כששואלים את יוסף חדאד מתי דבקה בו שליחות ההסברה הישראלית הוא חוזר לילדותו בחיפה ובנצרת. במשחקי הכדורגל שלו עם חבריו וקרוביו בשכונת קריית אליעזר החיפאית שבהם השתתפו יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים. “הרגשתי הכי שווה, הכי ישראלי. כך גדלנו, במקום שמסתכלים אחד על השני קודם כל כבני אדם”, מספר חדאד. “הייתי שומע חברים ערבים שלי מדברים שטויות על היהודים וחברים יהודים שלי מדברים שטויות על הערבים”, הוא נזכר, “לשני הצדדים הקפדתי לומר שזה לא נכון ולא מה שאני מכיר. כך שכבר אז, בגיל צעיר, הייתי בעצם איש הסברה”.
להרגיש שייכות למדינה
כיום חדאד מתווך את המהות ואת המציאות הישראלית להרבה יותר אנשים בישראל וברחבי העולם, אם באמצעות סרטונים, פוסטים וציוצים שזוכים לתפוצה עולמית רחבה. לא לכולם מחליק טוב בגרון שאזרח ממוצא ערבי בוחר לתקשר את מסרי ההסברה הישראלים, אך חדאד לא נותן לביקורת הזאת להשפיע עליו. “מאסתי בכך שארגונים אנטי-ישראלים חוגגים על החברה הערבית. הם מעוותים את המציאות, משקרים ומסלפים עובדות. אני לא יכול לשתוק כשאני רואה את זה, ולכן הקמתי ב-2018 את עמותת ‘ביחד - ערבים זה לזה’, שמטרתה להשפיע על צעירים במגזר הערבי, לסייע בגיבוש הזהות הישראלית שלהם ולגרום להם להרגיש שייכות למדינה. מה-7 באוקטובר כולנו בעמותה מרוכזי מטרה, בקושי ישנים 3-4 שעות ביממה ועושים הכל כדי לחשוף את השקרים ולהראות את האמת, את העובדות. כל מי שפונה אליי בבקשה לראיון - אני אומר: רק תגידו מתי. גם אם מדובר בטלוויזיה הפיליפינית”.
עמותת ‘ביחד - ערבים זה לזה’ מובילה מסעות הסברה ברחבי העולם “מלונדון ועד צ’ילה”, כלשונו של חדאד, ופעילים בה ערבים ישראלים, בדואים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים. הם מספרים לאלו בעולם שרוצים לשמוע כיצד באמת נראים החיים של אזרחים לא-יהודים בישראל. “הייתי הנואם הישראלי הראשון מזה 20 שנה בפרלמנט האירי, ולאחר הנאום ראיתי חברי פרלמנט מהדהדים וחוזרים על מסריי. מספר שבועות לאחר מכן הוזמנתי לדבר בוועדת חוץ והביטחון של אירלנד בנושא דו”ח אמנסטי שהגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד. תקפתי את טענות הדו”ח, שהתברר שהתבסס על סקר שרלוונטי לכ-5% מאזרחי ישראל הערבים. אמרתי להם: ‘למה אמניסטי לא דיברו עם אנשים כמוני? או עם אנשים שנמצאים בתפקידים בכירים במערכת השלטונית?’ הרי יש שופט בית משפט עליון ערבי בישראל, שיכול להכניס לכלא כל אזרח ישראלי אותו ימצא אשם. זה אפרטהייד?”.
ומה כשאתה מדבר מול ישראלים יהודים? שם אין דעות קדומות?
“בוודאי שיש, ובאמת שדיברתי בכל מקום: מעוזי שמאל, מעוזי ימין ואפילו ימין קיצוני. הייתי גם בהתנחלויות. שיחות כאלו פנים מול פנים בגובה העיניים יכולות לגשר על פערים ולחבר את שתי החברות. נכון שיש כאלו שלא משנה מה תגיד להם - הם מגיעים ממקום מסוים שנועל אותם, החינוך שהם קיבלו מקבע אותם. להם קשה יותר לפתוח את הראש אבל אני עושה הכל כדי שיבינו שיש בישראל מוסלמים, נוצרים ודרוזים שהם מלח הארץ”.
הבקשה: לתמוך בקולות כמו שלי
נדמה שאין ראוי מחדאד עצמו להיות מכונה מלח הארץ. הוא לא רק מדבר, אלא גם עושה - ואף מקריב. בגיל 18 התנדב לצבא (“קוראים לו צבא ההגנה לישראל, לא צבא ההגנה ליהודים - הוא נלחם עבור כל התושבים”, הוא מסביר), שירת בחטיבת גולני, סיים קורס מ”כים בהצטיינות והוצב כמפקד וסמל מחלקה בגדוד 51. לקראת שחרורו ביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה, שבה פגע טיל של החיזבאללה בקיר שלידו, וכתוצאה מההדף ומהרסיסים נפצע חדאד קשה. כף רגלו הימנית נקטעה והוא מוגדר כיום כנכה צה”ל. בכל זאת, כשמדברים איתו על הצבא ניכר שמדובר בזיכרון חיובי עבורו ושלא היה עושה דבר אחרת. “מאז, גולני בשבילי זו משפחה שנייה. כשהתגייסתי והגעתי ליחידה היו בה כמה חבר’ה שהופתעו, אבל מיד קיבלו אותי באהבה”.
מלבד הפציעה, מה היה רגע מכונן עבורך בשירות הצבאי?
“לא אשכח איך לפני כניסה מבצעית לחאן יונס אמר לי אחד מחייליי: ‘המפקד, אנחנו מכבדים אותנו ונשמור לך על הגב באש ובמים. כולנו יהודים, ואותנו אף אחד לא שאל אם אנחנו רוצים להיות פה או לא. אתה, לעומת זאת, לא היית חייב להיות כאן אבל בחרת להתנדב ולשרת כמו כולנו, במקום ללכת ללמוד או לטייל בהודו. אנחנו מעריכים את זה ונעשה את כל מה שתגיד לנו’. זו, בעיניי, המחשת השותפות בין יהודים וערבים בישראל. אני לא סובל את המושג ‘דו-קיום’. זה תיאור שאולי מתאים לישראלים ולפלסטינים, או לישראלים ולירדנים ולמצרים. אבל כאן, בתוך ישראל, המטרה היא שותפות. נכון, תמיד יש מיעוט קיצוני בכל צד שלא רוצה בה. הוא אלים, מפחיד, מדבר בקול רם ומנסה לייצר אשליה כאילו הוא הרוב. אבל הוא לא. בשביל שהקול השפוי יצא החוצה וידבר - הבקשה שלי לחברה היהודית היא לתמוך בקולות כמו שלי כשהם נשמעים”.
ת.ז
יוסף חדאד - פעיל הסברה ומנכ”ל “ביחד - ערבים זה לזה”
סיכום 2023 במשפט: “השנה עברנו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, אבל עם ישראל חי ונקום חזקים ומאוחדים יותר”.
דמות מעוררת השראה: “יש כל כך הרבה גיבורים שנחשפנו אליהם בשבועות האחרונים מאז הטבח ב-7 באוקטובר, וכל אחד מהם גיבור מעורר השראה”.
משאלת לב ל-2024: “שהחברה הישראלית תהיה מאוחדת וחזקה, שנהיה מדינה חזקה ומרתיעה מול אויבינו ונדע איך לפעול בהתאם למדינה שנמצאת במזרח התיכון מוקפת אויבים, ושכל החטופים עד האחרון שבהם יחזרו אלינו”.
מסר אישי: “בואו נחזק את השותפות הישראלית, כולנו יחד יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, דתיים חילונים וחרדים. כשאנחנו בשותפות אף אחד לא יכול עלינו”.
