ב-5 באוקטובר 2023 השף איציק ביטון, הבעלים של חברת הפודטראק "רולינג שף", הקים את מתחם הפודטראק שלו בשטח חניון רעים שבעוטף עזה. אף אחד לא יכול היה לדמיין שפחות מ-48 שעות אחרי, השותף שלו, השף דורון בולדס, יהיה בין קורבנות טבח מסיבת הנובה שחקוק לנצח בתודעה הקולקטיבית הישראלית. במשך ארבעה ימים לא היה ידוע דבר על גורלו של דורון, אבל כשנמצאה גופתו סמוך לגדר, תמונותיו – גם מרגעי החטיפה – הציפו את הרשת, ולצידן מילותיהם של מאות מחבריו ואוהביו של הג'ינג'י גדול הגוף והלב. "תיקחי את הגוף הגדול שלו ותכפילי במיליארד ותגיעי אולי להתחלה של הגודל של הלב שלו", אומר איציק, שהתחנן לדורון שינוס ויציל את נפשו, אבל הוא העדיף להציל אחרים.
מה אתה יודע על הרגעים האחרונים של דורון?
"שאיכשהו הוא הגיע מהנובה לנחל עוז, שם מחבלים העלו אותו על מיול ביחד עם עוד משפחה וחטפו אותם לעזה. יש ברשת סרטון שבו רואים את דורון מחבק בגופו אמא וילדים שהמחבלים ניסו להפריד ביניהם ומתנגד להפרדה. אני בטוח שהוא ידע שזה יעלה לו בחייו, אבל הוא עשה מעשה. זה היה דורון, והם ירו לו בראש והשאירו את הגופה שלו על הגבול. האמא והילדים בסופו של דבר נחטפו יחד ושוחררו יחד", אומר איציק בקול רועד.
6 צפייה בגלריה
איציק ביטון, בעלי חברת הפודטראק "רולינג שף". "בישול היה אהבת חיי, עכשיו אני לא מסוגל"
(צילום: תומר שונם הלוי)
איציק ודורון הכירו ב-2015 והפכו לצמד חמד של תחום עגלות האוכל, עם שיתופי פעולה בפסטיבלים ואירועים גדולים וגם במתחם האירוח של האירוויזיון בארץ. "היינו חברים ואהבנו לעבוד ביחד, דורון היה בנאדם מאוד הגון, שיזרוק את עצמו ראשון לאש לפני כולם. נותן את כל כולו".
ואז הגיע חודש אוקטובר הארור. השניים הוזמנו עם הפודטראקים שלהם למסיבה שקדמה לנובה, שנערכה בחניון רעים בלילה של 5 באוקטובר. "כשהגענו לשם שאלתי קצין של פיקוד העורף שהיה בשטח כמה אנחנו קרובים לגבול. הוא אמר 'קילומטר וחצי'. בלעתי את הרוק ושאלתי 'מה קורה אם יהיה כאן צבע אדום, לאן אנחנו מתפנים?' והקצין ענה לי משהו שלא אשכח בחיים: 'נראה לך שאם היה סיכוי לצבע אדום אחד, הייתי חותם על המסיבה הזו ומאשר אותה?'" הקול של איציק רועד שוב.
"בלילה שבין חמישי לשישי נערכה המסיבה, ובמסיבת הנובה, ש'התלבשה' על השטח, נשארו הרבה מהספקים, וביניהם דורון ואני. בבוקר שבין שישי לשבת אני הייתי בזולה שהקמנו מאחורי הפודטראק ודורון היה בפודטראק עצמו, עם השף שלנו לוטן בן פורת. בשש וחצי לוטן רץ אליי ואומר 'צבע אדום, צבע אדום, יש טילים'. אני מסתכל לשמים וקולט פיצוצים וכמות טילים מטורפת, אבל אין אזעקות, יש רעש של מוזיקה. רצנו לחפש מסתור כי מי חשב בכלל על חדירת מחבלים? אחרי חמש דקות לוטן ודורון התחילו לקפל ציוד, ואמרתי להם, 'עזבו, בואו נשאיר הכל וניסע מכאן. נחזור אחר הצהריים, אף אחד לא ייגע פה בכלום', אבל דורון לא הקשיב לי והתעקש לקפל את הציוד. הלכתי להביא את הרכב עם הנגרר, דורון בינתיים הלך להביא את הרכב שלו, ותוך כדי אני שומע צרור יריות של תת מקלע מהיער. אי-אפשר לטעות ברעש הזה. תוך חמש דקות חותך אותנו רכב תפעול של ההפקה שדוהר מכיוון היער, ועליו שני מאבטחים ובחורה צורחת שמחבלים ירו בה ורצחו את כל החברים שלה. הפנים שלה מכוסות בחולצה לבנה והיא מדממת מהראש. באותה שנייה אמרתי ללוטן 'עזוב הכל, קפוץ לאוטו, אנחנו עפים, יש פה מחבלים'. החבר'ה ממד"א והביטחון והמשטרה עוד לא ידעו איך לאכול את הצרחות של הבחורה, ושאלו 'את בטוחה שלא דמיינת ומהפאניקה של הטילים נפלת ואת מדממת?' והיא צורחת: 'יש פה מחבלים, רצחו את כולם, הצילו'. הבנתי שחייבים לעוף משם".
ודורון?
"בדרך אני מתקשר ואומר לו שוב: 'תעוף מפה אל תחזור לציוד, קח את הרכב וסע מכאן יש פה מחבלים' והוא אומר 'זה רק שמועות, אני ליד החפ"ק הגדול של המשטרה, הם בודקים'. עניתי לו: 'יש לי ילד בבית שמחכה לי, אני יוצא מכאן. קח גם אתה את הרכב וברח'".
והוא לא ברח. ואתה אוכל את הלב?
"כן. התקשרתי אליו בנסיעה מטורפת ברכב אחר, שקפצתי לתוכו בזמן שירו עלינו, ואז הוא עדכן שחזר לקחת את הציוד אבל המשטרה כבר לא מאשרת לצאת מהמסיבה, כי המתחם מוקף במחבלים. וזהו. התנתקה השיחה והוא לא היה זמין יותר". הקול של איציק נשבר: "הדבר הבא שאני רואה זה את סרטון החטיפה, שבו דורון עם הגב למצלמה ואני הרי מכיר את תנועות הגוף שלו, את הניואנסים הקטנים, למשל כשהוא מסדר את המכנסיים כשהם נופלים ממנו. וכשראיתי את התנועה הזו ואת התנועה של הגוף הגדול שלו, זהו, הבנתי שזה דורון. ואחרי כמה ימים קיבלנו את ההודעה שהוא נרצח".
ועכשיו אתה ממשיך להתגלגל עם הפודטראק בלעדיו?
"אני שף, זו הייתה האהבה של החיים שלי, ועכשיו אני לא מסוגל לבשל. מקסימום חביתה לילד, כי אני חייב. לא עושה את זה בפאשן כמו פעם. גם לפודטראק חודשים לא הצלחתי לעלות. ואז פנו אליי ממשרד החקלאות, וזה מה שהרים אותי, וייזקף לזכותם. הם הזמינו אותי להרצות על פודטראקים במסגרת הפרויקט שלהם לקידום התחום של עגלות קפה בפריפריה ובמרחב החקלאי, וזה פשוט הרים אותי בחזרה לחיים. אמרו לי, אוקיי אנחנו מבינים שאתה לא מסוגל לבשל עכשיו, אבל אנחנו פונים אליך בתור יזם, כיוון שאתה ותיק ומנוסה מאוד בתחום. הכוונה המבורכת של המשרד היא להביא את עגלות הקפה בצורה יותר מסיבית לפריפריה, למקם אותן במרחב החקלאי, באזורים הכפריים ובתוך הנוף הפתוח, עבור תיירות פנים וחוץ, תוך שימוש בחומרי גלם מקומיים ברמה של פארם טו טייבל. לפתח ולהרחיב את התחום הזה, כדי לחזק את האחיזה בקרקע באזורי שטח מרוחקים יותר, וזה ווין-ווין לכולם. אני עוזר לפרויקט של משרד החקלאות מבחינת הקידום של המיזם, בירוקרטיה, רישוי, מלווה ומייעץ, ומה שנלקח ממני בנובה אני מנסה להחזיר לעצמי ולסביבה בעזרת הפוש הזה שקיבלתי".
זו בשורה טובה עסקית וחברתית, כי הבירוקרטיה בתחום עגלות הקפה לא פשוטה.
"זה גם מה שמשרד החקלאות מנסה עכשיו לשנות. רוב הרשויות המקומיות מתעקשות על מדיניות של אי-מתן רשיונות רוכלות. אין כניסה לפודטראקים בהרבה מאוד ערים בארץ. למשל בתל-אביב יש כבר 15 שנה חוק שאין כניסה לפודטראקים בתירוץ של הפרעה לעסקים קיימים, וזה מנוגד לחוק חופש העיסוק. המאבק שלנו עם הערים הגדולות הגיע עד בג"ץ ועכשיו אנחנו מקווים שגם בערים ייתנו לנו מענה, אחרי שבעזרת משרד החקלאות נצליח להביא יותר פודטראקים לפריפריה ולמרחב החקלאי".
איפה אפשר לפגוש בכל זאת את הפודטראק שלך?
"באירועים לחברות גדולות, בעיקר עבור משרד הביטחון, לחיילים, ובקרוב מאוד נפתח עגלת קפה במועצה האזורית באר טוביה, בתוך משק חקלאי, ונשתמש בתוצרת שלהם לטובת המנות".
תהיה גם מנה על שמו של דורון?
"ברור. הסלט של דורון. זה סלט שהוא היה מכין וכולם התמכרו אליו. אני אישית לא בנאדם של סלטים והייתי טורף את הסלט הזה".
השלכות סגירת הסחר עם טורקיה על הנדל"ן: ריאיון עם עו"ד יעקב אטרקצ'י ועמית גוטליב
(צילום: ליאור שרון)
קפה עושה טוב
רות בוימן הקימה עם בעלה דוד, אחיו ניצן ואשתו אלה במושב תקומה שבעוטף עזה את עגלת הקפה שלהם "גאולה". זה היה לפני שלוש שנים, לאחר ששני הזוגות חזרו מטיול משותף באוסטרליה, שם קיבלו השראה להקמתה. הם מיקמו את הפודטראק בחצר המשק של ההורים במושב, והפעילו אותו בכל יום שישי ובתקופות התיירות – באירועים כמו "דרום אדום" ובפסטיבלים שונים באזור. מהר מאוד הוא הפך למקום מפגש חברתי קבוע עבור תושבי הסביבה, כאשר את חומרי הגלם למנות בתפריט האיכותי אך הפשוט שלהם הם ביססו על התוצרת המקומית שגידלו שכניהם החקלאים.
מבוקר 7 באוקטובר ולמשך יומיים דוד ורות היו נצורים בממ"ד ביתם. לאט לאט בהודעות הווטסאפ המזעזעות שהחלו להגיע, התחוור להם שרבים מבין הלקוחות שלהם נרצחו. אחרים נחטפו. ההודעות הנוראיות הגיעו גם לניצן ואלה, שהיו באותה שבת בחופשה בתאילנד.
6 צפייה בגלריה
עגלת הקפה "גאולה" של רות, דוד, ניצן ואלה בוימן במושב תקומה. "מהווטסאפ הבנתי מיד שמלא חברים ומכרים ולקוחות שלנו בשואה שלא נגמרת"
(צילום: רונן טופלברג)
"אותנו זה תפס כמו כולם בשש וחצי. דודו בעלי הוא הרבש"ץ של המושב, וכמובן מיד יצא לשטח. אני והתאומים, שהיו בני שנתיים וקצת, נכנסנו לממ"ד. לאורך היום לא הבנו מה קורה ולא היה קשר עם אוגדת עזה. דודו לא הבין מתי נגמר התפקיד של הרבש"ץ ונכנס הצבא, כי לא היה צבא. התחושות כמו אצל כולם היו מאוד מפחידות. אמנם בתקומה לא הייתה חדירה של מחבלים לתוך המושב, אבל ראיתי מה קורה בקבוצות והבנתי מהר מאוד שמלא חברים ומכרים ומלא לקוחות שלנו נמצאים בשואה שלא נגמרת", אומרת רות. היום, שבעה חודשים אחרי, הם עדיין לא יודעים מתי יחזרו להפעיל את הפודטראק, שניצב בתוך הכרמים הציוריים של המשק המשפחתי.
"לקוחות וחברים פונים אלינו כל הזמן ושואלים מתי נחזור, אבל זה כרגע רחוק ממני. הילדים שלי נאלצו לעבור שלוש מסגרות בעקבות הפינוי מתקומה, ואני לא רוצה כרגע להוציא אותם שוב. דודו וניצן עדיין לא חזרו ממילואים – הם אלה שמפעילים ומתחזקים את הפודטראק, וכל עוד הם במילואים לא נחזור. וחוצמזה, תלוי לאן המלחמה הולכת. בינתיים יש לנו קשר עם הלקוחות, אנחנו ממשיכים להתפלל עם משפחות החטופים והקהילות שיחזרו הביתה. אנחנו במציאות עצובה מאוד ויודעים שאם נפתח זה סימן של תקווה ונקודת אור עבור כולנו. אנחנו רוצים להגיד שנפתח בקיץ, אבל עוד לא יודעים".
חזרת עגלות הקפה לשטח תסייע לתושבי הקהילות שנפגעו לחזור ולסגל משהו מהשגרה שאבדה להם, אומרת הפסיכולוגית פרופ' תלמה ליבל מאוניברסיטת תל-אביב. "מבחינת התושבים שנהגו להגיע לעגלות באופן קבוע, זו עוד דרך קטנה לחזור לשגרה, וגם לפגוש את הגרעין הקבוע של אנשים שהגיעו מהסביבה".
פרופ' ליבל, שכתבה את הספר "כוס הקפה שגרמה לי להתאהב", מוסיפה אנקדוטה על היתרונות הסוציולוגיים-רגשיים של שתיית משקה חם בחברה: "ניסוי שנערך באוניברסיטת ייל גילה שכאשר אנחנו מחזיקים בידיים כוס משקה חם, אנחנו נוטים לתפוס אנשים בצורה חיובית יותר, מאשר כאשר אנחנו מחזיקים בידיים משקה קר. ומחקרים נוספים הוכיחו שאנחנו בוטחים יותר באנשים כאשר אנחנו שותים בחברתם משקה חם, שמגביר את היכולת שלנו להיפתח, לגלות נדיבות ולשפוט אנשים בצורה חיובית".
לחזור לסיבוב
עגלות הקפה והמזון הפכו בשנים האחרונות לתחום עסקי רווחי ומבוקש שצובר תאוצה. "עגלות המזון הן אחד מהעוגנים שמשלימים חוויה כוללת באזורים כפריים וחקלאיים, של ביקור בטבע, קטיף או ביקור במרכז מבקרים, פינת ליטוף והנאה ממזון טעים. הן מהוות מוקד משיכה ופרנסה משלימה לחקלאים. משרד החקלאות רואה בפיתוח הכפר ובסיוע לחקלאים נדבך חשוב, הן כלכלית והן כחלק מהגברת החשיפה לתחום החקלאות ושמירה על השטחים הפתוחים בישראל", אומר מנהל תחום תיירות כפרית במשרד החקלאות, אהוד אלפרט.
במסגרת הפרויקט של משרד החקלאות, התקיים בחודש מרץ כנס ראשון מסוגו בהשתתפות מרכז השלטון האזורי, המועצות האזוריות ורשות מקרקעי ישראל, שבו נבחנו הגישות והדרכים להתמודדות הרשויות עם נושא עגלות המזון והקפה. "זיהינו את תחום הפודטראקים כמנוף צמיחה פוטנציאלי לכלכלה האזורית, למכירת תוצרת חקלאית ולפתיחת החקלאים והתיירות הכפרית למטיילים. התיירים מחפשים אטרקציה והסעדה והעגלות נותנות לכך מענה מצוין. כבר אחרי הקורונה הנושא צבר תאוצה, אבל כל מועצה אזורית מתמודדת עם האתגר בצורה שונה, ויש מתח בין היזם לתושב, לחקלאי, ויש רעש ומטיילים שאולי מפריעים בסופי שבוע ותקופות פתיחה שונות. כך למשל ברמת הגולן העגלות פעילות יותר בחופשים ובסופי שבוע, אבל במרכז הארץ הן פעילות גם באמצע השבוע לאנשים שמחפשים מקום לפגישות של הבוקר. לכן עשינו כנס ארצי שבו הבאנו גם את משרד הבריאות, כדי לדעת מה מותר להגיש, מה לחמם, מה לבשל, מה הדרישות, גם את מינהל מקרקעי ישראל שאמרו את דעתם, דיברנו גם על איך עושים חוקי עזר לרוכלות", אומר אלפרט.
עודד אלפרט, מנהל תחום תיירות כפרית במשרד החקלאות "מחבלים בזזו את העגלה ושרפו אותה"
מי שמקווה מאוד שכל ההכרזות הללו וההבטחות של משרד החקלאות יחזיקו קפה, הוא חגי הורביץ, הבעלים של עגלת הקפה "קפה בסיבוב" שנבזזה ונשרפה ב-7 באוקטובר. "העגלה עמדה 700 מטר מהגבול עם עזה, באנדרטת חץ שחור, שממנה ואליה יש כביש גישה ישיר מעזה. בשבת השחורה המחבלים בזזו את העגלה ושרפו אותה", אומר חגי. בינתיים הוא הצליח לשקם את האתר ולהעמיד בו עגלה חדשה, אבל כיוון שצה"ל הגדיר את המקום כשטח צבאי בסיכון, הגישה אליו מותנית בקבלת אישור. "כרגע כל לקוח שרוצה להיכנס לשטח צריך לקבל אישור, ובגלל הפרוצדורה זה נעשה רק כאשר יש קבוצות של תיירים וטיילים שאני מצליח לארגן לסביבה", הוא אומר.
מה בעצם קורה היום בשטח שבו נמצאת העגלה שלך?
"ניקינו את האזור, קרצפנו אותו מכל מה שהתחולל כאן. היו באזור הרבה גופות, היו חלקים מהאנדרטה שנהרסו לגמרי. ניקינו, שתלנו פרחים ועצים חדשים, ואנחנו מחכים שייתנו לנו אישור להתחיל לפעול באופן קבוע", אומר חגי, שכמו שאר בעלי העסקים בסביבה, גם הוא מכיר לקוחות שלו שנרצחו ונחטפו ונפגעו. "אבל אני מסתכל קדימה, אני רוצה מאוד לפתוח, אני מקווה שהצבא יאשר לי ונחזור לעסקים".
מה אתה חושב על המיזם של משרד החקלאות?
"אם יצליחו להביא שינוי משמעותי לטובת בעלי העגלות, ולמסד את כל הסיפור שיהיה חוקי ותקני, ולא בקריצת עין ובעצימת עין ובמילים לא ישירות - כי היום למשל אסור להתחבר לחשמל ואסור להתחבר למים, אבל אין עגלה אחת שלא מחוברת לחשמל ולמים - אז אני בעד המהלך".
את הטרוניה של הורביץ ואחרים שעימם שוחחנו על האופן הפרטאצ'י שבו מתנהל התחום אני מגלגלת לפתחו של אלפרט, שמיד מודיע: "זו בדיוק הכוונה, להסדיר את התחום".
סוף-סוף. כי התלונות חזקות ומרירות כמו אספרסו במילאנו.
"הכוונה שלנו היא לשמוע מהמועצות האזוריות ומבעלי העגלות מה קורה היום בשטח. אנחנו מקימים פורום שיתכלל את כל האזורים והאתגרים, ואז נוכל להציב כלים יותר מוסדרים ולסייע לרשויות לקדם את הנושא בצורה הטובה ביותר".
ומה אתם רואים לגבי החזרה של העגלות בעוטף?
"כיום העגלות נותנות מענה למבקרים במסגרת תיירות מורשת וזיכרון שמגיעים לאזור, אבל יש גם מקומות שבהם מפעילים עגלות קפה בשטח פרטי כמו למשל במשתלות, משקים שעורכים סיורים כמו למשל שביל הסלט, ויש מקומות שרוצים לפתוח עגלות קפה ויצטרכו את הסיוע שלנו, כמו למשל באזור כרם שלום, שרוצים לפתח בו את התיירות".
בינתיים השבוע נהרגו שם ארבעה לוחמים ששמרו על טנק בשטח כינוס.
"אנחנו מקווים שנדע להשתקם ולהפוך את הלימון ללימונדה ולהפוך את חבל הארץ הזה לא רק למקום של טראומה, אלא לרוץ עם הפוטנציאל שיש לו – על השטחים הפתוחים, הציונות והחוסן שמאפיינים אותו. אלה אנשים שגרים ושורדים 20 שנה תחת איום ופיתחו חוסן מיוחד. העגלות ייתנו סוג של מענה כלכלי וגם רגשי של תעסוקה והסעדה וטעימה של תוצרת מקומית וסיור במקום".
קפה עם גנץ
מי שכן הצליח לגלגל פרויקט נקודתי של עגלות ובתי קפה מהעוטף לעיר הגדולה הוא תמיר ברלקו, יזם בתחום בתי הקפה. "ב-7 באוקטובר גם אנחנו רצינו לעשות משהו טוב והחלטנו להקים בתי קפה לקהילות שנפוצו לכל עבר. השבוע פתחנו את הסניף הראשון של 'קפה עוטף' נתיב העשרה, בפארק שרונה בתל-אביב, שהוא סניף קפה לכל דבר ששייך לתושבי נתיב העשרה. אנחנו מקימים את הקונספט, מגייסים להם תרומות, העסק הופך להיות בבעלותם והם מתפעלים אותו. בית הקפה השני ייפתח בעוד חודש בפלורנטין בשיתוף קיבוץ רעים ויהיה לזכרו של דביר קרפ, השוקולטייר שנרצח ב-7 באוקטובר. השלישי יוקם בקרוב בקיבוץ יד מרדכי – פודטראק שיופעל על ידי תושבי הקיבוץ, שכבר חושבים קדימה על התיירים והמטיילים שיגיעו לכאן אחרי המלחמה ויחפשו משהו טעים לאכול", אומר תמיר.
6 צפייה בגלריה
היזם תמיר ברלקו (משמאל) ומפעילי "קפה עוטף נתיב העשרה" בפארק שרונה בתל אביב. "אנחנו מגייסים להם תרומות והעסק הופך שלהם"
(צילום: סיוון פרג')
אביטל כרמי מיד מרדכי לגמרי בעניין: "אנחנו מאוד רוצים לקדם את הנושא ולהעמיד את הפודטראק גם כמקום מפגש ובילוי לקהילה שחוזרת לקיבוץ, וגם לטובת המבקרים באתרי התיירות שלנו בקיבוץ – כמו 'בית הדבש והדבורה', או 'בית האוסף'. יש לנו בתים מארחים, ארוחות צהריים בחדר האוכל, נסיעה בטרקטור ברחבי הקיבוץ. אנחנו מקבלים קבוצות כל השנה. מנסים להתאושש, והפרויקט של הפודטראק יעזור לנו גם לחבר את הקהילה וגם להתאושש. צעירי הקיבוץ יעבדו בעגלה, אנשי הקיבוץ יכינו את האוכל".
וגם בני גנץ יבוא לקפה?
"אני מקווה, הוא מוזמן כמו כולם פה. בני פעיל פה, הוא עשה ליל סדר בקיבוץ, הוא שוכר פה דירה מהקיבוץ והוא בהחלט מוזמן. אנחנו מנסים עכשיו לגייס תורמים נוספים לפרויקט, כי זה גדול עלינו לבד כרגע, והצרכים מרובים כדי לחזק את הקהילה ואת החוסן".
רוצים לפתוח עגלת קפה? המדריך לבעל עגלה מתחיל
השף איציק ביטון עם כמה טיפים למי ששוקל לפתוח עגלת קפה - כמה זה יעלה לכם ולמה לא פשוט להרוויח?
• עלות העגלה: "עלות של עגלה מוכנה לעבודה, שכוללת כבר את כל הציוד כמו מקררים, מכונת קפה, מכונת אייס קפה, מכונת מיץ, תנור קטן לחמם מאפים, מקרר ויטרינה להצגה, מכונת שתייה, מקפיא – המחיר יתחיל בסביבות 45 אלף שקלים לעגלה בסיסית, ויכול גם להגיע ל-90 אלף שקלים לעגלה ברמה טובה. לקנות מקרר יווני של 3,000 שקלים, או מקרר גרמני ב-9,000".
• מה מוכרים ואיפה? "הדבר הכי חשוב בעסקי המזון הוא הלוקיישן. צריך קודם כל לבדוק איפה אתה יכול להתמקם, ומה מותר לך למכור שם. למשל בהרבה מקומות לא מאשרים לעגלות לבשל במקום, אלא צריך להביא הכל ממפעל מזון מוכר כמו למשל ביסקוטי, שעובדים חזק עם עגלות הקפה ומספקים להן כריכים ומאפים כי לרוב העגלות אין אישור להכין את הבצק בעצמן.
"למשל יכול לבוא שף ולהגיד אני רוצה להכין בעגלה את השקשוקה המדהימה שלי, אבל אז ברישוי העסקים יענו לו שהחוק של רוכלות מזון קובע שאסור להשתמש בביצים טריות אלא רק במפוסטרות שעברו בישול ויש חברות שעושות כאלה והטעם שלהן בהתאם".
• עלויות המצרכים? "כנגזרת מעצם החוקים שמשיתים על התחום של עגלות הקפה, אי אפשר לחסוך בעלויות של חומרי הגלם והאוכל, כי לא אתה מכין את האוכל, אלא קונה אותו מוכן מיצרן. לפעמים זה מתאים למי שלא רוצה להחזיק מזווה טרי, טבחים, שוטף כלים. מביאים מוכן ומוכרים".
• אז כמה יעלה כריך מוכן לבעל העגלה? "כריך באיכות טובה, שעשוי מלחם מחמצת טוב, סלמון מעושן, גבינה משובחת, יעלה לבעל העגלה באזור 14 עד 18 שקלים, תלוי בחומרי הגלם. כריך פשוט יותר של חביתה, טונה, אבוקדו – יעלה לבעל העגלה בסביבות 10 עד 14 שקלים. הצרכן ירכוש את הכריך המושקע ב-45-47 שקלים, ואת הפשוט יותר בסביבות 35-38 שקלים".
• כמה עולה לבעל העגלה כוס קפה ולמה הצרכן משלם עליה 12-14 שקל? "הקפה עצמו, החלב, הממתיק, הכוס החד פעמית, הבוחשן, המכסה, המנשא והחבק יעלו לבעל העגלה בסביבות ארבעה שקלים. לזה יש להוסיף עלויות של חשמל, עובד, השימוש בשטח, ומהמחיר צריך להוריד את המע"מ. בחישוב פשוט, הרווח שנשאר לבעל העגלה מכוס הקפה עומד על 3-4 שקלים. הקפה זה לא הרווח. הרווח זה השייקים, השתייה הקרה, המאפים, הכריכים. בקפה אין הרבה רווח. הקפה זה סוג של שירות. כי גם אם תמכרי ביום רגיל מאה כוסות קפה בעשרה שקלים, זה אלף שקל, וכשנוריד את העלויות זה לא משהו שאפשר להתקיים ממנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.05.24
