התחבורה הציבורית בישראל קיבלה שם כל כך רע שכל מי שמשתמש באוטובוס, רכבת, או כל אמצעי אחר בדרך כלל מופתע לטובה. איך הגענו עד הלום? יש לכך כמה סיבות, חלקן לאומיות וחלקן קשורות לחלוקת המשאבים בין מרכז לפריפריה. מה שבטוח זה שבשנים האחרונות היקפי התנועה בכבישי המרכז נעשים בלתי נסבלים והתחבורה הציבורית הולכת והופכת לפתרון שלא מעט אנשים מאמצים. צריך לומר ביושר – התחבורה הציבורית לא מתאימה לכל אחד, ולא מטעמי פינוק. יש צירים ונתיבים שהרכבת תהיה בהם יעילה מאוד בעוד באחרים היא לא תוכל לסייע. לא מדובר רק בפריפריה, שם מצב התחבורה הציבורית בעייתי יותר, זה יכול להיות גם במרכז, שבין שני מקומות קרובים גיאוגרפית הקישוריות בתחב"צ תהיה נמוכה ובעייתית.
עוד דבר שחשוב להדגיש קשור גם לתרבות. צריך להבין שאם רוצים להתחיל ולפתור את מצוקת הפקקים ולעודד אנשים לעשות שימוש בתחבורה ציבורית מדובר בשינוי תרבותי. בעבר התקבלה החלטה במוסדות התכנון שבמקומות שקרובים לתחנות הסעת המונים כמו תחנה מרכזית או תחנות רכבת יפחיתו בתכנון את תקן החנייה. המשמעות היא שמבנים ליד אותן תחנות יכללו פחות מקומות חנייה. הרציונל אומר שאם אין חנייה, יגיעו למקום באמצעים אחרים ולא ברכב פרטי. אבל זה רק חלק מהפתרון ולא העיקרי. צריך שאנשים יכירו את הנושא, צריך גם לחנך את הדור הצעיר לעשות שימוש נכון בתחבורה ציבורית, וצריך לעשות הכל כדי שהשינוי יגיע בזכות ולא בגלל שאין ברירה. זו צריכה להיות מטרה ראשונה במעלה של ממשלת ישראל, משרד התחבורה וגם הרשויות המקומיות.
גילוי נאות – בכתבה הזו לא מדובר ברשמים שמגיעים מדוברי ארגונים או תחקיר מרוחק אלא מניסיון אישי. הכותב משתמש בתחבורה ציבורית כבר שנים ארוכות וחווה ברגליו את החוויה. לטוב ולרע. זה התחיל כניסוי, והמשיך כתפיסה ודרך חיים. זה לא מתאים לכל אחד, זה לא אפשרי לכל אחת, אבל מה שבטוח זה ששווה לנסות.
להלן שורה של יתרונות לתחבורה ציבורית בישראל (ובכלל) וגם כמה חסרונות. בסוף – גם שורה של טיפים חשובים למי שבא לו לנסות. מומלץ בחום לשחרר מטענים מהעבר ולתת לתחבורה הציבורית הישראלית צ'אנס!
יתרונות
מחיר בלי תחרות – נתחיל במה שרבים לא חושבים עליו כיתרון ראשון כשמדברים על תחבורה ציבורית אבל הוא בהחלט מאוד משמעותי. המחיר. נסיעה ברכבות, אוטובוסים, רק"ל היא זולה באופן משמעותי מנסיעה ברכב פרטי. משק בית שמוותר על רכב אחד ירגיש בחיסכון אדיר בכיס. בימים בהם מחירי הדלק רק עולים שלא נדבר על מחיר הביטוח שכבר חצה את רף הסביר מזמן, מדובר בשיקול חשוב שיש לקחת בחשבון. אם מדברים על תקופה כלכלית קשה בהמשך הדרך לא מן הנמנע שנראה התייקרות נוספת בכל הקשור לרכבים וזו ההזדמנות לנסות עכשיו לעבור, אפילו חלקית, לתחבורה ציבורית כדי להרגיש באמת את החיסכון ולקבל הרגשה עד כמה זה באמת יעיל.
עבודה תוך כדי – בנהיגה אסור לעשות הרבה דברים. אסור לגעת בטלפון, אסור לסמס, להשתמש בווטסאפ ועוד שורה של דברים. מי שעושה את זה, ורבים וטובים עושים זאת, מסכן את עצמו ואת הסביבה. בתחבורה ציבורית לא רק שמותר לעשות זאת, זה מומלץ ולמעשה זה הופך את הנסיעה ליעילה הרבה יותר. זה נוח? לפעמים יותר ולפעמים פחות. יש תמיד אינטרנט אלחוטי? לא. אבל להכל יש פתרונות. לפעמים חצי שעה ברכבת יכולה להיות יותר יעילה משעתיים בבית או במשרד. אין הסחות דעת. תחשבו על זה.
מנוחה נפשית – יודעים מה, גם אם לא אכפת לכם מהחיסכון הכספי וגם אם אתם לא מחפשים עוד זמן עבודה, לתחבורה הציבורית יש עוד יתרון ענק בשבילכם. מדובר בפרק זמן של מנוחה. אתם לא נוהגים, אתם לא צריכים לשים לב לסביבה. אפשר לחזור לקרוא (למי שקרא בעבר) ואפשר להתחיל למי שלא. אפשר לראות סדרות וסרטים ואפשר אפילו, השם ישמור, לנמנם. בתקופה מוטרפת כמו שלנו ובעולם העבודה המודרנית מדובר ביתרון מדהים שאין לזלזל בו.
יעילות נקודתית – גם אם השימוש בתחבורה הציבורית אינו מלא, ואתם לא מוותרים על הרכב הפרטי, שימוש נכון באוטובוס, רכבת או רכבת קלה יכול לעשות לכם את החיים הרבה יותר קלים בדברים קטנים. אומנם אנחנו עוד לא בשוויץ או במקומות אחרים שמאפשר לנו להגיד שהתחבורה הציבורית מדויקת ויעילה לחלוטין, אבל בתכנון ושימוש נקודתי אפשר ליהנות מכמה דברים חשובים. לדוגמה – אם אתם רוצים להגיע לפגישה או בילוי בתל אביב והחנייה היא מטרד - נסו להשאיר את האוטו במשרד או בבית ולהתנייד בלי. זה עשוי לחסוך לכם גם חנייה, גם זמן וגם כסף.
חסרונות
נגישות לתחנות ותיזמון צולב – אחת מנקודות התורפה המשמעותיות של התחבורה הציבורית, ובמיוחד הרכבת, היא הנגישות לתחנות. לא פעם תחנה המשויכת לעיר מסוימת נמצאת בכלל כמה קילומטרים ממנה עם גישה לא נוחה. כדי לעודד אנשים לעשות שימוש בתחבורה ציבורית צריך שהיא תהיה נוחה ונגישה, וכדאי שמתכנני הערים והשכונות כמו גם משרד התחבורה יתנו על זה את הדעת. במקביל, עוד נקודת תורפה לא פשוטה קשורה לחיבורים בין כלי תחב"צ אחד לשני. כשצריך נניח לחבר בין אוטובוס לרכבת מגלים הרבה פעמים שהתזמונים לא מוצלחים, במקום שאוטובוס יגיע לתחנה מעט אחד שרכבת הגיעה, לפעמים הוא בדיוק יצא מהתחנה רגע לפני. מדובר במערכת מורכבת ובמארג עדין של כלי תחבורה שונים, עומס בכבישים ובני אנוש. אבל בסופו של דבר אפשר לנסות להגיע למקסימום הצלחה כדי לדרבן עוד אנשים לעשות שימוש בתחבורה הציבורית. בינתיים, אפשר לעשות שימוש בתחבורה השיתופית – הקורקינט – כדי להתגבר לפעמים על הבעיה.
היעדר חשיבה על הולך הרגל במרחב - מדינת ישראל היא מדינה חמה, וברוב חודשי השנה, ובמיוחד בחודשי הקיץ, השמש קופחת והחום עלול להיות בלתי נסבל. חיסרון בולט בתחבורה ציבורית הוא שאין אפשרות להיות במזגן מרגע היציאה מהבית ועד ההגעה ליעד כמו במכונית הפרטית. אבל אפשר ואפילו כדאי לנסות ולהקל כמה שיותר על משתמשי התחבורה הציבורית כמו גם על הולכי הרגל בכלל. שתילה של עצים וצמחים מאפשרת צל ואפילו מיזוג טבעי וירידה של כמה מעלות. סככות רחבות מעל תחנות האטובוס ואפילו מעברי חצייה או מקומות הקרובים לתחבורה ציבורית הם לא רעיון נחמד – הם הכרח. כאן המקום של הרשות המקומית כמו גם של המדינה לסייע וליזום כדי להפוך את ההמתנה לאוטובוס לנעימה יותר או במקומות מסוימים – לנסבלת.
אין בסופי השבוע – זו הסיבה המשמעותית ביותר שבגללה אף אחד בישראל לא יכול לוותר על רכב פרטי לחלוטין. העובדה שאין תחבורה ציבורית מסודרת ורחבה בסופי השבוע היא בעיה. אין כאן קיצורי דרך או אפשרות לעקוף את הקטסטרופה הזו – על זה תמיד יקום או ייפול דבר - לנקודה הזו אין מענה. בגלל זה, רכב אחד תמיד יהיה חייב להיות, אבל בישראל 2024 כשמשפחות מחזיקות 2 או 3 רכבים, גם צמצום בזה יוכל לעשות פלאים.
אמינות – זה אולי הסעיף הכי כואב. כל מי שעמד בתחנת אוטובוס ביום גשום או יום חם וחיכה, וחיכה והאוטובוס לא הגיע, או הגיע מלא ולא עצר, מכיר את ההרגשה האיומה. לצערי זה קורה. גם רכבות לפעמים מאחרות או מתבטלות ויש תקופות שיש עבודות תשתית והן מושבתות. האם תמיד יש מענה חלופי מתאים ונוח באותה המידה? לא. האם האוטובוסים מדייקים? לא. האם יכול להיות שהאפליקציה מראה שהאוטובוס צריך לעבור בתחנה ממש עכשיו אבל הוא לא מגיע? ואחרי חצי שעה מגיעים שניים או שלושה יחד? כן - זה קורה. וזה מאוד מעצבן. אבל בשביל זה צריך יותר ויותר משתמשים בתחבורה הציבורית כדי שיפעילו לחץ על החברות המפעילות. במקביל, אסור לוותר או לתת הנחות – כל חברה צריכה לעמוד בלוחות הזמנים ותחבורה ציבורית חייבת להיות אמינה ומדויקת עד כמה שניתן. בלי זה שום דבר לא שווה. מה המצב היום? בערך באמצע הדרך אם נעשה ממוצע של כלל אמצעי התחבורה הציבורית, אולי קצת לכיוון החיובי אם ממש נתעקש. יש לאן להתקדם ובטח יש מקום לשיפור.
5 צפייה בגלריה
תחנת הרכבת הקלה ברמת גן. יכולה לתת פתרון מצוין לכניסה לתל אביב בלי לחפש חנייה
(צילום: shutterstock)
טיפים למתחב"צ המתחיל
נסו – אל תוותרו מראש. תעשו ניסיון אחד או שניים. מה אכפת לכם. צריכים לנסוע לירושלים לפגישה? נסו את הרכבת. יוצאים בערב לתל אביב מפתח תקווה ורוצים לשתות או לא לחפש שעה חנייה? נסו את הרכבת הקלה. נוסעים עם ילדים למרכז הירידים, להצגה? להופעה? קחו רכבת. לא כל אוטובוס ירגיש לכם כמו נסיעה בשירות הצבאי ולא כל רכבת היא סיוט. אין כמו לנסות.
אל תקשיבו לעצות ממי שלא משתמש – בהמשך ישיר לסעיף הקודם. יש שורה ארוכה של יועצים שיספרו לכם עד כמה זה סיוט לנסוע בתחבורה ציבורית ויש לא מעט מליצי יושר שיטענו ההפך בדיוק. שרים, חברי כנסת ומנכ"לים של חברות מתחום התחבורה יכולים לדבר הרבה על התחום אבל האם מדובר בניסיון אישי? לא תמיד, ואסתכן ואומר שברוב הפעמים לא. מי שלא משתמש בתחבורה ציבורית לא מכיר את השפה, לא יודע להסתדר גם במקרים שלפעמים המערכת מפשלת. זה ניסיון כמו בכל דבר. רוצים לדעת איך זה באמת – סעו בעצמכם.
תכננו מראש – אחד התנאים לשימוש מוצלח בתחבורה ציבורית הוא לתכנן מראש. יש היום שורה של אפליקציות שתוך רגע מביאות לכם למסך של הסמארטפון את כל מה שאתם צריכים לדעת. צריך להכיר אותן, לדעת איך משתמשים בהן ולבדוק מראש מה הדרך הכי טובה והכי נכונה. לפעמים אוטובוס ורכבת יביאו אותך ליעד יותר מהר מרק רכבת ולפעמים אוטובוס, רכבת וגם רכבת קלה יהיו הכי יעילים יחד. אבל באותה המידה לפעמים דרך קצרה יכולה להפוך לארוכה אם לא לוקחים בחשבון את זמני החלפת הרכבת למשל או קו אוטובוס שלא מגיע, או מה שקורה לפעמים – שדווקא מגיע אבל הוא מלא. שום דבר לא מושלם, אבל הכנה ותכנון מראש יכולים לתת מענה כמעט מלא.
נוער והגיל השלישי – לא כולם יודעים אבל לקהלים אלו יש הנחות מאוד משמעותיות בתחבורה הציבורית. ילדים ובני נוער למשל יכולים להטעין את הרב־קו שלהם בתעריף מוזל משמעותית מזה של האוכלוסייה הכללית. לבני הגיל השלישי גם כן יש הנחות בתעריפים ששווה להכיר. באופן כללי כדאי לעודד את בני הנוער לעשות שימוש בתחבורה ציבורית כי מי שגדל עם תחבורה ציבורית ולא רואה אותה רק מהחלון של הרכב הממוזג, יידע בעתיד גם לעשות בה שימוש מושכל ולא יירתע ממנה.
המהפכה התחבורתית בגוש דן כבר כאן
עולים עכשיו לקו האדום, הדנקל, ומצטרפים ל־100 אלף נוסעים מדי יום, הנהנים מנסיעה מהירה, נוחה ובטוחה. ולא צריך למהר, יש רכבת כל 4 דקות וחצי, גם לבלומפילד, אלנבי או שדרות ירושלים ביפו.
לקו האדום יצטרפו בקרוב גם הקווים הירוק והסגול, לרשת רכבות קלות מקצה לקצה.
הקו הירוק כבר עוטף את גוש דן בגשרים מרשימים ומנהרה תת־קרקעית מתחת לאבן גבירול, עם תצפיות מעל הירקון, ובגובה - מעל נתיבי איילון, דרך כל אזורי התעסוקה והפנאי. הדרך מחולון ראשון לציון ועד להרצליה עומדת להשתנות מן הקצה אל הקצה.
הקו הסגול, חוצה מזרח מערב, מתל אביב דרך אלוף שדה, גבעת שמואל, יהוד מונסון - הוא קו סטודנטיאלי, שמקצר את המרחק בין יישובי הלווין למרכז תל אביב. תעשו שלום לפקקים המעיקים.
לרשת יצטרפו גם 3 קווי המטרו שזכו לאישור המדינה וכבר נמצאים בתכנון: M1,M2,M3. וזו כבר מגה בשורה. צפון דרום, מרחובות עד לכפר סבא רעננה, כשבמזרח רמלה לוד. 2 מיליון נוסעים מדי יום, במנהרות תת קרקעיות, 150 ק"מ עם 109 תחנות.
בכל רשת הרכבות ייסעו כ־220 מיליון נוסעים בשנה.
זה העתיד, זה המנוע לכלכלה הישראלית. יותר ירוק, פחות זמן על הכבישים, עם דגש על הולכי הרגל ופיתוח סביבתי ברמה הגבוהה ביותר, עם חיבור לרכבת ישראל ואוטובוסים במתח"מים – מרכזי תחבורה משולבים, העתידים להפוך למרכזי תעסוקה ומסחר לאורך האיילון.
רוצים לדעת עוד? כנסו לאתר נת"ע, לפייסבוק, טיק טוק והאינסטגרם.
