בסביבות השעה 9:00 בבוקר בשבת השחורה הבין מנכ”ל ער”ן (עזרה ראשונה נפשית) דוד קורן “שאנחנו בסרט אחר”, כהגדרתו. במהרה הוא הוביל מעבר לנוהל חירום שבו הוקפצו מתנדבים רבים כדי להעלות את רמת הזמינות. באותה שעה הוא עוד סבר שמדובר בעוד סבב לחימה, מהסוג אליו כולנו כבר רגילים, אך בערב היה ברור שמדובר במלחמה של ממש. העמותה החלה לקבל פניות מצוקה מילדים ומשפחות שהתחבאו בממ”ד והתכתבו עם ער”ן בווטאספ, מצעירים שנסו על נפשם ממסיבת ה-NOVA בקיבוץ רעים, והיו אפילו כאלו שבזמן מנוסתם התקשרו לארגון כדי לבקש שיסייע בחילוץ.
“ישנם הרבה סיפורים קורעי לב מאותו היום”, אומר קורן. “החל מהשבעה באוקטובר הפעילות שלנו קפצה בהיקפים שהצריכו גיוס מתנדבים בעוצמה גבוהה מאוד מכל הסניפים שלנו, בארץ ובחו”ל. תוך יומיים-שלושה גם התחלנו ‘לגייס מילואים’: כ-180 מתנדבי עבר של ער”ן הוחזרו לתפקיד, בנוהל מסודר. המהלך הזה עזר לנו מאוד להתמודד עם העומס”.
לעמותה, שלפני כמה שנים חגגה 50 להקמתה, יש כ-1,750 מתנדבים המספקים עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט. כל מתנדב עובר תהליך סדור ומורכב הנמשך בשגרה כ-9 חודשים וכולל תהליך מיון ואחריו קורס הכשרה עיוני ומעשי שנמשך ארבעה חודשים, שבסיומו הוא מצטרף לצוות העונים לפונים, הכולל כ-15 מתנדבים בכל משמרת. החל מהשבעה באוקטובר אותגר המערך הזה במספר פניות חסר תקדים ובשיחות מורכבות במיוחד, שיכולות להימשך גם זמן ארוך כל אחת. את התחושות מספרים גם מספרי הפניות שזינקו בצורה מטורפת: מ-800 פניות ביום לפני המלחמה לכ-3,500 במהלך השבת השחורה.
“אנחנו רגילים למצבים כאלו, אך לא בסדר גודל כזה”, אומר המנכ”ל דוד קורן. “בכל אירוע לאומי-בטחוני יש גאות בפניות, בין אם מדובר בשומר חומות, עמוד ענן או האסון במירון. הפיק הגדול ביותר עד כה היה בתקופת הקורונה עם כ-1,500 פניות ליום, כך שניתן להבין ש-3,500 פניות ביום זה מספר שיותר ממכפיל את שיא העומס אליו הגענו עד עתה”.
אילו עוד אתגרים הציב המצב בפניכם?
“מספר המשמרות ואורכה של כל משמרת עלו משמעותית. מהר מאוד התברר שגם המתנדבים עצמם ושאר צוותי ער”ן צריכים עזרה, כי המלחמה נוגעת בכולם. כשמתנדב עונה לשיחת מצוקה - לא פעם המצוקה היא משני עברי הקו. כמו הפונים שלנו, כך גם למתנדבים יש משפחות וחברים שהם דואגים להם. זה פוגש כל אחד מאיתנו במקום אישי, ולכן כשנותנים תמיכה יש גם צורך לקבל תמיכה בחזרה, בסיום המשמרת. לחלוק, לאוורר, לנרמל את מה שאנחנו פוגשים. זה מאוד קריטי, ולכן נערכנו למתן תמיכה הרבה יותר משמעותית למתנדבים שלנו. אתגר נוסף היה למנוע את שחיקת חוסנם של המתנדבים, והיה ברור לנו שנצטרך לגייס עוד מתנדבים. רוח ההתנדבות מאוד מרשימה, אבל אנחנו לא יכולים לקבל אנשים אוטומטית כי תהליך הכניסה מורכב וצריך לעבור הכשרה מתאימה. זה לוקח זמן ובימים אלו אנו נמצאים בתהליך הכשרה אינטנסיבי בכל סניפינו. עד שהוא יסתיים, אנו נשענים על הצוות הקיים, שממשיך לתת יותר משמרות”.
גם לאנשים חזקים יש רגעים חלשים
כחלק מפעילות התמיכה שלאחר תחילת המלחמה, התבקשה ער”ן על ידי משרד הבריאות והביטוח הלאומי להקים קו פניה לאלו המרגישים שהם בטראומה, ועבור מי שדרוש להם טיפול ממוקד יותר. כך הוקם גם מרכז חוסן ארצי - קו טלפון ייעודי המהווה מעין משפך לכל הפניות הללו. מתנדבים ואנשי מקצוע מקבלים בו פניות, ולאחר שיחה עם הפונה מחליטים אם יש צורך להפנות אותו לטיפול נוסף, מעמיק יותר”.
בעצם, כל אחד שראה סרטון בטלגרם או דיווח בטלוויזיה יכול להיכנס לקטגוריה של “מרגיש בטראומה”. למעשה, כולנו נפגעים ברמה זו או אחרת. כיצד מטפלים באופן המוני כזה?
“זו השאלה שמעסיקה אותנו מפרוץ המלחמה. כל אחד שראה משהו, חווה משהו, יכול להתקשר אלינו בתחושה שהוא מפורק לחלוטין. לצד זאת, מתברר שבעד 90% מהמצבים כל מה שהפונה צריך בשלב הזה הוא מישהו שיקשיב לו, שיבין כמה קשה לו, שייתן לו לגיטימציה לקושי, שיהיה איתו שם. לאו דווקא מישהו שיגיד לו מה לעשות או יבטיח לו שזה יעבור. אנחנו יכולים להיות שם בשבילו, לתת לו את ההרגשה שמה הוא מרגיש זה הגיוני. הוא בסיטואציה קיצונית ולא נורמלית ולכן חלק מהתגובות קיצוניות - וזה לא אומר שהוא מתפרק ולא יוכל להמשיך את החיים מכאן והלאה. זה גם לא אומר שיסבול מתסמונת פוסט טראומה. עצם כך שהפונה שומע את הדברים הללו - עושה איזשהו קסם. זה לא פותר את כל הבעיות ותמיד יש את אלו שזקוקים לטיפול של ממש - וכשאנו מזהים זאת נמליץ על כך, אך עבור רוב הפונים מספיקה שיחת התמיכה. זה מה שהם צריכים”.
להשקפתך, כיצד המדינה יכולה לצאת מהמשבר הנפשי הקולקטיבי?
“במצבים של משבר נפשי מאוד קריטי וחשוב קודם כל להכיר ולקבל את העובדה שזקוקים לעזרה. חלק מהאנשים שמתכחשים לעובדה הזאת ואומרים שהם בסדר ומספיק חזקים - עלולים למצוא עצמם מתפרקים בבת אחת. לכן, אחד המסרים המשמעותיים שניתן להעביר לאנשים שסביבנו, גם לאלו שבונים עלינו שנהיה עבורם צוק איתן, הוא שגם לאנשים חזקים יש רגעים חלשים. תנו לעצמכם להיות במקום של החולשה והכירו בעובדה שאתם זקוקים לעזרה. פנייה לער”ן בהקשר הזה באה מתוך מקום של חוזק”.
ראיתם במהלך המלחמה שוני בדפוסי הפניות?
“באופן מסורתי, יותר נשים פונות אלינו מאשר גברים, ובמלחמה הזאת ראינו עלייה משמעותית בפניות של גברים. הם מרגישים שמותר להם לקבל עזרה, שהם יכולים להפיק מכך תועלת. אני חושב שכולנו זקוקים לעזרה. זה יכול להיות בפנייה לער”ן, במפגש עם אנשים קרובים, בשיחה במקום העבודה, או אצל מטפל מקצועי. כל אחד צריך למצוא את המקום שמתאים לו”.
