מה עשו כוכב ה-NBA סטף קרי, עומרי כספי, הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם, ועמירם שחר, מנכ"ל של חברת סייבר ישראלית, אחרי שסיימו לאכול יחד המבורגר ב-11 בלילה? "סטף הלך לאימון, ואני לשיחה עם לקוח – כן, גם אחרי שכולנו מפורקים מהמבורגר ובא לנו רק ללכת לישון", מספר שחר (36). כמה המבורגרים אחר כך, וקרי וכספי השקיעו באמצעות קרנות ההון סיכון שלהם בחברת הסייבר אפווינד של שחר, שקמה בסוף 2022 והודיעה יום לפני פרוץ המלחמה על גיוס של 80 מיליון דולר בשני סבבים. לחברה יש היום כ-150 עובדים, רובם בישראל, והיתר בארה"ב, בריטניה ואיסלנד. בין המשקיעים בה, מלבד קרי וכספי, קרנות כמו גריילוק האמריקאית, שהשקיעה גם בפייסבוק ובפאלו אלטו נטוורקס, וסייברסטארטס הישראלית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"החיבור לסטף קרי קרה דרך עומרי, כי הם שיחקו יחד", מספר שחר. "את עומרי הכרתי כשהוא שיחק בגולדן סטייט ווריורס. עברתי לסן פרנסיסקו עוד בתקופת הסטארט-אפ הראשון שלי, "ספוט", וחברים טובים הכירו בינינו. תמיד חשבתי שיש לשחקנים תפריט שבונים להם ומקפידים עליו, אבל עומרי היה אוכל איתי פיצה אחרי משחק, וכל הזמן התעניין בהשקעות. כשהוא חיבר ביני לבין סטף קרי, סטף מאוד התחבר לסיפור שלנו. סיפרנו לו שמכרנו חברה ועכשיו אנחנו רוצים להקים עוד אחת. ב-NBA אין הרבה קבוצות שעשו אליפות אחת אחרי השנייה. סטף הסביר לי שהדבר היחיד שקשה יותר מלזכות באליפות, הוא לזכות בעוד אליפות, כי הציפיות ממך גבוהות עוד יותר, כי קשה לנהל את האגו, כי לפעמים כשאתה בטופ כולם רוצים לנצח אותך בהגדרה, וכבר אין את החמלה שיש כלפיך כשאתה קטן".
קרי הפך לאחד הכוכבים הגדולים של האולימפיאדה בפריז אחרי שהוביל, כמעט במו ידיו, את נבחרת הכדורסל האמריקאית לזכייה במדליית זהב. "קפצתי מהספה בסלים שלו", צוחק שחר, "הרגשתי תחושת גאווה כי במובן מסוים הוא חלק מאיתנו, קרי מעורב בפעילות של אפווינד ומלווה אותנו לאורך כל הדרך. כמובן שהסתמסנו ושלחתי לו ברכות. סטף הוא בן אדם שנשאר צנוע למרות ההצלחה. כאיש עסקים הוא ניחן בחדות יוצאת דופן וביכולת לאפיין את פוטנציאל ערך העסק והיזמים שלו — בשלב מוקדם".
סלבס כמו קרי וכספי הם תמיד גימיק טוב, אבל לא צריך להוציא יותר מדי שפנים מהכובע כשיש לך חברה בתחום המתפוצץ של פלטפורמות הגנת יישומים מובנות בענן (CNAPP – Cloud Native Application Protection Platform), תחום שאפווינד חולקת עם חברות כמו וויז המדוברת, קראודסטרייק, שתקלה בתוכנת בדיקה שלה גרמה לפני כחודש לבעיות במיליוני מחשבים בעולם, ופאלו אלטו שייסד ניר צוק. אפווינד מעמידה מערכת משולבת של יכולות אבטחה ומפתחת מוצר המאפשר טיפול מהיר בפרצות בענן. היא מאפשרת לאנשי אבטחת מידע של ארגונים גישה למידע על תשתיות הענן שלהם, ומפחיתה באמצעות ממשק אחד התראות מיותרות בהיקף של 90%, כדי להגיע לשורש של איומי אבטחה בענן במהירות גדולה יותר, וכדי להגיב אוטומטית ובזמן אמת.
שחר, המשמש כמנכ"ל אפווינד, ובכירי החברה לביא פרידמן, טל צור ולירן פולק, הם הצוות המקורי של חברת שירותי הענן "ספוט", אותה מכרו ב-2020 לענקית האחסון האמריקאית NetApp ב-450 מיליון דולר. הפעם הם החליטו לעשות את זה גדול יותר ונוצץ יותר – קצת פחות מעשר שנים מאז שהגישו יחד פרויקט כסטודנטים במכללה למינהל: "אנחנו עובדים הרבה עם ספורטאים כדי לבלוט כחברה. ואנחנו אוהבים את הקשר הזה לספורט, לאו דווקא לשבת איתם במשחק, אלא לצאת לארוחת ערב ולדבר על אתגרים משותפים לשני העולמות", מסביר שחר.
עשית גם צעד אל הספורט בעצמך. ב-2018 פורסם שחשבת לקנות את בית"ר ירושלים.
"אני מירושלים ותמיד אהבתי כדורגל, והיו אז דיבורים, אבל לא ברמה של הגשת הצעה. זה משהו שארצה לעשות בעתיד. זה קצת עזר לחברה כשהפרסום ההוא יצא: ניתחנו בזמנו בספוט כמה קורות חיים הגיעו באותו השבוע, וראינו שקיבלנו הכי הרבה אי פעם".
לא תמיד שחר ישב בשורה הראשונה, לא במשחק של גולדן סטייט ולא בחיים. עוד לפני שמכירים את הרקע שלו, מספיק להעיף מבט במשרד שלו כדי לגלות שהוא כותב "בס"ד" על הלוח ליד שרבוטי הקוד ומדדי הביצוע.
"גדלתי בירושלים בפסגת זאב ובגילה, רק עם אמא ואחותי שגדולה ממני בכמה שנים והיום היא מורה, חיים לא פשוטים, צנועים מאוד. היינו שלושתנו נגד העולם. אמא הייתה אחות ועבדה בעבודות מזדמנות נוספות רק כדי שיהיה לנו מה שאנחנו רוצים, והכל הרגיש כמו הישרדות. אתה מסתכל על כולם מסביב ויש להם, כשלך אין. אני זוכר את עצמי מגיל 14 מוכר בחנות נעליים כדי לעזור לשלם את השכירות, וכל הזמן עושה אופטימיזציות בראש לתקציב של הבית, ואיך אפשר שהמשכורת של אמא תספיק לכמה שיותר דברים.
"אני לא אשכח את התקופה שהיינו בין בתים, וכל פעם ישנו בסלון אצל איזו דודה אחרת. ואני בחמש בבוקר מתעורר על המזרן, ולא רואה את אמא שלי שישנה על הספה ומבין שהיא יצאה לעבודה. הסתכלתי מהחלון וראיתי אותה רצה לאוטובוס. היא הייתה בערך בגילי היום. אז תמיד היה לי בראש לכוון את עצמי לתחום מכניס, לעבודה טובה בהייטק שתוביל אותי למסלול חיים אחר ולמציאות סוציו-אקונומית אחרת. בפנים, כנער, רציתי להיות כדורגלן, אבל אמא שלי הקפידה לשמור שבת, ולשחק כדורגל זה בשבת, אז איכשהו זה טורפד עבורי. החלום הזה נגוז והמחשבים התחילו לתפוס מקום".
איך הצליחו לקנות לך אז מחשב?
"בניתי לעצמי מחשב. הייתי בערך בן עשר, הלכתי לאייבורי וקניתי לוח-אם, ובחודש אחרי, כשנכנסה עוד משכורת הביתה, קניתי עוד משהו, וככה התארגנתי על מחשב, והצלחתי לראות דרכו גם טלוויזיה ולחבר אותו לאינטרנט. הייתי מחכה לדקה שתצא השבת כדי להדליק את המחשב. אמא שלי בחיים לא אמרה לי תפסיק לשחק במחשב. היה אמון בינינו.
"בספר How to Raise Successful People של אסתר ווייציצקי (אמן של מנכ"לית יוטיוב לשעבר סוזן ווייציצקי, שמתה בשבוע שעבר בגיל 56, ושל אן ווייציצקי, מנכ"לית הסטארט-אפ 23andMe – ט"ג), היא מדברת על האמון בין הורים לילדים. היא הלכה עם הבנות שלה לסופר כשהיו ילדות ואמרה להן שעכשיו הולכים לקנות ארוחת ערב והן יכולות לבחור מה שבא להן, גם אם זו צנצנת של נוטלה. עד שהן הבינו לבד מה נכון להן. היה לי את זה עם אמא שלי, שנתנה לי להיות עם המחשב כמה שרציתי.
"המיזם הראשון שלי נולד ככה. עבדתי בחנות נעליים וזיהיתי שיש צורך להעביר נעליים בין המלאים של הסניפים. בניתי במשך כמה סופ"שים מערכת שלמה, שתראה את המלאי של כל הסניפים, והתקנתי אותה בכל סניף. שילמו לי על זה איזה 40 אלף שקל. כילד בן 16 זה היה גדול".
"עבדתי בחנות נעלים ובמשך כמה סופ"שים בניתי מערכת שלמה שתראה את המלאי של כל הסניפים, והתקנתי אותה בכל סניף. שילמו ליעל זה איזה 40 אלף שקל, כילד בן 16 זה היה גדול"
בצה"ל הוא שירת ביחידת ממר"ם, שסללה לו דרך לתעשיית ההייטק המקומית. "רציתי מאוד לשרת שם. אמא שלי הייתה אחות בבית חולים, והייתה רופאה שהייתה המודל לחיקוי שלה – הבן שלה שירת בממר"ם, ואמא שלי לא הפסיקה לדבר על זה. כקצין צעיר מאוד, הפרויקט הראשון שרציתי לעשות שם זה לנהל את השרתים כדי לחסוך בחשבון החשמל של ממר"ם, מה שמאוד התחבר למה שהכרתי בבית. עבדתי על זה חצי שנה ואז הצגתי את זה למפקד ממר"ם, שאמר: 'אחלה עבודה עמירם, אבל ממר"ם לא משלמת את חשבון החשמל. זה הצבא הגדול משלם, לא כזה אכפת לנו'. למדתי מזה שאתה חייב להבין מה מעניין את הלקוח שלך, אבל נשארתי עם האהבה להתייעלות.
"בממר"ם באותה השנה, אזור 2007, התנהלו שיחות מה זה בכלל ענן. לאמזון יש שירות אחד וראשוני, שמנסים לקרוא לו קלאוד, ואנחנו בנינו את הענן של הצבא, בלי לדעת שזה מה שאנחנו עושים. במקביל היה לי חשוב לעשות תואר במדעי המחשב, כדי לייצר לעצמי גב. כשהשתחררתי התחלתי לעבוד בחברת הייטק, וראיתי את עלויות הענן שלהם תופחות. ישר ניסיתי לייעל ולחסוך, וככה הגיע הרעיון לספוט".
הראשונים להוריד אותו אל הקרקע היו המרצים בתואר. "כעבודת גמר המשכתי את פרויקט החיסכון בענן. המרצה שהצגנו לו את העבודה אמר שזה רעיון דפוק, לא אקדמי. הדיקאן במכללה נראה בחור זורם והלכתי לדבר איתו. הוא אמר שזה מטורף. אני לא יודע מאיפה הייתה לי החוצפה, אבל הוא השתכנע והיה המנטור שלנו לאורך העבודה. סביב זה נאסף הצוות הראשוני של ספוט עם לביא פרידמן, וזכינו במקום הראשון בתחרות הפרויקטים. משקיעים שהגיעו לאירוע רצו שנציג להם את הרעיון, וככה זה התגלגל לסטארט-אפ".
לא מסלול טיפוסי למי שגדל בסביבה הישרדותית ולא מעודדת סיכון.
"זה באמת דבר שבכלל לא היה בראש שלי, כי אני עם הרקע שלי חשבתי רק על לעבוד בחברה גדולה, לחסוך כסף מחודש לחודש והכי הרבה לקנות איזה בית. לפתוח סטארט-אפ בכלל לא היה אופציה. אבל במקביל הכרתי אז את מי שתהיה אשתי, שהיא ההפך ממני ומגיעה מבית מבוסס ועדיין צמחה להיות אדם צנוע שלא צריך להוכיח לאף אחד כלום כי באמת היה לה, והיא הציעה לי להתחיל ולנסות. היא הייתה הבסיס והקרקע שלי לעשות את הניסיון עם הסטארט-אפ. עברנו לגור יחד והיא אמרה: 'אל תדאג, אני אשלם את השכירות גם אם לא תקבל משכורת כמה חודשים, ותעבוד על הסטארט-אפ'".
"אני, עם הרקע שלי, חשבתי רק על לעבוד בחברה גדולה, לחסוף כסף מחודש לחודש והכי הרבה לקנות איזה בית. לפתוח סטארט-אפ בכלל לא היה אופציה"
ההתחלה בספוט, מספר שחר, הייתה קשה נפשית. "אתה בלחץ שאף אחד לא מבין. הרעיון היה חצי-חצי, ומשקיעים קטלו אותנו. משקיעים ישראלים יכולים להיות אגרסיביים. אני זוכר שהייתי במשרדים בהרצליה פיתוח וישב איתי משקיע שהראה לי על לוח מחיק למה הרעיון שלי דפוק ורק אמר: 'לא תצליח'. אני זוכר שהתקשרתי לאשתי אחרי אחת השיחות האלה ואמרתי לה, 'אולי אני מפספס משהו וצריך לסגור?' הסבירו לי כל הזמן שאף חברה לא תיתן לי לנהל לה את השרתים, ושברגע שקצת אגדל תבוא איזו אמזון ותהרוג אותי, כי כספקית ענן היא לא רוצה שיעשו אופטימיזציה, אלא שהלקוחות ישלמו לה יותר".
פרדיגמה שקצת הפרכתם.
"זה פרדוקס הרמי-לוי: ברגע שאתה יותר זול, קונים אותך יותר. תוסיפי לזה שטסתי להיפגש עם אמזון בסיאטל בתחילת הדרך, והם אמרו: 'לא רק שאנחנו אוהבים את הפתרון שלך, אנחנו עושים בדיוק דבר כזה משלנו'".
שחר אומר שזה היה הגיוס הכי קשה שיזם יכול לחשוב עליו: "גייסתי מיליון דולר (מקרנות קטנות וממשקיע פרטי) תמורת 40% מהחברה. זה לא היום שאתה מגייס 5 מיליון דולר תמורת בערך 30%. ומה זה מיליון דולר היום? זה כלום".
תהליך המכירה של ספוט נמשך אל תוך הקורונה, שזיעזעה את השווקים. "החברה הייתה במומנטום חיובי, צמחנו בהכנסות והיו הצעות לסבב גיוס C. הטלפון מ-NetApp הגיע כשהלכתי לשחק בערב כדורגל בסן-פרנסיסקו ובדיוק התחיל הקוביד והבורסות צללו. הם הניחו הצעה כש-NetApp הייתה עם שווי שוק של 20 מיליארד דולר, וכשבאנו לחתום על ההצעה היא הייתה שווה 8 מיליארד דולר. אני זוכר שאחד המשקיעים אמר לי שאולי כן שווה למכור, למרות שהחברה הייתה במומנטום, כי לא יודעים מה יקרה בשוק, גם אם נגייס כסף אולי לא נצליח לצמוח, כי סטארטאפים נמדדים רק על הרבעון האחרון שלהם. ואז גם יש את הרגע שאתה מסתכל על המספר שעל הדף ואומר לעצמך: 'וואלה, הסכום הזה יכול להיות לי בבנק', ופתאום זה נראה הגיוני ואמיתי. ספוט נשמרה כחברה עצמאית גם עכשיו, שלוש שנים אחרי שמכרנו אותה, וכל לקוח כל לקוח שלנו באפווינד היום הוא גם לקוח של ספוט. עבדתי שנתיים ב-NetApp אחרי המכירה".
והמפגש עם הכסף?
"הרגשה מדהימה. אבל באותם ארבעה חודשים גם נולדה לי ילדה, ואני יכול לומר לך בכנות שיותר שמחתי בחדר הלידה. זו הרגשה מדהימה להיפגש עם כסף, זה הוציא לי את יצר ההישרדות, את המשהו הזה בפנים שאתה כל הזמן דואג מה יהיה. המשכתי רגיל ולקח לי כמה שנים להבין שפתאום מסתכלים עליך אחרת. הדברים הכי חשובים שעשיתי היו להוציא את אמא לפנסיה ולסדר את אחותי. וגם – אתה גר איפה שבא לך ומטייל איפה שבא לך. טסנו להוואי וקנינו בית בהוואי והתחלתי לגלוש והיה לי הכל, אבל התחלתי להרגיש אומלל. אמרתי לאשתי שקשה לי כבר לעבוד ב-NetApp. ראינו שספוט מצליחה ב-NetApp, והייתה קצת תחושה שאנחנו טובים במה שאנחנו עושים ואולי חבל שמכרנו. אתה רואה בינתיים קולגות שהחברות שלהם גדלות, ולך כבר אין את הבייבי שלך".
ההזדמנויות שהגיעו בעקבות המכירה והכסף שנכנס הגדילו את התיאבון. כמשקיע אנג'ל, שחר השקיע בחברת Qwak, שנמכרה ביוני האחרון ל-Jfrog בכרבע מיליארד דולר, וחברה אחרת שהשקיע בה, PointFive, הושקה רשמית לאחרונה. המעבר לתחום הסייבר עם אפווינד כבר העלה אותו על המגרש של הגדולים.
שחר: "כמו בספוט, ביום הראשון לא ידעתי מה הנקודה שאתיישב עליה ובה אקים חברה. אני זוכר ש-NetApp הגדולה סרקה את כל חשבונות הענן של ספוט ומצאה 250 ליקויי אבטחת מידע שחייבים לסדר תוך חודש. אנחנו מסתכלים על הליקויים ורואים שהרבה מהם לא רלוונטיים, ואם נתעסק כל היום בלנקות את הליקויים האלה, לא נספיק לכתוב תוכנה ללקוחות שלנו. השתמשנו במוצר הדגל של פאלו אלטו ולא הערכנו אותו, וככה יצאנו לדרך כדי לעשות משהו אחר".
בינתיים ספוט גדלה והפכת ממנכ"ל של סטארטאפ קטן למנהל של מאות עובדים.
"למדתי בבית ספר דתי, ואני זוכר שיש סיפור מפורסם על רב ששאלו אותו מה זה להיות מורה ורב. הוא מילא כוס מים עד שהתחילה להישפך ואמר שזה להיות רב, כי אם אתה רוצה להנהיג אנשים אתה צריך ללמוד ולדעת הרבה, ברמה שהתוכן כבר יישפך ממך. כל שלושה חודשים החברה גדלה לי מול העיניים, בהתחלה זה 20 איש, ואז 60 איש, ומאה, ומאתיים. ואני חייב כל הזמן ללמוד ושהכל יישפך החוצה, כדי שאצליח גם לתת השראה. אני לא חושב שיש ראיון אחד של ג'ף בזוס שלא ראיתי או קראתי כמה פעמים".
בפעם השנייה המשקיעים כבר באו אליך, 180 מעלות מהגיוס הראשון של ספוט.
"נכון, והיום הקושי הכי גדול הוא המשפחה, שבספוט עדיין לא הייתה לי. אני יכול לעבוד גם 16 שעות ביום בעבודה שאני לא חייב לעשות אותה, והבנות שלי לא רואות אותי. אחת הבנות שלי שאלה אותי אם אני עובד גם כשאני ישן, והבנתי שזה מחלחל אליהן. וזה קשה, כי עולות מחשבות אם אני מקריב את השנים הכי יפות שלנו ומפספס אותן. אבל הבנתי גם שהכיף האמיתי בחיים מגיע מעשייה. ואני אוהב את זה שהבנות שלי רואות אותי עובד ומבינות את השרשרת של היצירה ושל הכסף, ושזה לא בא להן מהאוויר. כשאני טס לכנס אני מסביר להן שאני הולך למכור את המוצר של אפווינד, והן יודעות שזה הכסף שבזכותו אוכלים ארוחת ערב ונוסעים באוטו".
החדשות על כך שוויז עמדה להירכש על ידי גוגל ב-23 מיליארד דולר בטוח העסיקו אתכם.
"ברור שתג המחיר הזה היה מפתיע, אבל זה גם מאוד מתחבר לעבודה היומיומית שאנחנו עושים ולכמה שאנחנו יודעים שהטכנולוגיה הזו חשובה – אתה מגן מקצה לקצה על ארגונים, וזה לא מוצר שהוא 'נייס-טו-האב'. עם כל הכבוד לבינה מלאכותית, אפשר לומר 'טוב, בשנה הבאה נכניס AI לחברה', אבל לא בהגנת סייבר, שחייבים את המוצר הכי טוב והכי מגן, ועם כל הבלגן הגיאופוליטי שקורה בעולם – הביקוש רק עולה. חברות ענן צריכות את ההגנה הכי טובה שיכולה להיות ללקוחות שלהן. לא משנה שהעסקה לא קרתה, תג המחיר הזה רק מראה את החשיבות של הטכנולוגיה הזאת ואת מרוץ החימוש בתחום הזה בין אמזון למיקרוסופט ולגוגל".
ובתוך מרוץ החימוש הזה בחרת לבנות פלטפורמה עם מספר מוצרי אבטחת ענן, במקום להתמקד במוצר אחד.
"בכל השנה הזאת שואלים אותי, 'מה, אתה משוגע? אתה מתחרה בוויז, פאלו אלטו, קראודסטרייק, למה להתחרות בגדולות האלה ולבנות פלטפורמה מקצה לקצה? אבל הנה, זה מה שראינו כל הזמן והיה קשה לנו לבטא אותו – ללקוחות עדיין אין בתחום הזה משהו מושלם. לא משנה מה קורה בשכונה הזו מבחינת רכישות ומיזוגים, הדרך שלנו סלולה. אנחנו מתמודדים על שוק של כמה עשרות מיליארדים, ואני כל הזמן מזכיר את זה לצוות שלנו כששואלים אותי אם אנחנו מתכננים להימכר או לצאת להנפקה – זה לא משנה, אנחנו רוצים להיות אחת מחברות הסייבר סקיוריטי הטובות בעולם.
"אחרי שספוט נמכרה היה ברור שאנחנו רוצים ללכת עד הסוף, כי אחרת בקלות יכולנו ללכת לגלוש בים כל היום ולא לבנות עוד חברה. אנחנו נהנים מהבנייה ומהאדרנלין"
"אחרי שספוט נמכרה היה ברור שאנחנו רוצים ללכת עד הסוף, כי אחרת בקלות יכולנו ללכת לגלוש בים כל היום, ולא לבנות עוד חברה. אנחנו נהנים מהבנייה ומהאדרנלין. זה הכל סביב השאלה אם לחץ מייצר אצלך אדרנלין או חרדה – ואותנו זה מרגש. אני לא מסתכל על הסוף ועל כמה תהיה שווה הנפקה של החברה שלי, זו שאלה משנית. השאלה האמיתית היא האם בשנה הבאה אני יכול לצמוח בעוד 50 מיליון דולר ברווחים, ואז אחרי זה ב-150 מיליון דולר".
ומה התשובה?
"מובן שכן. אני מסתכל על השוק, על המרכיבים שלו, על כמה לקוחות משלמים, על מה הם קונים בפלטפורמה, על כמה חברות חדשות נכנסות לענן – ועל הגישה שלנו להון. יש לנו גישה להון של כל הקרנות הכי גדולות בעולם, שכבר מושקעות אצלנו ותמיד מוכנות להשקיע עוד. אני תמיד מתחמק מהשאלה של המשקיעים 'אז מתי אתה רוצה לגייס עוד כסף', ומתמקד בביצוע, כדי לבנות חברה בריאה וגדולה".
היו השנה הרבה אקזיטים בסקטור הסייבר, אבל לא כולם הם סימן להצלחה, אלא יותר כמו מכירת חיסול. אחת הסיבות היא הערכות שווי גבוהות שניתנו לחברות בשנות הבועה.
"אני כיזם מבוהל מהערכות שווי, מבועת. הרבה מנכ"לים לא מבינים שזה עובד לרעתם. אני בעד Shareholder Value – לתת עליית ערך לאנשים שהשקיעו בחברה. כשאתה מגייס בהערכת שווי גבוהה מדי – אולי תיקלע לדאון-ראונד (סבב גיוס בשווי נמוך מקודמו, ט"ג). כי כמה רוכשים בעולם יכולים לקנות חברה במיליארד דולר? אפשר לספור את זה על 20 אצבעות, ולצאת להנפקה יכול להיות מסוכן לחברה אם זה לא בהלימה למצב האמיתי שלה. המטרה שלנו היא להיות בשורה אחת עם קראודסטרייק, וויז ופאלו אלטו".
בינתיים תקלת הענק של קראודסטרייק מיולי האחרון הוכיחה שלא לעולם חוסן, והזכירה את החשיבות הקרדינלית של תעשיית הסייבר. שחר: "יום התקלה היה מטורף. 8 וחצי מיליון עמדות קצה הושפעו מזה, ולקוחות שלנו שמשתמשים בקראודסטרייק או לקוחות פוטנציאליים היו בפאניקה. הדבר הראשון שעשינו זה לעזור להם. בגלל שמדובר בעמדות קצה ולא בשרת בענן, היה צריך ללכת פיזי לכל עמדה. הפתרון היה מסורבל ולכל לקוח שהייתה לו בעיה, שלחנו מישהו או שלימדנו אותו לתקן. קראודסטרייק חברה מדהימה, ואנחנו מוטרדים בפן המקצועי מהשאלה איך זה קרה – כי יש כל כך הרבה מנגנונים שאמורים להגן מתרחיש כזה, שהרבה דברים היו צריכים להשתבש כדי שהוא יקרה. יש להם הרבה עבודה על להחזיר אמון, וראינו מקרוב חוסר סבלנות של לקוחות. חברת תעופה שמשלמת לקראודסטרייק נגיד 2-3 מיליון דולר בשנה, הפסידה כנראה 20-30 מיליון דולר בימים האלה".
לכם זה יצר מומנטום להעביר לקוחות כועסים אליכם.
"בואי נגיד שזה שידרג את התחזיות שלנו לצירוף לקוחות, והלכנו על זה בכל הכוח. אנחנו בנקודה בשוק שלקוחות קנו מוצר של המתחרות, ואנחנו יכולים לתת להם 'וואו' חדש. זה שפאלו אלטו נותנת להם בחינם לתקופה איזה מוצר משלים של חברה שהיא רכשה, זה לא הולך לשנות את התמונה. לקוחות תמיד ייקחו את המוצר היותר טוב".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.08.24