“לא חלמנו על תרחיש כזה, על-אף התרגילים והאימונים שעברנו - שכללו גם חדירות מחבלים”. כך מודה ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, שבחודשים האחרונים מאז השבעה באוקטובר משקיע את כל מרצו בחבישת פצעיה הרבים של עירו האהובה, שרוב תושביה פונו. כשמבקשים ממנו לתאר את אירועי יום הדמים הוא מפליג בסיפור, תוך זכירה מדוקדקת לפרטי פרטים, כמצופה מאירוע כה טראומטי שכל שבריר ממנו נחקק בזיכרון.
“במשך שעות ארוכות מי שלחם בעיר והגן עלי היו הרבש”צ וחברי כיתת הכוננות שלנו, תושבים שהתנדבו להילחם וכמובן שוטרי תחנת שדרות והשוטרים הנוספים שהוקפצו לכאן”, הוא משחזר. “תודה לאל, היו כאן גיבורים עטורי תהילה שעוד ייכתב עליהם בספרי ההיסטוריה של ישראל. תושבים יקרים מהעיר התגלו בגבורתם ובתושייה נדירה, הצילו חיים ומנעו אסון גדול יותר ממה שקרה”.
מה הדבר הראשון שעשית כראש עיר ביום המתקפה?
“יצאתי לשטח. אספתי כוחות מקומיים ועירוניים ובתוך דקות פתחנו את החמ”ל העירוני. התחלנו לפעול עם מה שיש והשתלטנו על מה שקורה תוך כדי תנועה. מכיוון שבשלב זה נכח במוקד רק נציג אחד - שהוא גם התצפיתן - נכנסתי מיד לעניינים ועניתי לשיחות מתושבים, עד שהגיעו נציגים נוספים. גם אז נשארתי כדי לסייע במה שניתן. שלחנו הודעות לתושבים בכל האמצעים וקראנו להם להסתגר בבתים ולנעול דלתות וחלונות”.
המתקפה האכזרית התרחשה ביום שבת שבו צוין חג שמחת תורה. בתי הכנסת בעיר היו מלאים במתפללים, ולא ברור כמה מהם היו בדרך לבית הכנסת או בחזרה ממנו. לקראת 9:30 בבוקר, משחזר דוידי, החלו לזרום כוחות משטרה וצבא לרחובות, לתחנת המשטרה ולחמ”ל שתיכלל את האירוע האזרחי. “בשלב הזה כולם כבר היו מבוצרים בבתים, והתברר שיש חדירות של מחבלים לתוך השכונות, רצח של אזרחים וקרבות של חיילים, שוטרים וחברי כיתת הכוננות. כל אלו חירפו את נפשם, פשוטו כמשמעו, כדי להציל אותנו. תושבים התקשרו אלינו וסיפרו מה קורה מאחורי החלון והדלת, דיברתי איתם כמו על אוטומט. מספר האירועים וההיתקלויות היה בלתי נתפס והיה צורך לנהל סיטואציות רבות במקביל. שוטרת מתחנת שדרות שגרה באחד המושבים הוקפצה לתחנה, נתקלה במחבלים בצומת שער הנגב, נפצעה מירי אך הצליחה להגיע למפעל באזור התעשייה שער הנגב ומשם להתקשר אלינו. במשך מספר דקות הרגעתי אותה וייעצתי לה כיצד לטפל בפצע הירי עד שיגיעו כוחות לחלץ אותה. תושבת העיר שחיפשה את אבא שלה, שלחה תמונה שלו לנייד שלי - ואני כבר ידעתי שהוא נרצח, אך שאי אפשר עדיין להודיע לה”.
סיטואציה בלתי נתפסת.
“זה היה כמו סרט אימה. ככל שנקפו השעות - התרבו האירועים. אף שמחבלים רבים חוסלו במהלך הלחימה, נדמה היה שמספרם הולך וגדל. ניהלנו את הקרבות עם מעט כוחות והיה עלינו לתעל אותם למקומות החיוניים ביותר. חברת מועצה הייתה לכודה בתחנת דלק עם תושבים, ירו עליהם ולא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מלכוון את הצבא לאזור ולקוות שיצליחו להגיע בזמן ולהציל אותם. בזמן הזה, בן הזוג שלה, שהוא הרבש”צ שלנו, נלחם במחבלים, נורה על ידם ונפצע קשה. לשמחתנו, הוא בסדר וכבר חזר אלינו”.
הקרבות התנהלו ממש בתוך העיר ופינוי הפצועים נעשה תחת אש. המטרה של דוידי וצוותי העירייה הייתה להגיע לפצועים, לתקשר עם התושבים, לנסות להרגיע ובמקביל להזרים כוחות למקומות שלגביהם קיבלו אינדיקציות מהתושבים. “תושבים ששמעו רעשים בחוץ וראו מחבלים דייקו לנו את נקודות הציון. בערב כבר ניסינו להתפנות לפינוי הגופות מרחבי העיר לתחנת מד”א, כדי שלמחרת בבוקר זה לא יהיה המראה שיתגלה למי שייצא מהבית או ייכנס לעיר”.
פסיפס המתגבש לקהילה אחת
כששקע האבק על קרבות השבעה באוקטובר, הבין דוידי במהרה שהקרב אולי הסתיים אבל המערכה צפויה להיות ארוכה ושיש לפנות תושבים מהעיר: תחילה אוכלוסיות מיוחדות הנזקקות לכך במיוחד ובהמשך - כל שאר תושבי שדרות. “ישנם תושבים שהחליטו להישאר וגם להם כמובן שאנו ממשיכים לדאוג”, הוא מדגיש. “כל צרכיהם ממולאים בזכות העובדים המסורים של עיריית שדרות ושלוחותיה, ובזכות המתנדבים הרבים”.
מהם הכלים העיקריים והמשמעותיים בהם אתם משתמשים כדי לצלוח את המשבר?
“לשדרות ולתושביה יש DNA קהילתי נדיר. מדובר בפסיפס רחב מאוד של אנשים מזרמים, סגנונות ודעות שונים - המתגבשים לקהילה אחת. הקהילתיות חדורה בלבבות התושבים בצורה שאי אפשר להסביר. בעיניי, זהו סוד ההצלחה של העיר הנפלאה שלנו ומה שמאפשר לה לנצח גם בעתות חירום. אפשר לראות את זה בא לידי ביטוי ביוזמות של התושבים, בלקיחת אחריות ובגילוי מנהיגות. בבתי המלון, בבתי הארחה ובמוקדי השהייה רואים עד כמה תושבי שדרות חזקים, חדורי תקווה ומאוחדים מתמיד. הם עוברים את התקופה המאתגרת הזו בגבורה גדולה, בסבלנות רבה, בעוצמה ובאמונה שנכריע את אויבנו ולא נדע עוד ימים כאלה”.
אילו שירותים ייחודיים אתם מציעים לתושבי שדרות בימים אלו, כשרובם כלל לא נמצאים בעיר?
“עובדי העירייה והשלוחות עובדים ימים ולילות כדי לייצר שגרה וחוסן. עובדים סוציאליים, מרכז חוסן ושאר הגופים העירוניים נותנים מענה גם למי שנשאר בעיר. המוקד העירוני, צוותי הרווחה, המתנ”ס העירוני, מתנדבים, גורמי חינוך ועוד - כולם התגייסו למען תושבי העיר. פתחנו עשרות מרחבים חינוכיים בכל מוקדי השהייה: בתי ספר, גני ילדים, מעונות יום. אנו דואגים כל הזמן להוספת ציוד, תכנים, רצועות חינוכיות בלתי פורמליות ואנשי מקצוע שיסייעו בהענקת מסגרת חינוכית טובה ובטוחה. מרכז לוגיסטי רחב ידיים מספק בחינם מצרכי יסוד, ניקיון, מוצרי מזון יבש וגם ארוחות מוכנות. כמו כן, פתחנו שלוחות של מרכז חוסן בתל אביב, ים המלח ובאילת, שנותנות מענה לתושבים שפונו למלונות. צוות מטפלים מסייע להם להתמודד עם המצב ולהתחיל בתהליך חזרה לשגרה בהדרגה”.
איזה מסר תרצה להעביר לציבור הישראלי בשעה מורכבת זו?
“עם ישראל חי. זו לא סיסמה, אלא דרך פעולה הכרחית שמיושמת בפועל. רואים את זה בכל פינה. האחדות שהתלבשה לפתע על כל העם החזירה אותנו להיות עם אחד. זה מרגש, מחזק - ועם זה ננצח. אסור שאחרי המלחמה נחזור למלחמות היהודים. האחדות הזו חייבת להישאר כי היא זו שמאפשרת לנו לנצח ולהמשיך בקיום שלנו”.
