בדרך אל משק הבננות של משפחת אישח בקיבוץ בצת, מרחק פסיעה מלבנון, צבעה את האופק הבהיר פטריית עשן ורשף אש היתמר לשמיים. כטב"מ מתאבד של חיזבאללה פגע ברכס הסמוך לראש הנקרה, ובחדשות דיווחו אז על נפילה בשטח פתוח. אירוע שכבר מזמן נחשב לשגרת יום בחייהם של המעטים שנותרו באזור, שפונה מתושביו מאז פתח חיזבאללה במתקפת הטרור במקביל לחמאס בחזית הדרומית. "אני פה בגלל שאם לא אסכן את חיי כאן, מי ידאג לפת הלחם למשפחה שלי", אומר לנו נדב אישח, מגדל בננות בגליל המערבי.
בזמן שאשתו וילדיו התפנו למקום מבטחים, הוא ואחיו נותרו בחזית עם הבננות. "לפני פחות משבועיים נפל לי טיל בחצר והחריב הכל - את מפעל הפירות המיובשים של אשתי 'עידן הפרי' ואת הסככה - והרסיסים פגעו בכל מה שבסביבה", הוא מספר ולוקח אותנו לסיור מהמכתש שנפער מאחורי ביתו, דרך אורוות הסוסים שנפגעו מההדף והרסיסים ומה שנותר מהמפעל שלהם. "אני עדיין מחכה לפיצויים על הנזקים, וגם את הפיצויים על ההפסדים מתחילת המלחמה עוד לא ראינו. יש לי פה סוסים שצריכים לאכול ועובדים תאילנדים שחזרו סוף-סוף לעזור לנו. ביום העצמאות אולי נתלה פה דגל של חיזבאללה, כי הם הריבון והשולט על האזור בחצי השנה האחרונה", הוא אומר בתסכול.
פריאל בכור מתנדבת לסייע לחקלאים בגבול הצפון
לבני משפחת אישח, דור שלישי לבננצ'יקים, יש שם למדינה החדשה במרחב שנותר ריק כמעט מכל תושביו - רפובליקת בננות. "ממש לפני שהרקטה פגעה כאן בחצר המשק עוד חשבנו לחזור הביתה", מספר אחיו, אדם. הוא נשוי ואב לשניים, הבכור בהם על הרצף עם צרכים מיוחדים. גם הוא, כמו רבים מ-60 אלף עקורי הצפון, מרגיש כי בכנסת לא מודעים למצבם, גם לא לפני שיצאו לפגרת חגי האביב. "אני מוכן להתחלף עכשיו עם כל השרים והח"כים, שילכו לישון ב-12 מטר מרובע עם שלושה וארבעה ילדים בסיר לחץ. אני לא רוצה כסף, אני רוצה לחיות בבית שלי. ידענו כל הזמן שבהתיישבות פה אנחנו שומרים על גבולות המדינה, ולא האמנו שניסוג ככה".
הם אמונים על 100 דונם של מטע בננות מוריק, שבשל הסכנה לא זוכה לטיפול הראוי לו, והם מעבדים עוד מטעי פרי מרוחקים יותר. אל המטע שבנחלה המשפחתית מגיע אביהם יצחק, בן 76 שהתאלמן מאמם לפני קרוב לשבע שנים. "אני רגיל לבית שלי, לאן אני אלך? להשתגע בבית מלון?", הוא שואל. במשך עשרות שנים הוא היה זה שהמשיך את עבודת החקלאות במשק שאביו הוריש לו, ולפני כמה שנים העביר את האשכול לשני בניו. "העברתי להם את כל הדאגות למטע ואני משוחרר מזה", הוא אומר ולא מסתיר חיוך מלא הקלה. "אני נשאר כאן ולא מפחד, אתם יודעים כמה קטיושות ומתקפות פדאיונים וחדירות עברנו כאן? והנה שרדנו. אני כל החיים שלי כופפתי את הבננות ועכשיו שהם יעבדו".
"השיקום יארך זמן לא מועט"
לפי נתוני מועצת הצמחים, גידול הבננות בישראל הוא מרכיב מרכזי וחשוב בכלכלת אזור הצפון. "בכל הגליל המערבי יש כ-5,100 דונם של בננות", מעדכן אייל עובדיה, יו"ר שולחן הבננות במועצת הצמחים ומנכ"ל ארגון מגדלי הבננות בגליל המערבי. לדבריו, כ-600 דונם מתוכם לא מטופלים כלל מאז 7 באוקטובר מאחר שהם נמצאים ממש על גדר הגבול בסמוך לראש הנקרה. "כ-300 דונם מהם ייעקרו בעקבות הנטישה וכ-300 ידרשו המון השקעה. עצים שלא תמכו בהם נפלו ונשברו, אשכול שלא עוטפים אותו ומורידים עלים, הפרי נהיה לא ראוי למכירה. יש מקומות שלא השקו כי אי-אפשר להיכנס לשטח, השיקום כאן יארך זמן לא מועט", מסביר עובדיה.
"אין לנו מיגוניות ואנחנו שוכבים על הרצפה עם ידיים על הראש והאוזניים כמו שלימדו אותנו", מספר נדב אישח בתסכול. "אני במלחמת עולם עם משרד החקלאות לקבל מיגונית עבור הפועלים בבית האריזה כי אין הקצאות, גם אחרי שחטפנו פה פגיעה ישירה. הקיבוצניקים יכולים להרשות לעצמם לקנות מיגוניות, אבל אני עצמאי בלי גב מאחוריי".
הבננצ'יקים המערביים מספרים כי על הענף שלהם עברו שלוש שנים קשות, עוד לפני שפרצה המלחמה. "משנה לשנה קשה להתפרנס ממנו", אומר נדב, ועובדיה מוסיף כי "בשנת 2023 מגדלי הבננות הפסידו כסף כי מכרנו את הפרי בממוצע של 1.40 שקל לקילו בזמן שעלות הגידול היא 1.60 שקל".
עד פרוץ המלחמה ייצאו המגדלים כ-800 טון בננות בשבוע לעזה, ובניסיון לשמור על מחיר הפרי ולא להציף את השוק, הם משליכים טונות של בננות. המגדלים שבקו הגבול מרגישים כי הופקרו. נדב: "במלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 המדינה הלכה שנה לאחור ופיצתה לפי ההפרש, ואילו עכשיו הקימו מתווים עם מסלולים אדומים וירוקים ונזק ישיר ועקיף, שאף אחד לא מבין מה רוצים מאיתנו. מי שעבודתו לא נפגעה מהמלחמה מתמודד בכניעה מול פערי התיווך הגדולים ומנסה לשרוד".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה כי "על אף שחלוקת מיגון לציבור היא באחריות הבלעדית של פיקוד העורף, הקצינו בשנת 2023 30 מיליון שקל לטובת חלוקה של למעלה מ-580 מיגוניות, והשבוע משרדי החקלאות והאוצר הגיעו להסדר במסגרתו יוקצו 15 מיליון שקל נוספים.
"על פי נתוני משרד החקלאות היקף הבקשות היה פי 3 מהמיגוניות שנרכשו בתקציב זה, והחלוקה נעשתה על פי קריטריונים קשיחים ושקופים לפי הפעילות החקלאית והמרחק מהגבול. במקביל, גורמי המקצוע של המשרד פנו שוב ושוב לפיקוד העורף בבקשה לסייע בנושא המיגון".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.24
