אם לסיפור סינדרלה הייתה יוצאת גרסה גברית — הסיפור של דור קדם וירדן דויטש היה מתחרה בה. קדם (30), שעבד בעסק תיקון המחשבים של משפחתו, ודויטש (29), שהיה מאמן כושר בסטודיו מקומי, חלמו להצליח בגדול. ואז הם נפגשו והחליטו ללכת על זה ביחד. כמו בסיפורי הסטארטאפים המיתולוגיים על צעירים יוצאי 8200 שהחלו לעבוד על המוצר שלהם במרתף אצל ההורים, גם קדם ודויטש התחילו את הדרך למעלה בדירת מגורים קטנה בחיפה. רק שאצלם מדובר בעולם האופנה ולא במיזם סייבר. לפני חמש שנים הם עזבו את העבודות שלהם, ומהבית של דויטש החלו להקים, בלי שום ידע מוקדם, עסק לבגדי ספורט לנשים. היום המותג שלהם סטרונגפול (Strongful) מתחרה בלולולמון ואלו יוגה הנחשקים, ואילו הם הפכו למיליונרים לפני גיל 30. לפני מספר שבועות טרמינל איקס, אתר הסחר של קבוצת פוקס, רכש 51% מסטרונגפול לפי שווי של כ-20 מיליון שקל, עם אופציה לרכישת מניות נוספות בעתיד. קדם ודויטש נשארים בתפקידיהם כמנכ"לים משותפים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
הכל התחיל במפגש מקרי. "ב-2019 נרשמתי לחדר כושר בחיפה, שירדן היה מנהל המכירות שלו. לא הכרתי אותו קודם, והוא התחיל לאמן אותי", נזכר דור בחיוך. "עבדתי אז בעסק המשפחתי וגם כדי-ג'יי, אבל חלמתי מה הלאה. תמיד רציתי משהו מעבר, לעשות דברים גדולים בלי תקרת זכוכית. רצה הגורל והכרתי את ירדן".
דויטש: "אני הייתי חייל בודד, גרתי ברמת הגולן ואחרי השחרור עברתי לגור בחיפה. למדתי את תחום הכושר, ושנה אחרי התחלתי לעבוד ברשת הולמס פלייס. הייתי שם שנה והפכתי ליועץ כושר. כשנקבעה לי פגישה עם דור, מהר מאוד במקום לדבר על כושר דיברנו על עסקים, מניות, איפה אתה משקיע. הבנו שאת שנינו מעניינים דברים אחרים, גדולים יותר".
קדם: "שנינו היינו בנקודה שבה רצינו יותר אבל לא ידענו איך ומה לעשות, וראינו פוטנציאל בשיתוף בין שנינו".
על איזה עסק חלמתם?
"חשבנו על עולמות הביוטי ועל מכונות שיזוף אבל החלטנו שלא. אחרי כל אימון ישבנו וחשבנו מה אפשר לעשות ביחד. אחרי חצי שנה זיהינו שיש מגמת עלייה בעולם האקטיב-פאשן (בגדי ספורט אופנתיים), כמו לולולמון, ג'ים שארק, אלו יוגה, שפרחו בעולם. החלטנו שאנחנו מקימים מותג בגדי אקטיב לנשים. אנחנו, בנים, בלי קשרים, ידע, ניסיון או גב כלכלי, מקימים מותג לנשים, לא יודעים מה זה לנהל מלאי, לייבא, לשווק. במשך עשרה חודשים כל אחד לקח חלק בעסק והתמקצע בו. למדנו קודים (בניית אתרים ותוכנה), ירדן לימד את עצמו ליצור קשר עם ספקים בעולם, למצוא מפעלים, לנהל את הסמפלים (דוגמאות מוצרים שמעצבים בחו"ל ושולחים לארץ), לנהל תקשורת, מול הסינים בעיקר. אני הייתי על החזות, הצד המיתוגי-שיווקי, איך מרימים את המותג. ואז בדצמבר 2019 החלטנו על השם סטרונגפול. היינו שלושה שותפים באותו זמן, יחד עם יהב הוניג. אחרי ארבע וחצי שנים יהב החליט להמשיך לאתגרים חדשים, והיום נשארנו ירדן ואני".
5 צפייה בגלריה
קדם ודויטש. "התחלנו לחשוב על עיצובים, לפנות לאנשים, כל אחד השתמש בקשרים האישיים המעטים שיש לו"
(צילום: ריאן פרויס)
הם קנו כרטיסים כדי לטוס לסין, ללא תוכנית מודגרת, כשהדבר היחיד שיושב להם בראש הוא שם המותג. אבל אז הגיעה הקורונה. דויטש: "ביטלנו את כרטיסי הטיסה, ועד היום לא היינו בסין, אנחנו עושים הכל בשלט רחוק. התחלנו לחשוב על עיצובים, לפנות לאנשים, כל אחד השתמש בקשרים האישיים המעטים שיש לו. באוקטובר 2020 הגיעו שתי טונות בגדים ראשונות לארץ, לדירה שלי בחיפה. בשיא הקורונה, באה משאית והורידה משטחים. כל האופרציה התנהלה מהדירה בקומה 4 בלי מעלית. העלינו את הבגדים במדרגות בנאגלות, עד הלילה, ואז העלינו את האתר לאוויר".
קדם: "אמרנו שבמקרה הטוב נמכור את הסחורה בתוך חצי שנה וזה יהיה ביג-דיל, אבל מכרנו 80% בפחות מעשרה ימים. לא ידענו מה עושים, לא הכרנו בכלל חברות משלוחים. שלחנו ללקוחות בדואר אקספרס, הפסדנו המון כסף. הכל היה ידני, ארזנו את הבגדים בעצמנו. אחרי חודש שבו אנחנו עשינו הכל, כולל לדבר באינסטגרם עם בנות, 'היי מהממת, איזו מידת טייטס את צריכה?' – עברנו למשרד של 60 וקצת מטר מרובע בחיפה עם מחסן קטן מאחורה. אחרי חודש כבר לא היה שם מספיק מקום ולקחנו עוד משרד והפכנו אותו למחסן. אחרי חודש עוד מחסן של 250 מטר. הבאנו מחסנאים, ניהלנו את האופרציה, ואחרי שנה וקצת עברנו למקום שבו אנחנו יושבים היום, על דונם וחצי בקריית-אתא.
"גם שם נגמר המקום. מעל 200 אלף לקוחות עוברות וקונות באתר שלנו, 50% חוזרות לקנות, והגדילה היא אגרסיבית. יש לנו מעל 100 אלף חברות במועדון, שקיים פחות משנתיים. עכשיו אנחנו עוברים למחסן רובוטי של 30 דונם בירוחם".
לא סתם ירוחם ולא סתם מחסנים – המחסנים של אתר טרמינל איקס, במסגרת עסקת ענק שבה רשת פוקס קונה מכם 51% מהחברה.
"טרמינל איקס פנו אלינו לעשות קולקציה משותפת. לא חשבנו על זה מעולם. חשבנו שזה מוקדם מדי. אבל תמיד חיינו בידיעה שמתישהו יפנו אלינו. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים. הלכתי לפגישה לגבי קולקציה משותפת, והם רצו להכיר אותנו מעבר לזה, לשמוע את הסיפור. התחלתי לספר, ובמקרה לגמרי נכנס לחדר מנכ"ל טרמינל איקס ניר הורוביץ ושאל מה קורה. המשכתי לספר לו והשיחה נעצרה: 'בואו אליי למשרד', הוא אמר, ושם המשיך: 'יש פה משהו מעניין, הייתי שמח לרכוש אתכם'. שמרתי על קור רוח, ואני אומר לו: 'תודה, אני אחשוב על זה, צריך להבין מה זה אומר'. הסתיימה הפגישה, טלפון לירדן, חושבים אם כן או לא, נפגשים עוד פעם ועוד פעם, מבינים את הפואנטה איך זה תורם לנו ונותן תשתיות אדירות. הגענו להחלטה משותפת שכן. היו כמה חודשים של פגישות, משא ומתן, כל ההליכים, עד שנחתמה העסקה".
5 צפייה בגלריה
הראל ויזל, יו"ר ובעלי קבוצת פוקס. "המטרה העיקרית היא לכבוש את אמריקה - משהו שאנחנו רוצים לעשות בשנים הקרובות"
(צילום: אביגיל עוזי)
מה התוכניות?
"ירדן ואני ממשיכים לנהל את החברה, וביחד עם טרמינל נפוצץ את המותג עוד יותר בישראל, והמטרה העיקרית היא לכבוש את אמריקה – משהו שאנחנו רוצים לעשות בשנים הקרובות. יש מלא קטגוריות שלא נגענו בהן אצל נשים. ובבגדי גברים בכלל לא. נקים חנויות דגל בפריים-לוקיישן בערים רלוונטיות, כדי לתת ללקוחות שלא סומכות בעיניים עצומות להרגיש את המוצר פיזית. יש הרבה כאלה שאחרי ההיכרות הפיזית זה ישכנע אותן".
איך זה להיות מיליונרים בגיל 29?
"זה כיף גדול. זה מה שכיוונו אליו וידענו שתמיד נרצה. אנחנו כל הזמן על סטרואידים, תמיד הייתה לנו אמונה שנצליח ונעשה מה שצריך בשביל להצליח והנה התוצאות. זה לא אומר שנעבוד פחות קשה, להפך. לא ננוח אלא נעלה הילוך, נמשיך לגדול ולפתח. אין לנו זמן לחופשות. ברור שנחגוג את המכירה, אבל יותר מאוחר. אנחנו צריכים לעכל מה קורה ולמנף את שיתוף הפעולה. אחרי שנייצב את הדברים, נחגוג בענק. אני רווק, מחפש את האחת, לא היה לי זמן עד עכשיו, העבודה לוקחת את החיים האישיים".
דויטש: "אני התחתנתי בספטמבר לפני המלחמה, אבל גם לי אין זמן, שלא תטעי".
נחזור קצת אחורה, לפני המחסנים בירוחם – לשני הגברים שעושים טייצים וגוזיות לנשים ומתפוצצים בגדול אצל אושיות רשת מובילות כמו מירן בוזגלו, טליה עובדיה, רומי פרנקל ודנית גרינברג. "אחד מהדברים שדור לא רצה להתפשר עליהם זה שהדברים שלנו ייראו הכי חו"ל, שנשים יגידו לעצמן, 'איפה הייתם עד עכשיו?'", אומר דויטש. "שמישהי תראה את זה פעם ראשונה ותגיד 'איפה פיספסתי את זה ולמה אין לי את זה בארון?' לקחנו סטודיו לצילומים והעלינו אתר שנראה מעולה, בנינו שירות לקוחות, שיווק, משפיעניות סופר-מוכרות".
איך הבאתן את המשפיעניות הכי נחשבות?
"בהתחלה הן לא ענו לנו, אבל לא הסכמנו לקבל את זה עד שהשגנו אותן. זה פוגש אותנו בכל מקום מאז, האופן שבו אנחנו בוחרים להתמודד עם קשיים בדרך. עוד לפני שהתחלנו שמו לנו חומה. אמרו לנו שלא נצליח בעסק הזה וחבל לנסות. עורך דין שהתייעצנו איתו אמר לנו בהתחלה לא לעשות את זה, שזה עסק מסוכן".
5 צפייה בגלריה
רומי פרנקל וטליה עובדיה עם הבגדים של Strongful. "בהתחלה הן לא ענו לנו, אבל לא הסכמנו לקבל את זה"
(צילום: עירד נצר)
קדם: "כמות הפעמים לאורך הדרך שאמרו לנו 'אי-אפשר' או 'עשו את זה כבר, אז אתה לא יכול', היא מטורפת".
דויטש: "מה שמבדל אותנו זו האמונה העצמית שאין לי מושג מאיפה הבאנו. גם אם היינו עולים לאוויר ולא היו מכירות, היינו גורמים לזה לקרות".
קדם: "ודאגנו לשרוף את כל הקשרים מאחור – לא השארנו חצי רגל במקום אחר שהוא לא העסק. לא הייתה לנו ברירה אלא להצליח, לא משנה מה – מצליחים".
איך מתחרים בענקיות עולמיות כמו לולולמון ואלו יוגה?
קדם: "היינו חלוצים בשיווק נכון, יצרנו בידול מבחינה מיתוגית, מחירים מאוד נגישים, שירות החלפות מאוד נוח. בא שליח, מחליף מה שאת לא רוצה. אנחנו מחדשים קולקציות בקצב שיא. בנינו צי משפיעניות מהטופ. דאגנו ליצור איתן קולקציות משותפות כדי להיות בשיח איתן. היה לא זול, השקענו בהן כסף".
דויטש: "לקחנו סיכונים מחושבים עם אומץ. לשלם למישהי כשלא יודעים מה יהיה האפקט שלה, לעשות איתה סטורי או קולקציה שלמה, זה סכומים מאוד גבוהים, אבל הייתה לנו אמונה מאוד גדולה".
קדם: "אנחנו עושים אירועים שמחברים לקהילה. כל שנה אנחנו עושים קולקציה ורודה לחודש המודעות לסרטן השד, אנחנו תורמים כספים לעמותת 'אחת מתשע'".
דויטש: "הכנסנו מידות גדולות ופיצ'ר שמאפשר ללקוחה לראות את הבגד על מישהי במידה קטנה ועל מישהי במידה גדולה, זה הכניס קונות חדשות ממידות גדולות יותר לאתר. זה היה מהלך טוב מאוד".
קדם: "בעבר עשינו קולקציה עם דנית גרינברג, הלך לא נורמלי ועשינו המשך לקולקציה. אנחנו גם נותני החסות של חדר ההלבשה של 'רוקדים עם כוכבים'. ותמיד מוסיפים, אין עמידה במקום. בהקמת העסק המשפיעניות היו חלק בלתי נפרד, היה הייפ ענק סביבן. המחירים של המשפיעניות מהאיי-ליסט (הכי נחשבות) עלו ב-300% או יותר מהזמן שהתחלנו ועד היום. אבל היום, אחרי שהמותג התבסס, המשפיעניות הן חלק אבל לא העיקר. החלק שלהן הולך וקטן. היום מחפשים אותנטיות, דווקא את זאת שאין לה שום קשר למותג ורוצה לפרגן, וזה מוכר".
דויטש: "אחד הצעדים הכי טובים זה מועדון הלקוחות שעשינו. הוא אחד החזקים בארץ".
איך עיצבתם? דור מדד טייצים?
קדם: "מצחיק, אבל לא. הבאנו בנות זוג וידידות כדי לקבל פידבקים. היום יש לנו עובדות מפתח בחברה, נשים בלבד, ויש ימי מדידות שבהם הן אומרות את דעתן. בהתחלה גם התייעצנו המון, הבאנו דוגמניות, עשינו סקר קטן, וכשהרגשנו בטוחים יצאנו עם קולקציה. ולי יש עין שרואה מה ילך ומה לא ילך. כשהתחלנו הכל בארץ היה רק נייקי, אדידס, אנדר ארמור. ספורטיבי קשוח, שחור, אפור או ניאון, בהדפסים קיצוניים. זה היה פחות סטייל, פחות חשוף ומחמיא. אנחנו זיהינו שיש פוטנציאל להביא דגמים בצבעי פסטל, וזה המסר שאנחנו מעבירים – לא רק חדר כושר. אנחנו לא מעצבי אופנה, לא תדמיתנים ולא נשים, אבל היום אנחנו יודעים הכל".
רוב הקהל של סטרונגפול הוא מאזור המרכז, נשים בנות עשרה עד 30. אחד המהלכים בהתמזגות עם רשת פוקס הוא להגיע לשכבת גיל מבוגרת יותר, שלא קונה עם קוד קופון. קדם: "אנחנו עושים קולקציות מעניינות שמושכות עוד ועוד קהל. נניח, קולקציה של אוברולים מבד שנותן וייב יוקרתי וסקסי. ביום שהקולקציה עלתה היה פה טירוף, קריסות באתר. המשפיעניות לא הספיקו לפרסם וזה חוסל. אנשים פנו אלינו בווטסאפ – 'תשיג לבת הזוג שלי', ספקים ביקשו שנשמור בצד לבנות שלהם".
הקהל שקונה טייטס לולולמון ב-800 שקל קונה גם טייטס סטרונגפול ב-200 שקל?
"היה לנו חשוב להיות בשיח של השוואה למותגים העולמיים. היום השיח זה סטרונגפול או אלו יוגה או לולולמון. במחיר אנחנו בחצי המחיר, אבל לא מתפשרים על האיכות".
דויטש: "לא מיצבנו את הבגדים כשוק, אבל גם לא במחירים גבוהים מדי ובלתי מושגים".
5 צפייה בגלריה
חנות לולולמון . "היום השיח זה סטרונגפול או אלו יוגה או לולולמון. במחיר אנחנו חצי, אבל לא מתפשרים על איכות"
(צילום: אוראל כהן)
מי הלקוחה שהכי התלהבתם ממנה?
דויטש מפתיע: "מישהי אקראית, יובל כהן, הלקוחה הראשונה שלנו אי פעם, הזמנה מספר 1964 – הכי מרגש שאפשר".
קדם: "קורין גדעון הייתה לקוחה שלנו מעל חצי שנה. ראינו אותה משתמשת בקוד קופון של משפיעניות אחרות. אחרי חצי שנה פנינו אליה, והיום היא אחת המשפיעניות שלנו".
דויטש: "לא הכרתי אותה אז, הייתי בטוח שהיא קשורה לתוכנית אוכל בכלל".
עד כמה קשה להיות בעל עסק במדינת ישראל?
דויטש: "הבעיה, בעיקר באיקומרס, היא שאין עזרה. זה תחום חדש, שום דבר לא מותאם לישראל. בארה"ב הכל מתחבר לדואר שלהם בקלות, מרגע ההזמנה עד רגע השליחה, הכל הכי נוח ואוטומטי. פה הכל קורה על ידני, ומשלוח שהזמנת היום יגיע רק בעוד חודשיים. חווינו הרבה, טעינו הרבה, אבל זה גרם לנו להשתפשף כל אחד בתחומו, והיום יש לנו ידע שאי-אפשר לרכוש כמוהו. בהתחלה היינו אומרים מלא: 'מה עשינו לעצמנו?'"
קדם: "היו רגעי פחד, פתאום חות'ים, אונייה נתקעת בתעלת סואץ, פתאום יומיים לפני בלאק פריידי סחורה מתעכבת בעשרה ימים, עשרות אלפי סיטואציות שאפשר להישבר, אבל זה אף פעם לא קרה".
דויטש: "אתה קם בבוקר ושואל איזה כאפה אני אחטוף היום, אבל זה חלק מהעניין. זה קצת סדיסטי, כי אתה יודע שזה יגיע".
קדם: "היום אנחנו נהנים מלפתור בעיות. אנחנו חיים במציאות שבודקת את קצה גבול היכולת של עסקים בארץ. אין חודש שלא קורה פה משהו אסטרונומי. את יודעת כמה פעמים רצינו לעלות עם קמפיין אדיר והיה פיגוע? אירוע ענק שהבאנו אליו צוותים, שכרנו מקום, אוכל, צלמים, תאורה, כל המשפיעניות, ואז היה פיגוע ושעה לפני האירוע הכל בוטל. היה מהלך שרצינו לעשות עם דנית גרינברג ואז הייתה לה תאונת דרכים יומיים לפני העלייה, וזה נדחה. כל הזמן קורה משהו. כל אוקטובר אנחנו עושים קמפיין ענק לסרטן השד. הגיע 7 באוקטובר והכל נמחק.
"והכל יקר, ואתה לא מגלגל את זה ללקוחות. לא העלינו מחירים גם כשהדולר עלה בצורה מטורפת. מלחמה עם אוקראינה? משפיע. במלחמה בארץ, חוץ מבחודש אוקטובר, לא הייתה ירידה בהזמנות של לקוחות. יש דבר כזה שנקרא 'קנייה רגשית', אנשים לא טסים ולא מבלים, אז קונים בגדים והולכים לעשות כושר".
