היום יושק בשכונת פלורנטין בתל-אביב הסניף השני של "קפה עוטף", המיזם של תמיר ברלקו בשיתוף מפוני העוטף. ברלקו, שמכנה עצמו "יזם בהפרעה", הוא מחלוצי תרבות הקפה האיטלקי בישראל והיה המנכ"ל הראשון וממייסדי רשת ארקפה, שהביאה את הבשורה שהחליפה את הנס קפה והבוץ לטובת אספרסו קצר וקפוצ'ינו.
ברלקו יזם בעזרת תרומות של חברות וארגונים חברתיים, הקמת בתי קפה שנמסרו לבעלותם, ניהולם ותפעולם של תושבי העוטף המפונים, כדי שיהוו עבורם מקום תעסוקה ומקור פרנסה. עכשיו, אומר ברלקו, החזון הוא ש"קפה עוטף" תהיה רשת של בתי קפה שייפתחו ביישובים שקלטו מפונים מהעוטף. הרשת תעסיק את המפונים, ובתי הקפה יהוו עבורם גם מקום מפגש, ויחברו בינם לבין הקהילה המארחת.
לזכר דביר
הסניף הראשון של קפה עוטף נפתח לפני כחודש בפארק שרונה, ונמסר לבעלותו של המושב נתיב העשרה, ש-20 מחבריו וילדיו נרצחו ב-7 באוקטובר. כרגע הם מפעילים אותו כפופ אפ (חנות זמנית) במבנה שניתן להם בחינם למשך שישה חודשים.
הסניף החדש, ששוכן ברחוב וולפסון בפינת מתחם המגורים החדש שנבנה על שטחו של שוק לוינסקי לשעבר, הוקם עבור מפוני קיבוץ רעים. בעל הנכס ויתר על שכר דירה לשלושת החודשים הראשונים, וגם לאחריה שכר הדירה יהיה מופחת.
הסניף מעוצב ויפהפה, נושא את הסמל המסחרי של "קפה עוטף" - כלנית אדומה, המזוהה עם הדרום. לצד קפה, מאפים וסנדוויצ'ים מעוצבים (אשת הקולינריה רותי רוסו משמשת בהתנדבות כיועצת הקולינרית של הרשת) נמכרים במקום גם מוצרים מהעוטף, כמו הגבינות של מחלבת בארי, פריטי קרמיקה ואמנות, יינות, ריבות, פירות יער, עוגות, לצד מוצרים ומזכרות (תיקים, חולצות, כוסות וכו') עם לוגו הכלנית.
בנוסף, יש דוכן נכבד למכירת פרלינים לפי המתכונים של השוקולטייר דביר קרפ מקיבוץ רעים, שנרצח באותה שבת ארורה. הקיבוץ העביר את הבעלות על הסניף לרעות, אשתו בנפרד ואם ילדיו של דביר. דביר היה "איש השוקולד של עוטף עזה", הקים את המותג "שוקולד דביר" ב-1996 וייסד את בית הקפה "שוקולד קפה" במועצה האזורית אשכול יחד עם רעות ועם אורי שטיינר, שהצטרף למיזם כזכיין בשנת 2018. הקפה הפך עם השנים לנקודת מפגש מרכזית לתושבי האזור. דביר נרצח בביתו בקיבוץ יחד עם בת זוגתו סתיו לעיני ילדיו המשותפים עם רעות, דריה ולביא, שנותרו שעות כלואים בממ"ד לצד הגופות. רעות, ששהתה מחוץ לקיבוץ, הייתה איתם במשך שעות על הקו, עד שחולצו. זה היה מקרה נדיר שבו המחבלים חסו על הילדים וכתבו בדם אביהם על הקיר: אל קסאם לא רוצחים ילדים. מה שהתברר כממש לא נכון.
רעות פנתה לשוקולייטרים מובילים ששיחזרו את מתכוני הפרלינים, שברי השוקולד ומוצרי השוקולד השונים של דביר, וניתן יהיה לרכוש אותם בסניף וגם ב"שוקולד קפה" במועצה האזורית אשכול, ובהמשך באתר אינטרנט ייעודי. רעות גם רוצה להקים מפעל שוקולד על שמו של דביר ברעים.
5 צפייה בגלריה
דביר קרפ ז"ל. היה "איש השוקולד של עוטף עזה" וייסד את בית הקפה "שוקולד קפה"
(צילום: אלבום פרטי מתוך אלבום פרטי)
הסניף הוקם בסמוך למתחם המגורים של מפוני רעים ברחוב הרצל והוא מתפרס על 250 מ"ר בשתי קומות. זר שייכנס אל "קפה עוטף רעים" בפלורנטין, לא יוכל לנחש את הטרגדיה שמסתתרת מאחוריו. ההנצחה נעשתה בחוכמה, ברמיזות: צריך להתבונן היטב ומקרוב כדי להבין שהתמונה על הקיר – מחרוזת מתפתלת של מילים – מורכבת מהווטסאפים המבעיתים ששלחו חברי רעים זה לזה באותה שבת שחורה. מעל דוכן הפרלינים מופיע איור בעיפרון רך של רביד, שמסמל יותר מכל את העובדה שלמרות הכל, הם, אנחנו, חפצי חיים וממשיכים קדימה. צריך רק להסתכל על רעות, על המרץ ועל החיוך הרחב שלא מסגיר דבר, כדי לשאוב תקווה.
"החיים שלנו לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו", אומרת רעות, "אבל הדברים שמחזקים אותנו ומסייעים לנו לעבור יום ביומו הם הקהילה שלנו והזיכרונות שנשארו. הקפה יהדהד את הזיכרון של דביר, שאהב והצליח לשמח אנשים באמצעות השוקולד הנהדר שלו, ויחזיר במעט את הטעם המתוק בחיים גם לילדינו המשותפים, שעברו את הנורא מכל. אני מקווה שאצליח להעביר את הטעם והאווירה של רעים לתושבים והמבקרים בעיר. אני מזמינה אתכם להיות חלק מהדבר הגדול הזה, שהוא סמל לתקומה של כל יישובי העוטף ושל קיבוץ רעים בפרט".
5 צפייה בגלריה
רעות קרפ. פנתה לשוקולייטרים מובילים כדי שישחזרו את מתכוני הפרלינים של דביר
(צילום: סיון פרג')
כמו נורמנדי בצרפת
ברחבת בית הקפה, המשקיפה אל הגינה הציבורית במתחם, אני פוגשת את ברלקו, שיזם את קפה עוטף יחד עם לימור ארליכמן, מומחית במיתוג ובעלת חברת ברנדון, ומיכל ציון, בעלים ומנהלת בחברת אידאה קידום מכירות והפקות בארץ ובעולם. ברלקו - בן 57, גרוש + 2, תושב תל-אביב - הוא יזם סדרתי. המיזם הראשון שלו היה קפה "פנטום האופרה" בבית האופרה שעל הטיילת בתל-אביב, שאותו פתח יחד עם ג'ורג'י אקירוב, בנו של איש העסקים אלפרד אקירוב, שהקים את בניין אופרה. ב-2006 גויס ברלקו על ידי אלי שקד, מבעלי חברת משחקי ההימורים באינטרנט 888, להקים רשת בתי קפה בסין. הוא גם היה שותף בקבוצת ההסעדה עדי'ס של עדי שטראוס, מבעלי חברת שטראוס, שהקימה את מסעדת הרברט סמואל בטיילת בתל-אביב, את ה"טפאס בר", את מלון עלמה ועוד. יחד עם קובי חיון ואלי מרום הוא הקים את רשת מעדניות הגורמה ספייסיס, ואת רשת בתי הקפה קפיטרי בתל-אביב. כשהשף ירון שליו חזר לעבוד במסעדת טוטו התל-אביבית, ברלקו הצטרף לצוות ההקמה. בנוסף לכל אלה, הוא היה מנכ"ל רשת ההמבורגרים BBB, ואחר כך החזיק בזיכיון לסניף ארקפה בבית אסיה ולסניפים של BBB בתל-אביב. בתפקידו האחרון, עד המלחמה, היה סגן נשיא לנושא מזון ומשקאות ברשת מלונות סלינה.
איך נולד הרעיון של קפה עוטף?
ברלקו: "עזבתי את סלינה, המלחמה פרצה, הרגשתי שאני נחנק והחלטתי להתנדב. הזמינו אותי לפגישה עם מיכל ציון מחברת ההפקה אידאה, שעשתה אירוע לניצולי נובה, ועלה הרעיון לסייע גם לקהילות שנפגעו ופונו לתל-אביב ולהקים להם מקום מפגש. אמרתי: למה לא ללכת ביותר גדול ולהקים בתי קפה, שייתנו גם במה למוצרים מהעוטף וגם תעסוקה למפונים.
"באתי לבעלי מתחם שרונה, בהם משפחת אירני, בעלי רשת פקטורי 54, והצעתי לפתוח במתחם פופ-אפ לחצי שנה בלי דמי שכירות. הם הסכימו לתת לנו מקום. פניתי למפונים מנתיב העשרה, והם נענו בחיוב. בקיבוץ רעים הפנו אותנו לרעות קרפ, שהסכימה כדי להנציח את דביר.
"אורנה ברביבאי, שמלווה בהתנדבות את נתיב העשרה מאז המלחמה, התגייסה לעזור לנו ופנתה לקרן שתרמה 300 אלף שקל לצורך ההקמה של הקפה. בנוסף גם בנק הפועלים תרם, וגם החברות טמפו, פודי'ס, פלסאון, מודי, צ'קפוינט ועוד. הייתה התגייסות גדולה למיזם.
"המודל העסקי הוא שהסניף הוא בבעלות היישוב, וגם הרווחים. בסניף החדש של רעים לכל אחד מהמנהלים, אחד מאורים ואחד מרעים, יש 15% בבעלות. אני לא שותף בסניפים. הקמתי חברת ניהול שמלווה את הפרויקט ומקבלת תמלוגים מהפעילות. בינתיים החזון התפתח לרשת של בתי קפה, והסניפים הבאים יקומו לא רק בתל-אביב, אלא גם בדרום ובצפון.
"במקביל הקמנו מערך ייצור של מארזי שי: מוצרי מזון ומזכרות מהעוטף שישווקו למוסדות ולחברות כמתנות לראש השנה תחת סמל הכלנית. יש היענות יפה מצד גופים וחברות לקנות. עכשיו אנחנו מעלים קמפיין שלטי חוצות שגם את המימון שלו תרמו לנו, לקידום רכישת המזכרות מהעוטף.
"השלב הבא שאני מתכנן הוא פופ-אפ בראש פינה ופודטראק ביד מרדכי, כולם תחת השם קפה עוטף. אנחנו בודקים מיקום נוסף עם החברה הכלכלית של שדרות. כל סניף יהיה בבעלות היישוב שבו הוא יוקם".
במבט ריאלי קדימה, יום אחד ייגמרו התרומות, הרצון הטוב, ההתנדבות, וקפה עוטף יצטרך להתמודד עם עלויות של שכר דירה, שכר עובדים, מתחרים. איך תתמודדו?
"אני מאמין שיש פה פוטנציאל עסקי גדול. כיום עסק שרוצה להצליח צריך סיפור - אג'נדה, ולנו יש סיפור אמיתי. העולם מחויב כיום לעשייה למען הקהילה, לשילוב של חברתי ועסקי, לשם זה הולך. העוטף יהפוך למקום תיירותי, כמו נורמנדי בצרפת, שעד היום תיירים מגיעים אליה בגלל הסיפור של הפלישה לנורמנדי, למרות שעברו 88 שנה מאז מלחמת העולם השנייה. בעוטף חסרים בתי קפה עם ידע מקצועי כמו שלי. יש לנו יתרון נוסף: היום אחד הכשלים הגדולים של עסקי ההסעדה הוא חוסר אדיר בידיים עובדות. לי יש. העובדים שלנו מהיישובים כולם מלח הארץ ומכירים אחד את השני, עברו את אותן חוויות. את יודעת כמה בכיתי במפגשים איתם? אני מאמין שאם נעשה את זה כמו שצריך, קפה עוטף יהיה עסק לכל דבר".
למכור קפה לסינים
איך הגעת לתפקיד האחרון שלך לפני המלחמה, ברשת סלינה?
"ב-2021 היה לי זיכיון לסניף ארקפה בבית אסיה בתל-אביב ולסניפי BBB בתל-אביב. הקורונה והסגרים השאירו אותי ללא הכנסות. הפכתי לאקטיביסט: הקמתי את תנועת 'לא יהיה בסגר' של 70 אלף עצמאים שמחינו נגד הסגרים. עברתי טלטלה, הבנתי שלא הכל תלוי בי, הפסדתי כסף. לאחר שנה וחצי מכרתי את הזכיונות. ג'ורג'י (אקירוב) ביקש ממני לבוא איתו לפגישה עם רפי מוסרי, מבעלי סלינה. הם היו לפני הנפקה בשווי ענק ונפגשו עם משקיעים פוטנציאליים. ג'ורג'י שקל להשקיע אצלם. פגשתי יזם וקונספט מדהימים. סיפרתי לו מה עשיתי. רפי אמר לי, אתה יזם מדהים, בוא תצטרף אלינו כאחראי על מזון ומשקאות ברשת. היו לה אז למעלה מ-120 אתרים בעולם ב-25 מדינות. אמרתי שאני לא כל כך במוד של שכיר. הוא אמר שיש הזדמנות לקבל אופציות. הצטרפתי".
ומה קרה לרשת? היא התחילה כסיפור הצלחה אדיר בדרום אמריקה, הונפקה בניו יורק בשווי של 1.2 מיליארד דולר, צברה הפסדים וכמעט התרסקה, ושוויה כיום הוא 20 מיליון דולר בלבד.
"בהתחלה זה נראה לי כמו הייטק: נפגשים כל פעם במקום אחר בעולם, עם אנשים מכל העולם שניתן ללמוד מהם המון. מנהל התפעול הראשי של הרשת היה בעבר מנהל רשת קלאב מד העולמית. אמרתי לעצמי, יש המון מה לעשות, זו הגשמת חלום, לפעול גם בזירה הבינלאומית. בתוכנית העסקית שבניתי, המזון והמשקאות היו אמורים להכניס 70 מיליון דולר מתוך 150 מיליון דולר מחזור המכירות של סלינה. לרשת הייתה חברת מיתוג מפורטוגל שעשתה כל מה שביקשתי. ואז אני מתחיל להבין שאין תקציב, ועובר לתוכנית במוד הישרדות.
"הייתה לי הברקה: יש די-ג'יי מפורסם מקולומביה שגר במטעי קפה לא רחוק מסניף של סלינה, והוא חולה על קפה. אמרתי, בואו נקים איתו רשת בתי קפה וקלייה, שתפעל בתוך הסניפים של סלינה, ובמקביל נבנה איתו מותג קפה. כיוון שהכסף שנכנס לחברה מההנפקה הלך לכיסוי חובות, מצאתי מימון חיצוני לפרויקט. אבל בסוף הדירקטוריון פסל את התוכנית, כי המשקיע רצה לקבל מניות של סלינה כבטוחה להשקעה. ראיתי שאני טוחן מים, הייתי שם שנה וחצי עד המלחמה ועזבתי.
"מה שהפיל את סלינה זה הכניסה לתחום האורבני, לתוך הערים הגדולות באירופה. הריזורטים בג'ונגל, על חוף הים, עובדים מצוין, אבל איזה יתרון יש להם בתוך ערים גדולות? מרגע שעברו מהטבע ומהיוגה לתוך העיר, איזו בשורה יש בחלל של 40 חדרים בתוך לונדון? הרכישות של הרשת בערים נעשו בזמן הקורונה בקצב מטורף, כשגיוסי ההון היו עוד קלים, אבל בסוף צריך לייצר רווחיות. מקווה שהחברה החדשה שרכשה אותם תביא תוצאות".
מה קרה לרשת צ'יטה, שבאמצעותה ניסיתם להחליף את התה ששותים הסינים בקפה?
"ב-2007 פנה אלי אבי שקד, לשעבר מייסד ובעלי 888. הכרתי אותו מארקפה: הוא התעניין בזמנו בהקמה בזכיינות של סניפי ארקפה בארה"ב, תוכנית שלא יצאה לפועל. שקד אמר לי שהוא רוצה להביא את בשורת הקפה לסין. זה היה במקביל לכניסת סטארבקס לסין. הבן שלו אייל היה מעוניין במיזם. אמרתי לו, מה אנחנו מבינים בתרבות הסינית? שקד אמר שהוא מאמין שיש בזה כסף ושלח אותי לשנגחאי. מצאתי שם בחור ישראלי שהכיר לי את מלך חיי הלילה של שנגחאי - בחור יהודי צרפתי, שעזר לי למצוא מיקומים. באותה תקופה מותגים בינלאומיים התנפלו על סין. היה ביקוש אדיר למיקומים, ושכר הדירה היה בשמיים.
"למסיבת העיתונאים הראשונה שעשינו לרגל השקת הסניף הראשון באו 2,000 עיתונאים. לקחנו חברה שהפיקה את האירוע. עמדתי על הבמה, ואז פרץ דרקון ונתנו לי עט כדי לדקור אותו בעין. זה טקס מקובל בפתיחה של עסק חדש. הגענו לחמישה סניפים.
"במבט לאחור, הקדמנו בעשר שנים את זמננו. הסינים עוד היו עמוק בתה. באותה תקופה לשתות חלב היה משהו חדש עבורם. הם היו נכנסים לסניף רק בשביל פוזה ולהצטלם, קונים כוס, לא שותים - הולכים ברחוב, כסמל סטטוס. העסק לא הרוויח. אחרי שלוש שנים מכרנו לבחור ישראלי-סיני, שהסב את העסק למסעדנות, וחזרתי לישראל".
איך הגעת לרשת ארקפה?
"בצבא הייתי בקר מוטס. אחרי השירות עברתי לתל-אביב ולמדתי מינהל עסקים. אחרי שיצאתי מהפרויקט הראשון שלי, קפה האופרה, רציתי לעבוד בשוק ההון. מישהו קישר אותי לקובי שמר, בעלי בית ההשקעות אנליסט. קובי אמר, אני אקבל אותך בתנאי שתלווה מיזם של אשתי שרה, שמקימה בית קלייה ובית קפה איטלקי. ב-1995 פתחנו סניף קטן ברחוב משכית בהרצליה פיתוח. הכל היה שונה: את הקפה הזמנת בדלפק ולא בהגשה לשולחן. הקפה היה טרי, נקלה במקום והוגש לא רותח, כמו שמכינים האיטלקים — הרוב היו מחזירים לנו את הכוס כדי לחמם. המלצרים היו לבושים בשחור עם סינר ארוך. בהתחלה היה קשה, אבל הקפה היה מדהים ועשינו מהפכה. לשוק ההון לא הגעתי. מוניתי למנכ"ל ארקפה, בהמשך קיבלתי מניות ובשנת 2000 מכרתי אותן למשפחת שמר".
כמי שהעיד שבתחילת דרכה של ארקפה בישראל "גירשתם זבובים" כי לא היו הרבה לקוחות, מה אתה אומר היום על רמת הקפה בישראל?
"עלתה פלאים. למרות שלדור שנות ה-60 קראו דור האספרסו, המהפכה האמיתית הייתה שנים אחר כך, כשאנשים היו מוכנים לשלם יותר על קפה טוב. לדעתי אנחנו מאוד קרובים לרמה שבאיטליה, גם מבחינת הנראות של בתי הקפה וגם מבחינת רמת הקפה".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.06.24
