בבוקר הריאיון, רגע לפני שהחל עוד יום עמוס, לקח לעצמו אראל מרגלית, מייסד ויו"ר קרן JVP, שעה קלה עם עצמו, והעביר אותה בבית הקפה בצלאל, שבמרכז ירושלים. "ירושלים בשבילי זה גם בתי קפה. אני נהנה לשבת בהם ולנשום כך את העיר", הוא מסביר, כשאנחנו ישובים במשרדו שבמתחם "רובע המדיה". "לקפה בצלאל יש פינה חמה בליבי, שם, ליד עץ האקליפטוס הישן, נמצאת המספרה של הבן של הספר שלי, מרסל, שכבר התבגר. בסמוך נמצאת מסעדת מונה, ובכלל, יש לי הרבה זכרונות כנער מהמקום הזה. אני יושב שם, מחבר בין העבר להווה, נושם את העיר, פוגש אנשים, הלב מתמלא".
מרגלית (61) אומנם לא נולד בירושלים, אבל הוא חי וחולם עליה ואיתה כבר שנים רבות, עם החזון הברור שלו, שמתורגם לאסטרטגיה רעיונית וביצועית. הוא נולד בקיבוץ נען. כשהיה בן 14, לאחר פרק קצר בכרמיאל, השתקעה המשפחה בירושלים, בשכונת הגבעה הצרפתית. מאז לא עזב מרגלית את העיר, למעט התקופה בה למד ללימודי תואר שני ושלישי בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. הוא מתגורר עם משפחתו, כאמור, בעין כרם, נשוי לדבי, אמנית מוערכת, ואב לשלוש בנות. "אני סוגר מעגל בהיותי בירושלים, כי המשפחה שלי, משפחת בכר, הגיעה לירושלים ב־1860".
4 צפייה בגלריה
אראל מרגלית וראש עיריית ירושלים משה ליאון - במרכז החדשנות של מרגלית, סטארט־אפ סיטי ירושלים
(צילום: אוראל כהן)
כשהיה בן 29, מונה לתפקידו הראשון בעיר, אחראי על פיתוח עסקי והובלת התחום הטכנולוגי ברשות לפיתוח ירושלים, על ידי מי שהיה אז ראש עיריית ירושלים, טדי קולק ז"ל. התוכנית בהובלתו הביאה לעיר כ־70 חברות טכנולוגיה, שהחלו את פעילותן בהר חוצבים ובגן הטכנולוגי מלחה, והצמיחו את תעשיית ההייטק בעיר. ב־1993 עזב את הרשות והקים את קרן הון הסיכון JVP, שמנהלת מאז הקמתה מאות מיליוני דולרים, המושקעים בלמעלה מ־30 חברות הזנק ישראליות ובינלאומיות. ב־2007 עברו משרדי JVP לבית המדפיס הממשלתי, בסמוך לתחנת הרכבת הישנה.
בספטמבר 2020, בתוך משבר הקורונה, השיק מרגלית, ביחד עם ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, את מרגלית סטארט־אפ סיטי, כמתחם של יזמות וחדשנות בינלאומי, שמתמקד בטכנולוגיות הפודטק, סייבר, פינטק ובריאות דיגיטלית, ובמקביל מהווה המתחם גם מרכז תרבותי וחברתי. "המודל הוא חיבור יזמות טכנולוגית־עסקית עם יזמות חברתית ותרבותית", הוא מגדיר. בדצמבר האחרון אישרה עיריית ירושלים, באמצעות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, את תוכניתו של מרגלית להקמת פרויקט למגורים ותעסוקה, כהמשך ישיר של המרכז הקיים. לפי התוכנית, ייבנו במתחם מאות יחידות דיור, ואלפי מ"ר יועדו לשטחי מסחר ולמשרדים, כדי להביא את סצנת ההייטק הירושלמית מהר חוצבים גם אל חלקים אחרים של העיר. "אם תל אביב היא העיר המרתקת של ישראל, ירושלים יכולה להפוך לעיר המרתקת של המזרח התיכון כולו", הוא מסכם את הרגשתו וחזונו.
ירושלים נתפסת בעיקר כעיר היסטורית וקדושה
"נכון. ירושלים נתפסת כעיר היסטורית, עם עבר מפואר. אבל אם הכל רק היסטוריה, זה סוחב אותך למטה. לשמחתי, הצלחנו כבר להביא את ירושלים ממקום של עיר היסטורית בלבד למקום של כבוד ועניין על במת ערי הסטארט־אפ של העולם בהווה", הוא מצהיר בגאווה. "ב־15 השנה האחרונות, ירושלים הוכיחה שהיא יכולה להיות עיר טכנולוגית, ואכן, האקזיטים הכי גדולים בארץ יצאו מירושלים, והיא יכולה לתת פייט טכנולוגי לשאר המדינה. בתל אביב השכילו לחבר את הרחוב עם הטכנולוגיה, עם היצירתיות והחדשנות. התמהיל הנכון הזה מתחיל לקרות גם פה, בירושלים. ההחזרה של JVP את העסקים למרכז העיר, היא לקיחת חלק גדול במהפכה הזו. בנוסף, אורבניות של עיר תלויה בשתי וערב, טכנולוגיה עם תרבות ואמנות. גם זה כבר קורה פה. למעלה מ־250 מהנדסים מועסקים פה, מלבדם פועלים במתחם גם אומנים ויזמים חברתיים. יש פה גם מרכז לאומנויות הבמה, כל זה במטרה למשוך ולהשאיר אנשי תרבות ויצירה בעיר".
4 צפייה בגלריה
אראל מרגלית ומתנדבי שנת השירות של ארגון בקהילה - אותו הקים בירושלם לפני 20 שנה
(צילום: ריקי רחמן)
למול החזון החיובי הזה עומדת העובדה שירושלים היא עיר קשה. עיר של מלחמות בין חילונים לדתיים וחרדים, עיר של פיגועים על רקע לאומני.
"יש בירושלים רב גוניות מיוחדת, והיא עיר קדושה לכל הדתות. את זה צריך להפוך לכוח. גם הסכמים שיש לנו עם מדינות ערביות, זה כוח. יש התופסים את ירושלים כעיר שמעכבת הסכמים, אני חושב הפוך. ירושלים צריכה להיות עיר שבה נעשים דברים גדולים ביחד, לא כל אחד לחוד. יהודים, נוצרים ומוסלמים ביחד זה לא איום, זה כוח, זה כמו חזון אחרית הימים של ישעיהו. צריך מנהיגות נכונה וחשיבה ביטחונית וכלכלית נכונה. כשזה יתקיים, העיר תהפוך למרתקת ואטרקטיבית".
מה המקום של הסכמי אברהם בתוך התהליך והחזון שלך?
"יש יותר ויותר שיתופי פעולה כלכליים בין חברות ישראליות למקבילותיהן במדינות ערב. אנחנו עושים עבודה באמירויות, וזה נפלא ומרגש. אתה נמצא בירושלים, ומבין את השתי וערב של ירושלים עם בחריין ודובאי וריאד, שמוביל לשלב הבא. יש פה הרבה אנשים דוברי ערבית, הפלשתינים נמצאים שם, וכך העיר הופכת חלק מהאזור כולו. המבט קדימה להקמת פרויקטים משותפים".
לא אומרים לך שאתה קצת נאיבי? שהמציאות מנוגדת לחזון הזה? גם כי ירושלים מתחרדת, וגם כי לצערנו, בתקופה האחרונה יש יותר פיגועים של ערבים נגד יהודים. רק נהיה יותר קשה. מה אתה משיב אז?
"אותה תשוקה לירושלים שגורמת לקונפליקט, היא גם זו שתביא לחיבור ולאנרגיה טובה בין הצדדים, תחת הנהגה נכונה. אפשר לקחת את התשוקה לכיוון רע או לטוב, תשוקה יכולה להיות מקור לקנאה או לעשייה. כך, למשל, מצעד הדגלים ויום ירושלים לא חייבים להיות משהו מתריס. נכון, לא כל הפלשתינים אוהבים את חגיגות איחוד העיר, אבל בסופו של דבר, יגיע יום, ויום ירושלים יחבר ולא יפריד. זה יגיע בעזרת ההייטק והחינוך והספורט. מבחינה זו, דווקא הממשלה הזו, אני אוהב את הניסיון שלה, שטרם הושלם. יש בה מכל הדעות והכיוונים. יש לנו שותפים ערבים, והמנהיגים האזרחיים נותנים את הדחיפה לדו קיום. הכיוון הוא לא לעשות דווקא, אלא לעשות כייף ולבוא עם גישה של הכלה. לכבד את האמונה שלהם ואת מסגד אל אקצא, להיות גאה ולא מאוים מזה. חייבים לתת כבוד, כי כבוד אתה נותן כשאתה מרגיש חזק. לערבים, למוסלמים ולנוצרים".
אתה רואה את זה כבר קורה בעיר או שזה רק חזון אחרית הימים, כדבריך?
"זה כבר לגמרי קורה. לכי לממילא, לבתי החולים בעיר, תראי עובדים יהודים וערבים עושים דברים יחד. בשוק מחנה יהודה יש רוכלים יהודים בצד ערבים, התמהיל הזה מתקיים יום יום ברחבי העיר. הרבה מהחבר'ה הצעירים של מזרח ירושלים רוצים להיות חלק מהכלכלה הישראלית. שוב יש להדגיש, שיש הסדר פוליטי שצריך לסיים אותו. אבל כבר יש פה מגה סיטי, שאפשר לעבוד באמצעותה עם שאר האזור".
ואפשר שלא.
"נכון. אבל הולכים עם החזון, ולפיו, הרבה מהטכנולוגיה והאומנות יכנסו למרכז העיר. מזרח ומערב ישתפו פעולה, ההסדרים עם האמירויות ועם הפלסטינים יהוו חלק מהסיפור ולא בניגוד לו. ישראל תהיה כך עוד יותר חזקה, וירושלים תהיה לעיר המרתקת של האזור כולו. כולם ירצו להגיע אליה, לגעת בה, להתפלל בה, ליהנות בה. זו המשמעות של היסטוריה מול ניו מדיה, זה השיח הדיאליקטי הנכון בין הישן והחדש".
מי שמכיר את מרגלית יודע, שכשם שהוא מדבר בלהט על החזון הטכנולוגי, כך גם לגבי החזון החברתי והחינוכי שלו. לשם כך הקים ב־2002, ביחד עם רעייתו, את העמותה החברתית "בקהילה", במטרה לצמצם פערים חברתיים בין ילדים ובני נוער בירושלים, דרך שיפור הישגיהם הלימודיים וקידום צמיחתם האישית והחברתית. העמותה מלווה אלפי תלמידים בבתי ספר בשכונות חלשות בירושלים. "אי אפשר וגם אסור להתעלם מדור העתיד", הוא מסביר. "יש כל כך הרבה ילדים מוכשרים ונפלאים, שלא מקבלים הזדמנות, רק כי הם גרים מחוץ לאזור המרכז. הם שומעים הייטק ומיד חושבים שזה לא בשבילם ואומרים: 'אני לא יכול, מה לי ולזה'? כשילד מרגיש ככה, כשהוא לא מאמין שהוא יכול, משהו בו כבה. לי ברור, שההייטק יחולל את המהפכה החברתית הבאה של ישראל, וזה יקרה דרך הילדים והנערים".
אתה, הילד שנולד בקיבוץ נען, הפכת לאיש העולם הגדול, מוביל בשורות טכנולוגיות וחברתיות. לשם כך אתה טס הרבה בעולם, מסתובב הרבה בארץ, ואז שב ונכנס בכל פעם מחדש בשערי ירושלים.
"ותמיד אני מרגיש שאני חוזר הביתה. תראי", הוא מראה תמונות, שצילם בסביבת בית מגוריו, בעין כרם, ומפנה באותה נשימה את מבטי אל הנוף הנשקף מבעד לחלונות משרדו. "אני לא מפסיק לצלם. כשאני חוזר מנסיעות עבודה, בסופי שבוע, אני מטייל באזור מגוריי. עולה לכנסיות, צועד בהר הפורח, רץ עם כלבי, מרגיש את האוויר. הרגשה כזו, אין לי בשום מקום אחר בעולם".
