“התפקיד שלנו הוא לא רק להכשיר למקצועיות, מיומנות וחדשנות. זהו הבסיס שמסביבו מעטפת רחבה ומשמעותית הכוללת הקניית ערכים, אנושיות, חמלה והומניות. כל אלה יחד יאפשרו למטפל לראות את המטופל במכלול רחב יותר ולהעניק לו את הנדרש. כיום אי אפשר להסתפק בפחות”. כך אומרת ד”ר אפרת דנינו, מנהלת האקדמיה לאֲחָיוּת בבית החולים שמיר אסף הרופא, שבו לומדים מדי שנה כ-1000 סטודנטים וסטודנטיות לאֲחָיוּת במגוון מסלולי לימוד ותחומי הכשרה.
כמנהלת המוסד מובילה ד”ר דנינו יחד עם הצוות אג’נדה ברורה: הסטודנטים יעברו חוויות לימודיות משמעותיות ויזכו לתמיכה ולחוסן במהלך לימודיהם, וכשיסיימו את המסלול, יעבירו את החוויה החיובית בטיפול במטופלים. “אנחנו שמים דגש משמעותי על נושא ההומניות, הוא קריטי ביכולת ללוות מטופל”, היא אומרת. “החוכמה היא לא רק ‘לייצר’ אחים.יות, אלא ‘לייצר’ אותם איכותיים. להוציא אותם מהלימודים עם מירב הערכים ועם מעטפת איתנה שגם תמנע מהם שחיקה בעתיד”.
בתוך כל זה, נכנסת גם הטכנולוגיה
יש לנו את האסטרטגיות הנכונות והכלים המתאימים להענקת ידע ומצוינות, אך יחד עם זאת אנו מפתחים אסטרטגיות הוראה חדשניות וכלים ייחודיים תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, וזאת על מנת להתאים את תהליך הלמידה לסביבה המקצועית והחדשנית שעולם הרפואה נמצא בה. כיום יותר מתמיד הרפואה רותמת את הטכנולוגיה ליכולות טיפול המותאם אישית לצרכי המטופל, וכך גם אנו פועלים - באופן הקניית הידע תוך שימוש בחדשנות טכנולוגית ויצירתית. אנו מנגישים את הידע ומאפשרים לכל תלמיד חווית לימוד מותאמת אישית. לדוגמא, על ידי שימוש בחדרי מציאות רבודה או חדרי בריחה - פרויקט שאנו מפתחים כיום.
מציאות של מלחמה
השחיקה, כך מספרת ד”ר דנינו, היא אתגר משמעותי, נוכח עומס עבודה חריג בתקופה האחרונה שבה התמודדנו גם עם מגפת הקורונה ולאחריה המלחמה. בתקופה זו גם הסטודנטים לאֲחָיוּת פוגשים מציאות חדשה, והחינוך המקצועי ניצב מול אתגרים חדשים. “אחת מתוכניות הדגל בקמפוס היא הכשרת סטודנטים לכשירות כפולה”, היא מספרת. “הסטודנטים לומדים להיות אח.ות ופרמדיק.ית שרבים ממשתתפיה גויסו למילואים או למד”א. אלא שהם חייבים במקביל להמשיך וללמוד כדי לא להפסיד שנה אקדמית. חלק מהם כבר חזרו מהמילואים ויש להם לא מעט קשיים בוויסות רגשי. רגע אחד הם במלחמה ורגע אחרי - יושבים בכיתה. יש לנו סטודנטים מיישובי הדרום שנחשפו באופן אישי לאירועי המלחמה, חוו טראומות ואף איבדו בני משפחה. בוגר מסלול משולב זה שגם עבד אצלנו במרכז הסימולציות נהרג במלחמה. קשיים אלו משפיעים על התפקוד היומיומי. כולנו מתמודדים עם מצבים קשים שלא חווינו קודם, עם חוויות מאוד מורכבות אשר מעבר לכך שדורשות התייחסות, גם מביאות לשחיקה. אם סטודנט יצא לשוק העבודה ויישחק אחרי שנה - מה ערכו של המסלול שעבר? בסקר השחיקה האחרון של משרד הבריאות נמצא כי תהליך השחיקה במקצוע האֲחָיוּת מתחיל ב-5 השנים הראשונות לעבודה. על מנת להתמודד עם תופעה זו הייחוד שלנו היא הטמעת סדנאות חוסן, רכישת כלים לוויסות רגשי ואפשרות לייעוץ פרטני בתכנית הלימודים. כלים אלה מקנים את הדרך להתמודדות עם מצבי שחיקה אליהם יחשפו בעבודה. היבט נוסף של מאבק עם השחיקה הוא שיחות ייעוץ להבניית אופק מקצועי. בתהליך זה דר’ דנינו וסגל הניהול וההוראה נפגשים אישית עם כל סטודנט לפני סיום הלימודים ויחד עמם מבנים מפת התקדמות מקצועית על צירי התפתחות שונים של חינוך, ניהול, מנהיגות, התפתחות קלינית והכשרות מתקדמות. “תוצר התהליך מספק לבוגרים שלנו תוכנית אסטרטגית להתפתחות מקצועית - דבר ייחודי המאפשר בקמפוס האקדמי שמיר, לצוף מעל רגעים של שחיקה וקושי, ולהתקדם לעבר מטרות ויעדים בקריירה המקצועית”.
באלו צעדים ניהוליים נקטת לאור המצב?
“בשיתוף עם הצוות המקצועי, עשינו שיפטינג גדול בגישה שלנו. קודם כל, לתקשר המון עם הסטודנטים, על בסיס קבוע. להיפגש איתם, לשמוע אותם, לדבר איתם על החוויות, לנתב אותם לעמידה בלוחות זמנים, לראות כל הזמן מה המצב ומה יכולת ההתמודדות שלהם, לתעדף ולהפריד בין עיקר לטפל. כשצריך - לתת סיוע פרטני, בין אם ייעוץ פסיכולוגי אישי או קבוצתי. זהו חלק מתהליך טיפולי שהם כרגע זקוקים לו בשוטף. ישנם סטודנטים שיצאו למילואים, חזרו הביתה ובקרוב יוצאים למילואים שוב. כך שהאתגר של כל הצדדים כל הזמן ממשיך ומצריך התאמות”.
חינוך מקצועי מהנשמה
ד”ר אפרת דנינו מכהנת בתפקידה כחמש שנים. היא מחזיקה בשני תארים אקדמאיים בתחום הסיעוד, בדוקטורט בבריאות הציבור מהאוניברסיטה העברית, ובהסמכת מומחית במדיניות ומנהל של משרד הבריאות. את הדרך הארוכה שעשתה בתחומה החלה כאחות מן השורה. עם סיום השירות הלאומי שלה, החליטה ללמוד את מקצוע הסיעוד, מכיוון שהרגישה שזהו תחום בו תוכל להגשים את עצמה, להעניק לאחרים ולהתפתח בו לאורך הזמן.
“תחילת שנות לימודיי ועשייתי היו בתחום הילדים”, היא נזכרת. “אהבתי להיות חלק מחייהם, הרגשתי שזהו הייעוד שלי בחיים. עם הזמן שילבתי חינוך מקצועי והתקדמתי לתחום הניהול. לאחר 22 שנים בבית החולים הדסה, עברתי לניהול בכיר בבית החולים החדש אסותא באשדוד, שם נחשפתי לתחום המדיניות הכלכלית, מובילות מערכתית ולתהליכים מחקריים. משם הגעתי לבית החולים שמיר אסף הרופא. בנוסף לתפקידי כמנהלת הקמפוס אני עושה פוסט-דוקטורט בחינוך מקצועי, חברת הנהלת בית החולים ובעלת מינוי אקדמי באוניברסיטה, וגאה להיות שייכת לחוג לסיעוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ללמד סטודנטים בתארים מתקדמים ולחקור במגוון תחומים”.
אלו אתגרים נוספים הציב בפניכם מצב המלחמה?
“אחד הבולטים שבהם הוא הצמיחה במספר ובמגוון המטופלים. החל מהשבעה באוקטובר הגיעו פצועים רבים, אשר זקוקים לתהליכי טיפול פיזיים ונפשיים משמעותיים. גם מתאר הטיפולים התרחב, לא רק סיוע בקשיים פיזיים, אלא גם סיוע במצבי חרדה, פגיעה ברווחה אישית ופוסט טראומה. כך יצר המצב גם שינוי בתחומי הממשק בחינוך המקצועי ובעשייה שלנו”.
הריבוי במטופלים כתוצאה מהמלחמה מביא לכך שתכשירו אחים ואחיות לנישות ספציפיות?
“אנחנו לא מנותקים מהשטח, להיפך אנחנו מנסים לגשר על הפערים הקיימים בין האקדמיה והשטח, לחבר בין הליך הלמידה העיוני והאקדמי למציאות בשטח בשלושה היבטים. ראשית כאנשי חינוך מקצועי אנחנו מבצעים כל הזמן התאמות בתהליכי הלמידה. שנית, בפתיחת תכניות אשר יתנו מענה לחוסר הקיים בשטח, כמו למשל בתחומי הגריאטריה, הפסיכיאטריה והקהילה. כשהבנו את הצורך הניכר שעלה מן השטח בכוח אדם החסר בגריאטריה, בנינו מיידית תכנית ייעודית שכללה הכשרת בוגרים המיועדים להשמה מקצועית בתחום זה. התכנית לאורך כל הדרך, מראשיתה היא חיבור של הקמפוס המכשיר את אנשי המקצוע והתאמתם למוסדות גריאטריים בהם יש חסר משמעותי. דבר זה משיג שתי מטרות, האחת, יצירת כוח אדם מקצועי וזמין מחד. ומאידך כזרוע השמה ללומדים אשר מיד מתקבלים לעבודה במקומות עבודה אלו ולאפשר להם התפתחות מקצועית נרחבת בתחום. בתוכנית זו השקענו מקסימום מאמץ, כנגד כל הסיכויים, ואנו זוכים להצלחה והכרה. כמו כן, בתקופה זו אנחנו עושים את המיטב כדי להוביל את הסטודנטים להיות בוגרים מצטיינים - בהתאמה לצרכי מערכת הבריאות והחסרים הקיימים בה. אנו עומדים לטובת המערכת בסיוע בכל דבר הנדרש מאיתנו ומשתפים את הסטודנטים בתהליך כחלק ממנעד הדינמיות שיש במקצוע.
חינוך מקצועי ערכי הוא הבסיס לעבודתנו מבלי להתפשר על איכות ומקצועיות, אשר מהווים את אבני הדרך לעבודתם של הבוגרים שלנו במקצוע האֲחָיוּת לאורך זמן. אלו מהווים בסיס איתן לחוזקה של מערכת הבריאות בישראל”
