מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת ברג, משכונת ימין משה בירושלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: נעמה (43), יעקב (47), נגה (12).
מחוץ לתמונה: אורי (19), כרמי (16), יובל (6).
הבית? בית אבן בן יותר מ-100 שנה בשכונת ימין משה. נרכש לפני 3 וחצי שנים ב-5.7 מיליון שקל. נעמה: "הגענו לפגישה בשכונה וראיתי שלט למכירה באחת המרפסות. אמרתי ליעקב 'מי האנשים שזכו לחיות במקום המטורף הזה'. החלטנו לבדוק אבל הבית שראינו לא התאים לנו. המתווכת סיפרה שיש איזה בית שנמכר אבל יש שם בעיה והוא כבר 6 שנים סגור וריק. נכנסנו והכל היה אפל ומלוכלך, ולוחות עץ הסתירו את החלונות. טיפסתי להציץ ואני רואה את כל חומות ירושלים מולי והבנתי שהבית הזה חיכה לי. בגלל כל הבלאגן סביבו קנינו ממש במחיר מציאה".
ימין משה? יעקב: "זו שכונה מיוחדת. אחד המקומות הכי מדהימים במדינה. הגענו לפה מפסגות, זה יישוב ביו"ש ויש לנו עדיין את הבית שם. אנחנו מחלקים את החיים בין פסגות לירושלים". נעמה: "אני מאוהבת בשכונה הזו ומשתדלת כל סוף שבוע להיות פה. חלק מהשכנים לא יכולים לסבול שזה אזור תיירותי וכותבים על הבתים שלהם 'לא לצלם'. אני לא מבינה את זה. אני מתה על זה שאנשים מתפעלים ורוצים לשמוע ולהכיר. הבית שלנו הפך לפינת צילום. אנשים נעמדים ומצטלמים איתו ברקע".
מה אתם עושים? יעקב: "יש לנו את יקב פסגות. זה היקב הגדול מבין יקבי הבוטיק. מייצרים כ-750 אלף בקבוקים בשנה. התחלנו ממש מכלום וצמחנו למרות שהיקב ביהודה ושומרון. קצת נגד כל הסיכויים".
יקב פסגות? נעמה: "התחתנו כשהייתי בת 20 וגרנו בקרון רכבת בתוך כרם שהיה שייך למשפחה של יעקב בפסגות. גרנו בקרון הזה מעץ 11 שנים עם 2 ילדים, עד שבנינו בית. זה היה חסכוני וככה יכולנו לממן את העסק הראשוני - היקב שהקמנו. לאבא שלו היה 80 דונם והחלום שלו היה כרם ואנחנו עזרנו לו. בשלב מסוים ההורים של יעקב התגרשו ואבא שלו עזב את פסגות, ונשארנו עם הכרם. אז גם החלטנו לעשות יין מהענבים. כך הכל התחיל. מול הקרון בנינו סככה קטנה ששם עשינו את היין הראשון וכשהגענו ל-40 אלף בקבוקים הבנו שצריך מקום נורמלי, אז קנינו שטח במקום אחר והתגלגלנו ככה כמה שנים. יעקב עשה יין".
מה את עשית? נעמה: "קריירה באוניברסיטה. אני ד"ר באקולוגיה ועבדתי במשרד להגנת הסביבה. משם נשאבתי למוזיאון הטבע בתל אביב והייתי האוצרת הראשונה שלו, וכשסיימנו להקים אותו עזבתי. באותו זמן התחלנו לבנות את היקב בפסגות והרגשתי שאני רוצה לתכנן אותו. הרגיש לי שלא נכון שמישהו אחר יעשה את זה, כי זה מפעל החיים שלנו. אז עזבתי כל דבר אחר ובאתי להקים את המבנה של היקב. התכנון ואיך אני רוצה שכל דבר יראה כאילו ירדו אלי מלמעלה". יעקב: "אמרתי לה שאנחנו משקיעים אבל אף אחד לא יבוא. מי יגיע ליו"ש לשתות יין או לעשות שם אירוע". נעמה: "אז מתברר שאנשים מגיעים ורוצים לעשות אירועים ביקב". יעקב: "חוץ מהיקב אני מנהל את העסקים של משפחת פאליק בישראל".
משפחת פאליק? יעקב: "זו משפחה של יהודים חמים מפלורידה שיש להם עסקים בישראל. בשלב מסוים הם נכנסו כשותפים איתנו ביקב ועם הזמן עשינו כמה שותפויות ועסקים יחד. יש את חנות הרהיטים פיטארו הכט, רהיטי מותגים בהרצליה פיתוח שאני מנהל. יש תחנות דלק וחנות אלכוהול אונליין - פנקו".
7.10? נעמה: "בחודש הראשון אחרי המלחמה העבודה ירדה לאפס עגול. זה היה נורא. יעקב היה במילואים בעזה וישבתי חודש בדיכאון ואז אחרי חודש החלטתי לפתוח פטיסרי ביקב ומאז נהיה טירוף. אנשים רק רוצים להתחבק עם פחמימות. זה החזיר אותנו לחיים ורק עכשיו התחילו לחזור האירועים ביקב. וחוץ מזה מחוץ ליקב הקמנו מתחם שקראו לו פסגות ספיריט. זה יפתח רשמית בסוף מרץ ותהיה שם משתלה, וחנות וינטג' ואני מביאה שמלות כלה וינטג'".
מצב כלכלי? נעמה: "כשיעקב התחיל לנהל את פיטארו הכט אז השותפים ביקשו שיפסיק לסוע בטרנטה שלו והזמינו לו ב.מ.וו כי הוא מייצג גם אותם. אני לא הבנתי את זה עד שהילדים אמרו שהאוטו של אבא עולה איזה 600 אלף שקל. חטפתי הלם. אמרתי לו 'אתה מחזיר את האוטו מחר ואתה לא נוסע עם זה ביישוב'. לא יכולתי לקבל שהוא לוקח את הילד למעון ולידו חונה מישהי שאין לה כסף למכולת. הפערים הם קשים. אם היינו גרים בהרצליה פיתוח מילא, אבל פסגות זה יישוב שהחיים בו פשוטים. זה נורא הרחיק ביננו. אמרתי לו שאני מחפשת אדם פשוט, קרוב לאדמה. תביא לי צדף, או מאובן מתנה, לא יהלומים. אני לא רוצה. אני מעדיפה פשוט. הוא החזיר את האוטו אבל לאט לאט הבנתי שאי אפשר לעצור את זה. אתה עובר תהליך ועובר פאזה אבל צריך להישאר עם הרגליים על הקרקע. אני מסתובבת עם אנשים עם כסף ורואה איך זה נראה. אני לא אהיה שם ולא אחנך את הילדים שלי על הערכים האלה בחיים. אנחנו כן נסע במכוניות טובות ונטוס לחו"ל פעם פעמיים בשנה אבל בזה זה מסתכם".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
