"חד-משמעית, אנחנו במלחמת רחפנים", אומר ליאור סגל, מייסד, שותף ומנכ"ל של חברת "העין השלישית", שפיתחה מערכת אופטית לגילוי רחפנים בשילוב בינה מלאכותית. המערכת נמצאת כבר בשימוש מבצעי בצה"ל. לא בטוח שהייתם שומעים על החברה לולא אירועי השנה האחרונה. מדובר בחברה קטנה שב-2023 מחזור מכירותיה הסתכם ב-15 מיליון שקל. מאז המלחמה, מניות החברה, שנסחרת בבורסה בתל-אביב, זינקו ב-100% בזכות עיסוקה בתחום החם של הרחפנים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"את הקפיצה הגדולה עשינו מאז 7 באוקטובר, כשהמערכת שלנו נכנסה לשימוש בצה"ל", אומר סגל (44), "הייחוד של המערכת האלקטרו-אופטית שלנו הוא שהיא מסוגלת לגלות אובייקטים יותר מאתגרים, שטסים יותר נמוך ועם חתימת אש נמוכה". עד היום האמצעי המקובל לגלות "מעופפים" היה המכ"ם, שמשדר גלי רדיו שפוגעים בעצם וחוזרים לפענוח. מערכת הגילוי האלקטרו-אופטית עובדת עם שתי מצלמות – אחת תרמית, שרואה את פליטת החום של האובייקט, ואחת שרואה את החזר האור של האובייקט. החיסרון של המכ"ם הוא שניתן לגלות אותו בעקבות גלי הרדיו שהוא משדר, ומצד שני טווח הגילוי שלו כפול מזה של המערכת האלקטרו-אופטית. היא, מצידה, זולה יותר, ניתנת לנשיאה על ידי הלוחמים, וטובה יותר בגילוי מעופפים איטיים. מאז 7 באוקטובר קיבלה החברה הזמנות ממשרד הביטחון בשווי של 40 מיליון שקל, כשמחירה של מערכת אחת הוא כמה מאות אלפי שקלים.
העין השלישית הונפקה לראשונה במארס 2021 לפי שווי של 112 מיליון שקל, כעוד חברת חלום שמתקשה להראות רווחים. מאז ידעה תקופות קשות, ובדצמבר 2022 ירד מחיר המניה שלה מ-7 שקלים בהנפקה לשפל של 1.9 שקלים. כיום, בעקבות המלחמה, היא חזרה לשוויה המקורי.
העין השלישית נוסדה ב-2010 על ידי סגל, יואל מוטולה וגיל ברק. סגל: "אני שירתי בצנחנים ומוטולה במגלן. בהמשך הייתי מפקד ביחידת עוקץ. למדתי משפטים וכלכלה והתחלתי להתמחות במשרד עורכי דין בתחום ההייטק. הרעיון להקמת החברה נולד בעקבות אתגרים שאני ומוטולה נתקלנו בהם בשירות הצבאי: הקושי לזהות את האויב בשטח בנוי. זה דחף אותנו לחפש פתרונות טכנולוגיים, ובאמצעות גלאי תרמי (אחד הרכיבים במערכת האלקטרו-אופטית – נ"ז) יצרנו מעין 'עין שלישית' שתתריע ללוחם שהוא עומד להיתקל".
מה שינו הרחפנים בשדה הקרב?
"הם פתחו עולם חדש. ראינו ב-7 באוקטובר שבעזרת רחפני תצפית חמאס יודע בדיוק איפה אתה בשטח, לאן אתה מתקדם. אלו מערכות מודיעין שקודם חמאס לא חלם עליהם, זה משנה את כל תפיסת הפעולה. ישראל עושה טיסות צילום עשרות שנים, ופתאום הצד השני מקבל יכולת פרקטית דומה מרחפנים זולים שקונים בעלי אקספרס, שלא לדבר על רחפני הנפץ. זאת מהפכה. הראשונים שאימצו את הטכנולוגיה היו דאעש. דווקא הצבאות המודרניים, הגדולים, לא היו הראשונים".
איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שלצבאות יותר קשה לאמץ טכנולוגיה אזרחית, כי רמת האמינות שלה בעיני הצבא נמוכה יותר. הצבא רוצה מערכות שיעבדו מסביב לשעון, גם אם יש סופת גשמים, ועם רמת ביצועים 100%. לארגון טרור לא אכפת אם הוא משיג 70% ביצועים, לא חשוב לו אם הכטב"ם פגע בבית מספר 6 או 8 בנהריה. החישוב של צה"ל היה צריך להיות: מה זה נותן לאויב שלך שאתה לא משתמש בזה והוא כן. לדעתי לא הניחו שהכטב"מים יעשו כזה כאב ראש, למרות שהיה להם מול העיניים הנזק של הכטב"מים באוקראינה.
"דיברתי בזמנו עם גורם מנאט"ו, כשהזמינו את אחת התעשיות הביטחוניות הגדולות בארץ לכנס שנאט"ו אירגן ובו חלקו תובנות לגבי התמודדות רק"מ (רכב קרבי משוריין) מול כטב"מים. לדבריו, התעשיות שלנו אמרו: 'תודה, אין צורך'. אנחנו הסתכלנו על מה שקורה באוקראינה והבנו את הפוטנציאל. במערכת הביטחון חשבו שכבר יש להם פתרון – מערכת הגנה כמו שיבושי ג'י-פי-אס. מבחינת חמאס או חיזבאללה, גם אם הם לא פגעו במדויק, העיקר הפגיעה. התברר שגם דברים פרימיטיביים יעילים בשדה הקרב.
"אני אישית לא בטוח שלישראל יש עליונות טכנולוגית על ניווט בלי גי'-פי-אס בהשוואה לאיראן, שהמהנדסים שלה הם הרי מאחורי כל הטכנולוגיות של הכטב"מים. בחיזבאללה לא באמת מפתחים. המהנדס של חיזבאללה אולי צובע את הרחפן".
אבל לפי הפרסומים יש לנו פתרון לכטב"מים שנמצא בפיתוח – מערכת קרן הלייזר.
"לפני שהלייזר יהיה מוכן, לדעתי צריך להחזיר את עולם הנ"מ (טילים נגד מטוסים) הקלאסי, כחלק מרכזי בשיטת ההגנה מפני הרחפנים. אנחנו חושבים שלייזר זה פתרון קסם. אני חושב שזה עוד פתרון מתוך שלל כלים. זו מערכת יקרה שלוקח זמן לייצר אותה. כחלק מפתרון כולל זה נחמד, אבל לא כפתרון יחיד. ראינו את בלון התצפית בצומת גולני, שעלה מאות מיליונים והפך מוקד משיכה לאויב, שריכז בו מאמצים, תקף אותו והוא יצא מכלל שימוש. אפילו אם הלייזר זאת מערכת קסמים, אם היא הייתה עולה רק מיליון דולר והיו מציבים מאות ממנה בכל מקום – אוקיי. אבל אם זה עולה עשרות מיליונים ויביאו לך שישה כאלה, זה לא פתרון. צריך לפתח עוד סוגים של מענים. אם יפרסו גם מערכות אופטיות, גם אם טווח הגילוי שלהן לא אופטימלי אבל יותר קשה להשמיד אותן, עדיין יש לך מענה אם האויב השבית את מערך המכ"ם שלך".
בעצם אתה אומר שהמערכת, גם לאחר 7 באוקטובר, עדיין מקובעת?
"הנטייה של מערכת הביטחון לשים את כל יהבה על פתרון אחד – ראי הגדר האלקטרונית המתוחכמת בגבול עזה – לא הוכיחה את עצמה. ברגע שניטרלו את הגדר נשארנו בלי כלום. אבל אם היינו אומרים: בנוסף לגדר נשים מערך נ"מ (נגד כטב"מים) וכמה תלתליות ועמדות מאוישות שאני יכול לשלוט מתוכן במרחב האש באזור – כן, שיטות של מלחמת העולם הראשונה – היינו באירוע אחר. חזרתי עכשיו מנופש בנורמנדי: הגרמנים בנו שם מערך אדיר שנועד לבלום כוח פולש, וגרמו לבעלות הברית מספר עצום של אבידות. אני בטוח שעוד שנה ישראל תהיה הכי טובה בעולם ביירוט כטב"מים, אבל אז יהיה כבר איום אחר.
"אין ספק שלפני אוקטובר נכנסנו לתוך ואקום. זה שעכשיו עובדים לצאת ממנו זה טוב. ככל שייתנו לסטארטאפים וחברות קטנות להביא יותר טכנולוגיות חדשניות וישתפו אותם ובעיקר יצטיידו מהם, כך ייטב. בארה"ב עבר חוק ש-20% מהתקציב הצבאי לפיתוח, ובעיקר להצטיידות, צריך ללכת לקטנים ולבינוניים. אני לא מצפה לקבל כמו אלביט או רפאל, אבל אם תיתן לקטנים לא רק אחוזים בודדים כמו היום, תקבל מכפיל הרבה יותר גדול על ההשקעה, ועמידות טובה יותר לטלטלות.
"לדוגמה, אינטל היום במצב רעוע. והיא המעסיק הכי גדול בישראל. המדינה השקיעה מיליארדים מכספי המסים שלנו כדי שתעסיק עובדים. אם היא תסגור את הפעילות, הנזק יהיה אדיר. הפכת את אינטל למעסיק הכי גדול, שאתה תלוי בו. זה נכון גם במערכת הצבאית. זה לא שאני חושב שסטארט-אפ יכול לפתח את החץ או את כיפת ברזל. יש יתרון לגודל, במיוחד בעולם הצבאי. אבל פעם היו יותר תעשיות ביטחוניות – תדיראן, תע"ש, אירונאוטיקס – כולן הפכו להיות חלק מהגדולים. לא נשארו כמעט חברות בגודל בינוני עם אג'נדה עצמאית משלהן".
אתה חושב שהמערכת לא מספיק תומכת בחברות קטנות כמוכם?
"לפני כמה שנים ניגשנו למכרז שהרף המינימלי להשתתפות בו היה מחזור של 15 מיליון שקל במשך שלוש שנים ברציפות. באותו רגע ציירו מעגל שמתאים רק לשלוש חברות גדולות. ההזמנות שקיבלנו היו כאלה שאיפשרו להחזיק את האף מעל המים, אבל לא יותר מזה. אקוסיסטם בריא צריך חברות מכל הגדלים, וזה לא קיים היום. אנחנו מקבלים את 'הכסף שבמאפרה' ביחס לגדולים. התעשיות הגדולות תמיד אומרות שהן עובדות עם סטארטאפים – אני מת לדעת איזה. עובדתית לא קמו בשנים האחרונות תעשיות ביטחוניות משמעותיות שלא תחת שליטה של אחת הגדולות, למעט ראדא, אבל היא נשלטת על ידי חברה זרה. אני לא מתכוון לחברות כמו מנועי בית-שמש או עשות אשקלון, שמייצרות מוצר, אני מתכוון לחברות שבאות עם פתרון לבעיה.
"היום, לאחר שקיבלנו הזמנות יותר משמעותיות ממשרד הביטחון, זה שינה את עולמנו. בסוף ישראל היא מדינה מיוחדת: 80% מהמכירות של התעשיות הגדולות הן ליצוא, אבל אתה לא יכול להגיע ליצוא אם לא ביססת לך שוק בישראל. המלחמה איפשרה לנו לגשת לחו"ל, כי יש עכשיו למוצרים שלנו ניסיון מבצעי בצה"ל. קיבלנו השנה הזמנות בסך 40 מיליון שקל ממשרד הביטחון. לנו זה המון. לי יש יתרון: מבנה העלויות שלי יותר זול. התרגלנו לעבוד עם מעט. היה מכרז שהתמודדתי בו מול שלוש הגדולות (אלביט, תע"א, רפאל – נ"ז) וזכיתי, כי אין לנו שומנים והעלויות שלנו הרבה יותר נמוכות. השמועות אומרות שהיינו זולים יותר בשליש. אפשר לומר שבשטח של גילוי אופטי, אנחנו היום שחקן דומיננטי בארץ".
אתם נתקלים ביחס אחר כשאתם באים לתערוכות או פוגשים לקוחות בחו"ל?
"בחו"ל יש שינוי פנומנלי. חזרתי עכשיו מתערוכה. כל מי שבא אליהם ואומר, יש לי פתרון אופטי לא מבוסס מכ"ם וגילוי תדרים — הם קשובים ולהוטים. אם אתה אומר שיש לך ניסיון מבצעי בצה"ל, אז בכלל. היום יש אצל הלקוחות הזרים הבנה. אוקראינה שינתה מציאות. פגשנו עכשיו חברה שעוסקת במיגון רכבים עבור נאט"ו. הם מבינים שהאתגר היום זה גם לגלות רחפנים, ולהתקין מערכת על גג הרכב. חלק מתפיסת המיגון היום זה לגלות מעופפים. יש הבנה אמיתית שלא נתקלתי בה קודם. תחשבי שאנחנו התחלנו לפתח את המערכת ב-2019. הצגתי אותה בתערוכה בארה"ב והסתכלו עליי: מה אתה רוצה? אני זוכר את המבטים המוזרים שתקעו בי: למה המערכת שלך מסתכלת בשמיים? אתה מחפש שם חיילי אויב?"
עד שיסיימו את מערכת קרן לייזר, מה עוד יכול להוות פתרון לכטב"מים?
"זה שב-8 באוקטובר לא היה מישהו שהרים טלפון לכל הנספחים הצבאיים ושאל איזה פתרונות יש לרחפנים במדינות שלכם, זה לא מובן. האמריקאים שמו את המזח בעזה עם עמדת נ"מ נגד מל"טים, כלומר יש להם מערכת נגד מל"טים. לגרמנים יש מערכת. אני לא מצליח להבין למה לא הביאו סוללת נ"מ שתשמור על הבלון בצומת גולני ובאתרים אחרים. היום באוקראינה ובשוק הנשק העולמי המוצר הכי מבוקש הוא תותחי נ"מ מאמצע שנות ה-60 מתוצרת סובייטית, שמוסיפים להם מנוע חשמלי, מחברים אותם למכ"ם ומיירטים בעזרתם. האוקראינים מיירטים עם התותחים האלו יום ולילה ומגיעים לאחוזי יירוט גבוהים. זה משהו אפקטיבי חד-משמעית. זה לא מושלם אבל זה עובד.
"אם מל"טים הגיעו לגבעת אבני ולנהריה, פירושו שטיילו דרך ארוכה בתוך ישראל. יכלו ליירט אותם עם נ"מ. אני חושב שבמערכת הביטחון חסרה הבגרות לקבל את זה שהטכנולוגיה שלנו, למשל כיפת ברזל, לא פותרת כל בעיה. נכון, חיל האוויר מפיל כטב"מים ביעילות עם מטוסי אף-35, אבל זה לא נשמע לי שיטת הפעלה הגיונית או כלכלית. הבלימה של המתקפה האיראנית עלתה בין 4 ל-5 מיליארד שקל. יש כאן סוגיה כלכלית. וצריך בגרות כדי לוותר על משהו. לא תמיד צריך שהכל יהיה הכי טוב. בשביל להוריד כטב"מים שעולים 20-40 אלף שקל לא צריך אף-35, וגם לא תמיד יהיה מטוס שיטפל בפקאקטה-רחפן. עכשיו מתחילים להתעורר לזה. המציאות היא שאנחנו 11 חודשים אחרי 7 באוקטובר ואין לנו פתרון טוב למעופפים. צריך לומר שיש שיפור ניכר בצה"ל בגילוי הרחפנים, אבל האם הגיוני שחיל האוויר מיירט אותם בטילי 'אמראם' שעולים 2 מיליון דולר לטיל?
"ההיגיון שלי אומר שמשרד הביטחון צריך לממן ולתמוך בסל של פתרונות, ולא ללכת אחרי פתרון אחד או חברה אחת מרכזית כמו החברה שעושה את הלייזר (את המערכת מפתחת רפאל בשיתוף אלביט – נ"ז), גם אם זה הכי מגניב בשוק, או את כיפת ברזל. בעולם האזרחי הבינו שצריך הרבה ספקים. צריך הרבה חברות וצריך לתת להן מספיק הזמנות לא רק כדי להתקיים, אלא גם כדי להתפתח".
את 2023 סיימה החברה בהפסד של 500 אלף שקל, ואת המחצית ראשונה של 2024 סיימה בהפסד 3.5 מיליון שקל, שכולל שערוך מחדש של אופציות שתרמו הפסד של 1.5 מיליון שקל.
איך קידמה אתכם העבודה עם משרד הביטחון?
"כרגע צבר ההזמנות שלי הוא 35 מיליון שקל, שזה מצוין ביחס למחזור שהיה לנו ב-2023. 90% מההזמנות הן ממשרד הביטחון, ויש לנו גם פיילוט עם שתי מדינות נאט"ו, שזה פוטנציאל גדול ליצוא עתידי. בחצי הראשון של 2024 67% מההכנסות שלנו הגיעו ממערכות לגילוי רחפנים מהקרקע, והשאר ממערכות גילוי אוויריות. אנחנו צופים שב-2025 יהיו הכנסות של 40 מיליון שקל".
מה תעשו אם יבוא שלום ולא תהיה דרישה למערכות גילוי רחפנים?
"אם יהיה שלום עולמי אני אשמח, אבל אם תהיה מלחמה אני ארוויח".
