ילדותו של הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב בירושלים, חבר מועצת הרבנות הראשית, ובנו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, לימים ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל, עברו בשכונת גאולה בירושלים, שהייתה מלאה ברבנים, אדמו"רים ותלמידי חכמים. בלילות השבת של ילדותו היה הולך לשיחתו של הרב עובדיה יוסף בישיבת פורת יוסף, ולאחר מכן ל"טישים" של בית ישראל מגור והחלקת יהושע מביאלא (רבי יחיאל יהושע רבינוביץ, האדמו"ר מביאלא וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל). "אנחנו קשורים מהטבור לירושלים", הוא אומר. "אנחנו דור שביעי בירושלים מצד אמא של אבא. האמת שכל יהודי קשור לירושלים, אם לא מדור שביעי אז מכל דור אחר. ירושלים היא הבריח התיכון של כל העם היהודי. לא היו געגועים כל כך גדולים בהיסטוריה כמו הגעגועים של היהודים לירושלים. כשרק היו מזכירים את השם ירושלים, העיניים היו מתמלאות דמעות של שמחה וגעגועים. יש ספר של הרמח"ל, 'אוצרות הרמח"ל', בו הוא כותב שהתחייה העתידית של עם ישראל תתחיל מהכותל המערבי. כשאנחנו נפגשים עם ביטוי כזה של הרמח"ל כל המילים האחרות מתקטנות".
מה אתה זוכר מירושלים של ילדותך?
"המשפחה שלי גרה בעיר העתיקה ואחר כך עברה לעיר החדשה. ראיתי את ההתרגשות של אבי אחרי מלחמת ששת הימים כשהוא ראה שוב את הכותל, אותו הכיר מילדותו. הוא תמיד אמר לי שיש אנשים שאומרים, 'נלך לכותל', ביטוי שהוא סלד ממנו. הוא נהג לומר, 'הכותל זה לא מקום שהולכים אליו לטיול, זה לא גן סאקר, זה הכותל'".
גם ליעד רוח, הבעלים של משרד יחסי הציבור "רוח גבית", נולד בירושלים. למרות ששירת ביחידת עוקץ והשתחרר בדרגת רב סרן, פתח אחרי השחרור משרד ליחסי ציבור "רוח גבית". "אני נותן רוח גבית ללקוחות", הוא אומר. "ההשראה שלי מגיעה גם ממנהיגים. היות ועסקתי בפוליטיקה אני שואב המון מהמנהיגים שנחשפתי אליהם בעבודה שלי. למרות הקריירה הצבאית שלי הלכתי ללמוד תקשורת והתאהבתי בתחום. רציתי להיות מאחורי הקלעים ולעזור לאנשים. משם גם נולד השם 'רוח גבית'".
מהי ירושלים בשבילך?
"ירושלים בשבילי היא בית. היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, גם במרקם החברתי וגם באופי של רבים מהאנשים שנולדו בה. יש דבר כזה אופי ירושלמי שאתה נתקל בו בכל רחבי הארץ - אופי של איש ביתי ומשפחתי וחוצפן במובן הטוב של המילה".
למה אתה הכי מחובר בעיר?
"ירושלים היא עיר מרגשת. אני מאוד מחובר לשדרות ממילא כי בשבילי הן כמו שביל זהב בתוך העיר הנפלאה הזאת. מצד אחד הוא מחבר אותי למסורת ולכותל ומצד שני מרכז בתוכו את כל התיירות שבעיר, את כל המוצגים החדשים והקדמה. גם מתחם התחנה, שגדוש באירועי תרבות, מרגש אותי. הוא פתוח בשבת לציבור החילוני, הוא כל הזמן חי ונושם ובועט, ומצד שני כל האוכלוסיות בעיר מכבדות אותו. גם החרדים לא מפריעים לפעילות שמתרחשת בו".
אלישע פלג, סגן ראש העיר ואביה של אודליה, אשתו של ליעד, היה בצעירותו, דוברו של מנחם בגין. "גם הוא, כמוני, התעסק בדוברות והסברה, ויש בזה סוג של סגירת מעגל. הוא היה המון שנים בעשייה הציבורית. יש לו אפילו תמונה בשחור לבן עם בגין. אנחנו מדברים על הנושאים האלה, גם הפוליטיים, בארוחות שישי ולמרות שלא תמיד אנחנו מסכימים אחד עם השני, כיף לשוחח איתו".
רמי גזית הוא אחד מהאנשים המוכרים בירושלים. הוא הבעלים של אולמי האחוזה במודיעין ואולמי יסמין והבעלים של מפעל המזון "יסמין" והמסעדות "פאשה" בירושלים ו"פאשה" בתל אביב. יחד עם השף אהרון שאשא ממלון ענבל (לרום לשעבר), הם פתחו מפעל קייטרינג חדש, בשרי וחלבי, במעלה החמישה – "קייטרינג האחוזה". "האחוזה החלה לפעול בירושלים בשנת 1987 והפכה לשם דבר, והגדירה מחדש סטנדרטים של איכות ומקצועיות בתחום האירועים", אומר גזית. "בשנת 2012, כשבנינו את מתחם האירועים המפואר במודיעין, היה לנו ברור שהשם 'האחוזה' ממשיך איתנו לשם".
גם גזית נולד בירושלים. "הוריי עלו מטורקייה לארץ", הוא אומר. "אני הכי קשור לילדות, למסורת, לבתי הספר ולבתי הכנסיות שהייתי הולך אליהן עם הסבים. אי אפשר שלא להתגעגע אליהם. עד היום אני נזכר בגעגועים בפלאפל שלמה בבצלאל. אין שני לו. ירושלים זה הבית והלב, וזאת לא קלישאה. אין לה תחליף. שום עיר לא תשווה לה. פתחתי עסקים בתל אביב ובמודיעין, אבל מעולם לא חשבתי לעזוב את ירושלים. אני מחובר אליה בשלשלאות".
גם בעסקים אתה נותן את הלב?
"יש הרבה אנשים שעשיתי להם את הברית, את הבר מצווה ואחר כך את החתונה ועכשיו אני מחתן את הילדים שלהם. כיהודי וכישראלי ירושלים היא הלב שלנו. בערב כיפור היינו מסיימים את התפילה בבית הכנסת והולכים עד הכותל ברגל. מלחמת יום כיפור תפסה אותי בצהריים בבית כנסת. אני מחובר לירושלים בוורידים שלי".
