ביום שבו אני נפגשת עם יוסי רוזן, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה, הכותרות בתקשורת עוסקות בבהלת רכישות הגנרטורים בעקבות אזהרות "תרחיש העלטה" שעלול לקרות אם תיפתח מלחמה כוללת בצפון ותשתיות האנרגיה של ישראל יותקפו. נראה שישיבה בחושך במנותק מסלולר ומסכים מפחידה את תושבי ישראל יותר מהטילים עצמם. את יוסי רוזן – שהמכון שהוא עומד בראשו מאגד את 20 חברות האנרגיה בישראל, מבתי הזיקוק וחברות הגז ועד חברת החשמל והיצרנים הפרטיים, ועוסק בתחום המקצועי של האנרגיה כולל ייצוג ישראל בארגוני הגז, הנפט והחשמל הבינלאומיים – הפרסומים ה"אפוקליפטיים", כמו שהוא מכנה אותם, מקוממים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לרוזן, בן 84 שהגיל לא ניכר עליו ואשר מפגין זיכרון מצוין, יש פרספקטיבה ארוכת טווח על הכלכלה הישראלית, כמי שהיה במשך שנים ארוכות בעמדות מפתח במשק, וכמי שעוסק יום־יום בתחום האנרגיה, הוא חושב שההפחדות האלה מוגזמות, שיש לישראל ביטחון אנרגטי שיוכיח את עצמו בשעת מבחן, וגם לא מהסס לומר שיש מאחוריהן אינטרסים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"בנושא הגנרטורים דבר אחד בטוח – שיצרני ויבואני הגנרטורים עושים כסף", אומר רוזן. מחירי הגנרטורים זינקו לשמיים בשבועות האחרונים ומחירם נע בין אלפי לעשרות אלפי שקלים. אבל ההיסטריה בשיאה וכל הסחורה נחטפת מהמדפים. וזאת, למרות העובדה שספק אם הגנרטורים יעילים בכלל. דרוש אישור מחברת חשמל והתקנה על ידי חשמלאי שמומחה בתחום וגם אז — הגנרטור יוכל להפעיל רק חלק קטן מהמכשירים בבית בו זמנית.
"גנרטור צריך לטעון בחשמל, בדלק או באנרגיה סולארית. בדירות בישראל את לא רוצה להחזיק מאגר דלק דליק, ולא הייתי מפעיל גנרטור על דלק בתוך דירה", מזהיר רוזן. "נשארה רק האופציה הסולארית, וגם זה לא פשוט. ובכלל, לא בכל דירה ובכל מקום אפשר לשים גנרטור. בנוסף, גנרטור קטן לדירה אולי נותן ביטחון למקרה שהמקרר או המטען יפעלו, אבל לא מחליף את תאורת החשמל, כי חיבור גנרטור למערכת החשמל של הדירה מחייב אישור של חברת החשמל. צריך להסביר זאת לציבור".
רוזן ממשיך: "בגנרטורים הקטנים ניתן להתחבר עם חוט מאריך בפיצולים, למנורה, למטען, למקרר. אבל אם לדוגמה יש תריסים חשמליים, לא תוכלי להפעיל אותם, אלא אם בניין שלם קונה גנרטור גדול שמאושר לבניין משותף. גם אז זה מסובך, כי צריך להקים, בהיתר מהרשויות המתאימות, צובר לדלק. מעל לכל, זמן הפעולה של הגנרטורים הקטנים מוגבל לארבע־חמש שעות.
"אני סומך על צה"ל שלא נגיע למצב שבו כל מקורות האנרגיה שלנו מושמדים. לכן אני מאמין שזה כסת"ח או ניסיון להפחיד ציבור שדורש לתקוף בלבנון. התרחיש הכי קיצוני שאני קראתי הוא שייפגעו שתי תחנות כוח מתוך 12 הקיימות, כולל הפרטיות. אני לא מכיר תרחיש שבו יושמדו כל תחנות הכוח, שאין בכלל דלק וחשמל. למזלנו, יש לנו אחסון טוב למלאי הדלק לחירום. גם בלבנון לא רוצים שלא יהיה חשמל אצלם או במצרים ובירדן, שתלויות בנו באספקת גז. עם פתיחת המלחמה מאגר הגז תמר נסגר כי חששו מפגיעה. כתוצאה מכך במצרים, שאנחנו מספקים לה גז, היה קיצוב בחשמל. היו אזורים ללא חשמל במשך שעות רבות. מאגר תמר נפתח שוב, בין השאר, כי מצרים לחצה עלינו לספק גז כדי להסדיר את אספקת החשמל שלהם. יכול להיות שיהיה קיצוב חשמל, או הפסקות חשמל, אבל בטח לא נהיה בתרחיש שנשב בעלטה תקופה ארוכה. לא סתם האמריקאים שלחו לכאן נושאות מטוסים – כדי לא להגיע לקטסטרופה מהסוג הזה".
הוא עלה כילד בשנת 1949 מעיראק היישר למעברה בפרדסיה ומשם לעין שריד שבגוש תל מונד. כילד הוא הבין שלימודים הם המפתח שלו להצלחה והסליל עצמו לבית הספר החקלאי בנהלל. לאחר שירותו הצבאי למד כלכלה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1965 התחיל לעבוד ככלכלן במשרד החקלאות. אחר כך ניהל את סניף בריטניה של חברת אגרקסקו (ליצוא תוצרת חקלאית), היה מנכ"ל ארקיע, מנכ"ל קואופ הריבוע הכחול, שהחזיקה בבעלות על רשת הסופרים מגה, יו"ר מפעל המלט נשר, מנכ"ל החברה לישראל, יו"ר קבוצת בזן (בתי הזיקוק), ויו"ר זכיינית ערוץ 2 "רשת". הוא שימש כדירקטור בחברות רבות, בהן בנק מזרחי, שטראוס אחזקות, עופר אחזקות, ויו"ר של גופים ציבוריים כמו המי"ל (המרכז הישראלי לניהול) ובית החולים הדסה. היום הוא משמש כיו"ר המיזם "מחשב לכל ילד" (משותף לבעלי עסקים ולממשלה) וכקונסול כבוד של פינלנד בישראל. זאת לצד נכסי נדל"ן פרטיים שהוא מחזיק יחד עם בנו אוהד רוזן, שמשמש בנפרד כמנהל ושותף בקרן השקעות הנדל"ן המצליחה ריאליטי, שגייסה לאחרונה 2 מיליארד שקל.
מה גורם לך להיות כל כך נחרץ לגבי הביטחון האנרגטי שלנו?
"הייתה מלחמה לא פשוטה בעזה, ומשק האנרגיה על כל ענפיו – בתי הזיקוק, אסדות הגז, הדלק והחשמל – עבדו במלוא המרץ וסיפקו לצבא את כל מה שדרוש לו. לא הייתה דקה שלא היה מלאי דלק מספיק. לחברת החשמל סופקו מלאים של דלק למצב חירום, שאם חלילה נפגעת אסדת גז ואין גז לייצור חשמל, אז הועמדו לרשותם דלקים חלופיים ופחם. אני לא אומר שאם מחר יש מלחמה בצפון הכל בטוח ולא תיפגע תחנת כוח או גז. יכולים להיות נזקים והפסקות חשמל, אבל לא צריך להלך אימים עם דיבור על תקופת עלטה ממושכת, מהסיבה שיש למשק חלופות".
מה המסקנה שלך בנושא האנרגיה כתוצאה מהמלחמה?
"אחת המסקנות בקרב מקבלי ההחלטות צריכה להיות החלפת דיסקט: אם לפני 7 באוקטובר היו תוכניות גרנדיוזיות לסגור את תעשיית הדלקים במפרץ חיפה (בתי הזיקוק) ולהסתמך רק על יבוא של תזקיקים, המלחמה הוכיחה שזה לא ריאלי. אם חלילה הייתה פורצת המלחמה ובית הזיקוק בחיפה היה סגור, המדינה הייתה נתקעת, כי מאיפה נייבא תזקיקים? מטורקיה? מסעודיה? אם בית זיקוק חיפה, שהוא הדומיננטי ומספק 75% מהייצור המקומי, היה סגור באוקטובר – היינו בקטסטרופה מבחינת אספקת דלק. כיוון שאוניות גדולות לא הסכימו לבוא לנמל חיפה, היינו צריכים לחפש דרכים חלופיות איך לייבא, והצבא היה נשאר ללא אספקת דלק. שר האנרגיה דאז, ישראל כץ, הבין זאת, ואני חושב שגם השר הנוכחי אלי כהן מבין.
"אין לנו יכולת לייצר אנרגיה מרוח כמו באירופה, אלא בעיקר אנרגיה סולארית מהשמש. כדי שכל המשק יעבור לאנרגיה סולארית יש עוד שנות דור: אין לנו מערכת אחסון לאנרגיה סולארית, ואין לנו מערכת הולכה כמו שצריך, ואם נעבור לרכבים חשמליים על הכביש אז בכלל אין מספיק ייצור חשמל לכל האנרגיה הדרושה להטענת הרכבים.
"ישראל כץ בתפקידו כשר האוצר הצליח להעביר בכוח החלטה על תוספת שתי תחנות כוח חדשות, במקום ארבע תחנות כפי שרצה. המשימה הבאה של שר האנרגיה היא לדאוג שיוקמו תחנות כוח נוספות, למקרה שתחנות כוח ייפגעו. בעולם חשמל זורם בין מדינות. אם יש תקלה, השכנות מסייעות. לנו אין אפשרות לקנות חשמל מהשכנות, ואין לנו כבלים להולכה מאירופה. לכן אסור להסתמך רק על כמות התחנות הקיימות. מזל שאצלנו התחנות דואליות ויכולות לייצר מסולר, פחם או גז. כל התוכניות היפות על משק חשמל נקי והכל ירוק וסגירת בתי הזיקוק מתאימות אולי לשווייץ, לא לישראל, שהיא וילה בג'ונגל".
ומה עם הסביבה?
"גם בעולם האנרגיה הירוקה תופסת רק 15% מאספקת האנרגיה. כל עוד אין לנו חלופה כמו אנרגיית מימן, שנמצאת עדיין בפיתוח, או אנרגיה סולארית שעדיין אין לנו בכמות מספיקה, לא צריך להרוס את הקיים. אולי כשיהיה שלום נוכל לקנות חשמל מאחרים. זה לא שנושא הסביבה לא חשוב לנו. אנחנו מקדישים לזה במכון המון משאבים וחדשנות. אבל אנחנו לא מדינה רגילה.
"אחרי שפרצה מלחמת אוקראינה ופוטין עצר את אספקת הנפט לגרמניה, גם גרמניה חזרה בה מהחזון הטוטאלי של אנרגיה ירוקה, שינתה את הכללים, אישרה המשך שימוש בפחם ועיכבה הרבה מאוד תוכניות למעבר לאנרגיה ירוקה. לפני שנתיים עוד היו תמונות של תחנות דלק סגורות באירופה. למזלה של אירופה, ארה"ב פתחה את הברזים וסיפקה לה הרבה גז ודלק באוניות. רוסיה מצידה מספקת עכשיו נפט וגז זול להודו וסין. העולם התאים עצמו למציאות החדשה.
"תחנות הכוח בארץ, רובן כבר עובדות על גז. כל תחנות החשמל הפרטיות עובדות רק על גז. אבל בגלל המציאות הביטחונית שלנו, הן דואליות ויכולות לייצר חשמל גם מפחם ומזוט. יש תחנות ישנות של חברת החשמל שמתחדשות, כמו בחדרה, ועוברות מפחם לגז. לדעתי, עד סוף העשור לא יהיו תחנות שישתמשו בפחם".
בזמנו התנהל קמפיין אגרסיבי נגד תוכנית הגז ומסירת הפקת הגז שהתגלה למשקיעים פרטיים. על רקע המלחמה, טוב שזה נעשה?
"זה נס משמיים. הגז, מלבד הביטחון האנרגטי, נתן לנו תרומה ענקית לכלכלה: הוא מנע יבוא נפט במטבע זר, מונע 90% מהזיהום שבייצור חשמל במזוט או פחם, והיצוא של הגז תורם לנו תרומה אדירה בהכנסות ובגיאופוליטיקה. משק האנרגיה במצרים וירדן מבוסס על גז מישראל. המתנגדים בזמנו טענו שהיזמים הפרטיים יתעשרו על חשבוננו. מזלנו שלא שעו להם. חברות הגז משלמות לממשלה 65% מההכנסה שלהן בתמלוגים ומסים. לכן כל הטענות נגד ההפרטה אינן מוצדקות. המדינה בחיים לא הייתה משקיעה במשק האנרגיה מה שהשקיעו הבעלים הפרטיים. לדעתי זה הציל אותנו. המשקיעים הפרטיים השקיעו סכומי עתק והפכו את משק האנרגיה ליעיל ומודרני. כיום במשק החשמל כל תחנה כוח חדשה היא פרטית.
"המגזר הפרטי השקיע מיליארדים במציאת הגז ובהשבחת בתי הזיקוק. אני הייתי יו"ר בתי הזיקוק לפני ההפרטה. המדינה לא פיתחה אותם, משכה מהם דיבידנד מצטבר בסך 6 מיליארד שקל, והשאירה למשקיעים קופה ריקה ובית זיקוק מזהם. הבעלים החדשים עברו לייצור בגז, השקיעו 2 מיליארד שקל בניקוי קרקעות ומניעת זיהומים ובצנרת חדשה וכיסויים לבריכות. בנוסף, 600 מיליון דולר הושקעו בהקמת פצחן מימני שמייצר דלק נקי ועל פי צורכי המשק. הדלקים שהצבא זקוק להם – גם דלק סילוני וגם לרכבים צבאיים – מיוצרים בבתי הזיקוק. כולם נקיים, אבל אם הצבא צריך עכשיו סולר, בית הזיקוק יכול לעבור לייצר רק סולר. מה שנשאר בבעלות ממשלתית ולא מושקע מספיק זה התשתיות: אין מספיק צנרת להובלת הדלקים לרוחבה ולאורכה של המדינה כדי למנוע שימוש במכליות, (שימוש שמזהם, מעמיס על הכבישים, וגם יותר יקר ומסוכן ובעייתי לתפעול – נ"ז). אין מספיק אחסון. המדינה צריכה להשקיע בתשתיות שהשאירה בבעלותה".
רוזן מגלה אופטימיות לגבי העתיד. "כלכלת ישראל מאוד חזקה ויציבה, ולמרות שמבכים אותה, נזכור שמדינה שפעם הייתה בגירעון אדיר במאזן התשלומים ללא מטבע חוץ, מחזיקה היום רזרבות מטבע חוץ אדירות. אני לא מדבר על הצד הפוליטי, ומה סמוטריץ' הורס. זה מצב זמני, בסוף הוא יוחלף. לפחות עד המלחמה היה לנו עודף במאזן התשלומים וחוב לאומי בין הנמוכים בעולם, יש לנו את ענף ההייטק. גם בתקופת הקורונה הגענו לגירעונות גבוהים וחשבנו שהכלכלה נופלת, אבל חזרנו לגירעון של 3%. למלחמה יש הוצאות אדירות.
"אני לא חושב – אלא אם הממשלה תשתגע לגמרי ותפזר כספים בחוסר אחריות – שהכלכלה תתמוטט. בעוד שנים זה ייראה כתאונה זמנית. מודי'ס הורידה לנו דירוג לא בגלל שהכלכלה לא טובה, אלא כי לא קיימו את מה שהבטיחו להם, והם נכנסו לחרדה. מודי'ס לא צריכה להטריד אותנו, אלא ניהול המלחמה, השסע בעם, אי־הדאגה למילואימניקים, בעיקר העצמאים. לשמחתי, הדור הזה הוכיח שהם לוחמים טובים יותר מהדור שלי, מגיע להם. ביבי אמר, כסף לא חסר, והוא צודק, המדינה קיבלה החלטות לסייע למילואימניקים, שנעצרה על ידי פקידים, שקודם כל חושדים שאתה מרמה אותם.
"במלחמה בעזה הוכחנו שאנחנו יודעים להרוג, להרוס ולהתנקם, אבל להרוג ולהחריב זה לא ניצחון. את הכישלון של 7 באוקטובר לא נחזיר – אבל אחר כך הצבא עשה עבודה נהדרת בעזה. הניצחון האמיתי זה לא להרוג את אחרון החמאסניקים, אלא שיהיה פה הסדר, כדי שגם הנכדים שלי ידעו שאפשר ב־50 השנים הבאות לחיות פה בשקט".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.03.24
