יותר מ-80% מבעלי העסקים הקטנים בגליל המזרחי ובגולן מתמודדים עם ירידה בהכנסות מאז פרצה המלחמה, מחציתם מתמודדים עם ירידה של יותר מ-65%. כך עולה מממצאי סקר שערכו במרכז הידע של המכללה האקדמית תל-חי ואשכול גליל מזרחי, ובו בחנו את מצבם של העסקים הקטנים אשר מתמודדים תקופה ארוכה ומורכבת עם אתגרים וקשיים כלכליים ואחרים, בעקבות המלחמה המתמשכת באזור.
את הסקר הובילו החוקרות ד"ר איילה כהן וד"ר רותם מאור מהאקדמית תל-חי בשיתוף ניצן סלע-בלום, מנהלת אגף פיתוח כלכלי באשכול גליל מזרחי, והוא התמקד בעיקר בעסקים פעילים מיישובים מפונים ולא מפונים, שבהם מועסקים עד חמישה אנשים והם חלק מ"הכלכלה הגלילית" המקומית ואשר נותנים שירותים מגוונים. מהשיחות שנערכו עם בעלי העסקים הקטנים ציינו 80% מהם כי עם התמשכות המלחמה, במידה בינונית ועד רבה מאוד הם צופים כי "העסק לא יצליח להמשיך ולפעול". שיעור דומה של בעלי עסקים סיפרו כי מאז פרוץ המלחמה הם אינם מצליחים לייצר פתרונות ולשמור על יציבותו של העסק.
"אנחנו לבד"
"מה שקורה פה זו קריסה מוחלטת. הכל פה מת", טוען גלעד אהרונסון, מבעלי הסטארטאפ SUPER NATURAL בתחום הפודטק לייצור חטיפים בריאים, שהקים סמוך לפתיחת המלחמה באזור התעשייה של קריית-שמונה המפונה, ומסרב לעצור את מכונות הייצור - בניסיון להשאיר את העסק בחיים. "אני חושב שחייבים להמשיך את הפעילות העסקית עד היכן שהצבא עומד. אי-אפשר לקיים מדינה רק על בסיס צבא שנמצא בחבלי הארץ שלה, ואם אנחנו רוצים שתהיה תקומה לאזור אסור לזנוח אותו", הוא מצהיר ומנסה עדיין לחשב מסלול מחדש ולתכנן "תוכניות עסקיות" ל-2025, במציאות של חוסר ודאות כמעט מוחלטת.
המלחמה שפרצה בצפון באוקטובר אשתקד קטעה חלומות עסקיים רבים נוספים של יזמים פורצי דרך. כך למשל גם גיא פרנס מהמושב בית הלל הסמוך לקריית-שמונה. במשך שנה שלמה המיזם שלו, "שקית הפלא של בני", פיתוח מקורי של שקיות רב-פעמיות המשמרות את טריות הירקות והפירות במקרר הביתי, דרך במקום ולא הצליח להתקרב אפילו ליעדים שהציב פרנס.
"העסק שלי מבוסס על מכירות באינטרנט וערוצי הפצה בכל הארץ, אז לכאורה לא היה אמור להיפגע יותר מכל עסק אחר במדינה, אבל הקשיים התפעוליים שאנחנו מתמודדים איתם כמו חברות ההובלה וההפצה שלא מוכנות להגיע לכאן ושירותי האריזה למשל, שקיבלתי מעמותת שווים של אנשים עם צרכים מיוחדים מקריית-שמונה, נעצרו כי כל העובדים פונו", מתאר פרנס. עם פתיחת המלחמה הבין כי את מאמציו הוא צריך להשקיע למען הקהילה שבה הוא חי, והתנדב להיות ראש הוועד של המושב ולהחליף את החבר שגויס למילואים. גם אשתו, עצמאית שעוסקת בתחום הטיפול, מונתה ליו"ר הנהגת הצח"י המקומית והם חיים על "דמי מענק הפינוי".
4 צפייה בגלריה
גיא פרנס: "לא הצלחנו לקבל פיצויים והתייאשנו מההתנהלות מול רשויות המס"
(צילום: אפי שריר)
את LP, חנות המחשבים ושירותי תשתיות שברחוב הראשי בקריית-שמונה, הקים לאון קרסקוביץ לפני 20 שנה. עם פרוץ המלחמה כל קהל הלקוחות הפרטיים שלו נעלם ברגע, עם פינוי העיר. לדבריו "אלו שיש להם ממשקים עם המפעלים פה באזור שהמשיכו לעבוד מצליחים למשוך ולייצר פעילות כלכלית". הוא סבור כי "עסק שלא עובד והיה פעיל בשנים הקודמות, אין שום סיבה שייפגע כעת, עם מענקי המדינה, ובתנאי שהעסק דיווח על הכנסות בצורה תקינה ולא העלים". מנגד, גיא פרנס אומר כי "המדינה לא תומכת בעסקים שמתמודדים עם בירוקרטיה איומה. אנחנו מרגישים שאין מינהלת ואנחנו לבד באירוע הזה. הקשיים הכלכליים לא פחות קשים מהקשיים הביטחוניים".
4 צפייה בגלריה
לאון קרסקוביץ: "את העסקים ביישובים לא מפונים בצפון – המדינה לא מפצה"
(צילום: אפי שריר)
איפה המדינה?
סוגיית המקום שתופסת המדינה בניהול האירוע הזה ובמתן ערובה להמשך עתיד הכלכלה המקומית - היא המרכזית שמעסיקה את העסקים בגליל. בסקר של מכללת תל-חי ואשכול גליל מזרחי דיווחו רוב המשתתפים כי הגישו תביעת פיצויים, אך רמת שביעות הרצון מהסיוע שניתן להם הייתה נמוכה מאוד.
"לא הצלחנו לקבל פיצויים והתייאשנו מההתנהלות מול רשויות המס", טוען גיא פרנס. הוא מסביר כי בין השאר הבעיה טמונה בכך ש"מנהלי החשבונות שלנו קורסים כי הם לא עומדים בעומס ההתנהלות מול הרשויות עבור העסקים שבהם מטפלים. אשתי ירדה ב-70% ואני ב-30% בהכנסות ומצבנו עוד טוב בהשוואה לאחרים".
גלעד אהרונסון הגיש תביעת פיצויים לנזקי המלחמה ב"מסלול האדום" של מקדמות שמציעה המדינה לבעלי העסקים. בעיני משרד האוצר מדובר בצינור חמצן משמעותי ונגיש מאוד, אך הוא סבור כי יש מאחוריו סכנה גדולה. "אלו מענקים שהם חרב פיפיות. נניח ומחר בבוקר תיגמר המלחמה - מס הכנסה יוכל לדרוש את כל הכסף בחזרה עם ריביות והצמדות של שוק אפור, כפי שעשה בקורונה", הוא טוען. "כמוני יש מאות אנשים שקיבלו כסף כמקדמה על חשבון המחזורים בעסק, כי אין דרך אחרת להחזיק את הראש מעל המים, אבל בפועל כשיחליטו מה מפצים ומכירים בו כנזק כלכלי ומה לא, יבקשו מאיתנו כסף בחזרה והאשליה הזאת תביא לקריסת עסקים רבים".
אבל יש גם קולות אחרים. למשל לאון קרסקוביץ שטוען כי "מבחינת תמיכה כספית המדינה נדיבה ברמות שאי-אפשר היה לדמיין. כולנו היינו אמורים ללמוד מפיצויי הקורונה מה משמעות המקדמות שנועדו להחזיק אותנו, אבל אנשים מבזבזים את הכספים שהם מקבלים ואחר כך יבכו". הוא מסביר כי המדינה מפצה על הכיסוי המחזורי של הירידה בהכנסות העסק, אך לא מדובר במרכיב הרווח שלרוב קטן יותר מההכנסות.
"אנשים שלא מבינים לוקחים מקדמות וחושבים שהמדינה נתנה להם כסף מתנה ויוצאים לחופשות ומבזבזים את כל הכסף, וכשהמדינה מבקשת לראות מה באמת הפסיד ברווחים הוא נדרש להחזיר את מה שקיבל, אבל כבר ביזבז. עסקים חכמים לוקחים את הכסף שהם לא צריכים, וסוגרים אותו ומקבלים עליו ריביות ומקטינים את ההפסד". עם זאת, הוא גם מציין כי "הבעיה היא שאת העסקים שפועלים ביישובים לא מפונים כאן בגבול הצפון ותחת אש, המדינה לא מפצה. הם לא יכולים להוציא עובדים לחל"ת בלי סיבה מוצדקת, ואם יקרסו אנשים יישארו בלי עבודה".
מעל הכל פני העתיד שלוט בערפל, על רקע התעלמות הממשלה מהתוכנית הלאומית לשיקום רב-שנתי של המרחב, שהכינו ביישובי קו העימות לבקשתה, הוא המדאיג ביותר בחבל הארץ שנעזב ועלול להישאר נטוש ממעודדי הצמיחה הכלכלית שבו. "פירסמו את תוכנית השיקום לצפון והרחיבו אותה לכל הצפון, ורק מרחיקים מאיתנו את התקווה לעתיד במקום הזה", אומר בכאב גלעד אהרונסון. לדבריו, "כל בעלי העסקים פה נלחמים על כל תוכנית ממשלתית כדי לקבל סיוע. זה נראה שהצפון יישאר נטוש עוד הרבה שנים והפערים רק ילכו ויגדלו". הוא סבור כי המדינה חייבת להיחלץ לסייע בצמיחת הכלכלה הגלילית ולתת לה את הכלים לפרוץ לשווקים בינלאומיים.
לגיא פרנס יש רעיון, מהיכן יכולה גם כן לצמוח ישועה. "אנחנו רואים כיצד יהדות צפון אמריקה נרתמת לטובת הצפון ותורמת מאות אלפי שקלים לתחזוק הקהילה. איגדתי עסקים מעניינים באזור ואני רוצה לפנות אליהם שיסייעו לנו בתמיכה ובקשרים לשווקים מעבר לים, כדי להצמיח את הכלכלה באזור ושלא מתוך נדבה".
