"רואה כמה רזיתי?" שאלה אותי לאחרונה בהתרגשות מרים (שם בדוי), אחת מידידותיי הקרובות. "עשרה ק"ג בשבועיים", הדגישה. לשאלתי איך עשתה זאת, השיבה בפשטות: "סתמתי את הפה וגם זריקות הרזייה".
מבלי להיכנס לשאלה אם ירידת משקל כזו סבירה או לא, והאם זריקות הרזייה עדיפות על דיאטה מאוזנת, ברור שמרים היא מדגם מייצג לנשים וגברים רבים, שמחליטים לא להמשיך יותר להיות כלולים בהגדרה הלא מחמיאה של "שמנה" או "שמן", ומתחילים בפעולות לשינוי המצב וההגדרה. זה המקום לסייג: יש להבדיל בין השמנת יתר אסתטית להשמנת יתר בריאותית, שבישראל ובעולם מוגדרת כמחלה ואף מגפה, ונמצאת בשנים האחרונות במגמת עלייה. הינה חמש עובדות והצעה אחת ששווה לדעת בנושא.
מדינת ישראל: ההשמנה כמגפה
על־פי ההגדרה, השמנה היא הצטברות עודפת של שומן בגוף, שעלולה לפגוע בבריאות, כשלרוב היא נפוצה בקרב אלו שמזונם נמצא בשפע ואינם "עושים חשבון לאוכל" בצד המעטה בפעילות גופנית. יש להדגיש, כי אומנם השמנה יכולה להיגרם כתוצאה ממחלה כרונית, הנובעת מתפקוד לקוי של מנגנונים פיזיולוגיים־גנטיים, אבל עלולה להיות גם תוצאה של כשל התנהגותי. לפי הערכות רפואיות, השמנה היא גורם המוות החמישי בעולם (יש הטוענים אף הרביעי), וחלק ניכר מהסובלים ממנה עלולים לסבול גם ממחלות, כגון סוכרת, יתר לחץ דם ויתר שומני הדם, אסתמה, אי ספיקת לב ומחלות סרטן.
יש לציין, שהשמנה נגרמת כתוצאה מגנטיקה והפרעות הורמונליות, אבל גם כתוצאה ממניעים פסיכולוגיים, כמו בדידות, עצבות ודיכאון, לחץ ואורח חיים יושבני. בהקשר של עלייה במשקל כתוצאה ממצב נפשי, הרי שטיפול פסיכולוגי ספציפי עשוי לסייע, כל עוד זו הסיבה העיקרית.
כבר ב־2011 אישר הקבינט החברתי כלכלי בישראל תוכנית "מלחמה" במגפת ההשמנה בצד קידום אורח חיים בריא. בין היתר הוחלט על איסור מכירת מוצרים עם שומן טראנס ופרסום של מזון משמין בשעות צפיית שיא וצפיית ילדים, ביטול הצורך באישור רופא לחדר הכושר והוצאת מזון משמין מבית הספר. שבע שנים לאחר מכן, ב־2018, קבעו ההסתדרות הרפואית והחברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה, כי השמנה היא מחלה. כבר אז הראו הנתונים, כי מעל רבע מהאוכלוסיה בישראל סובלת מהשמנה ואלפים מתים ממנה או ממחלות הקשורות בה מדי שנה. יצוין, כי אין המדובר רק במבוגרים, כי אם גם בילדים ומתבגרים. באותה שנה הוחלט להקדיש לפרויקט חשוב זה כ־7 מיליארד שקל בשנה, שיועדו להוביל לשינוי תפיסתי ולהפנמה שמדובר במחלה כרונית ולא בכשל התנהגותי, ושטיפול במחלה זו כראוי יוביל להפחתה ואף להיעלמות של חלק מהתחלואות הקשורות בה, וכך יקדם את הבריאות הכוללת של האנשים הלוקים בה ויפחית את העלויות הקשורות בסיבוכי מחלת ההשמנה.
יש להדגיש, כי למודעות ההולכת וגוברת לתזונה ולחשיבות הפעילות הגופנית יש גם תוצאה שלילית, שכוללת ירידה מהותית במסת הגוף ללא בקרה וגרימת נזק עתידי. מכאן שירידה במשקל אינה תמיד בגדר "ירידה איכותית". רזון רב מדי אינו בריא ועלול להוביל לתת־תזונה, שעלולה להוביל גם היא לסיכון בריאותי.
BMI: המדד המקובל להשמנה
BMI הוא המדד המקובל על ידי גורמי בריאות, שמכוון למסת גוף (Body Mass Index), מודד את היחס בין משקל הגוף לגובה, ומבטא השמנה או הרזיה. לפי המדד, משקל תקין של בני אדם נע בין ערכי BMI של 18.5 עד 25. ערך BMI מעל 25 מכונה עודף משקל.
ערך BMI מעל 30 מכונה השמנה או השמנת יתר, והשמנת יתר חולנית היא מצב קיצוני של מדד BMI מעל 40. כאמור, היחס בין הגובה למשקל של הנבדק משמש כלי למדידת עודף ותת משקל, וכך יכול לאבחן התפתחות בעיות בריאות הקשורות לעודף משקל. למשל: BMI גבוה מעלה, בין היתר, את הסיכון למחלות כלי דם ולסוכרת.
לצורך חישוב ה־BMI מחלקים את המשקל (בקילוגרמים) לגובה בריבוע (במטרים).
יש להדגיש, כי החישוב לא מתאים לילדים או לנשים הרות, והוא שונה בקרב ספורטאים או בקרב אנשים בעלי מסה שרירית גדולה. הערכת המדד גם שונה בין נשים לגברים, ומשתנה בהתאם לגילאים. עוד יודגש, שיש להיוועץ בנושא זה ברופאים או במומחים בתחום.
שמן/ה: הולדתה של המילה
למילה שמן, שעל־פי ההגדרה המילונית היא מי שהתווסף שומן לגופו, יש ביטויים כבר במקורות. אפשר למצוא את המילה בירמיה ה' 27-28: "על כֵּן גָדְלוּ וַיַעשירוּ שָמְנוּ עָשְתוּ", או בספר דברים ל"ב 15: "שָמַנתָּ עָבִיתָ". למילה יש גם נרדפות, שלגמרי אינן מחמיאות, כגון: בעל בשר, גדול ממדים, גס, דשן, כרסתן, מפוטם, מדושן ועוד.
יש לציין, שלרוב הקונוטציות אינן מחמיאות, אך יש והמילים הנרדפות הן חיוביות, כמו: "כָּל שָמֵן וכָל איש חָיִל" (שופטים ג' 29).
יפות ושמנות: נלחמות בשמנופוביה
העולם המודרני, שמקדש ברובו את הרזון, יצר את המילה שמנופוביה במשמעות של אפליה בשל השמנת יתר. בשנים האחרונות יותר ויותר מובילות ומובילי דעה נלחמים באפליה זו באמצעים שונים ומגוונים.
לפני כשנתיים יצאה אינם אסימה, דוגמנית בריטית שחורה למידות גדולות, כנגד השמנופוביה והגזענות, בעמוד האינסטגרם שלה. "תפקידנו להילחם ללא הרף למען אלו שחווים שמנופוביה על בסיס יומי במקום לקבל את האהבה שמגיעה להם. גם לגוף כמו שלי, שפחות מקובל חברתית, מגיעה אהבה. הגיע הזמן שתתייחסו בכבוד גם לנשים כמוני", כתבה אז בעמוד שלה.
ולנו יש, למשל, את מעין דורי, בת ה־34, שאומנם לא הצליחה למצוא אהבה ב"אהבה ממבט ראשון", אבל ממשיכה ללא הרף להעביר את המסר, שהיא אינה מתביישת בגופה. כאדריכלית מוכשרת וכדוגמנית למידות גדולות המחישה, כי אפשר להיכלל בהגדרה של "גדולת ממדים", ובתוך זה להמשיך ליהנות מאוכל, להרגיש יפה, חושקת ונחשקת.
גוף האישה באומנות
לאורך תולדות האומנות צוירו ופוסלו דמויות נשיות במגוון ואריאציות, לפי תפיסת הנשיות באותה תקופה. אחת היצירות המוקדמות המייצגות את הדמות הנשית היא "ונוס מווילנדורף", פסל אבן קטן של אישה בעלת שדיים גדולים ובטן תפוחה, ללא תווי פנים ברורים ושיער מסוגנן. על־פי הערכות, הפסל גולף בתקופה שבין 22 אלף ל־24 אלף לפני הספירה, ומוכיח את תפיסת היופי הקדומה, שהאדירה את האישה השמנה, המלאה והבשרנית.
גם מאוחר יותר, בתקופת ימי הביניים ועד המאה ה־19, אישה שמנה נחשבה לבריאה לפורייה, וגבר שמן לבעל נכסים וחשיבות. בתקופת הרנסנס אפשר לראות ביצירות כדוגמת "הולדת ונוס" ו"הפרימוורה" של בוטיצ'לי, איך האידיאל הנשי בא לידי ביטוי באישה עגלגלה, ענוגה וחושנית. באמצע המאה ה־18 צמח הזרם הרומנטי, כשהנשים ביצירות קיבלו רכות ומוצגות כמרגישות בנוח עם גופן.
כדוגמה, ביצירתו של רנואר "רוחצת האוספת את שערה", נראית נערה ערומה ובשרנית בטבע, כשהיא נינוחה ומרגישה טוב עם גופה הלא רזה.
המהפך הגיע במאה ה־20, בעיקר כשהצילום הפך את גוף האישה למקדם מכירות. אז החלו להיות מוצגים מודלים נשיים שדופים ורזים, כשאחד ההסברים הוא דווקא ההשקפה הפמיניסטית, שניסתה לטשטש את ההבדלים הפיזיים בין הגברים לנשים. האישה מיוצגת כרזה, בעלת ישבן קטן, חזה שטוח, גוף צר וארוך ומראה נערי (טוויגי). תפיסות מוקצנות של הרזון כאידיאל היופי הנשי נבעו מתעשיית האופנה והדוגמנות. עם זאת כיום ניתן לראות שהאופנה מתחילה להשתנות, ואידיאל היופי הנשי מקבל איזון הבא לידי ביטוי בנשים חטובות, נאות גזרה, בעלות מראה בריא ולא שדוף וחולה.
היופי הנשי נסמך על המודעות הגוברת לחשיבותו של קיום אורח חיים בריא ומאוזן, הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה. שמירה על עקרונות אלו מבטיחה לא רק יופי חיצוני, כי אם גם תחושה פנימית טובה המקרינה כלפי חוץ.
עושים "החלפות"
לא אחת שומעים את המשפט: אוכל הוא נחמה, מתוקים הם נחמה. גם אם זה נכון, אין להתעלם מההשלכות של ה"נחמה" הזו. הווה אומר, יש מרכיבים מזון שעלולים לגרום לבעיות בריאות. השפע של העולם המודרני מספק שלל תחליפים בריאים ו"מנחמים" לא פחות. בא לכם על משהו מתוק? אפשר למשל להחליף חלק מהשומן בעוגות בחושות ובמאפינס ברסק תפוחים או בבננה, ואפשר להחליף שמנת ביוגורט.
התחליפים עדיין ישאירו את הטעם, אבל יעניקו את ההבדל במספר הקלוריות. רעיון נהדר הוא להשתמש בסילאן טבעי או במייפל טבעי (ללא תוספת סוכר) במקום סוכר או דבש.
ואם בא לכם על קציצות בשר או דגים או אחרות? אז ראשית אפשר לטגן בצל במים, וזה מאוד פשוט. מתחילים לטגן אותו על מחבת יבשה, וכשהוא מתחיל לגלות סימני הידבקות למחבת, מוסיפים כף עד שתי כפות מים, כל פעם כך עד שהבצל נראה שחום ורך.
אפשר להחליף את פירורי הלחם בשיבולת שועל דקה. וכמובן, אפשר לאפות את הקציצות במקום לטגן.
מרק כתום וזוהר - ממטבחה של זוהרה זולברג
החורף כבר כאן, זמן מתאים להכין בקלות מרק כתום בריא, טעים ומשביע. ירקות כתומים ידועים כעשירים בנוגדי חמצון, הם מחזקים את המערכת החיסונית וטובים לבריאות הגוף והעיניים. מכיוון שרוב הירקות הכתומים מסיסים בשומן, הוספת שומן בריא (שמן זית, אגוזים או אבוקדו) משפרת את ספיגת הוויטמינים והמינרלים שבהם.
חומרים:
- חצי חבילת עדשים כתומות (250 גרם)
- בצל קטן קצוץ לקוביות קטנות
- 2 גזרים קטנים ובטטה בינונית מגורדים דק
- דלעת – חתיכה של כ-5 על 5 ס"מ מגורדת דק
- כף רסק עגבניות מרוכז
- כף אבקת מרק ללא חומרים משמרים או לחילופין כף או יותר מתערובת תבלינים (כף פפריקה מתוקה, כף זרעי כוסברה טחונים, כף אבקת מרק בצל, חצי כף מכל תבלין: כורכום, פפריקה מעושנת, מלח דק)
- 2 כפות שמן זית
אופן ההכנה:
לשטוף היטב את העדשים במסננת, להכניס לסיר עם כל הירקות המגורדים ורסק העגבניות. להוסיף מים עד כיסוי בגובה של כ־3 ס"מ מעל הירקות. לתבל, להרתיח ולבשל עד ריכוך. להוסיף 2 כפות שמן זית לקראת סיום הבישול.
להגשה: אפשר להשאיר את המרק כמו שהוא, ואפשר לטחון למרקם חלק בבלנדר מוט. לפזר למעלה מעט כוסברה / פטרוזיליה קצוצה ולעטר בשמן זית.
הערה: אפשר להוסיף ולהחסיר ירקות מהמתכון ובהחלט אפשר לגוון בתיבול.
