מאז שמחת תורה אנחנו נמצאים בעיצומו של פרק עצוב וקשה בהיסטוריה של עם ישראל, פרק שעדיין נכתב בדם.
יותר מדי "הותר לפרסום", עם עדכונים קשים על חללי הצבא שנופלים בקרבות הקשים, תוך שהם מחרפים את נפשם על מנת להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל. עוד לוחמים שנפצעו במהלך הפעילות המבצעית נגד המרצחים העומדים עלינו לכלותנו.
המלחמה היא מול האויב שמבקש להשמידנו, אך לה מטרה נוספת ונעלית של הצלת חיים ושחרור החטופים הנמקים בשבי האכזרי.
הכאב על גורלם לא נותן מנוח לאף אזרח בישראל ולאף יהודי בעולם, אבל לנבחרי הציבור הוא כואב יותר. האחים ואחיות שלנו, החטופים, ששבויים בעזה ומוחזקים בידי אויב אכזר. הוא כואב לנו יותר כי כולנו, כל מי שישב סביב שולחן מקבלי ההחלטות, כשל בהגנה על תושבי הנגב המערבי. הוא כואב לנו יותר, כי עלינו מוטלת המשימה להחזיר אותם הביתה במהירות, בריאים ושלמים.
סביב סוגיית החזרתם יש כמה שאלות קשות, הכוללות נימוקים ביטחוניים והלכתיים כאחד, מה מותר ומה אסור, מה יכול להחזיר אותם ומה יכול לסכן אותם. וכן, חייבים להיות ברורים: אין מחלוקת סביב המחויבות להחזרת החטופים. יש מחלוקת על הפרקטיקה ועל המחיר.
כאילו אנחנו עדיין בערב שמחת תורה ולא עברנו את האסון הקשה ביותר מאז הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, הרחובות שוב בוערים. אלו מפגינים בעד עסקה עם חמאס "בכל מחיר", ואלו דורשים להגביר את הפעילות הצבאית ולחסום את הסיוע לעזה.
יש אזורים בהם מפגינים תומכי גישה זו, ויש אזורים בהם מפגינים תומכי הגישה הנגדית - אבל יש מקום אחד שבו המפגינים נפגשים. בעיר ירושלים.
ירושלים הבנויה - כעיר שחוברה לה יחדיו. רבי יהושע בן לוי אומר על פסוק זה במסכת חגיגה בתלמוד ירושלמי, כי ירושלים היא "עיר שעושה את כולם חברים".
הנידון שם הוא לגבי הלכות טומאה וטהרה, האם סומכים על כל יהודי כמו חבר, במובן של מי שקיבל על עצמו להקפיד בדיני טומאה וטהרה ובדיני תרומות ומעשרות. לפי רבי יהושע בן לוי, בירושלים - כולם חברים.
שואלת הגמרא, אם כך, מדוע רק בשעת הרגל - ולא סומכים באופן כללי על כל השוהים בירושלים בכל ימות השנה? עונה רבי זעירה: מתי נעשים כולם חברים? בשעה "ששם עלו שבטים", בזמן הרגל.
עם ישראל מחולק לשבטים. כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. בירושלים עדיין נשארו בחלוקה לפי שבטים. איש על מחנהו ואיש על דגלו. בכל זאת, מכיוון ועלו כולם יחד לירושלים, נעשו כולם חברים.
כולם עולים לירושלים. התומכים והמתנגדים לכל אופציה העומדת על הפרק. אנחנו לא צריכים לשנות את הדעות שלנו, אנחנו יכולים להמשיך לטעון כי כך צריכים לנהוג, ולא אחרת - ועדיין, להיות כולם חברים. להקשיב זה לזה, ולכבד זה את דעתו של זה.
נישא תפילה לניצחון עם ישראל, להחזרת החטופים, לרפואת הפצועים ולעילוי נשמת הקדושים הי"ד, בתפילה לגאולה השלמה ולבניין ירושלים מתוך אחדות ישראל.
מאיר פרוש
שר ירושלים ומסורת ישראל
