים פאזה: קודם לא הפסקנו לקנות ציוד – עכשיו זה יותר תחזוקה וחלקי חילוף לציוד שמתבלה. גם בגדים צריך להחליף. מי שנמצא 70 יום ברצף צריך להחליף מדים ופריטי ציוד. הכלים עצמם נשחקים הרבה יותר בגלל המלחמה, וצריך לשמר את הכשירות שלהם. הטנקים והזחלים שיצאו מהקרב צריכים טיפול עשרת אלפים. וזה לא מוצרים שנמצאים על המדף. לדוגמה חוליות זחל, זה לא שאני אומר לבתי היציקה: תביאו לי. אין להם על המדף. עבודת הרכש נשארה באותה עצימות, אבל זה כבר לא לרכוש מכל הבא ליד, אלא להכין חוזים ארוכי טווח לחלפים, לשירות. גם השוק השתנה – חומרי הגלם התייקרו מאוד וגם מחיר השינוע".
הרכבת האווירית של הציוד שהגיעה מארה"ב כבר מהיום הראשון למלחמה יצרה תחושה קשה בציבור שאנחנו תלויים מאוד באמריקנים ושתפסו אותנו עם מלאי לא־מספק של חימוש חיוני.
"היינו תלויים ונמשיך להיות תלויים באמריקנים. יש דברים שתמיד נקנה מהם בכספי הסיוע, כמו מטוסים וכלי רכב. בתחום החימוש התלות היא בעיקר בחימוש האווירי, שלא מיוצר בישראל, ואת זה אנחנו רוצים לשנות. לזכותנו שמרנו כל השנים את קווי הייצור של חימוש לשריון: פגזים לטנקים, לתותחים, פצמ"רים וכו', שזה השוקו והלחמנייה של לוחמי חי"ר ושריון.
"החימוש האווירי שמגיע מארה"ב הוא פצצות טיפשות שמכונות 'ברזלים', שעליהן מלבישים קיטים תוצרת הארץ שהופכים אותן לפצצות חכמות. בארץ ייצרו בעבר הרחוק חלק מהפצצות היותר קטנות ועם השנים הפסיקו, אבל ה־MK-84, פצצה של טונה, שהיא הנפוצה כיום בשימוש חיל האוויר, לא יוצרה מעולם בישראל. אנחנו רוצים שגם הברזלים ייוצרו בארץ, שלא נהיה תלויים במקורות חימוש מבחוץ. יידרשו לכך שנתיים־שלוש של היערכות".
לנדאו מסביר מנקודת מבטו איך הגענו למצב של התלות הכמעט מוחלטת בתחמושת האמריקנית ומה אפשר לעשות כדי לשאוף לעצמאות חימושית. "יש מאמר של מי שהיה אחראי בעבר על הרכש בצבא ארה"ב, ובו הוא מפרט איך מדינות עושות נזקים לתעשיות הצבאיות שלהן: רוכשות כמויות שיא בזמן מלחמה, ולאחריה עוצרות. תעשייה לא יכולה לקיים קו ייצור מ'פיקים' של ביקושים, שנעים מ־0 ל־100 לפי המלחמות. אנחנו מפיקים לקחים גם ממה שקרה לתעש ההיסטורית, שסבלה בזמנים שאינם מלחמה מהיקף הזמנות נמוך ממערכת הביטחון ומחוסר יעילות. נוצר מצב שאנחנו הבאנו לגסיסתה האיטית (תעש הופרטה לבסוף ונמכרה לאלביט – נ"ז). הבעיה של תעש הייתה ש־80% מתוצרתה יועדה לצה"ל, בעוד אלביט, תע"א ורפאל מגבירות את היצוא לחו"ל כל הזמן ולא תלויות רק בשוק מקומי. אנחנו נצטרך לבנות מנגנון רכש שיפעל כמו תנור: שניתן להעלות את הלהבות שלו או להוריד, אבל שלעולם לא ייכבה. צריך למצוא את הנוסחה העדינה שתחזיק את המפעל יציב מבחינת הזמנות. זה האתגר שלי.
"הקווים שייצרו עבורנו חימוש אווירי יופנו גם ליצוא, אלו מוצרים מבוקשים גם בחו"ל. ההנחה שמדריכה אותנו כעת היא ששלום עולמי זה נחמד אבל הוא יצא להקפאה ולכן הביקושים לנשק בכל העולם יימשכו. העולם כולו מאז מלחמת אוקראינה נמצא במסע חימוש, מעבר לכוח הייצור של הספקים בעולם. תעש היא המועמדת הטבעית לייצור החימוש האווירי. יש לה את האתר הכי גדול ברמת בקע בנגב. זו ממש עיר מבחינת הגודל. לשם יפונו מפעלי תעש מרמת־השרון. אלביט־תעש נמצאת כבר בתהליך מואץ להכשרת המקום.
"אנחנו גם בתהליך לקבלת החלטה אילו מחומרי הגלם שנדרשים לייצור הפצצות מתחילים לייצר בישראל. גם כאן אנחנו שואפים לעצמאות. אנחנו נגדיר חומרי גלם בעדיפות שאותם נייצר לבד, או נחזיק מהם סטוקים אסטרטגיים בארץ – כמו בדלק, שיש מלאי חירום שיכול להחזיק את המדינה לזמן ממושך".
"פעם הייתה דעה שמלחמות צריכות להימשך עד 14 יום. היום זה לא כך. אנחנו יכולים לסמוך בינתיים על האמריקנים, שנותנים סיוע חסר תקדים. במקביל מחפשים עוד מקורות. לא כולם רוצים למכור לנו, יש שמציבים תנאים, כמו לא לשימוש נגד בלתי מעורבים"
עלויות המלחמה הישירות מוערכות כיום בזהירות על ידי האוצר בכ־120־130 מיליארד שקל. מלבד ההוצאות האדירות על חימושים וציוד, מרכיבים משמעותיים נוספים הם התפעול השוטף של הכלים — למשל הסכומים האדירים שכרוכים בשעות הטיסה של מטוסי הקרב — והשכר למאות אלפי המילואימניקים. כשמדברים על כלכלת חימושים חייבים לקחת בחשבון כי מאחורי כל הפעלת כוח של צה"ל מסתתר פנקס צ'קים פתוח. כך, למשל, עלות ייצור טיל חמאס שנורה לישראל מכיוון עזה מוערכת בכמה מאות דולרים. על כל טיל כזה שמכוון לשטח מיושב נשלח מיירט של כיפת ברזל ולפעמים גם שני מיירטים. עלות כל מיירט מוערכת בכ־50־70 אלף דולר. כך, שעלות יירוט טיל אחד בלבד יכולה להגיע לכ־100 אלף דולר — הסכומים המצטברים לסך כל היירוטים במלחמה הם עצומים. וזאת רק דוגמה אחת. גם העלות של כל פצצה שבה משתמש חיל האוויר מתחילה בכמה עשרות אלפי דולרים. אם מכפילים את תג המחיר הזה באלפי הגיחות שביצע חיל האוויר בעזה מקבלים סכומי עתק.
אולי אנחנו לא בנויים למלחמות ארוכות?
"פעם הייתה דעה שמלחמות צריכות להימשך עד 14 יום. היום זה לא כך. בינתיים אנחנו יכולים לסמוך על האמריקנים. אנחנו מקבלים מהם סיוע חסר תקדים. במקביל אנחנו מחפשים עוד מקורות בעולם לכאן ועכשיו, כולל לשנה הבאה. לא כולם רוצים למכור לנו, יש שמתנים את המכירה בסייגים, כמו לא לשימוש נגד בלתי מעורבים.
"התקציב של רכישות בחו"ל נלקח מתקציב משלחות הביטחון שלנו בחו"ל, זו שבברלין ובעיקר זו שבארה"ב, שלרשותה 3.3 מיליארד דולר כספי סיוע. תמיד שואלים למה צריך משלחת רכש כל כך גדולה בניו־יורק בעידן של זום ותקשורת דיגיטלית. המשלחת עשתה במלחמה עבודה נפלאה והוכיחה שאין כמו קשרים אישיים עם הספקים: מנכ"ל של חברת חימוש אמריקנית מהגדולות בעולם התייצב במשלחת יום אחרי שהתבקש, ולפני תחילת המו"מ ביקש לומר כמה מילים ונשא נאום תמיכה מרגש בישראל.
"התקציב של מנה"ר מיועד לרכישה בישראל בלבד. הוא מתחלק בין חמש הקבוצות הביטחוניות הגדולות בארץ: תע"א, רפאל, אלביט, ואחריהן, לא כולם יודעים – פימי, קרן השקעות פרטית בראשות ישי דוידי, שהיא בעלת מפעלי התעשייה הביטחוניים מנועי בית שמש, עשות אשקלון ואורדן, וקבוצת סמי קצב, שמייצרת רובים ועוד. לצידן יש עוד הרבה קבלני משנה מקומיים. יש לנו כמעט 200 תעשיות מקומיות שתומכות בפרויקט המרכבה והנמ"ר. במשרד הביטחון רשומים 26,000 ספקים. במנה"ר פעילים כ־8,000 ספקים מקומיים. התעשייה הביטחונית התגייסה במוד חירום כדי להבטיח אספקה לצה"ל, גם אם נאלצנו בחלק מהמקרים לשלם להם יותר, סוג של פיצוי כדי להקדים הזמנות ולקבל עדיפות על פני התחייבויות אחרות שלהם".
מנה"ר עוסק כאמור גם ברכש מזון, ובחודשי המלחמה נשמעה ביקורת על כך שנרכשו עגבניות מטורקיה עבור הצבא. לנדאו: "בתחילת המלחמה התחילו לחפש אותנו בטענה שאנחנו מייבאים עגבניות מטורקיה. חוקית אני לא יכול להגיד לספק הירקות־פירות שלי שזכה במכרז (חברת ביכורי השדה – נ"ז): 'אל תייבא'. אבל ההנחיה שלי היא לעשות כל מה שאפשר כדי לא לייבא – למעט כשאין ברירה. היום, בגלל השיח בנושא, כדי לספק לצה"ל עגבניות מטורקיה אני צריך אישור של הבוס שלי, מנכ"ל משרד הביטחון. אז ביקשנו מהספק שייתן לנו התרעה מראש, כדי שנוכל לדון בנושא.
"חוקית אני לא יכול להגיד לספק הירקות והפירות שלי שזכה במכרז: 'אל תייבא מטורקיה', אבל הנחיתי לעשות מה שאפשר כדי לא לייבא. היום, בגלל השיח בנושא, כדי לספק לצה"ל עגבניות מטורקיה אני צריך אישור של הבוס שלי, מנכ"ל משרד הביטחון"
"לפני החגים, כשלא היו עגבניות, אישרתי יבוא מטורקיה כדי שלא יהיה חוסר בחגים לחיילים. בתחילת המלחמה לא קטפו בעוטף, היה מחסור, והספק קנה באישורי מטורקיה. כשחזר הקטיף בעוטף, הפסקנו. ראיתי סרטונים שהפיצו עליו כאילו הוא מחליף קרטונים ושם עגבניות מטורקיה בקרטון ישראלי. הלכתי אליו לביקור: זה לא נכון, זה לא קרה בבית אריזה שלו. אמרתי לו: אולי מתחרים רודפים אחריך. הוא שאל אותי לאחרונה מה לעשות בחורף, כי לא זרעו בעוטף ויהיה מחסור בעגבניות. אומרים לנו: אל תביאו מטורקיה, תביאו ממקום אחר. אבל אם הוא יביא מיוון או צרפת, זה יעלה הרבה יותר. אמרתי לו: 'יש לך גם לקוחות אחרים – אז במקרה של חוסר, תן לנו העדפה בתוצרת הארץ, ואת היבוא תעביר אליהם. אבל אם אין ברירה, תביא מטורקיה'. הרי מותגי הבית של רוב רשתות המזון מיוצרים בטורקיה – פסטה, עוגיות, טיטולים וכו'. בקטע מסוים אמרתי לצבא: יש חוסר? תנו לחיילים פלפלים במקום. אמרו לי: זה לא אפשרי, עגבניות חייבים בסלט. כאזרח אני אומר: חייבים לפתח את החקלאות הישראלית, זה ערך בעיניי. צריך לשמר אותו. לשמחתי רוב העיסוק שלי כיום הוא לא בעגבניות, אלא קשור ישירות למלחמה: פצצות, רק"מ וכו', ובצורך להביא כמה שיותר מהר".
יש ביקורת על התפיסה שהייתה בצה"ל שצריך צבא קטן ואלקטרוני, ונטען שזו אחת הסיבות שהביאו לחוסרים בציוד. הפקתם לקחים?
"תוכנית הרכש הרב־שנתית תצטרך לעבור שינוי רדיקלי. זה נכון שבשנים האחרונות היה דגש על רכש אלקטרוני, אבל אלה אמירות בגבול הפופוליזם, שהצבא חשב שצריך להיות רק קטן ורובוטי. הגזימו בלהגיד לא השקעתם בחי"ר. לא הפסקנו להשקיע בחי"ר ובשריון. לדוגמה, יש תותח חדש שייכנס לשימוש ב־2024 ויחליף את התותח הוותיק שכבר עשרות שנים בשימוש. גם טנק המרכבה העכשווי – סימן 4 ברק, לא דומה בכלום לטנק המרכבה הראשון.
"אבל צבא לא יכול להישאר רק ברזלים. צריך טכנולוגיה מתקדמת. ראינו מה קרה לצבא הרוסי המיושן במלחמת אוקראינה. בכלל, עד מלחמת אוקראינה הייתה תפיסה עולמית שפחות צריכים טנקים. היום בעזה שום חטיבה לא זזה בלי טנקים. אף פעם לא הפסקנו ייצור של טנקים, השוני היה בקצב הייצור. יש לנו עכשיו מספיק טנקים. אם היה נורא־נורא צריך, היה ניתן להשמיש את המרכבה סימן 2 הוותיקה, אבל עובדה שלא השמישו אותה כי לא צריך. אין ספק שמלכי המלחמה הם הנמ"ר, נגמ"ש זחלי, והאיתן, הנגמ"ש הגלגלי, שמיוצרים בארץ. היתרון בייצור מקומי הוא שאנחנו יכולים להוציא את הכלים שנדרשים לטיפול משדה הקרב, להשמיש אותם ולהחזיר מיידית. לכן המדיניות כעת של מנה"ר היא שאיפה לעצמאות ייצורית עם דגש על החימוש. צריך לזכור שבשנים האחרונות פעלנו ללא תקציב מדינה, מה שהקשה על התכנון הרב־שנתי שלנו ופגע ברציפות הרכש.
"אנחנו מנסים לבנות עכשיו גם לזרוע היבשה, כמו במערך האווירי, עסקאות ארוכות שנים, שנותנות ודאות לנו ולתעשייה ומבטיחות זמינות של חלפים ושירות תחזוקה רציף, שלא יתפסו אותנו ללא חלקים. נצטרך להרחיב את כושר הייצור הקיים, ואחרי המלחמה יהיה צורך להשמיש את הכלים שעבדו בעצימות גבוהה בעזה ולהחזיר אותם כשירים לימ"חים, הליך שייקח כשנתיים בגלל מספרם הרב של הכלים שהשתתפו במלחמה. אנחנו שוקלים להוציא למיקור חוץ חלק מהתחזוקה".
המלחמה מתמשכת ובצה"ל מדברים על כלכלת חימושים כדי לחסוך חימוש לזירת הצפון, אם תיפתח. עם ישראל יכול לישון בשקט שלא יחסר לצה"ל ציוד חיוני שדרוש לקרב?
"לא, הוא לא יכול לישון בשקט, גם אני לא – כי אז קורים אסונות. יש לנו פתרונות לרוב הצרכים. האם אני חי בפרנויה שלא יהיה? כן. זה התפקיד שלי. כרגע אין משהו שצה"ל צריך ואין. יש דברים שצריכים מהר יותר, שצריך כמויות גדולות יותר, אבל אין כזה שאין בכלל".
יש פרסומים שהאמריקנים לא אישרו לנו מסוקי אפאצ'י לתקיפה.
"אם האמריקנים יפסיקו לשלוח לנו לגמרי, יש בעיה. פחות סביר בעיניי שזה יקרה".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.01.24
