אסתמה היא מצב של רגישות־יתר של הסימפונות, אשר כתוצאה מחשיפה למגוון גורמים, עלולה להוביל לתהליך דלקתי בדרכי האוויר. אסתמה נחשבת לאחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר, כשעל־פי ההערכות, סובלים ממנה כ־10% מהאוכלוסייה הכללית. בנוסף, ניתן להעריך שיש שיעור לא מבוטל שסובל מאסתמה, אך הוא לא אובחן מעולם. אלו אנשים שהתרגלו לסבול, להגביל את עצמם ולא לנשום טוב.
ד"ר אמיר בר־שי, מנהל המכון לרפואת ריאות בבית החולים איכילוב, מסביר: "בתחלואת אסתמה, מערכת החיסון שממוקמת בדפנות הסימפונות עובדת חזק מדי, עם תגובת יתר לסוגים שונים של דברים שנשאפים לריאות. ליותר מ-80% מחולי האסתמה יש גם רקע אלרגי. באלרגיה מערכת החיסון עובדת ביתר כנגד חומרים/חלקיקים שלא מזיקים לאדם. בעור למשל זה יתבטא בגרד, אודם או תפרחת; בסינוסים ובאף נסבול מגרד בעיניים, גודש אפי או נזלת; ובריאות מתהווה דלקת בסימפונות, שמובילה להיצרותם והיווצרות ליחה, וכתוצאה מכך מופיעים תסמינים כמו שיעול, קוצר נשימה, צפצופים, קושי בביצוע מאמץ ויקיצות ליליות. הדלקת בסימפונות ופעילות היתר של מערכת החיסון נובעות מחשיפה לגורמים אלרגניים מוכרים, כגון קרדית אבק הבית, בעלי חיים, אבקנים, אבל המערכת פעילה גם כנגד חשיפה לווירוסים, עשן, זיהום אוויר ועוד".
חשוב לדעת, שאסתמה יכולה להיות שקטה לגמרי לאורך שנים, ללא שום סימפטומים, עד שלפתע, כתוצאה מחשיפה לאלרגנים מסוימים, שינוי במערכת החיסון, סטרס או שינוי הורמונלי, מערכת החיסון נהיית פעילה יותר בסימפונות, ואז מופיעים סימפטומים אופייניים. "יכולות להיות תקופות ארוכות של שקט, ויכול להיות שהמחלה במצב פעיל מאוד וסימפטומטי לאורך זמן. לנו כרופאים קשה להעריך ולצפות את זה. עם זאת, אנו יודעים שבמקרים שיש סימפטומים – יש דלקת, וכשיש דלקת, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך לריאות, ואת המצב הזה אנחנו מאוד רוצים למנוע", אומר ד"ר בר־שי ומוסיף: "נזק בלתי הפיך נוצר מהדלקת המתמשכת, שיכול להביא להיצרות דרכי האוויר באופן שלא ניתן להרחיבן, וזה קורה רק משום שהאסתמה לא הייתה מטופלת ומאוזנת".
לדבריו, אפשר לאבחן אסתמה בכל גיל, גם בגיל מבוגר. הסיבה שגם מבוגרים מאובחנים עם אסתמה היא מפני שהמחלה הייתה שקטה ולא פעילה, או שלא ניתנה התייחסות משמעותית לסימפטומים או לחילופין שלא נעשה ההקשר בינם לבין אסתמה (כמו למשל במקרה שאדם סובל משיעול במשך חודשיים לאחר חשיפה לכל וירוס או במקרים שלאחר מאמץ מופיע קוצר נשימה עם שיעול).
איך מאבחנים?
"בין היתר נעשות בדיקה גופנית ובדיקת תפקודי ריאות, לרבות כזו הכוללת תגובה למרחיב סמפונות", מסביר ד"ר בר־שי. "לעיתים, על אף שתפקודי הריאות נמצאים תקינים, יש אסתמה סמויה. במקרה כזה שולחים לבדיקת 'תגר סימפונות', שחושפת את המחלה".
ד"ר אמיר בר-שיצילום: יח"צלהפסיק טיפול בזמן הטבה? טעות גדולה!
באסתמה קיימים סוגים שונים של דלקת. סוג הדלקת מתגלה בבדיקות דם, ליחה, אלרגיה ומדדים נוספים, ולפי הממצאים וסוג הדלקת מותאם הטיפול. למעשה מדובר ברפואה מותאמת אישית, כשהרוב יגיבו היטב לטיפול קלאסי במשאפים, עם מינון נמוך של סטרואידים ובכפוף לשימוש קפדני ועקבי. אלא שלעיתים החולים חשים הטבה, ומפסיקים את הטיפול. "זו טעות גדולה מאוד", מדגיש ד"ר בר־שי, "גם כשיש הטבה, הפחתת המינון צריכה להיות מודרכת ומבוקרת. הפחתת המינון היא ניהול נכון של המחלה כאשר היא יציבה, אך צריכה להיעשות על ידי גורם רפואי שתומך בניהול האסתמה. ב־90% ויותר מהמקרים נטילה נכונה של הטיפול מובילה לשליטה בסימפטומים, להפחתה בהתלקחויות ולשיפור בתפקודי הריאות. במרבית המקרים, כשהאסתמה בשליטה – מפחיתים מינון, וכשהיא איננה בשליטה – מעלים מינון כדי להגיע לאיזון, זו הגישה הרפואית הנכונה".
ואם משאפים לא עוזרים?
"יש קבוצה של חולים שלמרות הטיפול במשאפים, המחלה שלהם אינה בשליטה. הם סובלים מסימפטומים, מפגיעה בתפקודי ריאות ומהתלקחויות חריפות – מצב שקורה לרוב אחרי מחלה ויראלית או התקף אלרגי. בהתלקחות חריפה, המטופלים חווים התקף של קוצר נשימה, שיעול, ליחה, צפצופים ותחושה רעה. אלה מצבים מסוכנים, המצריכים טיפול בסטרואידים במינונים גבוהים ועלולים להוביל להזדקקות למחוללי חמצן, להנשמה ואף למוות. אנחנו רוצים למנוע זאת ולצמצם למינימום את ההתלקחויות", מסביר ד"ר בר-שי.
"עד לפני מספר שנים לא היה טיפול יעיל, שמצליח להפחית משמעותית התלקחויות ולייתר את הצורך במתן סטרואידים סיסטמיים (בכדורים/לווריד) – טיפולים שכרוכים בתופעות לוואי רבות שאנו משתדלים להפחית את השימוש בהם. לשמחתנו, בשנים אחרונות פותחו תרופות ביולוגיות שונות שמטפלות באסתמה קשה ועתירת התלקחויות. הטיפולים פועלים כמעין 'טיל חכם' כנגד התהליך הדלקתי הספציפי, ואינם כרוכים בדיכוי או פגיעה במערכת החיסון", מוסיף ד"ר בר־שי.
ומה לגבי מי שלא מגיב גם לטיפולים הללו?
"עד היום כלל התרופות הביולוגיות הותאמו למטופל על־פי מחלות הרקע ומדדים שונים בבדיקות הדם ונתנו מענה לחולים עם אסתמה על רקע אאזנופילי או רקע אלרגי בלבד. עם זאת, ישנם מטופלים שהאסתמה שלהם אינה מהסוג האאזנופילי או אלרגי, ולכן עד לאחרונה לא היה מה להציע להם", מסביר ד"ר בר־שי. "כיום, קבוצת חולים הזו יכולה להיעזר בטיפולים חדשים שהוכחו מחקרית כמסייעים גם עבורם. טיפולים אלו עובדים במנגנון קצת יותר רחב ולמעשה, הם רלוונטיים גם לאסתמה אלרגית וגם לכזו שאינה אלרגית. זו באמת בשורה לחולים, והטיפולים הללו זמינים בישראל", מסכם ד"ר בר־שי.
דוגמה מצוינת ליעילות הטיפולים החדשים באה לידי ביטוי במקרה של לירז שלומוף (55), שסבל מאסתמה מגיל 13. הוא מספר שלאורך השנים הוא טופל במשאפים, סטרואידים ואינהלציות, עד שלפני כשנתיים חלה החמרה רצינית במחלה. "ההתקפים כבר לא באו בגלים, והמחלה הוגדרה כקשה, עד כדי כך שנאלצתי להפסיק פעילות פיזית, והצלחתי לישון רק כשאני חצי יושב. השתעלתי וסבלתי מקוצר נשימה באופן קבוע. הטיפולים הרגילים לא עזרו, והמחלה לא הייתה בשליטה".
לפני כחצי שנה פנה שלומוף לד"ר בר שי, ולאחר מספר בדיקות, הוא החל לקבל תרופה ביולוגית שמותאמת למחלתו. "התחלתי את הטיפול, שכרוך בזריקות וביקורת תקופתית, ואני יכול להגיד שקיבלתי את החיים שלי בחזרה. אני פעיל פיזית, ישן כמו שצריך, מתנהל כרגיל. הסבל הגדול מאחוריי, ואני מאמין שהטיפול יחזיק לאורך זמן רב, כי אני מרגיש נפלא".
