נתחיל מלמעלה: השיער הזה. רעמה של אריה אנושי בצפיפות אידילית, עם תנועה גלית כמעט בסלואו-מושן פרסומי, שממסגרת את פניו של דובי פרנסס – הפנים שהשיקו אלף מיזמי "מזון, הלבשה, תינוקות או לסביות שרוצות להקים מוסך", כפי שהוא מגדיר בעצמו את הרובריקות השגרתיות בתוכנית "הכרישים" שבכיכובו – ועדיין; השיער לפני הכל.
הוא לא עושה מזה עניין. מה הוא כן עושה? "קרם ידיים, נשבע לך. אשתי משתמשת בקרם ידיים – לדעתי הסוג שבא בקופסה כחולה גדולה של ניוואה – וזה הדבר היחיד שאני שם כל יום על השיער".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק לרשומים:
התוצאה? מראה גבר אלפא קלאסי להשלמת הדמות שפרנסס, 46, אכן מגלם בחייו; משקיע הון סיכון בולט המוביל זה שנים את גרופ 11 שהקים, אחת הקרנות המדוברות והרווחיות – רוב הזמן – בענף הטק, אב לשלושה ילדים קטנים, בעלה של הגולשת המקצועית לשעבר רוני אשל. הוא גבר במלואו, מה שנקרא; מלא בעצמו, בטוח בעצמו, משתחצן לעיתים אבל בהגשה כובשת לב, אנרגטי, שיניים צחורות, איש שיחה ומכירות שיוכל לשכנע אותך לקנות כמעט כל דבר – בקיצור, החלום האמריקאי הישן על סוכן מכוניות חלקלק.
ולא במקרה. פרנסס התחיל כבנו של עמיל מכס שהפך מובטל בתחילת שנות ה-90, ואז הקים האב את חולון מוטורס, שהפכה לרשת מוסכים ויבוא מצליחה כל כך, עד שהמשיכה להשקעות בנדל"ן. אבל פרנסס הילד עדיין גדל בדירת שלושה חדרים צפופה בחולון, חלק חדר עם אחיו, המשפחה הייתה אז דחוקה בכסף, וטיפח לעצמו חלום אחד גדול: "מיליון שקלים. הייתי רעב מאוד לזה. מאוד רציתי לנצח, רדפתי אחרי זה ורציתי את זה, אין לי הסבר למה'".
זה הצליח לו מעל ומעבר. למעשה, זה הצליח כל כך, עד שמספרים על דובי פרנסס מחולון-לון-לון – שטס לו ליבשת המוזהבת, שיכנע בדיבורים את ראשי אוניברסיטת UCLA לקבל אותו ללימודי MBA, ואז את המרצים החשובים להעלות לו ציונים – והפך לאחד הכרישים המועדפים על בנימין נתניהו, ולסוג של תומך. בנתניהו, וגם בדונלד טראמפ.
פרנסס לא מכחיש.
בסוף ספרו החדש, "מבוא לניצחון" (הוצאת כנרת זמורה דביר), המגולל בגוף ראשון ובכתיבה סוחפת במפתיע את קורותיו כל הדרך מאזור המוסכים בחולון לפסגת בית היוקרה בברנטווד, לוס-אנג'לס, הוא מצולם בגאווה לצד טראמפ – צילום שנלקח כחודשיים לפני הבחירות האחרונות, ולאחר שפרנסס הוזמן, לצד כמה תומכים נוספים, להיפגש עם טראמפ לכדקה כל אחד.
"כהכנה לפגישה אמרתי: אני ממש סקרן לגבי האיש ורוצה להאריך את הזמן שלי איתו. מה אני עושה?" הוא נזכר. "התייעצתי עם כמה מקורבים מה הכי מעניין אותו. אמרו לי: תשמע, טראמפ אוהב לשמוע שהוא מנצח. באותה תקופה הסקרים לא ניבאו לו הצלחה. נייט סילבר עוד נתן לו 48 אחוז, שאר הסקרים הראו אותו הרבה מתחת לקמלה. ואני לא סבלתי את קמלה, חשבתי שהיא מועמדת חלשה בצורה יוצאת דופן. הבנתי שטראמפ צריך לדעת שהוא מנצח. אבל האם הוא מנצח? אמרתי: בוא נבדוק. הלכתי לאחת מחברות המטרה שלי שמשתמשות בבינה מלאכותית – ואמרתי: אני צריך שתנתחו לי סנטימנט הכי רחב שאפשר. עברנו על 714 אלף מאמרים, שישה טרה-בייט של מידע, כולל באתרי הימורים ובדארק ווב, לגבי כל המדינות, והגענו לתוצאה: 58.3 אחוז שהוא זוכה. ועם זה הגעתי לפגישה".
והצגת לו את זה?
"דבר ראשון כשנכנסתי, אמרתי לו שראש הממשלה נתניהו מוסר לו ד"ש חם".
6 צפייה בגלריה
טראמפ. "דבר ראשון כשנכנסתי אמרתי לו שנתניהו מוסר לו ד"ש חם"
(צילום: Cheney Orr, Reuters)
נתניהו מסר לו ד"ש חם?
"לא, אבל אני מסרתי. צריך להתחיל בשיחה איכשהו. דבר שני שאמרתי הוא שאני יועץ רה"מ לענייני בינה מלאכותית, ושאני רוצה לברך אותו. הוא שאל: על מה? ועניתי: 'על הניצחון בבחירות. השתמשנו במחשב הכי חזק שלנו ומצאנו שאתה מנצח ב-58.3 אחוז'. נפלה שתיקה בחדר – וטראמפ לרוב לא סותם את הפה. הוא היה פשוט בהלם, כי כולם אמרו לו שהוא מפסיד, ופתאום מישהו אומר לו שהוא מנצח ושזה מוכח סטטיסטית. הוא עוצר שנייה ואומר לי (פרנסס מחקה כאן לא רע בכלל את טראמפ – ר"ש): 'זה מוזר, אומרים פחות מ–48 אחוז', ואז הוא עושה פתאום סוויץ': ‘אבל תגיד לי, למה רק 58 אחוז? אתה ראית אותה?! היא המתמודדת עם האיי-קיו הכי נמוך!' והוא מתחיל שלוש דקות רצוף ללכלך על קמלה. אז זו הייתה פגישה מעניינת והצלחתי לבלות איתו קצת זמן".
ואתה בעדו כי?
"כי צריך לזעזע את המערכת האמריקאית כמו שצריך לזעזע את המערכת הישראלית. ממשל ביידן היה מאוד ישנוני, עם מדיניות החוץ הכי גרועה שיש – המשך דרכו של ברק אובמה – עם גירעון מטורף ובזבוז אטומי, וטראמפ הציע משהו מרענן. תסתכל על האנשים שהוא הביא לממשל – ויווק (ראמאסוואמי), דיוויד סאקס, אילון מאסק – אנשים מאוד מוכשרים".
אלה אנשי עסקים עם אינספור ניגודי עניינים. נראה לך שאילון מאסק, שרוב עסקיו תלויים בעסקאות עם הממשל, יכול להיות יועץ ומקורב לממשל?
"האלטרנטיבה גרועה יותר. יש דברים שהם באזור האפור, ואתה צריך לשקול אם מה שאתה מקבל עולה על החסרונות של מערכת היחסים הזו. חד-משמעית עדיף להחזיק את אילון מאסק כיועץ".
בכך מצטרף דובי פרנסס לטרנד שבו התחיל מאסק עצמו; בכירי טק שחותכים ימינה, הרבה ימינה. מאסק עבר מקליפורניה לטקסס, דובי פרנסס עבר מיאיר לפיד – "בשנים האחרונות הצבעתי בישראל רק פעם אחת – ללפיד, כי אשתי רצתה שאני אצביע לו" – לנתניהו.
שש פעמים, לדבריו, נפגש עם נתניהו בשנה וחצי האחרונות. הרומן התחיל אחרי שפרנסס עשה את הטעות – גם הוא מודה שמדובר היה בטעות – ופירסם, בשיא תקופת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, פוסט תגובה להכרזתה של היזמית עינת גז, מייסדת חברת פאפאיה גלובל, כי החברה שלה תוציא מישראל את כספי ההשקעות במקרה שחוקי ההפיכה המשטרית יעברו. פרנסס, שהיה מושקע באותו זמן באחוזים יפים בפאפאיה, חטף – באופן לא מאוד אופייני – את החלסטרה. הוא העלה פוסט שבו כתב על "יזמים/ות מאוד נחרצים וורבליים, שהעבירו לחו"ל מיליארדי דולרים כחלק ממהלך להוציא כספים מישראל כדי להביע עמדה ולהילחם ברפורמה המתהווה", ונכנס לעימות חזיתי ומתוקשר עם גז. בשיא העימות הציע, באקט הפגנתי, למכור את מניותיו בפאפאיה לכל דורש ב-90 אחוז הנחה, וגז מצידה איימה לתבוע אותו דיבה. בדיעבד הוא מתחרט, אבל לא מצטער. "היה מיותר לפרסם פוסט, למרות שהפוסט היה עדין בסך הכל, לא השתמשתי במילים בוטות".
אז מה היית צריך לעשות?
"אני חושב שיכולתי להסתפק בצעד אחד לפני. להתקשר אליה ולהגיד לה: 'תקשיבי, יש לך 24 שעות לחזור בך, כי את, עם הכסף שלי, לא עושה דברים כאלה. את יכולה להזדכות עליי, באהבה, בואי נחליט על מחיר הוגן וניפרד כידידים'. אבל לא אהבתי שהיא לוקחת אותי לסיבוב פוליטי, ואמרתי את זה. בדיעבד, היא זרקה גפרור ואני נתתי לה נפט, והדבר הזה התפוצץ".
בעקבות נקיטת העמדה, פרנסס הוקע מיד על ידי חלקים נרחבים מקהילת הטק הישראלית, וגם הפסיד לא מעט כסף מההזדכות על מניותיו בפאפאיה. "זו הייתה טעות שכאבה לי כמה חודשים טובים", הוא מודה, "וזה לימד אותי שיעור בלסתום את הפה ובענווה ובזה שיש פה כוחות, גם בתקשורת, שלא יבחלו בשום דבר כדי לחסל אותך. אבל נגיד שבעקבות הפוסט זוהיתי כאיש ימין. ונגיד שבמשרד ראש הממשלה היו יותר פתוחים להיפגש איתי. ונגיד שבתחילת ינואר הבנתי שמהפכת ה-AI הולכת לשנות פה את כל המדינה תוך חמש עד עשר שנים, ושזה לחלוטין משהו שמסכן אותנו כמדינה כי אנחנו לגמרי לא שם. ונגיד שהשתמשתי במה שקרה כדי לאפשר לעצמי להיכנס למקומות שאליהם רציתי להיכנס".
הוא מתכוון ללשכת ראש הממשלה, שאליה הגיע עם מצגת בת 44 עמודים שדיברה על השלכות הרפורמה המשפטית, על הצורך לאפשר למשקיעים מוסדיים הגנות טובות מספיק כדי שישקיעו בקרנות הון סיכון כמו שלו, "ועל המיתוג מחדש של סטארט-אפ ניישן כ-AI ניישן".
נתניהו הרשים אותו מאוד. "הוא הקשיב, למד, קרא, עבר על השקפים, היה יסודי בצורה יוצאת דופן. הוא דמות מיתית", פרנסס מסכם, "לא סתם הוא היה ראש ממשלה כל כך הרבה פעמים".
התרשמת שהוא אדם הגון?
"אני אדם הגון? אתה? אני לא יודע לשפוט, פגשתי אותו אז לראשונה בחיי. במעמד השיחה, הדברים שהוא אמר נשמעו לי הגונים".
בסדר. מה דעתך על האיש?
"לא רלוונטית".
האם הוא האדם הנכון להנהיג את ישראל בעת הזאת?
"יודע מי הבן אדם שהכי מתאים להנהיג את המדינה? אני".
הוא לא צוחק. הוא רציני. "בערך בעוד חמש שנים אני אהיה במקום הזה", הוא מעריך. "אני חושב שבאיזשהו שלב בשנות ה-50 לחיי אני ארצה לעזור למדינה בסקאלה גבוהה יותר, כי אף אחד, כולל ביבי, לא שירטט לישראל מצפן ל-2030, ולי יש חזון של איך ישראל תיראה אז – מתחיל בטכנולוגיה ועובר בכלכלה האמיתית, כולל חינוך ובריאות וסייבר ושירותים ויעילות במנגנונים הממשלתיים. יש לי תוכנית, הגשתי אותה לרה"מ ולגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר".
אה, כן; מיד אחרי פגישתנו, פרנסס נחפז לפגישה שנקבעה לו בשעות הערב עם שר האוצר סמוטריץ' – "צוחקים עליו שהוא טיפש, אני לא חושב שהוא טיפש" – ונדמה שהתחככותו בימין הפוליטי המכהן רק מגבירה אצלו את החשק לראשות ממשלה משל עצמו. "זה יהיה מאוד מעניין אינטלקטואלית, לעבוד עם תקציב של מעל חצי טריליון דולר בשנה, עם משרדי ממשלה ועם האתגרים הכי מדהימים בעולם – ביטחונית, מדינית, כלכלית".
ועם מירי רגביות וגולדקנופפים שצריך להתמודד איתם כל יום.
"אני חושב שצריך לשנות פה את השיטה, כי יש לך בישראל חוסר יציבות פוליטית שנמשכת כבר שנים רבות בגלל שיטת בחירות מחורבנת. אי-אפשר לבחור בבנט ושהוא יכהן שנה וקצת".
נתניהו עשה הכל, כולל הכל, כדי להפיל אותו.
"זה בגלל סחטנות פוליטית שמקורה בשיטת הבחירות. ואם מישהו יצליח להביא רוב של מעל 40 מנדטים הוא יוכל לעשות את זה ולמנוע סחטנות פוליטית עתידית וכל מיני שרים לענייני זובי-בלובי".
אתם מבינים שיש אצל פרנסס – שמבלה כיום בישראל לא יותר משלושה חודשים בשנה – דואליות, ואולי אפילו בלבול מסוים בכל הנוגע לניואנסים של הפוליטיקה הישראלית. הוא לא מסתיר את נטייתו ימינה-פינת נתניהו, אבל רוצה לשנות הכל, אולי בעצמו. אירועי 7 באוקטובר לא שינו את מסלולו או עמדתו. "צריך ועדת חקירה", הוא פוסק.
ממלכתית?
"ממלכתית".
אתה יודע שהממשלה מתנגדת לממלכתית.
"אז מה שוועדת חקירה לא נגועה תחליט מקובל עליי לחלוטין".
אתה היית בעבר מפקד בבה"ד 1. זה לא המקום שבו מחנכים, לפני הכל, לאחריות אישית?
"אני אגיד לך מה אני, כמפקד בצבא, הייתי עושה אם זה היה במשמרת שלי: מה שכל יפני היה עושה – חרקירי. הייתי מתפטר מהצבא באופן מיידי, אין שאלה בכלל. עכשיו בוא נטפס בדרגות: ידע, לא ידע? מתחתיו יידעו אותו? באיזו שעה התקשרו או לא התקשרו אליו?"
זה חשוב בעיניך? הוא האחראי הראשי, זה במשמרת שלו.
"אני הייתי ממנה ועדת חקירה שמטפסת מלמטה למעלה ומראה בדיוק איפה נוצר הכשל, ואז מקבל החלטה".
עזוב. כישראלי, לא מרגיזה אותך ההיצמדות שלו לשלטון בכל מחיר? ראית את תחקיר "עובדה"?
"לא ראיתי, ולא תצליח לחלץ ממני אמירה שלילית על הממשלה המכהנת. כל מה שמעניין אותי זה להשפיע במקומות שבהם אני יכול להשפיע, ולוודא שאנחנו כאומה מוכנים למהפכת הבינה המלאכותית".
בעצם עד כמה אכפת לך מישראל?
"אכפת לי מאוד".
אז הבינה המלאכותית היא אירוע צדדי כרגע לעומת הדברים שהממשלה הזו נוגעת בהם בכל יום: החטופים, המלחמה, הרפורמה המשפטית.
"תלוי במה אתה מאמין. אתה מסתכל על העולם שבו חיה עכשיו המשפחה שלך וכו', אני מסתכל על איפה הבן שלך חמש שנים מהיום, איפה שוק העבודה וההייטק הישראליים, המצוינות".
אני כישראלי מסתכל על איפה החטופים היום, לא איפה הבן שלי בעוד חמש שנים.
"אז כל אחד מאיתנו מסתכל על דברים שונים. אני באתי ממקום מקצועי נטו לאירוע הזה, ולכן גם אמרתי מקצועית לעינת: את לא מוציאה את הכסף שלי מישראל. וניסו להרוג אותי מקצועית בגלל שאני מזוהה עם נתניהו. פתחו עליי, מה שנקרא. ובגלל מה? בגלל שפאקינג פגשתי את ביבי? הוא האיש ששם, מה אתם רוצים שאני אעשה, לא איפגש איתו? אלך להפגנות? אני לא חי פה".
"ניסו להרוג אותי מקצועית בגלל שאני מזוהה עם נתניהו. פתחו עליי, מה שנקרא. ובגלל מה? בגלל שפאקינג פגשתי את ביבי? הוא האיש ששם, מה אתם רוצים שאני אעשה, לא איפגש איתו?"
בזמן שאתה פה, אתה מרגיש את הייאוש אצל חלקים מהציבור?
"אצל חלק ניכר מהציבור יש תחושת ייאוש. יש גם בעיות כלכליות, צניחה בתל"ג, שיעור אבטלה שמתחיל לטפס, האטה בבנייה ובטכנולוגיה, ומגמות של תמורות אדירות שהולכות להיכנס לשוק העבודה בגלל מהפכת הבינה המלאכותית. ויש לך את 7 באוקטובר, ומלחמה רב-זירתית ומילואימניקים שנאנקים תחת הנטל. אז זה רב-ממדי, אי-אפשר לטפול הכל על הממשלה המכהנת. יש דברים שהם סיבתיים, יש דברים נסיבתיים, ויש דברים שהם פורס-מז'ור. כל הדברים האלה מייצרים את תחושת הייאוש. איך לצאת מזה? הדרך היחידה היא שגשוג. והדרך היחידה לשגשוג היא חזון, והדרך היחידה לחזון היא לדבר על 2030, אבל כולם רבים על פרוסת הלחם שלהם היום".
בספר אתה מדבר על הצורך לייצר תמונת ניצחון. מה זה כולל, למשל, בעזה? ליישב אותה?
"זו שאלה מעניינת. אם אפשר היה לייצר צפון עזה ודרום עזה, להפוך את צפון עזה, בשיתוף כסף קטארי וסעודי, לחלום בעבור העם הפלסטיני – ולייצר חיץ ברצועת עזה דרך התיישבויות, התנחלויות, תקרא לזה איך שאתה רוצה – זה היה מצוין. בכל מקרה, אין תמונת ניצחון ישראלית בלי תמונת ניצחון גם לעם הזה. חייבים לעזור להם, יחד עם השותפים שלנו, לתכנן ולבנות את סינגפור שלהם".
הם בחרו בחמאס, יש מצב שהם פחות בעניין.
"אז כרגע צריך שיהיו לנו שם בסיסים זמניים – צבאיים, או התנחלויות".
אתה אופטימי בקשר לזה? ובקשר לישראל?
"אני תמיד מאוד אופטימי. מהחברות שלי אני מקבל סנטימנט של אופטימיזם אדיר. תבלה יותר זמן מחוץ לבועה שלך. בישראל תוקם בשנים הקרובות חברה של טריליונים. יש פה אנשים פאקינג מדהימים, וזה נשמע אולי אוטופי, אבל אנחנו מרחק שנים ספורות מתמונת ניצחון מוחלטת. ברמה הפוליטית, הכלכלית וכל השאר".
אני אקח, כמו שנהוג לומר, את מה שהוא לקח, כולל קרם ידיים לשיער של ניוואה, כולל אמונתו שאפילו החוצנים "בדרך, אני מאמין בזה. למעשה הם כבר בינינו".
פרנסס מסתכל אחורה לא בזעם, וקדימה לא בייאוש. אולי זה קל יותר כשאתה מולטי-מיליונר מברנטווד, למרות ששיבה לישראל, לאחר 18 שנים בארה"ב (נכון להיום), היא לגמרי אחת ממטרותיו. "אני רוצה מאוד שהילדים שלי יהיו צברים ישראלים", הוא אומר. "שיתחספסו, שיחטפו מכות בבית הספר – אני חטפתי – שילכו לצבא, ושתהיה להם משפחה רחבה שהיום בארה"ב אין להם. אני כל הזמן הולך קדימה ואחורה סביב המחשבה לחזור, ובעוד כמה שנים נביא את הפורטפוליו לנקודה שבה יהיה נחמד יותר לשתות את האספרסו שלי בתל-אביב".
במידה כלשהי – וגם בעזרת הפרק האחרון והסוחף בספר, שבו פרנסס פורס מעין הצהרת אהבה, עידוד ואמון לישראל – קל להבין אותו. "90 אחוז מהציבור מסכים על 90 אחוז מהדברים", הוא כותב.
בטעות, כמובן, כי איפה 90 אחוז ואיפה הסקרים האחרונים – אבל פרנסס הוא תוצר כל-ישראלי קלאסי שמאזכר את כל התחנות הללו לאחר שעבר בהן בעצמו; הוא הספיק לזחול בדיונות של בה"ד 1 וגם לפקד בו, להתקבל למרכז הבינתחומי ולנשור מלימודים מחמת דיכאון קליני שפקד אותו בשנות ה-20 לחייו, לעבוד בסוכנות, לעבור לבאר-שבע וללמוד באוניברסיטת בן-גוריון, ואז, בעקבות אחיו ישי, לנסוע לארה"ב ולהתקבל ללימודי מנהל עסקים ב-UCLA.
מכאן לקח סיפור חייו התפצלות משמעותית: הוא התקבל לעבודה ב"דויטשה בנק", התחיל כבנקאי פרטי ואז עבר למחלקת הטורפים והפך לברוקר בחברה. באופן שיהפוך טיפוסי, פרנסס לא ביקש ב-2009 מאף אחד אישור – שידע שלא יקבל – לשגר מכתבים על נייר יוקרתי של החברה לכ-2,000 אנשים שרכשו באזור נכסים ששוויים מעל חמישה מיליון דולר, ולהציע את שירותי הבנק. הוא זכה ל-20 תשובות, אחת מהן מסרגיי גרישין, אוליגרך רוסי שהתעשר מהשליטה בקבוצת ההשקעות הרוסית רוזברובנק. גרישין פשוט חיבב את הצליל של שמו, וכתב לפרנסס בשתיים בלילה: "בדיוק קניתי בית במונטסיטו ב-27 מיליון דולר במזומן, ואשמח להיפגש", וכעבור חצי שעה הודעה נוספת: "היי דובי, תגיע לאחוזה שלי במונטסיטו בתשע בבוקר. אחכה לך בשער".
השאר היסטוריה מועשרת, כי די מהר פרנסס עבר לנהל את רוב עסקיו של גרישין והקים עבורו חברות מימון, ביטוח וניהול נכסים – כולל חברה שתיווכה רכישת יאכטות ומטוסים לעשירים – והגיע עד לספר השיאים של גינס, שלהם הצליח לשווק את מה שהוגדר כפוליסת הביטוח היקרה ביותר אי פעם, על סך 201 מיליון דולר, שרכש דרכו מיליארדר טכנולוגיה מסתורי והפכה לאייטם בכל הערוצים המרכזיים. "זו לא הייתה פוליסה אחת, אף חברת ביטוח לא הייתה לוקחת סיכון בסכום כזה, אלא צירוף של 14 פוליסות שונות שלו", פרנסס מודה, כפי שאין לו בעיה להודות שהוא, לפני הכל, איש שיווק מעולה שיודע לארוז סחורה בכל דרך שתהפוך אותה לאטרקטיבית ומתוקשרת.
"מישהו יכול להגיע לצמרת בלי לדבר את דרכו לשם? אולי רק אנשים שהם טכנולוגיים או אנליטיים באופן מדהים", הוא אומר. "אני חושב שאני איש מכירות ואיש שיווק מדהים, אם יורשה לי, אבל אני גם אנליטי; אתה לא יכול להצליח במה שאני עושה בלי זה. פשוט לא. בסוף ייצא האוויר מהבלון".
גרישין היה המשקיע הראשון בקרנות הון הסיכון של פרנסס, וכשהחליט לצמצם את השקעותיו פרנסס נפרד ממנו, לא לפני שגרישין חזר בו מהשקעה גדולה שאליה התחייב לפרנסס בדקה ה-91 ובהודעת מייל קצרה – אירוע טראומטי שגרם לנתק בין השניים, והסתיים בפיוס לאחר מספר שנים. בינתיים פרנסס נעמד על רגליו, והוא נזכר כיום בגרישין – שנפטר בשנה שעברה – בחום יחסי. "סרגיי היה מדהים בלהאציל סמכויות ולנסוך ביטחון באנשים שעבדו עבורו וייצרו עבורו את ההון. אבל הוא היה עצלן. אני קם בחמש וחצי כל בוקר, לא משנה מה. ב-6:40 אני במשרד".
6 צפייה בגלריה
דובי פרנסס. "בהתחלה כולם בהון סיכון חשבו שאני משוגע שאני הולך ל'כרישים', אבל אני לא סופר אנשים בתעשייה"
(צילום: איליה מלניקוב)
פרנסס עצמו מתחבר פחות ליוקרה מהסוג הנוצץ, למרות שהכסף ניכר עליו בניואנסים, אם נעלי המותג ג'ון לוב – רק אלפי דולרים לזוג – מזיזים לכם. מדמותו הממולחת ב"הכרישים" נפרד בתום העונה הרביעית. "לעונה הראשונה הלכתי משיקולי אגו נטו, אם להגיד בכנות. עונה שנייה – עדיין אגו. שלישית – אינרציה. רביעית – עייפות החומר. כבר לא רציתי, הרגשתי שזה מיצה, אבל זו התוכנית היחידה בטלוויזיה בישראל שמלמדת משהו, סוף-סוף טלוויזיה שלא בוכים בה על איזו חתיכת שטרודל שמישהו שרף. אפשר ממש ללמוד משהו על מבנה פיננסי, על איך משקיעים מסתכלים על פרויקט, על נאותות, משא ומתן".
אז למה פרשת?
"כי באיזשהו שלב אמרתי: אני יכול לעשות את זה לבד. לא בקטע של אגו – אבל לא צריך את החבר'ה האלה סביבי. רוצים להמר עליי כדמות טלוויזיונית? תנו לי פורמט יחיד".
"הכרישים" עשתה לך טוב ברמה המיתוגית?
"אני מזוהה עכשיו. טלוויזיונית וגם פוליטית. בהתחלה כולם בהון סיכון חשבו שאני משוגע שאני הולך לדבר כזה, אבל אני לא סופר אנשים בתעשייה. כל מה שחשוב בהון סיכון זה דבר אחד: האם יזמות ויזמים רוצים לעבוד איתך. ובסוף, מה שעשיתי בתוכנית הפך להיות כל כך טוב ברמה המיתוגית, שעכשיו כולם רוצים להיות שם".
ענווה – גם אם לטענתו למד אותה בדרך הקשה – עדיין איננה ממידותיו הבולטות של פרנסס, אבל סיפור חייו מוכיח שעם יכולת שיווק טובה מספיק והבנה מעמיקה של המספרים, אפשר לחלוטין גם בלעדיה. במקרה הכי גרוע, כמעט תמיד אפשר לדבר את דרכך החוצה או פנימה מכל ולכל מצב. "הכל בחיים נתון למשא ומתן", הוא כותב בספר, וכשאני שואל אם יש משהו שלא הצליח להשיג באמצעותו, פרנסס צוחק: "עם אשתי – שום דבר. ואם מישהו החליט שאתה לא בא לו טוב בעין, מו"מ יהיה מאוד קשה".
אתה כותב גם ש"כדי להגיע למיליון הראשון הספיקו לי שני דברים – מיקוד וכישרון. זה יעד שכמעט כל אדם, בכל עיסוק, יכול להגיע אליו". איפה אני טעיתי?
"יש אנשים שבחרו לא לקחת סיכונים. אני חושב שאדם יכול להגיע למיליון דולר גם בתור עורך דין, בתור רואה חשבון ואפילו בתור נהג מונית".
ובתור עיתונאי?
"קשה מאוד. אבל המעבר בין עיתונות טכנולוגית להשקעות הון סיכון הוא לא כזה חד, והוא מעבר הגיוני. אבל אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, למה חשוב לך לעשות מיליון דולר? כי יהיה רכיב בנשמה שתצטרך להשאיר מאחור. אם מה שאתה עושה עושה אותך שמח, למי אכפת מהכסף".
