להיות חייל בודד או עולה חדש זו חווית חיים מאתגרת. להיות אחד מאלו (או גם וגם) בזמן מלחמה זו חוויה מאתגרת אף יותר: לחיילים הבודדים אין את המארג המשפחתי שיתמוך בהם, ולעולים החדשים מתווספים האתגרים שמוליד המצב הבטחוני, לאלו הקבועים של התאקלמות בסביבה חדשה וזרה. מעל 20 שנה, ארגון “נפש בנפש” מסייע לעולים חדשים מצפון אמריקה ולחיילים בודדים מרחבי העולם, ובעקבות המלחמה והמצב הבטחוני היה ברור לארגון כי עומדת בפניו משימה חשובה במיוחד: להתאים את התמיכה הניתנת בקביעות לשתי קבוצות אלו למצב הקיים.
עם פרוץ המלחמה, מיהר הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ”ל “נפש בנפש”, לבצע שורה של פעולות עבור העולים והחיילים הבודדים. ארגונו חילק מענקים כספיים למשפחות עולים חדשים שסבלו מנזקים לבתיהם בעקבות המצב, כאלו שפונו מבתיהם או שמי מבני הבית אושפז. כמו כן, הארגון מימן טיפול נפשי בחינם ליותר ממאה משפחות, מימן חתונות לחיילים בודדים שהתקיימו בבית “נפש בנפש” בירושלים (“חייל יצא לאפטר מעזה וממש באותו יום חיתנו אותו”, מספר פס). בנוסף לכל זאת, עודד הארגון פעילויות המשלבות בין שתי האוכלוסיות ותמך בעולים חדשים שהרימו יוזמות עבור חיילים.
“זה היה צעד טבעי ומתבקש שנתמקד באוכלוסיות שאנחנו אחראים עליהן בשוטף”, אומר פס. “אלפי חיילים בודדים גויסו למלחמה, כך שתמיכה בהם היא תמיכה במאמץ המלחמתי - וההיפך. הקמנו מוקד הפועל 24/7 שיתמוך בהם ובמשפחות בחו”ל, שצמאות למידע על יקיריהם שאינו בהכרח זמין עבורן. יחד עם JNF ארה”ב וארגון ידיד צה”ל בארה”ב (FIDF), מימנו טיסות לישראל מכל העולם להורים של חיילים בודדים. כשנפלו בקרב חיילים בודדים - צוות שלנו נכח בכל הלוויה ושבעה. עוד היינו בקשר עם משפחות אמריקאיות שבניהן ובנותיהן נחטפו לשבי החמאס, תמכנו וסייענו ככל האפשר”.
דרך נוספת לסייע למאמץ המלחמתי הייתה באמצעות שיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות והסוכנות היהודית; "סייענו בגיוסם של רופאים מהעולם שיגיעו לישראל כדי לחזק את התשתית הרפואית במצב החריג, שבו בתי החולים מתמודדים עם פצועים רבים. בשיתוף משרד הבריאות נוצרה רשימה של רופאים יהודים המעוניינים להתנדב, נבדקו הרשיונות הדרושים ורמת העברית. כל רופא שאושר - הוטס לישראל על ידי הארגון תוך 24 שעות. ברשימה נכללו אלפי רופאים וברגע שמשרד הבריאות הזדקק לרופא - התקשרו אלינו. ‘שידכנו’ בין הרופא לבית החולים וליווינו את התהליך לכל אורך הדרך - עד לרמת השכרת רכב וטיפול בהזמנת חדר במלון”, מספר פס.
עד כמה הייתם ערוכים לביצוע פעולות בלתי צפויות דוגמת אלו?
“אנחנו בוגרי תקופת הקורונה, שלימדה אותנו להיענות באופן מיידי למצבי חירום בלתי צפויים. באותה תקופה היינו צריכים לעשות שינויים דרמטיים ולהבין איך נכון ויעיל להמשיך לשרת את הקהילות שלנו. הפעם המצב היה דרמטי עוד יותר, שכן בנוסף למצב החירום המפתיע - כולנו גם היינו כואבים, מדוכאים ומלאי דאגה. אך למרות האתגרים הנפשיים ועל אף ש-14 אנשי צוות מתוך הארגון גויסו למילואים - הצלחנו לבצע את משימותינו, בהיעדר כוח אדם – עובדי הארגון מילאו תפקידים של חבריהם, ופעלנו כולנו יחד כמקשה אחת על מנת שהטיפול בכל עולה או חייל בודד לא יפגע”.
התשתית מסוגלת להתמודד
ארגון “נפש בנפש” הוקם ב-2002 על ידי הרב יהושע פס ואיש העסקים טוני גלברט. מטרתו הייתה לקדם את העלייה היהודית לישראל מצפון אמריקה, וזאת בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק”ל ו-JNF ארה”ב. מאז היווסדו סייע הארגון בהעלאה לישראל של יותר מ-80,000 עולים התורמים לרווחת המשק הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תרבותית ודמוגרפית. הארגון פועל להסרת מכשולים מקצועיים, לוגיסטיים וכלכליים, הן בתהליך העלייה והן במהלך השהות בארץ. במקביל, הוא פועל לייצוג האינטרסים של האוכלוסייה הייחודית הזאת אל מול הרשויות, תוך פתיחת חסמים בירוקרטיים.
על פי מחקר שנערך על ידי דלויט ישראל, התרומה הכלכלית הישירה של עולי “נפש בנפש” למדינה נאמדת בכ-10.1 מיליארד שקל בשני העשורים האחרונים. כשמדובר בחיילים בודדים - לצה”ל הסכם רשמי עם הארגון, המגדיר אותו כאחראי לרווחתם, ופס מספר שכ-80% מהחיילים הבודדים שעולים לישראל מעוניינים לשרת בצה”ל בשירות קרבי משמעותי.
מלחמת “חרבות ברזל” הציבה בפני הארגון שורה של אתגרים. מלבד פעילות החירום המיוחדת, הוא נדרש גם להמשיך לטפל בעבודה השוטפת והיומיומית שלו. מעבר לכך - חלה קפיצה אדירה בבקשות לעלייה לארץ, כך שגם הפעילות השגרתית גדלה.
באילו כלים אתם משתמשים כדי לצלוח את המשבר?
“אני לא בטוח שיצרנו כלים חדשים. התשתית שבנינו במשך עשרים שנה מסוגלת להתמודד עם האתגרים. יש לנו צוות נפלא וכולם בו פועלים במלוא המרץ, עם תוספת שעות עבודה מדי יום ושותפים מדהימים לדרך כמו משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית. אנו בונים תשתיות שיוכלו לטפל גם באלפים רבים של עולים שבתקווה יגיעו. יש לנו את התשתית, הידע והכלים על מנת להמשיך לסייע לאלו שסומכים עלינו. המשימה חשובה מדי מכדי לא למלא אותה. יש לנו כאן משפחות עולים שזוהי החוויה המשברית הראשונה שלהם. הילדים של חלקם כבר גויסו לצבא. המשפחות אמנם עלו לארץ עם ההבנה שהילדים יתגייסו, אבל לא העלו על דעתם שהם ימצאו את עצמם לוחמים באמצע עזה. אנחנו חייבים לחזק אותם, לספק מידע, ללוות אותם יד ביד. המציאות הישראלית-מלחמתית זרה לחלוטין לרבים מהם. בתחילת המלחמה הטסנו שלושים עולים וכבר בטיסה הסברנו להם מה זו אזעקת ‘צבע אדום’ ומה עושים בה וכשעתיים אחרי הנחיתה הם כבר חוו אזעקה ראשונה. זו סיטואציה לא פשוטה ואנו כאן כדי לתווך להם את המציאות ולהיות שם בשבילם בכל רגע”.
יש עולים חדשים שלאור המצב מתחרטים על עלייתם?
“אף אחד. נהפוך הוא. הם עלו עם עיניים פקוחות ודווקא בתקופה הזאת מרגישים שייכים מתמיד. הם חשים חום ואחדות ומקבלים חיבוק מהסביבה. הם חלק מהקהילה וחלק מהתרבות ומצאו כאן את מקומם. לצערנו, ישנם גם כאלו שאיבדו בנים בקרב. אבל דווקא מהמקום של השכול והעצב, צומחת פה רוח חדשה, שמשותפת לעולים חדשים ולצברים. רוח של אחדות ושייכות למשהו גדול ורחב יותר וזה מה שמעמיק את השורשיות שלנו לארץ שלנו, כדי שמשם נצמח חזקים יותר כדי לוודא שמותם לא יהיה לשווא. מהמקום הזה יש נקודת חיבור משותפת לכולם וזה גם חלק מההבנה של מה זה להיות ישראלי. גם אלו שהבנים שלהם לוחמים בעזה אומרים דבר דומה: ‘לא ישנתי כבר שלושה חודשים. עכשיו אני מרגיש כישראלי’”.
