אחד המקומות בבירה, שמציגים אחדות וחיבור בין קהילות שונות הלכה למעשה, הוא דווקא מכון כושר. הסיפור שמאחוריו מספק את ההסבר לכך.
את "סקיי ג'ים" שברחוב הפרסה 3 הקימו שני עולים לשעבר – בני הזוג אלבז, מני (מנחם מנדל), בן למשפחה שומרת מצוות בצרפת, וליה, גרושה שהגיעה מרוסיה.
"שנינו בעצמנו ניגודים גדולים מאוד בחיים שלנו", מספרת ליה. "אני מרוסיה, מני עלה מצרפת. הוא בא מבית חב"דניקי למהדרין, ואני חילונית גמורה. אני יותר בוגרת וגרושה. איכשהו למרות כל הניגודים הצלחנו. זה התחבר ממש טוב, וזה מתבטא גם בחדר הכושר שלנו, שמשמש לאימוני כושר אישיים", מספרת ליה.
ומה סוד ההצלחה של המקום?
"המקום הזה מצליח בירושלים עם כל הניגודים שבה; יש פה גם דתיים, גם חילונים, מכל הצבעים והדתות, מימין ומשמאל, שבאים לנקות את הראש. המכון מאפשר לאנשים להגיע, כל אחד עם דעותיו, כדי להתמלא באנרגיות, ולא כדי לריב על דעות פוליטיות".
איך נולד הרעיון?
"זה התחיל לפני 13 שנה. שנינו מגיעים מתחום הכושר, והכרנו כשעבדנו כמאמנים ומנהלים בחדרי כושר רגילים. כל הזמן היו סכסוכים וריבים בין כולם, והייתה אווירה לא נעימה ומתוחה גם בגלל התור למכשירים וגם בגלל דעות. הרבה פעמים המכון היה הופך למעין זירה לכל מיני עניינים, למשל למה יש פה ערבים? או למה זה חושב ככה, ולמה זה מתנהג ככה. זו הסיבה שמראש הלכנו על קונספט קטן הרבה יותר, כזה שמוגדרת בו כמות האנשים שיכולה להיות בשעה, ושאפשר ליצור באמת קהילה של המקום. זה עניין משמעותי מאוד בקשר שלנו עם הלקוחות.
"סקיי ג'ים זה הרבה מעבר להגיע לאימון פעמיים-שלוש בשבוע, להישקל ולקבל ייעוץ תזונה. אנשים ממשיכים להגיע שנים בגלל הקהילתיות, כי זה מקום שבאמת מגיעים אליו כמו אל בית. יש להם פה מקלחת פרטית וקפה ופרלמנטים אחרי האימון, ואנשים קובעים להתאמן ביחד, אוכלים יחד ועושים עסקים ביחד. מי שמגיעים, מכירים את הקונספט ויודעים שיפגשו טיפוסים מכל המגזרים והאוכלוסיות".
תנו דוגמה למשהו שמאפיין אתכם?
"משהו שמאפיין אותנו וממש לא מובן מאליו - הוא שאפשר לפגוש פה עבריינים שהרגע יצאו מהכלא ובאים להשתקם, ולצידם שופטים בדימוס, שמתאמנים ביחד. לעיתים הם לא יודעים זה על זה או פשוט יש ביניהם כבוד הדדי. מה שמאחד אותם זה הספורט, התחושה הטובה, הרצון האמיתי לעשות משהו למען עצמם ובריאותם".
מסר לירושלים ביום חגה?
"עליתי מצרפת בגיל 15 מבית חרדי מאוד. עד היום שמי המלא הוא שלמה מנחם מנדל, ואנשים יודעים את זה. אני לא קורא לעצמי חילוני וגם לא דתי. גדלתי עם ערבים ונוצרים, עם אוכלוסייה שמכבדת ומקבלת. גם פה, בירושלים, עם אוכלוסיות מכל גוני הקשת, אנחנו מנסים לקבל את כולם כמו שהם. אין הרבה מקומות כאלה במדינה".
