הסיפור של ד”ר יוכבד פנחסי אדיב התחיל בכלל במפגש מקצועי, שהתפתח להצלחה גדולה ולשיתוף פעולה ששינה את פני המכללה הטכנולוגית הנדסאים באריאל. מה שהחל בקורס קצר במיקרוביולוגיה שהגיעה ללמד במכללה ב-2002, הוביל בהמשך לגידול מחלקות מדעי החיים - מחלקה לביוטכנולוגיה ולהקמת המחלקה לכימיה תרופתית במכללה. “פשוט הוקסמתי מהמקום”, היא משחזרת. “לא הכרתי קודם לכן את עולם ההנדסאים אך הבנתי מהר מאוד את הפוטנציאל שלו מבחינה מקצועית וחברתית”.
בשנת 2006 כבר מונתה ד”ר יוכבד פנחסי אדיב, אקדמאית עם שלושה תארים במדעי החיים, למנהלת המכללה. היא הפכה אותה ממכללה איכותית וקטנה עם כשבע מחלקות לימוד וכ-500 סטודנטים, לאחת המכללות הטכנולוגיות מהמובילות במדינה, הכוללת כיום 17 מחלקות לימוד ו-2,000 סטודנטים, שבוגריה מדורגים במקומות הראשונים בבחינות הגמר ומבוקשים בתעסוקה.
“עד שנת 2003 ישבתי במעבדות, חקרתי, פרסמתי מאמרים בכתבי עת. אבל בסופו של דבר, נורא דגדג לי. אני טיפוס שאוהב אתגרים, שרוצה לראות מהלכים שקורים לא בעוד חמישים שנה, אלא משהו שהוא בעל השפעה רחבה ומורגשת בטווח קצר על חברה. אני אוהבת חדשנות וקידום מהלכים, ולפיכך אני מובילה גם את פורום המכללות הטכנולוגיות שמשפיע על מקבלי ההחלטות ומשנה מהותית את תפיסת התחום בארץ”.
הובלת מהלכים משמעותיים, ותוך זמן קצר. אילו אתגרים עמדו בפנייך?
“המינוי שלי למנהלת המערכת הוביל לשינוי התפיסה של מערכות השכלה טכנולוגיות - להסתכל על הצרכים של העולם התעשייתי והמשקי ופחות על ‘לימודי השכלה’ בלבד, במחשבה רחבה שהסטודנטים הם הלקוחות שלנו. לראות איך יוצקים תכנים חדשניים ועדכניים שמתאימים לצרכן- המשק, לצד סטודנטים ממגזרים שונים. הלימודים לתואר ההנדסאי הינם מאוד ממוקדי עשייה, טווח קצר בעצימות, ותועלתם גבוהה יותר כי בתוך שנתיים הלומדים יוצאים החוצה לעבודה טובה, מבוקשת ומתגמלת. אני גאה שיש לנו מעל 90% השמות במקצוע”.
איך מגיעים לנתונים כאלה?
“צריך לשלב את העולם החדש, את הצרכים של המדינה ואת הצרכים של מקצועות ההנדסה, התקשורת והעיצוב. פתחתי יחידה לקשרי תעשיה, ואנחנו עובדים עם מעל למאתיים גופים, שלוקחים את הסטודנטים כבר במהלך הלימודים להתנסות מעשית סטאז’ וללמידה. אנחנו עוזרים לסטודנט לבנות את הקריירה שלו כבר במהלך הלימודים. להכניס רגל, ללמוד, לשפר את עצמו כל הזמן, ולא להפסיק ללמוד - האופציה של הבוגר להמשך לימודים בתוכניות ייעודיות באוניברסיטה זמינים לו להמשך ישיר”.
ד”ר פנחסי אדיב מצביעה על השינוי הארגוני ככזה שהוביל לתנופה: ראשי המחלקות הפכו להיות יותר אנשי מקצוע יצירתיים מאשר אנשים של לוח וגיר. “יחד עם ראשי המחלקות ואל מול המעסיקים אנו מדייקים את הצורך אל מול ההכשרה שניתנת כאן. הם צריכים כל הזמן לחקור ולבדוק מה הטרנד החדש בשוק? מה קורה בשטח? ליזום קשרי חוץ, להיפגש עם מובילים בתחומי הידע שלהם, לפתח מגמות לימוד חדשות - חדשנות!. המכללה מחויבת באיכות, ולצד זאת, מובילה חדשנית ויצירתית. אנחנו לא חוששים גם מביקורת עצמית בכל רגע נתון, במטרה לעשות את הדברים טוב יותר”.
דוחפת קדימה לשינוי
ד”ר פנחסי אדיב נולדה וגדלה בשיכון דן בתל אביב, בבית מוטה טכנולוגיה והשכלה: היא ושני אחיה עובדים בקמפוס אוניברסיטת אריאל - אחד מאחיה הוא פרופסור לחשמל ואלקטרוניקה, השני חוקר ד”ר להנדסת מכונות. אביה היה אמן בתחום הרכב. היא נשואה, אמא לשלושה ילדים בוגרים ומתגוררת בראש העין, ואף התמודדה בעבר לראשות העיר. “רציתי להביא שינוי, גם כאשה, לרמת המנהיגות. להוביל חשיבה ותפיסה שונה ממה שקיימת היום בעיר. התמודדתי מול ארבעה גברים אנשי צבא בכירים, הייתי האישה היחידה, וזו שהגיעה מתוך האקדמיה. לא הצלחתי להעפיל לסיבוב השני, אך הצלחתי להיכנס למועצת העיר”.
הבחירות בראש העין לא היו ההתנסות הציבורית הראשונה שלה. אחרי התדרדרות נמשכת בתקצוב ובעדיפות ללימודים אקדמיים מצד המדינה, הובילה בשנת 2010 ד”ר פנחסי אדיב את מיסודו של פורום המכללות הטכנולוגיות, והחל מ-2011 היא עומדת בראשו. בפורום חברות 34 מכללות טכנולוגיות מרחבי המדינה, רובן מהפריפריה, והן מקדמות את המשאב האנושי - כוח האדם הטכנולוגי הנדרש במדינה - לימודי הנדסאים, הכשרה מקצועית והן לבניית האופק להמשך לימודים בתארים אקדמיים. הפורום השפיע על חוק ההנדסאי משנת 2013, ועל חוקים נוספים הנוגעים לתחום. כמו כן, הובילה שלוש רפורמות נוספות שנחתמו מול משרד האוצר - שהצליחו להפוך את המגמה השלילית בתפיסה ובתקצוב המערכת ולהבהיר גם למדינה את החשיבות והצורך של השכלה והכשרה טכנולוגית”.
אנחנו נמצאים כרגע בתקופה קשה ולא פשוטה. איך אתם מתמודדים עם המצב?
“במכללה הטכנולוגית הנדסאים באריאל, הפועלת בקמפוס אוניברסיטת אריאל, לומדים כ-2,000 סטודנטים, ש-400 מהם נקראו למילואים לתקופות שונות, ויש עוד 100 מתוכם שעדיין משרתים. פתחנו את שנת הלימודים באיחור ב-24 לדצמבר, החבר’ה האלה עדיין במילואים, ויש כבר אחרים עם צווים נוספים. אנחנו מקבלים אותם בזרועות פתוחות”.
איך נערכתם כדי לסייע להם להשלים את לימודיהם?
“ביקשנו מכל מי שיכול שיחזור ללימודים לעשות זאת. פרשנו בפניהם רשת של מרצים, מתרגלים במתן שיעורים, לעתים מקוצרים, כי אתה לא יכול להספיק את מה שלמדו כאן בחודשיים, בשבוע או בשבועיים. אבל הצמדנו חונכים, יצרנו שיעורי עזר ובנינו קבוצות ייחודיות למילואימניקים. הם באמת במבוכה גדולה, כי במהלך הלימודים של הנדסאים יש בחינות הסמכה, ולכן הלחץ הן במערכת ובטח שלהם, גדול. אנחנו לא חוסכים בשעות ומנסים לתת להם את הטוב ביותר. אבל בסוף, אתה יודע, חייל חוזר משדה הקרב ולא תמיד ביכולתו להשלים את כל החומר שהפסיד”.
מה המסר שלך לסטודנטים שלך, ובעצם לכל המדינה, במצב הזה?
“בתקופה המורכבת הזאת, חייבים להסתכל ולהבנות צעד צעד לתקופה הקרובה שבטוח לא תהיה פשוטה. אנחנו עם חזק ויצירתי, עם שיודע לקום ולהתאושש ממשברים. בזמן כזה כל החברה הישראלית צריכה להיות מאוחדת כעם, כי אנחנו אחוזים האחד לצד השני ומאחלים שהחטופים ישובו במהרה למשפחותיהם. אין לנו מדינה אחרת”.
לסיום, כשאת מתבוננת בעשיה שלך, מה נותן לך את הכוח להמשיך?
“אני חושבת כל הזמן איך אני יכולה לקדם מהלכים בכוחות שלי, ולפעול בגזרות השונות לטובת עשייה והשפעה. אני מייצגת את הפורום בוועדות ובמשרדי הממשלה השונים, אצל מקבלי ההחלטות כדי לגרום להם להבין, להוביל מהלך, לטובת החברה הישראלית על גווניה וצרכיה. בסופו של דבר, כשאני עומדת על הדוכן ומעניקה את הדיפלומה בתקופת הענקת התארים, והסטודנט או הסטודנטית הנרגשים לוחצים את היד ואומרים לי ולצוות ‘זה היה המהלך הכי טוב שעשיתי, ואני מודה למרצים שלקחו אותי יד ביד’ – זה עושה הכל. זה מה שנותן את הדרייב להמשיך ולפעול. אני יודעת שאנו עושים טוב”.
