חודש יוני השנה הגיע משקיע ההון סיכון הישראלי מייקל אייזנברג לאחת מוועדות הכנסת ונשא את נאום "הממשלה החובבנית" שעשה כותרות. "הטיפול הממשלתי בתחום הבינה המלאכותית חובבני מאוד, ועם החובבנות הזאת אי-אפשר להמשיך", אמר, ועיניים נפערו בוועדה. "מי בממשלה ובכנסת יודע לדבר באופן רהוט ומשכנע על הנושא? הבית הזה מלא בחובבנים! אין עומק, אין אסטרטגיה, ובעיקר אין תוכנית ביצוע. ובלי זה אי-אפשר לנצח", הוסיף.
כשקוראים את ספרו החדש של אייזנברג, "אנו הישראלים ההרואיים" (הוצאת סלע מאיר), אפשר להבין על מה נזעק. אייזנברג מבקש לשרטט תוכנית עבודה להקמה מחדש של ישראל. לפי תפיסתו, אנחנו בעיצומן של ארבע מהפכות: קריסת מדינת הרווחה, ירידה בהשפעתם של מנהיגים במדינות הדמוקרטיות, ארגון מחדש של יחסי הכוחות בין המעצמות העולמיות, ומהפכת הבינה המלאכותית. מבחינת אייזנברג, מדינת ישראל חובבנית בטיפול בכל אחד מהתחומים האלה. המסר שלו: לא לכלות את הזמן על דברי סרק, אלא לעסוק בלידתה מחדש של מדינת ישראל, שתקרה — בזה הוא משוכנע — אחרי שתסתיים המלחמה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
אייזנברג, 53, מוכר כאחד ממשקיעי ההון סיכון הבולטים בישראל, אבל הדמות שלו חריגה בנוף ההייטק שלנו. הוא אב לשמונה (בגילי 15 עד 30), גדל בניו-יורק במשפחה דתית, לאחר התיכון הגיע לישראל ולמד בישיבת הר עציון באלון שבות. הוא בוגר ישיבה יוניברסיטי בארה"ב. עם סיום לימודיו התחתן, עלה לישראל והפך למשקיע, בהתחלה במספר בנקי השקעות ולאחר מכן בקרנות שהוא מייסד ושותף בהן: ISP, בנצ'מרק קפיטל ולבסוף אלף (Aleph) שאותה הוא מנהל עד היום. הוא היה מראשוני המשקיעים ב-WeWork וב-Wix. אייזנברג משמש כיו"ר ארגון "השומר החדש" ומעורב במספר פעילויות ציבוריות נוספות. את דעותיו הוא מרבה לשטוח בציוצים ב-X — הדעות האלה, שבאות מחינוך דתי-ציוני בשילוב קפיטליזם קשוח ומביקורת חריפה על המגזר החרדי, מייצרות לא פעם ויכוחים ברשת.
אייזנברג פירסם עד כה שמונה ספרים, שמשלבים עיסוק בהלכה, כלכלה וציונות. הוא מחובר למציאות הישראלית בכל נפשו ומאודו, שופע רעיונות ומאוד אופטימי. עם שמונה ילדים, מהם חמישה בצבא בימים אלה, ושני בני דודים שנהרגו בקרבות בעזה, זה לא מובן מאליו. בספרו החדש, המבוסס על סדרת מאמרים שכתב בעיתון "גלובס", הוא מנתח עניינים כלכליים בוערים בהשראת פרשות השבוע מהתנ"ך. כך למשל, הוא מסביר למשקיעים בסטארטאפים מה הלקח שכדאי להם ללמוד מפרשת עגל הזהב: "בפרשת כי תשא משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית ומגלה שעם ישראל עובד את עגל הזהב. בגלל שמשה התעכב על ההר, הציבור היה קצר רוח והיה נכון לשלם מחיר יקר רק כדי להימנע מאי-הוודאות. מי שמשקיע בסטארטאפים המושתתים על טכנולוגיות חדשות, מתמודד עם חוסר ודאות. בתחום הזה, אורך רוח הוא אחד הכלים החשובים להשגת תוצאות יוצאות דופן".
אתה מרגיש שהקולגות שלך בהייטק מסתכלים עליך אחרת בגלל המקום שאתה בא ממנו?
אייזנברג: "את זה צריך לשאול אנשים אחרים. אני מרגיש בנוח עם עצמי ועם אחרים שהם שונים ממני, אבל אתה יודע, כשאתה מסתכל על שמונה מיליארד אנשים בעולם, ההבדלים בינינו פה בישראל זה פיפס על הגרף. גדלתי בניו-יורק בבית ספר שהיה מגוון. כל החיים שלי אני חי באוכלוסייה מגוונת. אני תמיד מכבד כל מי שהוא אחר ממני".
היו מקרים שהרגשת לא בנוח בגלל הדעות שלך סביב הרפורמה המשפטית?
"הסתובב איזה מכתב של הייטקיסטים שביקשו לחתום נגד המהלכים של הממשלה, אני לא חתמתי. אבל לא הסתרתי את דעתי. אני כבר 30 שנה חושב שנחוצה פה רפורמה משפטית, במיוחד בבחירת השופטים, אבל לא הרפורמה הזאת, ולא בדרך הזאת שהלכו בה, זאת הייתה דעתי והיא נשארת בעינה".
7 באוקטובר עבור אייזנברג הוא קריאת השכמה למדינת ישראל. האות שצריך לעשות פה ריסטארט. וזה קשור גם במחיר האישי הכבד ששילם במלחמה הזו. כאמור, שני בני דודיו האהובים, יוסף מלאכי גדליה ובן זוסמן, נפלו במלחמה. יוסף, לוחם דובדבן, נפל בכפר עזה ב-7 באוקטובר בלחימה להצלת תושבי הקיבוץ. בן, לוחם הנדסה קרבית, נפל בעזה. בספרו מצטט אייזנברג את צוואתו של בן. קשה לקרוא אותה בלי לדמוע.
"גם אם יקרה לי משהו", כתב בן, "אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק. כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים [...] אולי נדבר קצת פוליטיקה, נשאל אותו מה דעתו. אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף. שיהיה אוכל, בשרי כמובן, בירות, גרעינים, תה ועוגיות של אמא. תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים. וואלה? מקנא בכם. הייתי רוצה לשבת שם לראות את כולם.
"עוד נקודה חשובה מאוד מאוד: אם חלילה אפול בשבי חי או מת, אני לא מוכן שחייל או אזרח אחר ייפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישחררו מחבלים תמורתי. בשום דרך, צורה או עסקה. אל תפרו את המילים שלי בבקשה".
"הם היו נערים עם ערכים שלמדו מהבית", אומר אייזנברג בעצב. "ערכים של שירות, של הבנה מה זאת המדינה הזו שקמה אחרי אלפיים שנה. איזו מסירות נפש הייתה להם. אנחנו מדברים קצת אחרי שמחת תורה, שזה התאריך היהודי של נפילת יוסף. אנחנו משפחה, ברוך השם, גדולה. להיות בחג עם כולם, בבכי, היה ממש קשה. משמעותי, אבל קשה. היה קשה לילדיי לרקוד בשמחת תורה, ואני מבין אותם. אחד מהם אמר לי: 'זה יום עצוב עבורי, איבדנו שני קרובי משפחה, מעל אלף איש נרצחו ונהרגו ביום הזה'".
בן זוסמן ז"ל כתב בצוואתו שאם ייפול בשבי, הוא לא מוכן שיעשו עסקה עבורו. מה אתה חושב על הסוגיה הערכית והמוסרית המורכבת הזו?
"לא דיברתי איתו לפני שהוא כתב את הדברים, זאת צוואתו כמובן. אני חושב שיש הבדל בין חייל לאזרח, זה דבר ראשון. כנראה גם לפי תפיסתו. אין לי עמדה חד-משמעית בנושא הזה, חשוב לי שתכתוב את זה. לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, כל הנושא של שבויים היה טעון, וזה נמשך עד היום. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא אמפתיה — בעיקר אמפתיה למשפחות החטופים. הם סובלים כבר יותר משנה. כל השיח הזה צריך להתנהל באמפתיה וברגישות אין קץ כלפיהם".
לנוכח המחיר הכבד שהציונות הדתית משלמת במלחמה הזו, אי-אפשר שלא להתייחס לסוגיית גיוס החרדים. נראה שהעמדה שלך די ברורה: כל עוד הם לא משרתים בצבא, ומתבססים על קצבאות של הממשלה, הם לא חלק מהחברה הישראלית.
"לא סתם כתוב בתנ"ך 'מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם' (במדבר א', ג'). מי שמוגדר 'ישראל' יוצא לצבא. זו לא המצאה של הציונות, זה בתורה. לא סתם כשמדובר על חלוקת תקציבים, יוצאי הצבא מקבלים את הרוב. לא סתם מחלקים נחלות בישראל ליוצאי צבא. זה במקורות שלנו. הציונות בנויה על זה. עלינו להמשיג מודל חדש שמשקיע בליבת החברה. מי שעובד למחייתו, מתאמץ, הוא ליבת החברה, אותו צריך להעריץ, במשפחות האלה צריך להשקיע. לא צריך להתבלבל, אני חושב שלהיכנס לוויכוח אידיאולוגי עם החרדים בנושא הזה זה חסר טעם. הפתרון פשוט, התקציבים של מדינת ישראל צריכים ללכת למי שלוקח אחריות ולמי שמשרת. מי שלוקח אחריות מקבל תקציבים, מי שלא, אז לא. אגב, אני טוען שהצעירים החרדים רוצים ממשלה בלי חרדים, ממשלה שתאפשר לעזור להם לצאת מהמועקה הזאת. הצעירים החרדים מרגישים בושים ונכלמים כשהם רואים חיילי צה"ל ברחובות. כן, ממש בושים ונכלמים".
"אני חושב שלהיכנס לוויכוח אידיאולוגי עם החרדים בנושא הזה זה חסר טעם. הפתרון פשוט, התקציבים של מדינת ישראל צריכים ללכת למי שלוקח אחריות ולמי שמשרת. מי שלוקח אחריות מקבל תקציבים, מי שלא, אז לא
למרות הכל אתה מקפיד להדגיש בשיחה שלנו וגם בספר שאתה אופטימי. למה בעצם?
"במלחמה הזאת אני רואה את היזמות הכי טובה שראיתי פה מזה עשור. אני רואה את הרעיונות המופרעים, הכי טובים. אני כבר 30 שנה בתחום, לכאורה אני יכול לפרוש. רוב האנשים שהתחלתי איתם כבר פרשו. אבל אני מזהה פה לא רק הזדמנות עסקית, אלא גם הזדמנות לאומית בעקבות המלחמה הזו, לשנות פה סדרי בראשית, להקים את הדברים הכי מדהימים שהיו פה אי פעם. אנשים לא מבינים איזו חדשנות, איזו יוזמה, הולכת לצאת מהמלחמה הזאת".
מי ירים את זה? איפה המנהיגים שמבינים את גודל המשימה?
"אל תהיה בדיכאון מהפוליטיקאים. אתה צודק, ואמרתי את זה בכנסת: החובבנות בטיפול התשתיתי במדינת ישראל מחייבת תיקון ענק. אני מעריך שעם הרבה דחיפה אזרחית, שקורית עכשיו, המדינה תתעשת ותשקיע. בעיקר מה שצריך זה שהאזרחים יעשו. ב'השומר החדש' יש לנו אלפי מתנדבים. המדינה הייתה מצליחה לעשות את זה? נו וויי. אין לנו בישראל יכולת מדינתית גבוהה, יש לנו יכולת צבאית גבוהה, ויש לנו יכולת אזרחית הכי טובה בעולם. כוחן של ממשלות בדמוקרטיות הולך ויורד, והיכולת של אזרחים עולה כל הזמן".
מה צריך לעשות כדי לחולל שינוי?
"כולם עסוקים במה שהפוליטיקאים אומרים ולא במה שהאזרחים עושים. התקשורת עסוקה במה ביבי עשה ואם גנץ יצטרף לממשלה ומה לפיד אמר בכנסת. זה לא מעניין. אנחנו צריכים לדאוג שהתקציבים יושקעו בליבת החברה".
קשה לעשות את זה כשהיד על הברז היא של בצלאל סמוטריץ', שיש לו עדיפויות אחרות.
"אנחנו צריכים לחץ של עם ישראל על האוצר שיבין שיש פה שינוי. וסמוטריץ' מתישהו יוחלף כשר אוצר, אני מבטיח לך. כולם יוחלפו בסוף. מה שכן, יש קרטל פוליטי שמוחזק על ידי כמה דברים. אחד מהם הוא אחוז חסימה גבוה. למה דרעי וגפני לא מתחלפים? צריך להוריד את אחוז החסימה. יש ארגונים שקיימים מאז קום המדינה כמו ההסתדרות, ארנון בר-דוד (יו"ר ההסתדרות), רן ארז (יו"ר ארגון המורים). אין לי בעיה עם איגודי עובדים, אבל אי-אפשר להשאיר את הקרטל של האנשים האלה כל כך הרבה זמן. 75 שנים אחרי הקמת המדינה הגיע הזמן לשנות פאזה ולפרק את הקרטל. עדיין לא עיכלנו את מה שקרה במלחמה הזאת. יוצא חומר גלם חדש מעזה ומלבנון, משפחות העורף, הסבתות, הנשים בעיקר, הילדים שגדלו במציאות הזאת, והם ידרשו שינוי".
נראה שנתניהו מפחד בדיוק מזה. הוא מקפיד שלא יהיו החלטות ולא אסטרטגיה ולא תהיה נקודת זמן של אחרי המלחמה.
"מתישהו התקופה של נתניהו תיגמר, לא יודע מתי, מתישהו זה ייגמר, ואז נוכל להתרכז בשלב שאחרי ולהפסיק עם 'כן ביבי, לא ביבי'. אנחנו באמצע תהליך היסטורי. אנחנו צריכים חשיבה מעצמתית עכשיו. אנחנו צריכים לשבת באוהל אברהם ביחד עם שכנינו. האמירויות איתנו. אני מעריך שיהיו גם הזדמנויות עם סעודיה ועם עוד מדינות באזור. קצת אורך רוח ופחות לגלול בטוויטר או לשבת בספה מול החדשות. אנחנו צריכים להיות מוכנים עם תוכניות ועם תפיסת עולם, להיות מוכנים ליום פקודה לשנות את המדיניות של הממשלה. כשהרצל הפסיק להיות עיתונאי והתחיל להיות חוזה המדינה, מצבנו השתפר פלאים".
הדברים שלך על קידום הבינה המלאכותית בישראל עשו הרבה רעש לפני מספר חודשים. יש טעם להתאמץ בכלל? עשרות מיליארדים מושקעים בעמק הסיליקון ונראה שישראל מחוץ לתחרות.
"אני אפתיע אותך. אני חושב שעוד לא אבדה תקוותנו. אני חושב שבמאמץ מרוכז אנחנו יכולים להיות מספר שתיים בעולם, אפילו לעקוף את סין. אבל זה דורש כמה דברים: צריך להתחיל להתעסק בזה באמת, לשפוך שם כסף. מה שמקבלי ההחלטות לא מבינים זה שזו לא הטכנולוגיה, אלא התשתיות: תשתיות מחשוב, תשתית אנרגיה, תשתיות דאטה, תשתית הכשרה. צריך למנות 'צאר' לנושאי בינה מלאכותית, יחידה במשרד ראש הממשלה או בצבא, עם סמכויות, שתיקח את המושכות של הדבר הזה ותתחיל לבצע".
קולגות שלך שרצו להשקיע בחברות AI ישראליות התאכזבו שאין כאלה כמעט. בניגוד לסייבר, אין בישראל מספיק אנשי פיתוח בתחום ה-AI.
"יש לנו הרבה טאלנט. אין מספיק, אבל יש המון. יש ישראלים בחו"ל שעוסקים בזה, יש המון יהודים בתחום כמו סם אלטמן (מנכ"ל OpenAI), לארי פייג' (מנכ"ל אורקל), נועם שזיר, איליה סוצקבר, יש המון. צריך להתחיל לעבוד בזה — להביא אותם לפה, וזה דורש יוזמות אזרחיות. דיברת בצדק על עשרות מיליארדים שנשפכו על AI בעמק הסיליקון. אני לא יודע לומר האם זה טוב שפיספסנו את זה או רע. הצד הרע ברור: זה מושך המון טאלנט לעמק הסיליקון. הצד הטוב: AI הולכת להיות 'קומודיטי', מוצר צריכה, וכולם שם יפסידו את המכנסיים, יתחרו על אותו דבר, והתחרות תהיה קטלנית. בישראל אנחנו טובים בבינה מלאכותית יישומית: חברה שמפתחת דלק לטילים על בסיס אנזימים שפוענחו בבינה מלאכותית; בינה מלאכותית שמגינה על תשתיות קריטיות של מדינות; בינה מלאכותית לראיית חשבון, להעצמת עורכי דין, לפסיכולוגים, לעובדים סוציאליים, וכל זה רק בפורטפוליו (רשימת ההשקעות) שלי".
"ההייטק הישראלי חי טוב, הוא לא צריך שום עזרה. הגיעו לפה קרנות זרות, יש פה ים כסף להשקיע בהייטק. אפשר גם ללוות כסף למטרה הזו, במקום לפזר כסף על תשלומי קצבאות למיניהם"
דיברת על ממשלה חובבנית. מי יכול לקבל החלטות במדינה כיום? החלטות הרבה יותר קריטיות אין מי שיקבל. ההייטק חי בכוחות עצמו או שהוא מת.
"ההייטק הישראלי חי טוב, הוא לא צריך שום עזרה. אנחנו השקענו בשנה האחרונה יותר כסף מבכל ההיסטוריה של קרן 'אלף'. הגיעו לפה קרנות זרות, יש פה ים כסף להשקיע בהייטק. ואגב, אפשר גם ללוות כסף למטרה הזו, במקום לפזר כסף על תשלומי קצבאות למיניהם. עם סיפור טוב אפשר לגייס כסף ואפשר גם לשלם ריבית, כי תהיה לזה תשואה. על תשלומי קצבאות אין תשואה".
יש להם תשואה פוליטית, ככה מתנהלת הממשלה הנוכחית.
"אנחנו לא המדינה הראשונה שהגיעה לאתגר מנהיגותי, ובכלל, המנהיגות הדמוקרטית בעולם מאותגרת. אבל עם כל הכאב הגדול והבכי, ואני איבדתי שני בני דודים מאז 7 באוקטובר, יש פה הזדמנות ואסור לפספס אותה. אני חושב שמלחמות הן הזדמנות לאתחל מחדש את החוזה החברתי-כלכלי של המדינה. יצטרכו להקים פה מנגנונים אחרים לקבלת החלטות כי העולם משתנה בקצב מהיר. אנחנו לא נכיר את העולם בעוד עשור, הוא ישתנה לחלוטין. מדינות יתפרקו. זה ברור כשמש".
אתה מדבר על צמיחה, על השקעות, על גיוס אנשים, אבל איך משק יכול להתנהל בתנאי אי-ודאות כמו שיש כיום?
"אי-ודאות היא משאב, כמו חלב, כמו גז טבעי. העולם מלא באי-ודאות. מלכי העולם בחדשנות ובכלכלה בתנאי אי-ודאות הם הישראלים. אנחנו מצוינים באי-ודאות, והעם היהודי היה כך כל השנים. יש לנו חוסן גבוה ואופטימיות ושמחת חיים, והעולם במצב נחות כלפינו. אנחנו יודעים למנף את אי-הוודאות לשגשוג, וזה קורה כבר. ההייטק ממשיך לצמוח לתוך המלחמה הזו".
אבל לא באותו קצב כמו לפני המלחמה. יש ירידה בהשקעות לחצי בערך. חברות סטארט-אפ צעירות לא מצליחות לגייס משקיעים.
"יש ירידה בהשקעות בכל העולם. יש הרבה חברות מתות, מתים מהלכים. זה המצב אחרי הירידה בבורסה, שינויי הריבית, אלה חוקי הפיזיקה. לסטארטאפיסטים של היום יהיה הרבה יותר חוסן, והם יהיו קשוחים ובריאים יותר. תמיד אמרנו — יותר מדי כסף משחית חברות. החברות שייבנו בתקופה הזו יהיו יותר רזות, יותר חדות, יותר טובות".
4 צפייה בגלריה
מייקל אייזנברג. "עולם הטכנולוגיה והעסקים בחו"ל, בגדול, איתנו. באוניברסיטאות בארה"ב - שם הם נגדנו"
(צילום: קובי קואנקס)
אנשים בתחומי ההשקעות אומרים שהעולם לא רוצה להשקיע בישראל עכשיו. אולי לא אוהבים את ישראל. אולי בגלל זה גוגל ביטלה את רכישת Wiz הישראלית?
"סיילספורס השקיעה פה 2.5 מיליארד דולר ברכישת חברות ישראליות. צריך לקחת בפרספקטיבה את מה שקורה בארה"ב. עולם הטכנולוגיה, בגדול, הוא איתנו. העולם העסקי איתנו, העולם הדתי-נוצרי איתנו. במקומות כמו אוניברסיטאות בליגת הקיסוס בארה"ב, שנשענים על כספי ממשלה ועל קביעות ולא מתחרים על פרנסתם — שם הם נגדנו".
הסטודנטים האלה, בעוד שנתיים, יעבדו בבנקים ובחברות השקעות, והם יביאו איתם את הרעיונות שלהם.
"בהשכלה הגבוהה האמריקאית מגדלים דור שלא מאמין במריטוקרטיה (שלטון בעלי הכישורים), לא מאמין במאמץ להתקדם. זה הפך להיות פוליטיקת זהויות. איך יוצאים מזה, אני לא יודע, אבל צריך לפתור את זה. פניתי לשר החינוך יואב קיש ואמרתי — 'יש פה הזדמנות מטורפת: היהודים מאוימים שם, סטודנטים, דוקטורנטים, דוקטורים, פרופסורים. בוא נביא אותם לפה. מאמץ ממשלתי באפס כסף'. לא הרים".
יש שינוי גם אצלנו. פעם כל צעיר רצה להקים סטארט-אפ, היום הוא רוצה לעבוד במשכורת טובה בחברה רב-לאומית אמריקאית.
"מה שתמיד קורה אחרי ירידה בבורסה או העלאת ריבית — אתה רואה מי טוב באי-ודאות ומי פחות טוב, מי מוכן לקחת את הסיכון ומי פחות מוכן. בעשור הקודם כולם היו יכולים להיות יזמים, כי כל אחד הצליח לגייס כסף. יזמות זה לא בשביל כולם. רובם לא מצליחים. אנחנו מעלים על נס את אלה שמצליחים, אבל שוכחים את אלה שלא הצליחו. אגב, רוב ההשקעות שלי לא מצליחות. וזה גם נכון שזה יהיה ככה".
עם שמונה ילדים, אתה חושב שהצלחת להשיג איזון בין העבודה התובענית לחיי המשפחה?
"קודם כל, יש לי אישה מדהימה", הוא מחייך. "זה דבר ראשון. דבר שני, אתה יודע, כולם מחפשים היום איזון בחיים, איזון בין החיים לבין העבודה, אני חושב שאין איזון כזה. לפעמים אתה אול-אין בעבודה, לפעמים אתה אול-אין במשפחה, אין מה לעשות. אני משתדל ככל יכולתי לא לבזבז זמן בחיים".
תן לנו טיפ איך עושים את זה.
"אין לי טלוויזיה, אין לי כל כך תחביבים, אני משתדל להיות כמה שיותר זמן במקומות שאני נחוץ ברמה המשפחתית ובעבודה. אבל בוא ניכנס לפרופורציה, מה יש לי להגיד מול כל המילואימניקים שסוגרים עכשיו 200 ו-300 יום, כולל הבנים שלי והאחיינים שלי. מה יש לי להגיד מול הגיבורים האלה, הישראלים ההרואיים האלה, אני מרגיש קטן לצידם".
