באולפן הצילומים של הקמפיין החדש של רשת השיווק רמי לוי ההכנות קדחתניות. הקונספט, לדברי צוות הקריאייטיב, הוא "ארוחת שישי רבת משתתפים, הכי מגבשת, חוצת מגזרים, חוצת קהילות ודעות, בליווי השיר 'שלום עליכם', ששייך לכולנו. המטרה היא להראות משפחות שיושבות ליד שולחן ארוך ובלתי נגמר, כמו כל עם ישראל, כאשר לא משנה איך השבוע שלנו התנהל, בערב שישי אנחנו מתאגדים יחד כל המשפחה סביב השולחן, ואת זה אנחנו מנסים להעביר".
על בסיס הרב־גוניות המאפיינת את החברה הישראלית, נבנו בסט הצילומים לא פחות מארבע דירות שונות ומגוונות, עם מחשבה על הריהוט, הפמוטים וכלי האוכל שיאפיינו כל סוג משפחה, לצד כל הפריטים שיהפכו כל אחד מהבתים לאמיתי וחם.
"רמי לוי הוא דוגמה לאדם שעשה הכול בכוחות עצמו, אז לקחנו את הרגש והפכנו אותו למשהו קולקטיבי. אנחנו מייצרים פה קולאז' של החברה, פסיפס של חילונים, חרדים, מסורתיים", מסבירים אנשי הקמפיין.
מי שמנצחת על הקמפיין היא יפית אטיאס, סמנכ"ל השיווק של רשת רמי לוי והבת של רמי לוי, והיא מסבירה מה עומד מאחורי הרעיון: "רמי לוי משרת את כל זרמי האוכלוסייה, כשכולם יכולים לבוא לקנות ובזול. מאחורי כל זה ישנה התקופה הנוכחית מאז אקטובר, שלא ניתן להתעלם ממנה. זה בתכלס מה שהשפיע הפעם, הפערים בין חלקי העם - חרדים, דתיים, מתנחלים, תל אביבים. רציתי להראות בסוף שכולנו יהודים, והמהות שלנו היא להיות יחד סביב שולחן השבת. זו הארוחה שכולנו מתכוננים אליה כל השבוע. לא משנה אם אתה עושה קידוש עם ברכה אחת יותר או פחות או עם גיטרה – שלפי ההלכה זה בכלל נחשב חילול שבת - בסוף כולנו מתכנסים יחד לארוחת שישי. זה ציר חוצה מגזרים, וזה לא שייך לאף אחד. רציתי שזה ייגע באנשים מהמקום הזה ויזכיר לכולם שאנחנו עם אחד. שישי בערב זה מה שמאחד אותנו כמשפחה. גם השיר שנבחר ללוות את הקמפיין הוא ב־DNA של כולנו, וברגע שישראלים ויהודים שומעים אותו, הם מתרגשים".
משהו השתנה באווירה ברחוב הירושלמי בעקבות אירועי אוקטובר והמלחמה? ואיך זה משפיע על הלך הרוח בעיר?
"בהתחלה הייתה הרגשה של סיר לחץ מכל הבחינות ובקרב כל המגזרים. עכשיו זה קצת נרגע, אבל עדיין אנשים יותר לחוצים ובאותה העת גם יותר מגובשים ויודעים מה הם רוצים ולאיזה מקום הם שייכים.
"אני חושבת שהעצב מלווה את כל העם, כשגם ברגעים שמחים מיד חושבים על המצב ואי אפשר להשתחרר. גם אם מנסים לחזור איכשהו לשגרה, לבנות מציאות מסוימת, אתה כל הזמן חוזר לחיילים, לחטופים, לפצועים, למפונים, זה חלק ממך. זה מלווה כל הזמן. ברמה האישית, אני כל הזמן עוצרת ושואלת את עצמי, למשל אם זה בסדר שאני עכשיו יוצאת לאירוע. זה מלווה כל הזמן בנשמה, בפנים".
תכניסי אותי ליום שישי אופייני של משפחת לוי - ההכנות, השולחן, הסעודה, האווירה.
"אנחנו משפחה חוזרת בתשובה במידה כזו או אחרת, כולל ההורים והאחים שלי. כשנכנסת שבת, יש מין רוגע פנימי שנכנס לגוף, כזה שנותן לך אתנחתא. פתאום אתה מבין שהעולם נוהג וינהג איתך או בלעדיך. זה מכניס אותך לענווה ולחשבון נפש. היום השבת המשפחתית מאוד מגובשת. אם כולנו יחד, אז אין מצב שב־21:00 או 22:00 קמים והולכים, כי כולם נשארים לישון. המשפחתיות מקבלת ערך מוסף. הילדים והנכדים מתגבשים מאוד. בעבר זה היה פחות מגבש, כי עד שהיו מתחילים להתחבר, כולם היו מתפזרים.
היום יש שירי שבת, סיפורים, מישהו פתאום נפתח ומתחיל לספר על מה שעבר. בטרפת שמשפחת לוי חיה בה, אין סיכוי שאני אתפנה לספר לאבא שלי מה עבר עליי מלבד בענייני העסק. השבת מאפשרת את זה.
"גם המאכלים שעל שולחננו בסעודת שישי עברו במהלך הזמן שינויים. היום ישנם כלות וחתנים, שהביאו איתם גיוון רב, כדי להתאים את המאכלים לחך של כולם. אם פעם היה יותר בשר על השולחן, היום הרוב מעדיפים יותר דגים, אז יש המון סוגי דגים על השולחן, לצד סלטים מרוקאיים, כמו מטבוחה וכיוב', שזה הכי טעים וכיף, וכמובן הקינוחים בסוף, שאי אפשר לוותר עליהם. אנחנו שרים שירים קבועים, וכל פעם מישהו מביא שיר או נושא חדש לדיון סביב השולחן. אחת לחודש וחצי אנחנו נפגשים בהרכב מלא, כ־25-30 איש לשבת אצל ההורים בירושלים, וזה כיף גדול".
מה מייחד את השבת בירושלים – יש בה משהו שונה מבערים אחרות?
"בהחלט. השבת בירושלים היא הרבה יותר מסורתית־דתית. גם החילוניות פה יותר מתונה מאשר בערים אחרות. תושבי העיר מבינים לעומק את האופי שלה, ורוב הציבור שחי בה הוא מסורתי, שומר שבת או לפחות מכבד אותה. היא בין הערים היחידות במדינה, שכאשר היא 'נכנסת לשבת', היא כמו לובשת אותה. השבת בה עוצמתית, רואים את זה ברחובות, בכבישים, בבתי העסק וגם בכבוד שהירושלמים רוחשים לה, ללא קשר למידת הדתיות או החילוניות שלהם".
עד כמה ירושלים משפיעה על הדרך שבה עושים עסקים? על חיי היומיום? מה איפשר את הצמיחה שלכם דווקא בה?
"בירושלים יש צניעות מסוימת, אווירה של ענווה, מין גובה עיניים כזה. אנשים פה שווים, וזה לא משנה מה יש לך בבנק. כדי להצליח בעסקים אתה חייב להיות עם מידת גאווה נמוכה, לפחות להשתדל. יש משהו מושרש בעיר הזאת, שאין בה חוצפנות זדונית.
"אתה מחונך להרגיש את האחר. כצעירה חילונית הייתי מקפידה לא להיכנס עם הרכב לאזור שבו גרה סבתי, או ללבוש בגדים חשופים, כי זה אזור דתי. גם כשחשבתי באופן שונה, התאמתי את עצמי למקום.
"יש בזה פחות גאווה ויותר הקשבה לזולת. אם אתה לא מיישם את זה בעסקים, מול העובדים, מול הלקוחות, אי אפשר להתקדם. ירושלים היא פחות מוחצנת, פחות יהירה. וזה משהו שמתחייב בעסקים".
