המטו־אונקולוגיה הוא תחום רפואי העוסק בממאירויות המטולוגיות (סרטני דם), בהן הממאירות היא במערכת הדם והלימפה. התחום כולל מספר מחלות עיקריות – לוקמיות חריפות וכרוניות, לימפומות זוחלניות ואגרסיביות, ממאירויות של תאי פלזמה שהעיקרית בהן היא מיאלומה נפוצה, מחלות מיאלופרוליפרטיביות וכמובן, כל מה שקשור בהשתלות מח עצם.
בעידן שלנו חל שינוי משמעותי בגישה לחולה, בגישה למחלה ובחיבור בין שניהם. אחד הדברים המעניינים שמתחוללים בתחום הוא שמתרחש דבר והיפוכו: מחד– השקה בין תחומים בהמטו־אונקולוגיה ובין מקצועות אחרים, כמו קרדיולוגיה, גריאטריה, נוירולוגיה ועוד, עם הופעה של "התמחויות" משולבות כמו קרדיו־המטואונקולוגיה, נוירו־המטואונקולוגיה, גריאטריה המטו־אונקולוגית וכו'. ומאידך - התמקצעות והעמקת הידע בתת־התחומים השונים בהמטולוגיה עם התמקצעות בתחומים ייחודיים בתוך ההמטו־אונקולוגיה. בשונה מהמצב שהיה לפני 30 שנה ויותר, שאני כהמטולוגית הייתי אמורה לדעת הכול על הכול, היום במערך יש לי מומחים שהם ראשי תחומים, וכל אחד מתמקצע ובעל ידע רחב בתחום שלו, מהסיבה שכמות הידע הנדרש היא עצומה, ורופא אחד אינו יכול להכיל הכול.
פרופסור פיה רענניצילום יח"צבעוד פעם הרפואה עסקה רק בפן הרפואי המקצועי גרידא, היום שמים לב גם לחלקים הרכים שמלווים את הטיפול הרפואי עצמו, כמו היענות לטיפול, פוקוס על המלווים של המטופל ועוד. בעבר תפקיד הרופא המומחה היה לרשום את המרשם ולטפל במחלה ובחולה גרידא, אך היום מסתכלים גם על מה שמסביב, שזו גישה חדשנית יותר. אנחנו מבינים שלרשום את התרופה במרשם זה לא מספיק, וצריך לבדוק גם אם המטופל לוקח אותה, מה הסביבה התומכת שלו ומי "שותף" עיקרי למחלה ולחולה – כמו מחלות נלוות, מצב משפחתי וכו'.
אנחנו גם מבינים שכמעט לכל חולה יש אדם נוסף לצידו, התומך העיקרי של המטופל בכל מה שקשור בצד הפרקטי והרגשי (Caregiver). במידה מסוימת ה־Caregiver "מנוצל" על ידי המערכת לקידום צורכי החולה והטיפול בו, ואנו כמערכת "משתמשים" בו וביכולותיו מחד, אך מנגד גם מתעלמים ממנו כישות ולא מתייחסים למצוקות שלו.
לאחרונה הצטרפתי יחד עם הצוות שלי, הכולל עובדת סוציאלית, אחיות מובילות ורופאים, בשיתוף עם חברת נוברטיס ועמותת CAREGIVERS ISRAEL, לפרויקט ש"כללית מחקר וחדשנות" מובילה במסע המטופל, במטרה לבנות אפליקציה ייעודית עבור ה־Caregivers, ואני מנסה גם אצלי בבית החולים לתת להם מקום ולהוציא את המלווים מהחשיכה (תרתי משמע) לאור ולמודעות.
בשנים האחרונות מתקיימת גם עבודה צמודה ותכופה עם עמותות חולים, כיוון שחלק מהעבודה בתחומים המשלימים הללו נעשית על ידם. מדובר בשותפים של ממש, שכיום הרבה מהקולגות שלי מבינים את חלקם ושותפותם בתהליך ההחלמה.
רפואה מותאמת אישית
הרפואה התקדמה והפכה להיות מותאמת אישית, גם מהבחינה הביולוגית מולקולרית וגם ברמה של החולה עצמו. היום אנחנו מבינים שלא הכול מתאים לכולם, ולכן יש חליפה תפורה אישית לכל מטופל, לפי סך המרכיבים שלו ושל מחלתו, למשל התאמת טיפול לצורך של מטופלת להרות בעתיד או לצרכים אחרים המשתנים על־פי מאפייני המחלה הביולוגיים ומאפייני החולה, כולל גיל ומחלות רקע.
תחום הרפואה המותאמת אישית לפי המרכיבים הביולוגיים מולקולריים התפתח דרמטית לאור פיצוח הגנום האנושי, כך שאנחנו יכולים לאפיין בלוקמיות שונות את הפרופיל הגנטי של מחלה ספציפית – אנחנו מאפיינים את המחלה בצורה מדויקת יותר, ולומדים מהם הגנים והחלבונים הספציפיים שגורמים למחלה, ומתאימים טיפולים ממוקדים, שתוקפים ישירות ונקודתית את אותם גנים וחלבונים. ההבנה הזו חשובה גם לנושא מניעת התפתחותם של גידולים סרטניים באוכלוסיות מועדות.
פיתוחים וטיפולים מתקדמים
ברמה של הפיתוחים ושל הטיפולים עברנו דרך השלבים של הכימותרפיה המסיבית לטיפולים ביולוגיים שהם ממש "פצצות חכמות", עד כדי כך שהיום בחלק מהמחלות נותנים טיפולים ביולוגיים בלבד (חלקם כטיפול פומי בכדורים) עם פרופיל תופעות לוואי קל יותר, ומגיעים לתוצאות טובות יותר משמעותית.
הטיפולים הביולוגיים הממוקדים מתחלקים לשתי קבוצות - מולקולות קטנות שמעכבות את הגנים או המוטציות שגורמים למחלה, או נוגדנים שונים שתוקפים את סמני הגידול - אימונותרפיה. גם האימונותרפיה עברה הרבה התפתחויות, ודוגמה לכך היא טיפול שבו ממש מהנדסים את הדם של החולה בצורה כזו שיש בו משהו מכוון כנגד תא הגידול.
גם בטיפולי השתלות מח עצם חלה התקדמות, וכיום אפשר להסתפק גם בהתאמה של 50% ולא 100% בין המטופל לתורם מח העצם, עובדה שפותחת עוד אפשרויות לטיפול.
עוד דבר שמהווה חידוש ברמה הקונספטואלית, הוא שהיום יש המון מחקרים קליניים, מהסיבה שחברות התרופות פעילות מאוד בנושא. השאיפה היא להכניס חולים למחקר קליני, כי זה מאפשר לקדם התפתחות ושימוש בתרופות חדשות - מחד מחקרים אלה מנגישים טיפולים חדשניים בחוד החנית למטופלים, ומאידך תוצאות המחקרים עוזרות לבסס את יעילות ורעילות הטיפולים האלה.
ולסיום אציין, כי בזכות הקורונה שנתנה דחיפה לנושא, חלה האצה משמעותית בכל מה שקשור לעולם הרפואה מרחוק - טלמדיסין. העובדה שלא תמיד חייבים להביא את החולה למרפאה היא נכס עבור המטופלים והמלווים – בזכות הטלמדיסין ישנה הפחתה של החשש מהדבקה בזיהומים והתחככות עם אנשים חולים, ובמובנים מסוימים גישה זו גם מקלה הן על הצוות הרפואי והן על המטופל וה־Caregivers שלו.
**הכותבת היא מנהלת המערך ההמטולוגי וההמטו־אונקולוגי, מרכז דוידוף, בית חולים בלינסון
