בסוף השבוע האחרון נקראה המשטרה הלבנונית אל אולם הנוסעים היוצאים בנמל התעופה של ביירות. מריבה אלימה התפתחה בין שני גברים, כל אחד עם משפחה ענפה מאחוריו, על התור לטיסה לדובאי. המשטרה הפרידה בין הניצים, שהספיקו לפצוע אחד את השני, והושיבה אותם להמתין בשקט ליציאת המטוס. שבע שעות נמשכה ההמתנה מורטת העצבים, לאורו של גנרטור.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"זה הזוי. אתה ממתין שעות ארוכות לטיסה, ובינתיים חושב בינך לבין עצמך, האם עדיף להישאר בביירות בלי חשמל, או לנסות לברוח לחו"ל כשמחירי הטיסות בשמיים ואתה בכלל לא בטוח עד הרגע האחרון אם יהיה לך מושב פנוי, בגלל העומס וההתפרצויות של נוסעים לתוך המטוס", מספרת נידאל, לבנונית שהצליחה לצאת מהמדינה דרך טורקיה לאירופה.
להמוני אזרחי לבנון יש עכשיו כל הסיבות לנסות לברוח מארצם. לפני ארבעה ימים פסקה סופית אספקת החשמל בכל רחבי המדינה. מנהלי תחנת הכוח הגדולה שעבדה עד הרגע האחרון, באזור זהראני, הודיעו כי הם נאלצים לסגור כל פעילות לחלוטין, בגלל מחסור בדלק. אין דלק כי אין כסף, כי לבנון, שנחשבה לאחת המדינות המתקדמות בעולם הערבי, חווה בשנים האחרונות משבר כלכלי חסר תקדים, שהמלחמה עכשיו רק מחמירה אותו.
ממשלת אלג'יריה הודיעה אמנם שתעביר ללבנון דלק בסוג של הלוואה – שלא ברור האם ומתי תוחזר לה – ובלבנון פורסם שיכול להיות כי יחזרו לשימוש מלא בחשמל בעוד כשבוע, אבל בינתיים תושבי לבנון, מהצפון ועד הדרום, משתמשים (מי שיכול), ולא בפעם הראשונה, בגנרטורים פרטיים ומקבלים חשמל למשך שעתיים ביום. החנויות נסגרו בגלל העלטה הכפויה. מתקני התפלה ומשאבות המים לא מקבלים אספקת חשמל מרשת החשמל הארצית אלא רק מגנרטורים מקומיים, והאזרחים התבקשו לקמץ אפילו בשימוש במים. גם בתי החולים ובתי הסוהר שרויים בעלטה כמעט מוחלטת. נמל התעופה המרכזי בביירות, כמו שני נמלי תעופה קטנים יותר, בג'וניה ובאזור הצפון, לא מצליחים כמעט לתפקד. מעבר האוניות הגדולות מנמלי לבנון ואליהם מושבת לחלוטין.
הממשלה והפרלמנט ביטלו את כל ישיבותיהם. מפעלים, רכבות, מכוניות פרטיות שנסעו על אדי הדלק האחרונים, הושבתו. בתי ספר, שבתקופת החופש הגדול הפכו לאזורי מקלט לבורחים מהמלחמה בדרום, מסעדות, בתי מרקחת — נותרו ללא חשמל ורובם סגורים. רק חנויות הפירות והירקות ממשיכות לפעול בשעות האור תוך שהן מוציאות את הסחורה לדוכנים בחוץ, אבל המחירים זינקו בבת אחת — קילו עגבניות עולה עכשיו 4 דולר, קילו תפוחים 4-6 דולר, על בשר אף אחד לא מדבר, ותנועת הקונים הצטמצמה כמעט לאפס.
נירמין ומוראד, בעלי חנות בגדים במרכז הדאחיה הדרומית בביירות, "הרובע של חיזבאללה", נעלו את שערי החנות והם עסוקים עכשיו בחיפוש מקום מפלט בצפון לבנון עבורם ועבור בני המשפחה המורחבת שלהם: שלושת ילדיהם והסבים והסבתות משני הצדדים. הם חוששים מהמלחמה.
4 צפייה בגלריה
אזרחים מוחים על הגבלת חשבונותיהם בבנקים, לפני כשנה. באחד השלטים: תמונתו של הנגיד ריאד סלאמה, שנחשד בהונאה ב־330 מיליון דולר | צילום: Hassan Ammar, אי-פי
"הפסקת החשמל היא לא תופעה חדשה", אומר מוראד, "כבר עברנו דברים קשים יותר ב-2006 במשבר הכלכלי הראשון, ובפיצוץ בנמל ביירות לפני ארבע שנים, ויש גם הפסקות חשמל יזומות אחרי שישראל תוקפת. עכשיו זה מדאיג עוד יותר כי אנחנו שומעים שחיזבאללה נערך לתקוף את ישראל, והישראלים מתחייבים להגיב. אני מאזין לחדשות בטרנזיסטור, דאגתי להצטייד בהרבה בטריות, אז אני מעודכן. השאלה היא לאן ניקח את המשפחה".
זה לא יהיה פשוט. בערי הצפון, שנראות לתושבי ביירות ומרכז המדינה כבטוחות יותר כרגע, מחירי השכירות לדירת ארבעה חדרים קפצו בבת אחת מ-2,000 לירות לבנוניות ל-20 או 30 אלף לירות. זה לא יהיה פשוט גם ללבנונים רבים אחרים, שעשרות אחוזים מהם מובטלים ממילא, רבים מהם חיים בעוני, וכשהבנקים ריקים מכסף ויוקר המחיה מטפס מעבר לכל פרופורציה להכנסות.
"עבדתי בבנק המרכזי של לבנון 20 שנה והייתי בתפקיד מכובד, אבל פוטרתי בגלל צמצומים", סיפרה לנו מאריה, כלכלנית שמובטלת כבר שישה חודשים. "נתנו לי מכתבי המלצה מצוינים, אבל אין עבודה. זאת המציאות של חיינו. לי היה מזל וכנראה גם כישרון להחזיק משרה מעניינת שהכניסה לי משכורת טובה. אבל זה נגמר. אנחנו חיים עכשיו על המשכורת של בעלי, מהנדס כבישים, ועל החסכונות שלי. עד עכשיו לא קיבלתי פיצויים. אומרים לי שאין מי שיחתום על הכספים שמגיעים לי אחרי 20 שנות עבודה בבנק. גם אומרים לי שבסוף נגיע לפשרה, מה שאומר שלא אקבל את כל הפיצויים שמגיעים לי. אני לא גנבתי כספים ולא חייתי על חשבון אזרחי לבנון כמו אחרים", היא אומרת ומתכוונת לשחיתויות הגדולות בצמרת המדינה שהיו בין הגורמים לגרירת הכלכלה למטה.
לבנון נמצאת כבר ארבע שנים במסלול מהיר של התרסקות כלכלית. מדובר באחת הכלכלות הכושלות בעולם. המטבע המקומי, שסבל בשנים האחרונות מאינפלציה תלת-ספרתית, הפך לחסר ערך. מחירי המזון עלו במאות אחוזים. עשרות אחוזים מהאוכלוסייה חיים בעוני. עסקים נסגרים, האוכלוסייה החזקה נוטשת. התמ"ג צנח בעשרות אחוזים. נכון לתחילת 2023, החובות של המדינה עמדו על כ-103 מיליארד דולר.
4 צפייה בגלריה
ביירות. בבנקים אין כסף מזומן, החנויות סגורות, המלונות ריקים, מחירי הירקות והפירות זינקו | צילום: Issam Abdallah, רויטרס
בעשור האחרון העניק האיחוד האירופי ללבנון קרוב ל-4 מיליארד דולר, אבל חלק גדול מהכספים נעלמו, ולא נעשו תוכניות להבראה כלכלית. לפני כשנתיים המדינה סיכמה עם קרן המטבע הבינלאומית על קבלת הלוואה של 3 מיליארד דולר בכפוף ליישום רפורמות, אך אלה נעשות מעט מדי ולאט מדי.
באוגוסט 2020 התרחש הפיצוץ הענק בנמל ביירות, שבו נהרגו 218 בני אדם, 7,000 נפצעו, ועשרות אלפים נותרו חסרי בית. עד היום לא ברור מי אחראי לפיצוץ. ממשלת לבנון הקימה ועדת חקירה, אבל עדיין לא פורסמו מסקנות. הפיצוץ הוסיף את שלו למצב הכלכלי המחמיר.
ועכשיו המלחמה. התיירות, האחראית ל-20% מהתמ"ג, נפגעה מאוד. מדינות רבות המליצו לאזרחיהן לא לבקר במדינה ואף לצאת ממנה. חברות תעופה ביטלו או צימצמו טיסות. המלונות ריקים, תחום המסעדות הצטמצם בכ-80%.
בבנקים אין כסף מזומן ואין להשיג מטבעות זרים – אפילו לא מטבעות יווניים או קפריסאיים, למי שרוצה להגיע ללימסול או לאתונה הקרובות. מי שקורא את הדוחות שמפרסמים ארגוני זכויות אדם באירופה על מצב האזרחים בלבנון נתקל בעשרות ראיונות עם אנשים, בעיקר נשים, שמספרים על חיי עוני, שחלקם הגדול נקלעו אליו בשנה האחרונה.
הבנק המרכזי של לבנון נמצא בהתפרקות, לאחר שהנגיד שלו, ריאד סלאמה, איש עסקים עשיר וממולח, כנראה ממולח מדי, נחשד בהונאת כספים ציבוריים בהיקף של 330 מיליון דולר, וצווי חקירה הוצאו נגדו במדינות שונות. סלאמה היה נגיד הבנק המרכזי ב-30 השנה האחרונות. לפני כשנה, לאחר שעלו החשדות, הוא נעלם ולא ברור האם הוא מסתתר בלבנון או שהצליח לברוח והוא מסתתר ממשטרת האינטרפול ומבעלי החובות העצומים שלו בארה"ב, אירופה והעולם הערבי. מאות אזרחים לבנונים מבקשים לקיים נגדו משפט ציבורי באשמת חסימת חסכונותיהם כדי להסתיר שורה של גניבות מחשבונות פרטיים. לאיש אין מושג לאן נעלמו מאות המיליונים שנגנבו. סלאמה הוא לא היחיד שניצל ככל הנראה – אף שהכחיש זאת – את הקופה הציבורית במסגרת שחיתות ענק. ישנם עוד בכירים ושרים לשעבר שניצלו את תקופת כהונתם לעשיית רווחים על חשבון הציבור.
בלבנון חיים כ-4.7 מיליון אזרחים, וכן 470 אלף פליטים פלסטינים שלמרות עשרות שנות מגוריהם במחנות הפליטים הגדולים, לא זוכים למעמד של אזרחים. אליהם צריך להוסיף עוד כמיליון פליטים מהמלחמה בסוריה. המשכורת הממוצעת לשכירים בשוק הפרטי דווקא עלתה מעט בחודשים האחרונים, אך היא עדיין נמוכה מאוד ביחס למחירי מוצרי היסוד. שכירים במשרות היותר פשוטות שמצריכות עבודת ידיים, הפעלת מכונות וכו', מרוויחים כ-930 דולר בחודש. בעלי מקצועות חופשיים, מהנדסים, רופאים, מרצים באוניברסיטאות – מרווחים בין 2,600 ל-3,600 דולר. אחת התוצאות: עשרות רופאים ועשרות אחיות עזבו את לבנון בשנתיים האחרונות אחרי שקיבלו חוזים מפתים במדינות כמו אוסטרליה, דובאי ומדינות אירופה ודרום אמריקה. ולעומת זאת, בשכבות העשירות, המהוות 7% מהאוכלוסייה, המשכורות מתחילות ב-5,000 דולר ועולות מעלה.
מבחינה פוליטית שורר בלבנון בלגן בלתי נגמר, שגם הוא לא מסייע לה להתגבר על קשייה הכלכליים. המדינה מתנהלת כבר כמעט שנתיים ללא נשיא רשמי, מאז שהנשיא הקודם, הגנרל מישל עאון, נאלץ לפרוש בגלל שנות כהונתו הארוכות. עאון, המתקרב לגיל 80, התחנן להישאר בתפקיד, הסביר שיש לו ניסיון ארוך בניהול דיאלוג עם ראשי 18 העדות והקהילות שמהן מורכבת לבנון – מוסלמים סונים ומוסלמים שיעים, נוצרים, מרונים, קתולים, דרוזים, קופטים ועוד, אבל זה לא עזר לו. בראש הפרלמנט עומד נביה ברי, מנהיג תנועת "אמל", בעלת בריתו של ארגון חיזבאללה. כל הניסיונות, והיו 15 לפחות, למנות נשיא שיהיה מקובל על הרוב בפרלמנט נכשלו.
באין נשיא, גם אין מינוי רשמי של ראש ממשלה. מאז ספטמבר 2021 מכהן ראש ממשלה זמני, המיליארדר נג'יב מיקאתי, וכל עוד אין הסכמה על מינוי נשיא חדש במקום עאון, גם אין מי שיכריז על בחירות. מיקאתי מצידו כבר חולם לפרוש כדי לחזור לעסקיו הפרטיים, שאותם העביר לאחיו, טהא מיקאתי, כשנכנס לתפקיד. זאת הפעם השלישית שהוא נקרא אל הדגל בביירות. בשנות ה-90 הוא היה חלק מהפוליטיקה הלבנונית ופרש לעסקים, ואז שוב נקרא לתפקיד פוליטי. עכשיו הוא מבקש לפרוש סופית מהפוליטיקה כדי לעשות עוד מיליארדים בעסקים בלבנון, דובאי, אירופה ‑ שבה יש לו עסקי נדל"ן ‑ ואפריקה. לאחרונה פלט מיקאתי מול מצלמות הטלוויזיה: "אתם לא חולמים כמה עשרות מיליונים אני מפסיד כל חודש בגלל כהונתי".
לפי שעה, אין מי שייקח את המושכות הכלכליים בלבנון, וכל אחד פועל לפי יכולותיו, ולפי ההזדמנויות והקשרים המשפחתיים שיש לו בצמרת מוסדות השלטון. חלק גדול מהאוכלוסייה נעזרים באופן מסורתי בכספים ששולחים להם קרובי משפחה שהיגרו לחו"ל. לפי הערכות, כ-8-9 מיליון לבנונים – כמעט פי שניים מאוכלוסיית לבנון הנוכחית – היגרו ממדינתם וחיים כבר שנים ארוכות בארה"ב, דרום אמריקה, צרפת, ספרד, יוון, דובאי ואבו-דאבי. רבים מהם שומרים על קשר הדוק עם משפחותיהם ותומכים בהן.
עלי, איש עסקים לבנוני שחי בארגנטינה, מקפיד לשלוח מאות דולרים בחודש לשני אחיו ומשפחותיהם. הוא גם מגיע פעמיים בשנה לביקור משפחתי. "כולם יודעים שחלק גדול מהאוכלוסייה בלבנון נסמכת על בני המשפחה ה'מצליחנים'. אנחנו מממנים מזון וביגוד, שולחים תרופות בגלל המחסור. אנחנו מעודכנים בכל מה שקורה", הוא אומר ומוסיף: "הפעם זה נראה רע מאוד".
במדינה המפולגת והמרוסקת כלכלית מי ששולט למעשה הוא ארגון חיזבאללה, שבממשלה הרשמית יש לו ארבעה שרים המזוהים איתו, וגם קבוצה גדולה של חברי פרלמנט, עם השפעה על עשירי המדינה וקהיליית העסקים. מלבד אמצעי הלחימה והמימון שמקבל הארגון מאיראן, הוא מעורב גם בסחר בסמים בדרום אמריקה ובמפרץ הפרסי, ומשתמש ברווחים לניהול רשתות מזון והסעדה לחברי הארגון ומשפחותיהם, למימון רשת בתי ספר של העדה השיעית, וגם להפעלת סניף של תנועת "הצופים", שנפתח לאחרונה כדי לקלוט צעירים שחלקם יצטרפו או יצורפו בכוח לשורות הארגון.
מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, התייחס באחרונה למשבר החמור, הביע צער על "המצוקה הנוראה" ואמר: "לבנון לא יכולה להרשות לעצמה עוד משבר כלכלי קשה". הוא גם לא חסך את שבט לשונו מהממשל האזרחי, וציטט פרסום באירופה שלפיו לבנון נמצאת במקום ה-138 ברשימת המדינות המושחתות בעולם. "זה הישג מצער מאוד", קבע. אבל בגדול לא נראה שהמשבר מטריד אותו ואת ארגונו. יש לו כאב ראש גדול יותר בימים אלה. פה ושם מתנדבי חיזבאללה יוצאים לרחובות לחלק מזון באזורי המצוקה, פה ושם נותנים כסף, בעיקר לצעירים, וקוראים להם "בואו אלינו".
מעל לכל מרחף החשש ממלחמה עם ישראל שתרסק סופית את הכלכלה. מוחמד, בוגר אוניברסיטת ביירות, אומר לנו: "אני לא יודע מי מזיק יותר לאזרחי המדינה שלי, חיזבאללה או ישראל. אני שונא ופוחד משניהם באותה המידה. אם היו לי אמצעים כספיים הייתי לוקח את הרגליים ובורח עם כל המשפחה. בינתיים אנחנו מצטופפים בביתו של קרוב משפחה בהרי הלבנון שבצפון".
