ההצלחות, המהמורות וההחלטות הגדולות בקריירה תפסו תמיד את שרית פירון, מנשות ההייטק המוערכות בישראל ושותפה מנהלת בקרן ההשקעות Team8, במקביל לחיים עצמם. "חבר הציע לי קצת לפני המשבר של 2008 לבוא ולנהל עבור חברת 'פי-קיוב' הנפקה של מיליארד דולר. זה היה בשיא הבועה וכולם חשבו בזמנו שזה הגיוני. עשינו רילוקיישן לפאלו אלטו כדי לגלות שאי-אפשר להנפיק. בסוף החברה נמכרה ב-200 מיליון דולר לסיסקו וסגירת המכירה תפסה אותי בחדר לידה. לא ידעתי מתי בדיוק אני אלד אבל עברתי את השבוע ה-40. הגעתי לחדר לידה ונתנו לי זירוז ואפידורל. תוך כדי אני יושבת על מסמכים שהייתי צריכה לשלוח לעורכי הדין ולסיסקו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"המנכ"ל יובל שחר מתקשר אליי ושואל מה איתי. עניתי לו שאני כבר בבית חולים עם אפידורל. זה היה ביום שישי. ביום שני כבר חזרתי הביתה, והתקשר אליי אחד מעורכי הדין לשאול מתי אני צריכה בדיוק ללדת. אמרתי לו שכבר ילדתי. כשנחתמה העסקה מגזין משפטי בסן-פרנסיסקו כתב בכותרת שלו 'הפיטוצין של הוואלי: סיסקו מזרזת ביותר ממובן אחד. קנו חברה וסמנכ"לית הכספים ילדה באמצע".
פירון, 57, דוהרת בלי לעצור, גם לא לחוג קרמיקה. ברחבי הבית שלה בשכונת נוף ים בהרצליה מונחים פסלים שפיסלה בעצמה, אבל אין לה תוכניות לפתוח גלריה בפנסיה. או בכלל לכזאת יום אחד. תקופות רגועות מדי של אחרי-אקזיט הבהירו לה שמקומה עם האצבע על הדופק של הטכנולוגיה, ושמה שיקבע את הקצב זו העסקה הבאה שמחכה לה. "אחרי שפי-קיוב נמכרה, וחיינו בוואלי, חשבתי לקחת שנה של חופש. הייתי צריכה לעבוד בסיסקו רק שלושה חודשים נוספים בשביל להשלים את האינטגרציה אחרי המכירה, וחשבתי שאעשה קורס בקולג' לבישול בסן-פרנסיסקו, אבל פתאום הבנתי שאין לי אנרגיה ותשוקה לעשות את זה. הייתי בחופשת לידה עם הבת השלישית ולא הבנתי מה קורה לי. רק ביום שחזרתי לעבוד בחברה אחרת, קניתי קנבסים והצלחתי לחזור לצייר. הבנתי שאני חייבת להיות תמיד באיזו רמה של אנרגיה ועשייה".
רמה גבוהה של אנרגיה או תחושה שצריכים אותך?
"זה מעניין, אחותי הגדולה שהיא עובדת סוציאלית אמרה לי שזה חלק מהעניין — שהזהות שלי היא אולי המקצוע ומה שאני עושה בעבודה. אני לא יודעת להגיד באמת, רק שמשהו בקרבה לאנשים ובקרבה לחדשנות ולהיות כל הזמן בחוד — מלהיב אותי וזה דרייבר חזק. אני לא אצא לפנסיה, אין אופציה כזאת", היא צוחקת. "מה שהתחיל אצלי בהתחלה ככורח להתפרנס, הפך למשהו שאני באמת אוהבת".
היא גדלה ברעננה בבית שהמשכנתא ריחפה מעליו כמועקה ענקית. "רעננה של פעם הייתה מאוד צנועה ונמדדנו קצת אחרת. הפערים הכלכליים היו פחות מוחשיים. או שאני הדחקתי אותם. באתי מבית עם אמצעים פיננסיים מוגבלים והורים לא משכילים, אבא שלי היה מחלק גז ואמא שלי הייתה פקידה בבזק. הייתה דחיפה גדולה להשכלה גבוהה. עד גיל 14 בכלל חשבתי שלימודים באוניברסיטה זה חובה. כל הזמן אמרו לנו: 'תלמדו כדי שלא תעשו את מה שאנחנו עושים'. שתי הבנות שלי התחילו ללמוד משהו ועשו מעבר לתחום אחר, אבל אצלי לא הייתה בזמנו שאלה — לא אהבתי ראיית חשבון, אבל היה ברור שאני מסיימת את הלימודים.
"עבדתי מגיל 12 בבייביסיטר, ניקיתי חדרי מדרגות בבניינים בסביבה, והעברתי שיעורים פרטיים. זה היה נורמטיבי אז, אבל אני כנראה עשיתי קצת יותר מאחרים. זה התפתח אצלי כמוטיבציה לפתח ביטחון כלכלי. לא ידעתי אז להגיד את המילים האלה 'ביטחון כלכלי', אבל היה לי ברור שאני שואפת לשם ושאגיע לזה".
מה דמיינת?
"רציתי דירה ולגמור את החודש, לא את זה", היא מצביעה על הווילה שנפרסת מאחוריה. "זה בכלל לא היה במסגרת הדברים שיכולתי לדמיין".
מה חשבת שתעשי בחיים?
"אולי מורה לריתמיקה או רופאה, בטוח לא רציתי ללמוד ראיית חשבון ולהיות סמנכ"לית כספים. לא ידעתי אפילו מה זה התפקיד הזה, ואם הייתי יודעת הייתי בטח חושבת 'וואו, איזה משעמם'. הגעתי לראיית חשבון לגמרי במקרה, רציתי ללמוד פיזיקה באוניברסיטה אבל הבנתי שאני לא יכולה לממן שבע שנים של לימודים כולל דוקטורט. אז אמרתי שאהיה פרקטית ואלך ללמוד ראיית חשבון. אבל באמת לא אהבתי את זה, ואז הגעתי לקסלמן (ממשרדי ראיית החשבון המובילים בישראל – ט"ג) וגם שם היה לי משעמם".
להייטק היא הגיעה "בטעות", כהגדרתה. "מצאתי את עצמי בחברת רד, ואני חייבת הרבה תודה לזהר זיסאפל ז"ל שנתן לי צ'אנס ראשון להיות סמנכ"לית כספים. בקסלמן בכלל לא עבדתי עם חברות הייטק אלא רק עם חברות תעשייה מסורתיות כמו מפעלי נייר אמריקאיים, מגבות ערד, צמיגי אליאנס. לא ידעתי מה זה הייטק. לפני 30 שנה, בגיל 28, אחרי חופשת לידה ואחרי הסטאז' בקסלמן, הגעתי לחברת השמה עם אחותי. אני מניקה את הבת שלי ואז מבקשת מאחותי לשמור עליה בזמן שאני נכנסת לראיון, ובראש שלי אני מתכננת לחזור מספיק מהר כדי להספיק להניק אותה שוב. ואז בחברת ההשמה אומרת לי שם מישהי: 'איך אני יכולה למכור אותך עם תינוקת בת חודש וחצי?'"
ועוד אישה אמרה את זה.
"יצאתי עם דמעות בעיניים, חשבתי לעצמי שאולי היא צודקת ושאני לא מבינה משהו ומי בכלל ייקח אותי? הגעתי לראיון בחברת רד, שהיה עם גבר ולא עם אישה, והוא אמר לי: 'אני מבין שיש לך תינוקת אבל זה לא באמת מעניין אותי אם את מבטיחה שתעשי שעות נוספות, כי כולם פה עושים שעות נוספות'. זה היה עוד בתקופה שהיה מותר להגיד לעובדים שיעשו שעות נוספות כתנאי. אמרתי 'כן, כן' בלי לדעת אפילו איך אסתדר. זאת הייתה חוויה מתקנת, בזה שהסתכלו על גידול ילדים לא כנכות אלא כדרך חיים. בהתחלה הייתי סגנית חשב, ואז מינו אותי להיות חשבת של רדקום ורד ויז'ן. המשרדים היו יפים, בבניין שלהם ברמת החייל. חיפשתי את המכונות שהייתי רגילה לראות במפעלי הנייר שעבדנו איתם בקסלמן: הייתי צריכה לבוא לספירת מלאי שנתית ולספור בלות של נייר. ופתאום אני באה למשרד נקי עם מחשבים. הייתי בת 30 בערך כשאחד מחברי הבורד של רדקום הציע שאהיה סמנכ"לית כספים. שלחו אותי לראיון אצל זהר זיסאפל, שאמר לי: 'אבל את מאוד צעירה וחסרת ניסיון'. עניתי לו: 'אבל אתם הצעתם לי'".
ומשם נסקת.
"זאת הייתה נקודת המפנה אצלי. הרבה פעמים אמרו לי שאני קרייריסטית ולא הבנתי למה אומרים את זה, כי מבחינתי זאת לא הייתה קריירה אלא עבודה וצורך — את צריכה לשלם שכר דירה, לממן את הילדים, בכלל לא הסתכלתי על זה כקריירה. מבחינתי אנשים עבדו כי צריך להתפרנס. אבל שם היה לי את הסוויץ' — הבנתי שאני אוהבת את העבודה, ולהיות סמנכ"ל כספים זה לא רק החלק החשבונאי אלא גם לייצר אסטרטגיה לחברה, ככה שכל קבלת ההחלטות תהיה הרבה יותר חכמה ואנליטית".
כשאת מסתכלת על זה לאחור, לסגור עסקה בחדר לידה היה חלק מאווירה של "לא לעשות עניין מ'פרסונל אישיוז' ולהיות תמיד זמין לעבודה", במיוחד כשאת אישה?
"זאת שאלה טובה ואני לא יודעת אם זאת הייתה האווירה, אבל אני הייתי קצת בתחושה הזאת, שהעובדה שאני אישה לא צריכה להשפיע על שום דבר. וזה גם לא היה כזה הרואי. חלק מהדברים, בגלל שהיינו חברה קטנה, אם לא הייתי עושה בעצמי אף אחד לא היה עושה. אז מה, את באמצע עסקה כל כך חשובה וגדולה, מה זה דורש ממני? לעבוד תוך כדי הימים שאני צריכה ללדת? יכול להיות שבתת-המודע חשבתי לעצמי שלא אתן לאף אחד פתחון פה לומר משהו על זה שאני אישה. אבל באמת אף פעם לא הרגשתי שזה מניע אותי בצורה מודעת. זאת פשוט אחריות. אנשים בתפקידים מסוימים צריכים להבין שזה בא עם הפוטנציאל לעשות כסף — יש לך גם המון חובות ואחריות".
השאלה איך אמהות מג'נגלות קריירה תובענית עם ילדים היא מיושנת. זאת יותר השאלה איך שניכם רוקדים את הריקוד של בית-עבודה עם השאיפות של כל אחד בתחום שלו?
"בתקופה ההיא שנינו עבדנו מאוד קשה, שאול היה מפתח בהייטק, ובשנים שגרנו בארה"ב גם לא היו הורים שיכלו לעזור. נעזרנו בבייביסיטר ובמטפלת, ואני גם התחתנתי עם בעל פמיניסט שאף פעם לא חשב שהתפקיד שלי הוא גם לעבוד מחוץ לבית וגם לטפל בילדים. זה היה משהו שעשינו במשותף לחלוטין. הוא הלך איתן לפארק ואני עשיתי איתן את שיחות הנפש, כי הוא מתגרד מזה".
חיית עשור בארצות הברית והיית שנים מרוכזת בעיקר בקריירה. המחאה הייתה רגע של התעוררות עבורך?
"אני כל הזמן אומרת לבנות שלי שאין לי ארץ אחרת ושאני שמחה שזה עבר גם אליהן. היינו בפאלו אלטו שבע שנים ואז עוד שלוש שנים בניו-יורק. היה לי הסכם עם בעלי שמי שרוצה לחזור לישראל גובר על זה שרוצה להישאר, כי ידעתי שזאת תהיה אני שתרצה לחזור. היו לנו חיים נהדרים שם, אבל הבנתי שלשורשים אין תחליף, אתה לא יכול להצמיח אותם במקום אחר. אולי הילדים שלי כן, אבל אני לא. השורשים שלי הם בישראל פוראבר, והבנתי שזה מה שנותן לי את העוצמות הנפשיות.
"המחאה הייתה הפעם הראשונה שהמצב נראה לכולם כל כך חמור, שאתה כבר לא יכול להתעלם ולשבת בדל"ת אמותיך וליהנות מהבית או מהטיול שלך לחו"ל. זה היה בכמה רמות מעל, כשפתאום לא היה אפשר להתעלם עוד מזה שהמלך הוא עירום. עד אז זה הרגיש כמו צפרדעים שמתחממות במים. ההייטק היה הראשון שהרגיש את התגובה הקשה מצד העולם, והבין איך זה יתורגם לפגיעה כלכלית קשה במדינה".
את חושבת שנראה הייטקיסטים נכנסים לפוליטיקה, מגופים כמו "אחים לנשק"? לך זה קורץ?
"אני לא יודעת, אני הייתי שמחה לראות אנשים טובים הולכים לפוליטיקה. אין לי ספק שבהייטק ובאחים לנשק יש אנשים מצוינים, כמו בתעשיות אחרות ובגופים חברתיים. הלוואי שהם ילכו לפוליטיקה. האם תהיה התארגנות מפלגתית מההייטק? אני לא חלק מזה ולא מעורבת, ובאופן כללי נגד מפלגות סקטוריאליות כמו 'מפלגת הייטק'. בשלוש השנים האחרונות אני בבורד של 'יוזמת המאה', שאחד ממקימיה הוא רן שריג מחברת 'דאטורמה' (שבה השקיעה פירון כאנג'לית ־ ט"ג). הרעיון שלהם הוא שיש לנו מדינה מדהימה שיותר מדי זמן נתנו לקצוות לנהל אותה במקום לתת לרוב לנהל אותה. הרעיון הוא למצוא חוזה משותף שיתאים לרוב הישראלים, מתוך מחשבה שימצאו את ה-70% שמסכימים עליו בנושאים חשובים כמו תשתיות בפריפריה, כמו התקציבים לחינוך שהפכו לסקטוריאליים. אצלי ההתעוררות התחילה שם".
המלחמה החזירה את שרית פירון עשור או שניים אחורה. משותפה-מנהלת בקרן ההון סיכון Team8 Capital — היא הפכה באופן זמני גם למנכ"לית באחד הסטארטאפים שבהם השקיעה. מהלך לא מובן מאליו בקרנות מעבר לים, ולמעשה גם לא כל כך בארץ. ככה זה כשפורצת מלחמה והיזמים מוקפצים ברגע אחד למילואים. היא מספרת: "בשתי חברות שלנו היו יזמים שגויסו, וביקשו מאיתנו להיכנס לנעליהם כי הם הבינו שייעדרו לתקופה ארוכה ושהם לא יכולים להשאיר את החברה בלי מנהל. לא הבנו בכמה זמן מדובר — שבועיים? חודש? חצי שנה? אני נכנסתי לנעלי מנכ"ל של חברה אחת, והדר סיטרמן נוריס, שותפה גם היא בטים־אייט קפיטל, נכנסה למנכ"ל את החברה השנייה. כישראלים אנחנו טיפוסים אדפטיביים. כל כך הרבה רעות נופלות עלינו כל הזמן, שאנחנו כבר יודעים להמשיך הלאה. הכי חשוב היה שהלקוחות מחו"ל – ו־99% מהלקוחות הם מחו"ל — לא יהיו חשופים למשמעויות שליליות מהמלחמה.
"ברגע שהדבר הזה נשבר זה יכול לעשות נזק ארוך שנים לישראל, ואפילו לא רק להייטק שלה. אזעקות באמצע ישיבות בורד הפכו למשהו רגיל, ויצא לי לעשות גם בדיקת נאותות עם מישהו שהיה רגע לפני כניסה לעזה וכל שנייה אומר לי, 'טוב אני צריך לנתק', 'טוב אנחנו נכנסים', ככה לאורך כל השיחה. היזמים הישראלים זאת תופעת טבע שזוכה להרבה הערכה בעולם".
לפני 12 שנים עשתה פירון השקעה מוצלחת כאנג'לית בחברת "דאטורמה", שפיתחה תוכנה לעיבוד נתונים מפרסום דיגיטלי. צ'ק של 140 אלף דולר שרשמה ליזמים הפך ל-14 מיליון דולר, אחרי שהחברה נמכרה לסיילספורס ב-800 מיליון דולר שש שנים אחר כך. האינטואיציות והניסיון מהקריירה כסמנכ"לית כספים יחד עם סיפור ההצלחה שסידר לה האקזיט ההוא סללו לה את הדרך לתעשיית ההון סיכון, והיא הצטרפה לקרן "סרקה". "עשינו שם השקעות בחברות מדהימות כמו 'פייבר', 'אינוביז', 'ארמיס', 'היי־בוב'. השקענו בעשרות חברות משובחות, אבל לא הובלנו השקעות אלא הצטרפנו לקרנות אחרות, והיה לי חשוב להוביל השקעות ולעזור לחברות, להיות יותר מעורבת ולדחוף קדימה. ככה חברתי לטים-אייט".
אל Team8, שסך הנכסים המנוהלים בה כיום נאמד במעל מיליארד דולר, הגיעה פירון רגע לפני הקורונה, והקימה בה את "Team8 Capital". בעוד Team8 הוקמה כפלטפורמה שבה בונים חברות מאפס סביב פתרון בעיות אקוטיות לתאגידים ולשווקים גדולים, הקרן שמובילה פירון פועלת במודל המסורתי ומשקיעה ביזמים שמגיעים עם רעיון וחברות בשלבים ראשונים.
טים־אייט הוקמה ב-2014 על ידי נדב צפריר, לשעבר מפקד 8200, יחד עם ישראל גרימברג ולירן גרינברג, תוך התמקדות במיזמי סייבר. הקרן של אריק שמידט, מנכ"ל גוגל בעבר, הייתה בין ראשוני המשקיעים בה וכיום משקיעות בקבוצה בין היתר וולמארט, סופטבנק, סיסקו, AT&T ונוספות, ולצד פירון הצטרפה בהמשך גם רקפת רוסק עמינח, לשעבר מנכ"לית בנק לאומי, שמובילה קרן להקמת סטארטאפים בתחום הפינטק.
"ב־20 השנה שהייתי סמנכ"לית ומנכ"לית בישראל ובארה"ב, הייתי בת מזל וגייסתי מהקרנות הכי טובות בעולם", אומרת פירון. "התסכול הכי גדול היה שביומיום הם כמעט ולא נתנו לנו עזרה. היום זה קצת השתנה, אבל הקרנות האלה היו בעיקר משקיעות פיננסיות מקצועיות, שעשו השקעה ועברו להשקעה הבאה. הם נתנו לנו בעיקר את המותג. היה קל יותר לגייס עובדים חזקים לחברה כשקרן כמו סקויה השקיעה בך. אבל ביומיום לחברה הם לא עזרו. עם הזמן הקרנות הבינו שזה לא מספיק, ובטים־אייט שכללנו לרמה של כמעט אמנות את העניין של להיות קרן שהיא גם מותג וגם מייצרת ערך".
יש המון קרנות לסטארטאפים בשלבים מוקדמים בארץ, וכולן גם מבטיחות לייצר ערך חוץ מלכתוב צ'ק. מה באמת מייחד אתכם?
"שאלנו את עצמנו בדיוק את השאלה הזאת. אנחנו משקיעים בכל התחומים שבהם יש לטים־אייט מומחיות. אנחנו למשל לא נכנסים לשום דבר שקשור בחומרה, צ'יפים וגם לא פוד-טק. אחרי שכבר השקענו בחברה — יש לנו כ-90 אנשים שעובדים בקרן, ועוד רשת קשרים שלמה שיכולה לכוון ולעזור לסטארטאפים. יש לנו גם קבוצת כוח אדם שעוזרת לגייס עובדים, שזה אחד הדברים הקשים בהקמה של סטארט־אפ. בשנה שעברה קבוצת כוח האדם בטים־אייט גייסה 150 עובדים לכל הסטארטאפים שהשקענו בהם. יש לנו גם קבוצת Go To Market של פיתוח עסקי, האצת מכירות ומרקטינג, שעוזרים בהשקות של מוצרים, קבלת לידים והתקשרות עם שותפים פוטנציאליים. לחברות הסייבר אנחנו ממש מביאים לקוחות. מניסיון של 20 שנה בחברות שלא היו להן קרנות כמו שלנו — זה מקצר את הדרך לפחות בשנתיים, ושם המשחק בהייטק זה Time to Market".
על פרשת פרס ישראל: "אני מכירה את איל כפעיל חברתי רציני כבר המון שנים, וזה היה יותר קשור לתחושה הקשה שהייתה נגיעה פוליטית באחד מסמלי המדינה הכל כך חשובים מאז קום המדינה, שאף פעם לא היה שנוי במחלוקת. התחושה שגם את הדבר הזה גונבים לנו, את הסמל הזה, הייתה מאוד קשה"
בתחילת החודש הודיעה Team8 על גיוס של כחצי מיליארד דולר לשלוש הקרנות שהיא מנהלת. במקביל, Team8 Capital הייתה שותפה גם לשני אקזיטים של החברות "דיג" ו"טאלון" שנמכרו לפאלו אלטו נטוורקס בכמעט מיליארד דולר יחד.
גייסתם חצי מיליארד דולר. צריך להאמין שלכל הפחות תוכלו להחזיר את ההשקעה, ועוד לייצר מכפילים מרהיבים על הכסף.
"לפני שמגייסים קרן כזאת, חושבים מראש כמה חברות נוכל לבחור באמת מתוך מחשבה שהן יגיעו רחוק, ולא רק בגלל שחייבים להשקיע כי גייסנו קרן גדולה. בלי לעשות פשרות גם על חברות פחות טובות. בקרן הראשונה שגייסתי, הקורונה נחתה עלינו באמצע הגיוס, ואחר כך ההפיכה המשטרית אצלנו ומלחמה. הקרן הראשונה נתנה לנו ביטחון לגיוס של הקרן השנייה, כי המשקיעים כבר אהבו את העומק שלנו ואת הגישה, וגם את התוצאות בפועל. נבנו אצלנו 20 חברות, השקענו ב־21 חברות, יש לנו כבר 8 אקזיטים. אני מאמינה שזה מוכיח את המודל".
איך כל מה שקורה מסביב השפיע על הגיוס? האטה בשווקים, הפיכה משטרית ואז מלחמה.
"בתקופת ההפיכה היה קשה לגייס, כי לעומת המלחמה שנתפסת בעיני משקיעים כמשהו זמני והם דווקא רואים את היזמים והעובדים בישראל בשיא העוצמה והחוסן — ההפיכה עירערה את האמון שלהם בתעשייה. וזה בעיקר התבטא במשקיעים מוסדיים גלובליים שהיו אמורים להשקיע בקרנות, ולא דווקא ישירות בחברות. הפחד שלהם היה שהחוזה בינם לבין מדינת ישראל מופר, ושנוצרת כאן מדינה שלא ברור מצבה המשפטי".
למרות שלא מעט קרנות עם שותפים שהפכו למובילים של המחאה — הצליחו לגייס קרנות כספים בתקופה הזאת.
"אחת הסיבות היא שיש כבר עבר של משקיעים שמכירים אותנו והצלחות אמיתיות, אבל אני אומרת לך שזה היה הרבה יותר קשה — אני יודעת להגיד על משקיעים מסוימים, בלי שמות אבל אפשר לתת לדוגמה endowment, קרן השקעה של אוניברסיטאות, שאמרה לנו שהם יהיו חייבים לחכות ולראות מה קורה. זה היה בתחילת הדיבור על הרפורמה המשפטית והם המתינו לראות מה יקרה. היינו איתם בתהליך מעל חצי שנה, היינו כבר בשלב ועדת ההשקעות שלהם, והסבירו לנו ש'מה שמעלים לוועדת השקעות זה כמעט 100% עובר', ובכל זאת ברגע האחרון החליטו לא להעביר".
איך הם הסבירו את זה ב"אמריקאית"?
"הם אמרו משהו כמו 'אנחנו צריכים לחכות שיהיה יותר ברור מה קורה אצלכם'. בצורה מאוד נחמדה. בארבע עיניים כשדיברתי עם מישהי בכירה שם, היא הסבירה שאף אחד לא יגיד לה 'כל הכבוד שהשקעתם בישראל בתקופה חסרת יציבות', אבל אם זה לא יצליח יגידו לה 'איך השקעת בתקופה כזאת'. מבחינתם יש להם מספיק איפה להשקיע — באירופה, באסיה. אם הסיפור של הרפורמה היה מתמשך עוד ועוד, זה היה אסון לישראל, כי קרן כזאת משקיעה גם בקרנות הבאות שלנו, ואם הם היו מסיטים את התקציב שלהם למקומות אחרים — היינו כנראה מאבדים אותם לשנים. בסוף סגרנו את הקרן בלעדיהם. אז אמנם הגענו לסכום שרצינו, אבל זה הצריך הרבה יותר מאמץ".
את רואה ירידה במספר הסטארטאפים שקמים בישראל?
"יש ירידה כבר כמה שנים מכל מיני סיבות, אני חושבת שכבר מאז הקורונה רואים ירידה במספר הסטארטפים, שהמשיכה גם לתקופת המחאה והמלחמה. נפתחים סטארטאפים חדשים, יש את אותם יזמים שיושבים על הטנק ועושים דיו-דיליג'נס עם קרן, הרוח של היזמות נשארה, אבל פרקטית המספרים ירדו. אני חושבת שנראה פריחה ביום שאחרי, כי יש יזמים שמשוועים להתחיל דברים חדשים, והצבא עשה אקסלרציה של תוכניות טכנולוגיות כדי לתת מענים לדברים שהמלחמה הזאת הציגה, ברמת הסייבר והבינה המלאכותית, והם עשו שיתופי פעולה עם חברות הייטק".
אנחנו בתקופת פיטורים מתמשכת בחברות הייטק, שבחלק מהמקרים גם כללה סערות מתוקשרות על שיחות זום קולקטיביות וגם ויתור על שימועים בתמורה לחבילות פרישה.
"פיטורים זה אחד הדברים שהכי קשה לעשות, ונאלצתי לצערי להיות בחברות שפיטרנו בהן, בעיקר בגלל משברים בתעשייה. קודם כל צריך להבין מתי מפטרים — אתה מפטר כדי להימנע מסגירה של חברה, וזה ההבדל בין לפטר 20% לבין לשלוח 100% מהעובדים הביתה בעוד כמה חודשים. ולמרות שפיטורים זה דבר נוראי, צריך להבין שאתה עושה את זה כדי להימנע ממשהו הרבה יותר קשה. צריך לעשות את זה בכמה שיותר אמפתיה ולזכור שמי שהביא את החברה עד הלום אלו גם העובדים שאתה שולח הביתה".
ראינו בחודשים האחרונים שורת אקזיטים בתחום אבטחת הסייבר בשווי כולל של כשני מיליארד דולר, כשהרוכשות הן חברות סייבר ציבוריות אמריקאיות. איך את מסבירה את הגל הזה?
"זה תחום שנהנה עכשיו מביקושים עולים באופן גלובלי, בגלל השינויים הגיאופוליטיים כמו המלחמה של אוקראינה ורוסיה, הקורונה והבחירות בארצות-הברית, שמזמינות האקרים מכל מיני מקומות להטות את הבחירות. החברות הגדולות עומדות בפני ביקושי ענק למוצרים ופתרונות שאין להן, והיכולת שלהן ליזום ולהמציא באופן מהיר היא פחותה משל סטארטאפים, ולכן כדאי להן לרכוש סטארטאפים גם בפרמיות גבוהות, כי הם ישר מציעים את המוצרים של הסטאטרפים האלה לבסיס לקוחות רחב ומחזירים את ההשקעה תוך זמן קצר.
"בצד השני יש את חברות הסטארט-אפ שצריכות להיפרד מהחלום של להפוך ליוניקורן ומסכימות למכור, כי הן מקבלות בגיל יחסית צעיר ערך גבוה. אפשר לראות את זה בטאלון, בדיג, באבלור, בביוניק ובעוד חברות ישראליות שמככבות ברשימה הזאת. מחזור המכירות של הסטארטאפים האלה לא יזיז את המחט אצל הקונות, אלא המוצר שלהן, שהרוכשות יודעות שהן יוכלו למכור ללקוחות שלהן".
מה חשבת על סאגת ביטול הענקת פרס ישראל בין היתר לאיל ולדמן?
"אני מכירה את איל כפעיל חברתי רציני כבר המון שנים, וזה היה יותר קשור לתחושה הקשה שהייתה נגיעה פוליטית באחד מסמלי המדינה הכל כך חשובים מאז קום המדינה, שאף פעם לא היה שנוי במחלוקת. התחושה שגם את הדבר הזה גונבים לנו, את הסמל הזה, הייתה מאוד קשה, ובמיוחד האדם עצמו שאין הרבה כמותו שמגיע להם את הפרס, בזכות התרומה שלו לעולם ההייטק ולכלכלת ישראל והחברה. אני שמחה שהדבר הזה מאחורינו. גם בנושא ששר החינוך יואב קיש ניסה להכניס לטקס הפעם – תקומה וגבורה ב־7 באוקטובר – משפחתו של ולדמן שילמה את המחיר הקשה ביותר שאפשר לשלם, ויחד עם זה הוא ממשיך בפועלו. אז מה זה אם לא תקומה וגבורה?"
פורסם לראשונה: 00:00, 22.03.24
