קשה מאוד להגדיר את אמיר גרוס כבירי, התעשיין והבעלים של “אלומיני”, מפעל האלומיניום המצליח מהעיר מוסטאר, שבבוסניה-הרצגובינה. הבעלים והמנכ”ל של המפעל הגדול ביותר בבלקן האחראי ל-3% מהתל”ג של המדינה, הוא גם יזם של לא מעט פרויקטים במוסטאר וברחבי אירופה. בנוסף, גרוס כבירי הוא גם אספן ואוהב אמנות שהקים מוזיאון בעיר היפהפייה, שסבלה קשות בזמן מלחמת האזרחים ביוגוסלביה בשנות התשעים, ומשמש גם כסגן הנשיא והמממן הראשי של קבוצת הכדורגל המקומית, ששוברת שיאים מאז הצטרפותו, וכל זה רק על פני השטח.
גרוס כבירי בן ה-43 עסק לא מעט בנדל”ן במהלך חייו. בכך, בעצם, התגלגל לבעלות ולניהול מפעל האלומיניום.
איך הגעתם לבוסניה-הרצגובינה?
“בשנת 2020 הוצע לנו הסכם שכירות לטווח ארוך על מפעל אלומיני במוסטאר. מדובר במפעל שהיה כושל, ולכן בדקנו את העסקה יותר מהבחינה הנדל”נית, במחשבה שאולי אפשר להסב אותו למגורים ומסחרי. תוך כדי בדיקות הנאותות גיליתי שלאזור הספציפי הזה הייתה היסטוריה ארוכה של ייצור אלומיניום. הבנתי שמכונות אפשר לקנות בכל מקום, אבל הניסיון והידע שיש כאן בנושא הפקה של אלומיניום מועבר מאב לבן והעובדה שהעובדים קשורים לחברה במשך עשרות שנים, מהווה יתרון עצום. האמנתי שנקודת פתיחה כזו, עם ניהול ישראלי אסרטיבי, יאפשר למצב אותו כמוביל באירופה. בנוסף, המפעל ממוקם במוסטאר, שנמצאת במרחק 20 דקות נסיעה מקרואטיה, שהיא חלק מהאיחוד האירופי. וזה אומר שאנחנו יכולים למכור את התוצרת ישירות לשוק המשתלם של האיחוד האירופי, ללא לוגיסטיקה מורכבת ועלויות שילוח גבוהות, למפעל יש קו רכבת ישיר לנמל”.
בוסניה-הרצגובינה מורכבת משלושה לאומים מובחנים: בוסנים, סרבים וקרואטים, שרק לפני רבע מאה עוד נלחמו זה בזה. גם כיום, הפוליטיקה שם מורכבת מאוד. בהתאם לכך, הופכת הבעלות על מפעל גם לאחריות כבדה. אחרי הכל, אלומיני הוא אחד ממקורות התעסוקה הגדולים באזור, כך שגרוס כבירי הוא כיום אחד המעסיקים הגדולים ביותר במדינה, ומשלם המיסים הגדול במחוז הרצגובינה.
איך אתם מתמודדים עם המורכבות הדמוגרפית של המדינה?
“אנחנו המעסיק עם השכר הממוצע הכי גבוה במשק, זאת מתוך הבנה ומחשבה שללא עובדים מקצועיים וחומר אנושי טוב – לא משנה כמה המכונות יהיו מתקדמות, לא נוכל לייצר מוצרים ברמה שאני מצפה. במפעל, ובכלל בכל הארגון שלי, אני משתדל ומקפיד להעסיק ולהכליל עובדים מכל הלאומים בחברה. בוסניה - הרצגובינה היא אכן מדינה מפולגת, כך שלעתים בחברות גדולות מקבלים החלטות על בסיס הלאום הדומיננטי באותו אזור. מאז שהגענו למדינה, אני נוהג בשוויון כלפי כל הלאומים שיש כאן”.
המפעל של גרוס כבירי מעסיק כמעט 400 עובדים, ויש גם למעלה מ-350 קבלני משנה שקשורים ישירות לייצור. המשמעות היא ש”אלומיני” היא הבסיס הכלכלי עבור כמעט 30,000 איש. “המחויבות שלי היא לא רק לייצר רווחים עבור החברה, אלא להבטיח כדאיות לכל האזור. לכן, חשוב להראות את המחויבות שלנו על ידי השקעה בסביבה ולהבטיח יציבות”.
והמדיניות של השקעה בעובדים מוכיחה את עצמה?
“בהחלט. זו אחת הסיבות שבעטיה הצלחנו למצב את החברה כיצואנים והיבואנים הכי גדולים במדינה. בין 2020 ל-2023 החברה הגדילה את כושר הייצור ב-400% הודות להשקעה של יותר מ-25 מיליון דולר במכשור חדש ושדרוג מכשור קיים. כיום אנו מייצרים מעל 250,000 טון של מוצרי אלומיניום בשנה”.
מי קהל היעד של אלומיני?
“אנחנו מייצרים מוצרי אלומיניום לשווקים האירופיים, וגם לישראל. מספקים כמעט 11% מתצרוכת האלומיניום של תעשיית האקסטרוזיה באיטליה, בנוסף לתעשיות הרכב המתקדמות באירופה, כמו BMW, מרצדס, אאודי.
מגמת הרגולציה הכבדה והתנועה לכיוון מוצרים ירוקים וייצור תעשייתי ידידותי לסביבה התחזקו משמעותית בשנתיים האחרונות, והחלו לבוא לידי ביטוי בצורה מעשית ופיננסית. אלומיניום מיסודו הוא חומר הניתן למיחזור אינסופי, מה שממצב אותנו במיקום אסטרטגי בשרשרת הייצור של כל התעשיות היצרניות. 100% מהמוצרים שלנו ניתנים למיחזור ואנחנו מיישמים תהליכי בקרה קפדניים שמוסיפים ערך משמעותי בשוק האירופאי הירוק”.
“כחלק מתהליך הייצור של “אלומיניום ירוק”, אלומיני היא החברה הראשונה במערב הבלקן שהשלימה את תהליך אישור “טביעת הרגל הפחמנית” שלה, תוך עמידה בתקני פליטת CO2 שנקבעו ליצרני אלומיניום באירופה. כחלק מהתהליך החברה מפתחת שדה סולרי שיספק 151 מגהוואט, שיספיק לכל תצרוכת האנרגיה של המפעל וגם יוכל לספק חשמל לסביבה”.
ערכה של אמנות
מעבר לצד העסקי, אמיר גרוס כבירי הוא אספן אמנות מוכר. במוסטאר, לצד המפעל המצליח, הוא הקים גם מוזיאון ובו מוצגות מבחר יצירות מהאוסף הפרטי שלו, הכולל עבודות של אמנים ידועים כמו מאטיס, ואן דונגן, מודליאני ואחרים. הוא זוכר עד היום כיצד הבין מה הערך האמיתי שיכול להיות ליצירות אמנות: “ירשתי אוסף אמנות כשהייתי רק בן 22. הייתי צעיר מדי, וחסר ניסיון. מכרתי לגלריות בפריז כמה יצירות מופת של אמנים מפורסמים כמו סלבדור דאלי, חואן מירו ומארק שגאל. כמה חודשים לאחר מכן, כשכבר בזבזתי את רוב הכסף, ראיתי את היצירות שמכרתי במכירה פומבית בניו יורק, במחירים אסטרונומיים. פי עשרה ממה שקיבלתי עבורן”.
במוזיאון שהקמת במוסטאר יש כ-120 יצירות של מיטב האמנים.
“באוסף שלי יש כיום בערך 350 יצירות. כמובן הטעם שלי משתנה ומתפתח, והפרספקטיבה משתנה ככל שהשנים חולפות. עברתי אבולוציה כאספן וכיום אני יודע במדויק מה אני רוצה, מה אני אוהב וכמה אני צריך לשלם עבור זה”.
איך אתה קובע מה הערך של יצירת אמנות כזו או אחרת?
“אפשר לדעת רק לפי כמה שהלקוח מוכן לשלם עליה, ובגלל זה אני אוהב מכירות פומביות. זו תחרות, וכך קניתי חלק גדול מהאוסף שלי. אני לגמרי מוכן לפני המכירה הפומבית. יודע מה אני רוצה. מי יהיו המתחרים הגדולים שלי בחדר המכירות – למרות שהיום זה נעשה בעיקר באינטרנט. אם מישהו עוקף אותי במכירה פומבית, אני לא יכול לישון יומיים, יש פה אספקט של תחרות, וגם אגו, מעבר לרצון בעוד יצירת אמנות”.
וכיום, איך אתה יודע ובוחר מה לקנות?
“יש לי צוות בשטח שבודק את המצב של יצירת האמנות, אמינות המוכר, האם יש תיעוד ומה החשיבות שלו. בתי מכירות פומביות דואגים היום מאוד לדיוק ולניירות המוכיחים את מקור האמנות שהם מוכרים. חלק מהיצירות באוסף שאני מציג במוזיאון במוסטאר, למשל, היו במהלך מלחמת העולם השנייה ברשימת ‘האמנות המנוונת’ של היטלר. זו גם הסיבה שאני נזהר ומוודא שאין יצירות אמנות שנבזזו מבעליהן החוקיים”.
יש כאן גם סנטימנט אישי כבן לעם היהודי?
“חלק מהאיסוף שלי הוא סגירת מעגל. העם היהודי ניצח לא רק את הניסיונות של הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם להשמיד אותנו כגזע, אלא גם את הניסיון לבטל ולהשמיד את התרבות והמורשת שלנו. יצירות האמנות ששרדו את זה הן עדות לניצחון שלנו”.
בשנת 2010 פגש גרוס כבירי את ד”ר מיכאיל פיוטרובסקי, המנהל של מוזיאון ההרמיטאז’ בסנקט פטרבורג שברוסיה, המוזיאון הגדול בעולם ואחד החשובים שבהם. הוא יזם והצליח לפתוח את עמותת מוזיאון ההרמיטאז’ בישראל – שיתוף פעולה עדין הדורש הסכמה של הקרמלין.
“ב-2019 קרן מ.ת. אברהם תרמה למוזיאון ההרמיטאז’ שלוש יציקות גבס של אדגר דגה, דגמים שלפיהם נעשו בהמשך פסלי ברונזה, שיש להם ערך אקדמי משמעותי. תרמתי גם שני ציורי שמן של הצייר ולדימיר סטרליגוב, שצייר את פנים ההרמיטאז’ בצורה מאוד אוונגרדית וצבעונית במהלך מלחמת העולם השנייה, למרות שהפגזים הגרמניים עפו סביבו (סנקט פטרבורג הייתה תחת מצור של מספר שנים בזמן המלחמה). הציורים היו בצבעי ורוד, תכלת וירוק רך. אמרתי לעצמי שהציורים האלה חייבים להיות באוספים של ההרמיטאז’, כי הם חלק מההיסטוריה של המקום”.
שווי התרומה הוא כשבעה מיליון דולר.
“שיתוף הפעולה שלנו נמשך כבר 13 שנה, גם בזמן המלחמה באוקראינה. דיפלומטיה תרבותית חשובה במיוחד בזמנים סוערים כמו שלנו. חשוב לשמור על גשרים תרבותיים עם עמים אחרים. אם ננתק את קשרי התרבות בינינו, איך נוכל אי פעם לנהל דיאלוג כלשהו?”
כדורגל, יהדות וכל מה שביניהם
אמיר גרוס כבירי הוא גם חובב כדורגל מושבע. בעבר היה הבעלים של הפועל תל אביב, וכיום הוא נותן החסות הראשי, וסגן הנשיא של קבוצת הדגל של בוסניה-הרצגובינה - ז׳רינסקי מוסטאר. “מאז שהגעתי לקחנו את המועדון לגבהים חדשים. העפלנו השנה לראשונה לשלב הבתים בתחרויות אירופיות, אנחנו הראשונים בוסניה-הרצגובינה שעשינו זאת. הפכנו את המועדון לאחד המובילים בבלקן יחד עם דינמו זאגרב, היידוק ספליט, פרטיזן והכוכב האדום, זו הייתה המטרה שלי”.
בעבר היה מועדון ז’רינסקי מוסטאר חלק מהליגה של מדינת הבובות הקרואטית של האוסטאשה, הארגון הפאשיסטי והאנטישמי שהיה תחת השליטה הנאצית. כמו כל מועדוני הליגה ההיא, פעילותו נאסרה ביוגוסלביה הקומוניסטית, ורק בשנת 1992 הוא חזר לפעול. תחת הנהגתו של גרוס כבירי הכריז המועדון על קמפיין נגד אנטישמיות ביום השואה הבינלאומי, וציין זאת גם באמצעות סמלים ובאנרים מיוחדים לשחקנים כחלק מקמפיין נגד שנאת יהודים. ״יש עדיין אנטישמיות באזור, אני מאוד אקטיבי ווקאלי בנושא, אם יהיו גילויי אנטישמיות מצד אוהדים של המועדון שלי, הם לא יכנסו לאצטדיון, נקודה״.
גרוס כבירי מבהיר כי הוא גאה ולא מסתיר את זהותו הישראלית והיהודית גם בבוסניה-הרצגובינה, מדינה שכמחצית מאוכלוסייתה מוסלמית: “בבוסניה-הרצגובינה, תרבות ואמנות וספורט מאוד חשובים, ולכן השקעתי גם במוזיאון החדש וגם במועדון הכדורגל ז’רינסקי מוסטאר. אפשר לעשות שינויים רבים דרך ספורט, אבל זה דורש השקעה רבה וסובלנות. אני מכבד את כל הדתות והלאומים, אבל דורש לקבל את אותו הכבוד. אני לא מתפשר על זה בתור ראש הקהילה היהודית בעיר, גם אם זה מוביל לעיתים לעימותים עם אנשי ציבור בכירים”.
אתה מגיע ממשפחה שהגורל היהודי שזור עבותות בתולדותיה.
“סבי וסבתי מצד אבי עלו מעיראק לישראל אחרי פרעות הפרהוד. מצד אמי, סבתא רבא שלי הגיע מלבוב, אוקראינה, והסבא, מנסור תמיר אברהם, הגיע מעדן (על שמו קבוצת החברות והקרן המשפחתית, מ.ת. אברהם). הוא היה יהודי הדוק שעלה לארץ בשנות ה-20. אני זוכר איך בילדותי ביקרתי אותו ביפו, הוא גר ליד כנסיית עמנואל ובכל שבת, במהלך תפילות הכנסייה, הוא היה עומד בחלון עם תהילים וקורא את הפסוקים בכל כוח ריאותיו כדי להטביע חותם באמצעות המזמורים. זה נתן לי תחושת גאווה יהודית ולימד אותי שלא משנה מה ונגד מי ומה הסיכויים, עלינו להילחם על הזהות שלנו”.
באילו אמצעים נלחמים גם היום על הזהות שלנו?
“כשהגעתי לראשונה למוסטאר, היו בעיר כמה רחובות על שמות בכירים באוסטאשה הקרואטית. אני נחרדתי, רחובות על שם אנשים פראיים שהיו אחראים על רצח העם שלי. בתור התורם הגדול לכלכלה המקומית, דרשתי שהעיר תתקן את התועבה הזו. לבסוף נערכה הצבעה במועצת העיר והוחלט לשנות את שמות הרחובות הללו. לאחר ההצבעה הלכתי לאנדרטה לזכר קורבנות השואה היהודים עם דמעות בעיניים, זה היה רגע עוצמתי עבורי”.
אתה גאה ומבליט את יהדותך. אתה גם שומר מצוות?
“אני משתדל לא לעבוד בשבת, ותמיד אוכל כשר. אני יודע שיום אחד אף אתחזק. כשלמדתי לבר המצווה שלי התקרבתי והייתי קרוב להפוך לבעל תשובה. היה לי מורה שלימד אותי לא רק את הטקסים, אלא גם את המשמעות העמוקה מאחורי מה שאנחנו עושים, יש ביהדות חכמה רבה שמשמשת אותי גם בעסקים”.
מעבר ליהדות והמאבק באנטישמיות, יש גם משמעות ישראלית לפעילות שלך במוסטאר?
“מפעל בניהול ישראלי שמשגשג הוא תעודת כבוד למדינה. דגלי מדינת ישראל מתנופפים בכניסה למפעל, וזו גאווה גדולה. יש לנו הישראלים את היכולת לתרום מהידע שלנו בניהול, להציע קדמה, וגם מהאופי הלא מתפשר שלנו לתוצאות. אחרי השבעה באוקטובר התחיל גל אנטישמיות שלא זכור לי כמותו, כולל התקפות של האקרים על הסרברים שלנו ותכנות הייצור, וניסיון לפגוע לנו במוניטין רק בגלל החיבור שלנו למדינת ישראל. בעקבות זאת, אנו צורבים את המשפט ״עם ישראל חי״ על המוצרים שלנו מאז השבעה באוקטובר. אני גאה להבליט שאני ישראלי, גם אם לעיתים זה מוביל לגילויי אנטישמיות נוראיים, כפי שקורה בשבועות האחרונים”.
ת.ז
אמיר גרוס כבירי - מנכ”ל אלומיני, יו״ר קבוצת מ.ת. אברהם, סגן נשיא מועדון הכדורגל ז’רינסקי מוסטאר
סיכום שנת 2023 במשפט: “שנה מאתגרת אבל מחשלת”.
דמות מפתח שהיוותה לך השראה בשנת 2023: “ההורים שלי, תמר ודוד. הכוח שלהם העניק לי רבות בתקופה הזו”.
חזון עסקי לשנת 2024: “להמשיך במגמת הצמיחה בייצור ומחזור, ולכבוש נתח שוק ניכר בתחום הרכב החשמלי”.
מסר מרכזי: “רבים לא רוצים בקיומנו. האחדות והעשייה הן התשובה לשנאה הרבה שאנו חווים. אני גאה בעוצמות ובאחדות של הציבור בארץ. אנחנו עוד נעבור ימים קשים מאוד, אבל תהיו בטוחים שכל יהודי וישראלי שנמצא מעבר לים עושה לילות כימים כדי לתרום מהונו ומזמנו בכדי לתמוך במדינת ישראל”.
