עומר טולצ’ינסקי וירון וקסמן נפגשו לראשונה ב-2010 במהלך לימודי התואר ראשון בחינוך, וגילו שהם חולקים תחביב משותף שהפך לאורך חיים: גלישת גלים. סביר להניח שהמשך הסיפור היה אמור להיות “ואז הם התחילו לגלוש ביחד וזה כל העניין”, אבל הסיפור עלה על גל אחר: כשני אנשים שרואים עצמם כשליחים בעולם החינוך, הם החליטו לשלב בין אהבתם לחינוך לבין אהבתם לגלישה. כך נטמנו זרעי הקמתה של עמותת “הגל שלי”, שהפכה כלי סיוע לאלפי בני נוער בסיכון ובחודשים האחרונים גם עבור נפגעים פוסט טראומטיים מאירועי השבעה באוקטובר באמצעות תוכנית “כלים מהגלים”.
הם התחילו בקטן: עשרה נערים ונערות שאותם הדריכו בהתנדבות במשך שנה בתנאי אחד: “אנחנו נלמד אתכם לגלוש בחינם, בתנאי שאתם תחזרו לבית הספר”. בסיום השנה חזרו כל העשרה לספסל הלימודים, לימים אף סיימו בית ספר וחלקם מתנדבים עד היום בעמותה. וקסמן וטולצ’ינסקי ראו את ההשפעה האדירה והבינו שעלו על משהו מיוחד, שאותו החליטו להביא לעוד נערים ונערות בישראל.
“מבחינתנו, זאת הייתה אז רק ההתחלה”, אומר וקסמן. “עזבנו את העבודות שלנו, לקחנו הלוואות, רכשנו ציוד גלישה וביטוח והקמנו את עמותת ‘הגל שלי’. ב-2014 פיתחנו תוכנית רב-שנתית ורב שלבית עם מסגרת ארוכת טווח. התמקמנו בחוף הריביירה בבת ים, הקמנו מרכז בתל אביב-יפו, אחרי שנה התרחבנו לצפון הארץ, גייסנו צוות ופתחנו תוכנית ארוכת טווח - “אחים בוגרים”, שבה החניכים יכולים להפוך למדריכים מוסמכים ולשמש דוגמה לצעירים מהם אחרי הדרך שעברו.
טולצ’ינסקי: “הקמנו תוכניות שמייצרות לחניכים אופק, שמעודדות אותם להתנדבות ולעשייה משמעותית. כל הפעילויות האלו והרבות שבאו אחריהן, נעשו מתוך מטרה אחת מרכזית: להעניק הזדמנות אמיתית לנוער בסיכון ‘לעלות על הגל’ ולהצליח, דרך התמודדות מעצבת עם איתני הים, באמצעות גלישת גלים. ב-2016 פתחנו את העסק החברתי ‘על הגל’ שמפיק ימי כיף ואירועים על הים במטרה לספק תעסוקה משמעותית ופרנסה לנוער, כך שגם בחופשות של מערכת החינוך, הם נמצאים במרכזים שלנו מבוקר עד ערב ומקבלים ליווי רגשי ומענים מגוונים”.
איך עושים את זה?
וקסמן: “העמותה מפעילה תוכניות חינוכיות וטיפוליות שונות לנוער וצעירים מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. הצטרפו אליה במשך השנים אנשי חינוך, טיפול וים, השואפים לסייע למשתתפים לחשוף את הכוחות הפנימיים הגלומים בהם כדי שיוכלו להתמודד עם אתגרי החיים. מהיום הראשון כולנו מונעים מהאמונה שדרך התנסות מעצבת עם איתני הים והגלים, בתהליך ייחודי ומובנה, המשתתפים יכולים לזכות בחוויית הצלחה משמעותית, שתהווה קרש קפיצה עבורם להצלחות נוספות בחיים. מכיוון שאנחנו פעילים כבר יותר מעשור, אנחנו רואים שהאמונה הזאת מוכיחה את עצמה. אם בשנה הראשונה היו לנו עשרה בוגרים, אנחנו עומדים כבר על מעל 10,500 משתתפים שעברו את התוכנית”.
בונים חוסן בים
לעמותה עשרה מרכזים לאורך חופי ישראל הפרוסים מנהריה בצפון ועד אשקלון בדרום, וכ-400 חברי וחברות צוות שמפעילים מאות קבוצות תהליכיות בכל שנה. מרבית פעילותה בעשור האחרון היא עם נוער בסיכון, במקביל ולצד פרויקטים לאוכלוסיות מיוחדות: חינוך מיוחד, צרכים מיוחדים, בעלי מוגבלויות ומתמודדי טראומה. כל זה היה נכון לפני מתקפת השבת השחורה, שהתחילה את המלחמה ברצועת עזה ושינתה מהותית את המאזן. העמותה, שכבר הייתה בשנים האחרונות ספק רשמי של אגף השיקום במשרד הביטחון והפעילה תוכנית גלישה טיפולית למתמודדי פוסט-טראומה, החליטה להשקיע בתחום זה ולסייע ככל האפשר לניצולי הטבח.
לוקסמן וטולצ’ינסקי היה ברור שעליהם לספק טיפול מידי, שכן משך הזמן האפשרי לטיפול שיכול לסייע למנוע פוסט טראומה הוא קצר מאוד. בימים אלו כבר פועלות מטעם העמותה 65 קבוצות של תוכנית גלישה טיפולית, בהן לוקחים חלק 850 משתתפים הסובלים מטראומה.
טולצ’ינסקי: “מדובר בתוכנית ייחודית בשם ‘כלים מהגלים’, המבוססת על יצירת גורמי חוסן באמצעות תהליך קבוצתי, המעניק סביבה תומכת ותחושת יחד. בספרו “נרשם בגוף” של בסל ואן דר קולק, הוא מסביר שטראומה נצרבת בגוף, מכאן ששחרור פיזי לצד שיח רגשי מאפשרים למשתתפים לעבד את החוויות שחוו באופן שיפחית משמעותית את הסיכון להתפתחות פוסט טראומה. העבודה באמצעות גלישה תורמת לחיזוק תחושת השליטה של היחיד, דרך התמודדות עם תנאי אי וודאות בים ויצירת חוויות הצלחה שישפיעו על תחומי חיים נוספים”.
מהם עקרונות התוכנית?
וקסמן: “יש שורה של עקרונות, הראשון שבהם הוא התמקדות בהווה, התמקדות ב’כאן ועכשיו’. השני הוא החזרת שליטה, כלומר חיזוק תחושת שליטה באמצעות התמודדות עם תנאי אי הוודאות בים ובגלישה. השלישי הוא עבודה עם הגוף. גלישת גלים מאפשרת תהליך גופני ייחודי ודינמי המשלב אנרגיה מתפרצת ורפיון שרירים - תהליכים התורמים לריפוי טבעי של הגוף לאחר מצבי דחק. הרביעי הוא כוחה של קבוצה, כאשר הפעילות הקבוצתית מספקת תמיכה, הקשבה ותחושת יחד מחזקת. החמישי הוא גורם ההצלחה: התמודדות עם אתגרי הים והגלישה מייצרת חווית הצלחה שתשפיע הלאה. הגורם השישי הוא למידה של מיומנות חדשה, המאתגרת את האזורים הקוגניטיביים, וכך תורמת לריפוי לאחר מצבי דחק. מעבר לכך, השהות באוויר הפתוח והמגע עם המים מחזקים גם הם תהליכי ריפוי בגוף ובנפש. התנועה הזו בין אלמנטים גופניים לשיח רגשי, מחזקת את החוסן”.
טולצ’ינסקי: “עם התוכנית הזאת, בליוויים של מומחי טראומה, יצאנו כולנו לשטח כבר בשבוע הראשון של המלחמה. שכרנו משאיות, ארגנו גלשנים והגענו לכל מקום בו שהו ניצולים ותושבים שפונו - מעוטף עזה, מדרום, מצפון וניצולי המסיבות”.
מה מתוכנן ל-2024?
וקסמן: “אנחנו מבינים שתהליך של חינוך וטיפול בטראומה הוא תהליך ארוך, עמוק ומתמשך, ולכן אנחנו נערכים להיות איתם ככל שיידרש. עם זאת, כמובן שלא נוותר על האוכלוסיות בסיכון. מצב הסיכון של הנוער בתקופה הזו הוחמר ואנו מחויבים לשמש עוגן עבורם בכל זמן ובכל מצב. נמשיך להיות שם עבור כל אחד ואחת שצריכים אותנו”.
ת.ז
ירון וקסמן, מייסד משותף ומנכ”ל הגל שלי
עומר טולצ’ינסקי, מייסד משותף ומנהל פדגוגי הגל שלי
סיכום שנת 2023 במשפט: “שנה בה הבנו יותר מתמיד את היכולת של הגל שלי לחולל שינוי אמיתי, להעניק חוסן ולתת מענה משמעותי לאתגרים בחברה בישראל”.
דמות מפתח שהיוותה השראה ב-2023: “כל חניך וחניכה בעמותה הם השראה עבורנו. הם אלו שנותנים לנו כוח ותקווה. לראות אותם מתמודדים עם הגלים והחיים זה הדבר הכי מחזק שיש”.
משאלת לב/חזון לשנת 2024: “שנצליח להעניק לכל אלו שמגיעים אלינו מזור ותקווה ושנצליח יחד לרפא, ולו במעט, את הלב ואת הנפש שנפגעה. וכמובן, שהחטופים יחזרו במהרה ובשלום”.
מסר מרכזי שתרצו להעביר: “שנדע כמדינה וכפרטים להיות אחד למען השני, לדאוג ולקבל את מי שזקוק, בהבנה ובהכלה”.
