בסוף השבוע של 7 באוקטובר, כבר אחרי שנודע על המתקפה של חמאס, העלתה נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה דאז ליז מגיל פוסט אינסטגרם שעסק בכלב שלה. מרק רואן, מנכ"ל חברת ההשקעות הענקית Apollo Global Management, יהודי שתרם לאורך השנים יותר מ-50 מיליון דולר לאוניברסיטה, שבה למד, לא האמין למראה עיניו. זמן קצר אחר כך, כשהאוניברסיטה פירסמה הודעת גינוי פושרת, רואן כבר התפוצץ. הוא טען כי התגובה של פן (אוניברסיטת פנסילבניה – צ"ש) לטבח הייתה הרבה פחות חריפה מזו שהאוניברסיטה נתנה בתגובה לרצח ג'ורג' פלויד ולביטול פסיקת רו נגד ווייד (שהתירה הפלות) על ידי בית המשפט העליון, והחליט להפעיל את הכוח – והכסף – שצבר בעשרות השנים שחלפו מאז סיים את לימודיו באוניברסיטה החשובה.
כתבות נוספות למנויים:
"כשפן רוצה להגיד משהו, היא יודעת איך והיא יכולה להגיד את זה בכוח", אמר אז רואן, שמשמש גם כיו"ר מועצת היועצים ל"וורטון", בית הספר היוקרתי לעסקים של פן, "ונראה שהאוניברסיטה לא מצליחה למצוא את קולה ביחס לאנטישמיות". רואן הבהיר כי אם מגיל לא תתפטר, הוא יפסיק לתרום לפן, ובנוסף קרא לבוגרים אחרים לתרום רק דולר אחד. כשהצטרפו איומים נוספים, מגיל אכן התפטרה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מבחינת רואן, שאת שוויו "פורבס" מעריך ב-6.6 מיליארד דולר, תגובת אוניברסיטת פנסילבניה לאירועי 7 באוקטובר הייתה רק הקש האחרון. ממש זמן קצר לפי ההתקפה בדרום, התעמתו רואן ובוגר בולט אחר – נשיא הקונגרס היהודי העולמי רונלד לאודר – עם האוניברסיטה בעקבות אירוח פסטיבל ספרות פלסטיני שלדעתם הראה כי פן "סובלנית לאנטישמיות". ראשי פן הודו כי באירוע אכן השתתפו דוברים עם היסטוריה של אמירות אנטישמיות, אבל איפשרו לפסטיבל להתקיים. אחרי שמגיל התפטרה, הלך רואן צעד אחד קדימה ושלח מייל שקרא לשנות את "תרבות" בית הספר, כולל השגות על צורת קבלת סטודנטים לאוניברסיטה.
רואן לא היה לבד. דיוויד מגרמן, בעל קרן הון סיכון שתרם מיליונים לאוניברסיטת פנסילבניה, שהה בישראל ב-7 באוקטובר. אחרי שפן פירסמה הודעה שכינתה את ההתקפה "מזוויעה" אך לא גינתה במפורש את חמאס, שלח מגרמן מכתב לראשי האוניברסיטה, ובו הודיע כי הוא מנתק את קשריו עם המוסד: "אני מתבייש מאוד בקשר שלי עם אוניברסיטת פנסילבניה. אני מסרב לתרום דולר נוסף לפן. ליהודים יש תפקיד יוצא דופן בהיסטוריה ובמורשת של האוניברסיטה, ויהודים נהנו מהשתייכותם לפן, אבל בלי קשר לערך הכלכלי והחברתי של תואר מפן או וורטון, ליהודים שמכבדים את עצמם אין מקום במוסד שתומך ברוע", כתב.
7 באוקטובר היה באמת רגע שבר עבור תורמים יהודים עשירים רבים, שחלק גדול מהם שייך לצד הימני-שמרני של המפה והיו להם טענות כלפי האווירה הפרוגרסיבית בקמפוסים עוד הרבה קודם. אולי הניתוק הסמלי המשמעותי ביותר של תורמים יהודים היה של קרן וקסנר מאוניברסיטת הרווארד. המיליארדר לזלי וקסנר ואשתו תרמו לאורך השנים יותר מ-42 מיליון דולר לאוניברסיטה, אבל החשיבות הגדולה באמת של הקרן הייתה מימון מלגות לסטודנטים ישראלים. אחרי 7 באוקטובר התאגדו כ-1,600 תורמים יהודים בוגרי הרווארד, ואיימו לעצור את התרומות.
גם לן בלווטניק, בעלי ערוץ 13, ששוויו מוערך ב-32 מיליארד דולר, הודיע כי הוא מעכב תרומות להרווארד עד שהאוניברסיטה תטפל באנטישמיות בקמפוס ותבטיח שהסטודנטים היהודים יהיו מוגנים. לא ברור אם המיליארדר, שלפי CNN תרם לפחות 270 מיליון דולר לבית הספר, חזר מאז לתרום לו.
בשבוע שעבר הודיע המיליארדר רוברט קראפט (שווי נקי של יותר מ-11 מיליארד דולר), בעלי קבוצת הפוטבול ניו אינגלנד פטריוטס וראש "הקרן למאבק באנטישמיות", כי הוא מפסיק לתמוך באוניברסיטת קולומביה. גם בוגר אחר של קולומביה, ליאון קופרמן, שהונו מוערך ב-3 מיליארד דולר, הודיע על הפסקת תרומות. "אני חושב שלילדים האלה בקולג'ים יש חרא במקום מוח", אמר קופרמן בשבוע שעבר, "נתתי לקולומביה ככל הנראה כ-50 מיליון דולר במשך שנים רבות, ואני עומד להקפיא את זה".
המציאות שבה תורמים גדולים לאוניברסיטאות עילית בארה"ב מאיימים לסגור את הארנק אם לא ייענו דרישותיהם, אינה דבר חדש. תרומות הן מרכיב מרכזי מאוד בפורטפוליו של כל אוניברסיטה אמריקאית, ועבור הבוגרים העשירים זו אפשרות גם לתת משהו בחזרה, גם ללטף לעצמם את האגו, ובשנים האחרונות, יותר ויותר, לרכז עוד כוח גדול בידיהם. וכשמדובר בקהילה היהודית בארה"ב, הנושא הזה מרכזי פי כמה.
יש כמובן שפע של גורמים לעליית האנטישמיות בארה"ב, אבל אחד מהם הוא ביטול היחס ליהודים כאל מיעוט נרדף, למרות כל מה שמספרת ההיסטוריה. הסיבה העיקרית לכך היא ההשתלבות המדהימה וההצלחה הכלכלית של יהודים באמריקה, שאין להן שום מקבילות בקרב מיעוטים אחרים. לפי "פורבס", כמעט מחצית מהפילנתרופים הגדולים ביותר בארה"ב ב-2022 היו יהודים: מבין 25 הראשונים ברשימה, 12 היו מיליארדרים עם רקע יהודי. זה ייצוג יתר עצום בהשוואה לשיעור היהודים באוכלוסיית ארה"ב, שבהגדרה רחבה של אנשים עם לפחות סבא או סבתא יהודי/יה אחד/ת, עומד על כ-4.5% בלבד. ההצלחה הזו נולדה בעיקר מחינוך אקדמי ברמה גבוהה, והיא מביאה איתה רצון אמיתי לתרום בחזרה, מה שמביא אוטומטית לכוח גדול, שבאופן בלתי נמנע גורר גם תגובת נגד. ובמקום הזה – תגובת נגד והתוצאות שלה – אנחנו נמצאים חצי שנה אחרי 7 באוקטובר.
המפיק ההוליוודי דיוויד גפן, שותפו במשך שנים רבות של סטיבן ספילברג, שווה למעלה מ-8 מיליארד דולר. גם בקנה המידה הזה, התרומה בסך 150 מיליון הדולר שהעביר ב-2021 לבית הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל בניו-הייבן, קונטיקט, נחשבת נדיבה מאוד. בזכותה הודיעה ייל כי כל מי שיתקבל למה שנחשבת חממת התיאטרון הטובה ביותר באוניברסיטאות באמריקה, יוכל ללמוד בחינם. לתרומה הזו היה מחיר אחד: המקום, שהכשיר בין היתר את מריל סטריפ, סיגורני וויבר ואין-ספור מחזאים ובמאים, נקרא עכשיו באופן רשמי "בית הספר לדרמה של דיוויד גפן באוניברסיטת ייל". בוגרים וחברי סגל רבים בייל עיקמו פרצוף. מדובר במוסד מוערך מאוד שנבנה לאורך השנים על גבי המוניטין שצבר בזכות תרומת בוגריו לתרבות האמריקאית. זה לא מותג שאמור להימכר, אבל בייל החליטו שהמחיר שווה את התמורה.
שלוש שנים אחרי, הסערה שככה מזמן. כדי להגיע למאהל התמיכה בפלסטינים שהקימה קבוצה קטנה של סטודנטים בייל, עוברים ליד בית הספר לדרמה של דיוויד גפן. בחור צעיר שמוכן להזדהות רק בשם עומאן, סטודנט מוסלמי-אמריקאי, מצביע עליו וטוען כי הוא דוגמה לכך שהאוניברסיטאות הגדולות בארה"ב נוטות לטובת ישראל. הוא מיד נשבע כי אין לו שום דבר נגד יהודים ("יש לי קרובי משפחה יהודים"), ומתעקש שביקורת על "רצח העם שישראל מבצעת בעזה היא לא אנטישמיות".
אפשר להתווכח על מה שקורה בעזה, אבל זה לא קשור לכך שהתיאטרון בייל נקרא על שמו של תורם יהודי. לעשות את ההקשר הזה זו אנטישמיות.
עומאן: "אני מכיר את הסטריאוטיפ האנטישמי של יהודים וכסף ואני לא משתמש בו, אבל תראי את זה מהצד שלנו, תסתובבי בכל קמפוס מוביל באמריקה ותסתכלי על שמות הבניינים, כמעט כולם על שם תורמים יהודים. את לא יכולה להגיד שזה לא משפיע על תוכניות לימודים וגישה כללית. במשך שנים רבות אי-אפשר היה למחות בכלל נגד ישראל בקמפוסים, כל הפגנה הכי קטנה הייתה נמחצת מהר מאוד, וזה קורה אפילו עכשיו. אז יש קצת תגובת נגד, זה אפילו לא גדול במיוחד, אולי כמה אלפי סטודנטים בכל אמריקה, וכולם קופצים ואומרים שזו אנטישמיות".
תגובת הנגד הזו לא נולדה היום. היא תוצאה של תהליך שקט שהחל בסוף המאה ה-20 – ובאופן שנראה על פניו מפתיע, התגבר אחרי פיגועי 11 בספטמבר – של זרימת כסף גדול מאוד ממדינות ערביות ונסיכויות המפרץ הפרסי כמו ערב-הסעודית וקטאר לאוניברסיטאות אמריקאיות. בעשור האחרון יש עלייה ברורה במספר הסטודנטים ממדינות מוסלמיות שמתקבלים לאוניברסיטאות. הסטודנטים אלה, שהם בסופו של דבר אחוז מאוד קטן בקמפוסים, מובילים לעיתים קרובות את הפעילויות שתומכות בחמאס. לפעמים מצטרפים אליהם מרצים של לימודי המזרח התיכון, שהמחלקות שלהם מקבלות לעיתים קרובות מימון מהמדינות האלה.
לפי חוק משנת 1965, אוניברסיטאות בארה"ב אמורות לדווח על כל תרומה זרה של רבע מיליון דולר או יותר, אבל החוק הזה נאכף לעיתים רחוקות. האוניברסיטאות מספקות מידע מועט על מקורות התרומות שלהן ואם התרומות באות עם תנאים ודרישות. חשיפת מקורות הכסף הללו, אגב, היא אחת הדרישות העיקריות של המפגינים הפרו-פלסטינים בקמפוסים עכשיו. הם בטוחים שחשיפה כזו תגלה כי האוניברסיטאות "נשלטות לגמרי בידי הציונים", כפי שאמר השבוע מפגין בקולומביה.
דוח של הסנאט מ-2019 כינה את הכסף הזר באוניברסיטאות בארה"ב "חור שחור", וציין שתרומות רבות עוברות דרך ארגוני צדקה וכל מיני צדדים שלישיים. כל מפעל התרומות האקדמיות הוא משחק של אגו, פוליטיקה, כוח והשפעה, ולמגרש הזה עלו כאמור בשנים האחרונות שחקנים ממדינות במזרח התיכון, ויש להם הרבה-הרבה-הרבה כסף.
קטאר, למשל, תרמה למעלה מחמישה מיליארד דולר לאוניברסיטאות מאז 1986 – רוב התרומות נעשו בעשור האחרון. הכסף הושקע פחות כדי להשפיע על תוכניות לימודים בארה"ב ויותר כדי לפתות אוניברסיטאות אמריקאיות להקים קמפוסים בדוחא, בירת קטאר. הנסיכות, שבה גרים רק 2.7 מיליון בני אדם, היא מה שהאמריקאים נוהגים להגדיר Punching above their weight ("מכים מעל קבוצת המשקל שלהם", ביטוי מעולם האגרוף שאמור להחמיא למי שיש לו יכולת והשפעה גדולות בהרבה ממה שאפשר היה לחשוב על פי משקלו). היא אירחה את המונדיאל, יש לה את הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול במזרח התיכון, היא מנהלת עכשיו את המו"מ בין ישראל לחמאס. מדיניות החוץ העצמאית שלה, הכוללת כמובן את התמיכה המאוד בעייתית בארגונים קיצוניים, הביאה לה מעמד ניטרלי והרבה מאוד כוח. לא סתם הנשיא ביידן הגדיר את קטאר כ"בעלת ברית מרכזית שאינה בנאט"ו". עם הכוח הזה, משקיעה קטאר כסף גדול גם בלוביסטים בוושינגטון וגם בקמפוסים אמריקאיים.
3 צפייה בגלריה
הפגנה של ישראלים ויהודים מול שגרירות קטאר בניו יורק בקריאה לשחרור החטופים
(צילום: לירי אגמי)
מאז שנות ה-90 הוקמו בדוחא קמפוסי לוויין השייכים בין היתר לאוניברסיטאות ג'ורג'טאון, קרנגי מלון, קורנל, נורת'ווסטרן וטקסס A&M. אחרי 7 באוקטובר הודיעה טקסס A&M כי תסגור את הקמפוס שהקימה ב-2003. האוניברסיטה הסבירה את ההחלטה ב"חוסר יציבות אזורית", אבל ברור לגמרי שזה קרה בעקבות ביקורת קשה שספגה על הקשרים שלה עם מדינה שנותנת מקלט לראשי חמאס. הקטארים טוענים כי מה שהם עושים לא שונה ממאמצי לובינג של מדינות אחרות שמנסות להשיג השפעה על מערכת החינוך הגבוהה האמריקאית. הם צודקים, אבל כפי שאי-אפשר להתעלם מהשפעת השמות היהודים על בניינים בקמפוסים, אי-אפשר להתעלם מהכסף העצום שמגיע יותר ויותר מאזורים שעוינים מאוד את ישראל.
המקרה של ערב-הסעודית בולט אפילו יותר. לפי "הניו יורק טיימס", הכסף הסעודי זורם למגוון של בתי ספר אמריקאיים: אוניברסיטאות עילית כמו MIT, הרווארד, ייל, נורת'ווסטרן, סטנפורד והמכון הטכנולוגי של קליפורניה; אוניברסיטאות דגל ציבוריות כמו מישיגן וברקלי; מוסדות באזורים מייצרי נפט כמו טקסס; וגם מקומות קטנים יותר כמו אוניברסיטת מזרח וושינגטון ואוניברסיטת בול סטייט באינדיאנה.
סטודנט סעודי שמתקבל, לפחות בחלק מהאוניברסיטאות האלה, זוכה למימון מלא של שכר הלימוד. אף מדינה אחרת לא מממנת ככה סטודנטים שלה. רוב הסטודנטים הזרים האחרים, כולל יותר מ-300,000 מסין, משלמים מכספם, ולפעמים נהנים ממלגות. עם אוכלוסייה של כמעט 37 מיליון איש, ערב-הסעודית היא המדינה ה-41 המאוכלסת ביותר בעולם, אבל עם כ-50 אלף סטודנטים היא המקור הרביעי בגודלו של סטודנטים זרים בארה"ב – לפניה רק סין, הודו ודרום-קוריאה.
סטודנטים סעודים החלו להגיע לארה"ב במספרים גדולים לאחר פגישה שנערכה ב-2005 בין יורש העצר עבדאללה (דודו של מוחמד בן סלמאן) והנשיא ג'ורג' בוש, בחווה של בוש בטקסס. הם חיפשו דרכים לשקם את היחסים בין המדינות אחרי פיגועי 11 בספטמבר, שבהם 15 מתוך 19 חוטפי המטוסים היו סעודים. הנדבך הראשון בפיוס היה שהסעודים ישלחו מספר רב יותר של סטודנטים לארה"ב, והם אכן שולחים, יותר ויותר.
האמריקאים מודאגים הרבה יותר מחדירת הכסף הסיני והשפעתו על מוסדות אקדמיים. לפי אחד המקורות, סין תרמה 1.2 מיליארד דולר לקולג'ים אמריקאיים בין 2014 ל-2020 והוציאה עוד כמיליארד דולר מאז 2020 – אבל התרומות של מדינות המזרח התיכון מושכות הרבה פחות תשומת לב. בין 2014 ל-2020 מדינות בעלות רוב מוסלמי תרמו יחד 4.86 מיליארד דולר למוסדות להשכלה גבוהה אמריקאית, שזה 29% מכלל התרומות הזרות.
צריך להבהיר שאין שום הוכחות לקשר בין התרומות האלה לבין אג'נדות מסוימות בתוכניות לימודים, אבל בכמה מהאוניברסיטאות שמקבלות הכי הרבה תרומות – למשל קורנל, אוניברסיטת ניו-יורק והרווארד – יש נוכחות בולטת לגורמים פרו-חמאסיים בתוך ההפגות הפרו-פלסטיניות.
מכון המחקר העצמאי NCRI פירסם בנובמבר האחרון דוח, ולפיו לפחות 200 מכללות ואוניברסיטאות הסתירו באופן בלתי חוקי מידע על כ-13 מיליארד דולר תרומות שקיבלו ממשטרים זרים, כולל משטרים אוטוריטריים. הדוח מצא כי בשנים 2015-2020 היו במוסדות שקיבלו כסף מהמזרח התיכון 300% יותר תקריות אנטישמיות מאשר במוסדות אחרים. "זרימה מסיבית של תרומות זרות וסמויות למוסדות אמריקאיים להשכלה גבוהה", נכתב בדוח, "רובה ממשטרים אוטוריטריים עם תמיכה בולטת ממקורות מזרח תיכוניים, משתקפת או תומכת ברמות מוגברות של חוסר סובלנות כלפי יהודים וכלפי חופש הביטוי".
לפי הדוח, חלק ניכר מהכספים נתרמו ממשטרים אוטוריטריים כולל קטאר, ערב-הסעודית, סין ואיחוד האמירויות, והתרומות האדירות בין 2015 ל-2019 לא רשומות במשרד החינוך האמריקאי. אוניברסיטת קרנגי מלון קיבלה הכי הרבה תרומות מגופים זרים בטווח הזמן הזה (1.47 מיליארד דולר), קורנל קיבלה 1.29 מיליארד, אוניברסיטת הרווארד הגיעה ל-894 מיליון דולר, ו-MIT קיבלה 859 מיליון. תורמים מקטאר תרמו הכי הרבה (2.7 מיליארד דולר), ובמקום השני אנגליה (1.4 מיליארד דולר). כ-1.2 מיליארד דולר זרמו מסין, עוד 1.1 מיליארד דולר הגיעו מערב-הסעודית, ואיחוד האמירויות תרמה 431 מיליון דולר. מחברי הדוח כותבים כי הממצאים שלהם "מעלים את האפשרות ששחקנים בינלאומיים משתמשים בערוצים לא ידועים כדי להעביר סכומי כסף גדולים לקמפוסים של מכללות (כולל מוסדות עילית שלעיתים קרובות יש להם השפעה גדולה על התרבות והפוליטיקה האמריקאיות) למטרות שמזיקות לנורמות הדמוקרטיות של פלורליזם, סובלנות וחירות". אוניברסיטת קורנל אמרה בתגובה ל"ניו יורק פוסט" כי היא קיבלה מימון להפעלת בית ספר לרפואה בקטאר שאותו סיימו יותר מ-500 סטודנטים מהמזרח התיכון, אסיה ומקומות אחרים, כולל ארה"ב. "אנו גאים בשיתוף הפעולה הזה שעוזר להכשיר רופאים נחוצים כדי לתמוך בטיפול בחולים, במחקר ביו-רפואי ובאיכות חיים כוללת. המימון שהתקבל תומך במחקר רפואי ומדעי", אמר ג'ואל מלינה, סגן הנשיא לקשרי אוניברסיטאות בקורנל.
3 צפייה בגלריה
אוניברסיטת קולומביה בניו יורק הפגנות פרו פלסטיניות
(צילום: ALEX KENT, GETTY IMAGES NORTH AMERICA)
לעומת ממצאי הדוח, מיטשל בארד, מחבר הספר "הלובי הערבי" ומומחה לפעולות ההשפעה של מדינות המפרץ באמריקה, אמר ל"פייננשל טיימס" כי בסופו של דבר יש "מעט עדויות" לכך שלכסף ערבי יש חלק משמעותי בעוינות כלפי יהודים וישראל בקמפוסים. "אוניברסיטת קורנל נמצאת בעיר אית'קה שבצפון מדינת ניו-יורק, וקיבלה 1.9 מיליארד דולר תמורת הקמת בית ספר לרפואה בדוחא", אמר בארד, "איך זה קשור לגילויי אנטישמיות שמתרחשים באית'קה?"
חשוב לזכור כי אוניברסיטאות העילית (Ivy League) בסופו של דבר מחנכות מספר קטן מאוד מהסטודנטים בארה"ב, אבל הן מקבלות תרומות עצומות ממיליארדרים מאוד מפורסמים, כי יש כאן כמובן לא מעט ענייני אגו. תרומה להשכלה גבוהה היא כבר מזמן מעשה כמעט אוטומטי עבור אנשים עשירים רבים. חלק מרגישים מחויבות, עבור אחרים זו דרך להבטיח את קבלת הילדים שלהם לאוניברסיטה, ועבור פילנתרופים שהפכו לכוכבי רשתות חברתיות (למשל, ביל אקמן, יהודי, מייסד ומנכ"ל החברה לניהול קרנות גידור Pershing Square), זה פשוט עוד כלי בארגז הכלים שמקנה השפעה. פעם תורמים היו מאיימים לסגור את הארנק אם קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה הייתה מפסידה, היום האג'נדה רחבה ופוליטית הרבה יותר.
לפחות בטווח הקצר, אוניברסיטאות כמו הרווארד (עם נכסי תרומות בשווי של למעלה מ-50 מיליארד דולר, יותר מהתמ"ג של 120 מדינות בעולם), MIT (23.5 מיליארד) ופן (21 מיליארד) לא יושפעו במיוחד מאובדן של תורם כזה או אחר, אפילו אם זה יסתכם במאות מיליוני דולרים. MIT, למשל, שלפני כמה שנים פרסה שטיח אדום לביקור של הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן, לא באמת צריכה את הכסף של ערב-הסעודית. חשבון הבנק שלה הוא יותר מהתוצר המקומי הגולמי של כמעט 70 מדינות, והיא קיבלה ממקורות סעודיים סכום צנוע של בין 10 ל-15 מיליון דולר לאורך השנים. אבל היא ואוניברסיטאות יוקרה אחרות רואות, לטווח הארוך, חשיבות גדלה והולכת בקשרים הדוקים עם מדינות מזרח תיכון עשירות, שיניבו לה הרבה תרומות וסטודנטים, ובהן, לצערנו, גדל דור צעיר אנטי-ישראלי. זה תהליך שנמשך כבר תקופה ארוכה, והוא – גם הוא – עבר לכולם מתחת לרדאר.
