אבא של יובל מאושפז לאחר שנפצע בלבנון, ויובל מסרב ללכת לגן ולהיפרד מאימו, ואינו מוכן לבקר את אביו. הניסיונות לדובבו רק מחמירים את המצב, ויובל מתפרץ בזעם. האם נזכרת ב"חיבוקי", שהילדים קיבלו בגן, ומנסה לרתום אותו לטפל בבובה, תוך שהיא מזכירה לו שהבטיח לשמור עליה: "חיבוקי בודד וזקוק לך, תשחק איתו". האם צופה בקשר הנרקם בין השניים בטקסי המשחק החוזרים, ומופתעת כשהיא שומעת את בנה אומר לבובה: "חיבוקי, אתה טייס גיבור, יוצא למבצע חשאי, אתה תנצח את חיזבאללה. אתה בלתי מנוצח!". למעשה, יובל מזכיר את פרטי המבצע של אביו. יובל נותן דרור לרגשותיו, מנחם את הבובה ובהדרגה נראה שהוא משתחרר ממועקה. מיום ליום יובל מצליח יותר לתקשר את עולמו ואף לבקר את אביו.
בעולמות של עיבוד טראומה בקרב ילדים אפשר לסמן את "הולדת" הבובה "חיבוקי" ב־2006 כבשורה גדולה. "תרפיה בבובת 'חיבוקי' לתמיכה בילדים החווים אירועי לחץ וטראומה נולדה במלחמת לבנון השנייה, כשחיפשנו דרך להקל את סבלם של ילדים בני 8-3 שפונו מבתיהם, ושל המבוגרים האחראים עליהם. ידענו, שככל שנמהר לספק מענים, נמנע החמרה במצבם ונסייע להם לחזור לתפקוד תקין, תוך מניעת פוסט־טראומה", מסבירה ד"ר פלורה מור, ממפתחי המיזם – פרי פיתוח משותף של ג'וינט־אשלים, שפ"י - השירות הפסיכולוגי־ייעוצי במשרד החינוך והחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב.
מור - המשמשת ראש תחום אתגרי מערכות חינוך בג'וינט־אשלים, האגף בג'וינט ישראל שפועל לקידום מוביליות חברתית-כלכלית – מציינת שהמיזם סייע לכ־70,000 ילדים בישראל, שנחשפו לאירועים טראומתיים, בהם השריפה בכרמל, ובהמשך לילדים יפנים באסון הצונאמי ב־2011 ואוקראינים בצל המלחמה במדינה.
"היתרון הגדול הוא שלא מפנים כל ילד לטיפול פרטני, אלא מכניסים את הטיפול לגן, שבו כלל הילדים חווים מצוקות שונות, ומחזירים לצוותי החינוך ולמשפחה את מקומם הטבעי בהענקת מרחב בטוח לילדים". היא מסבירה.
הפעילות מתקיימת במרחבי גני הילדים בניהול צוותי השירות הפסיכולוגי־הייעוצי ובתיווך מטפלות במשחק, שבכל פעם מציגות לילדים גירוי משחקי, המעשיר את עולם הדמיון שלהם ומאפשר להם לשחק בעצמם באופן חופשי ולהכניס אלמנטים מאתגרים מעולמם. הפעילות מסייעת גם למי שמצויים במצוקה חריפה ביותר להצטרף ולהשתחרר בהדרגה. "'חיבוקי' היא בובת כלבלב רכה וארוכת זרועות, שיכולה לחבק את הילד ולהיצמד אליו. הילדים מטפלים בבובה ומעניקים לה תפקידים מעולמם כיד הדמיון, מזדהים איתה, ובעקיפין מטפלים במצוקותיהם", מתארת מור.
לדברי עינב לוק, מנהלת אגף בכיר שפ"י, "ההתערבות מבוססת על העיקרון, שהתמודדות אקטיבית של ילדים במצבי לחץ מונעת מצוקה ויוצרת הסתגלות טובה יותר. כשנותנים לילד תפקיד פעיל לטפל בבובה, בפחדיה ובסבלה, הוא משליך עליה את מצוקותיו, ודרך הטיפול בה - מטפל בעצמו".
הטראומה הקולקטיבית והמלחמה חייבו התאמות בשיטה
אירועי 7 באוקטובר חייבו את צוות הפיתוח וההקמה לשכלל את השיטה ולהתאימה לטראומה הקולקטיבית - למציאות שלא הכרנו כמותה בהיקף, בחומרה ובהתמשכות. צוות משותף לארגון הג'וינט ולשפ"י פועל בכל הארץ - בגנים הזמניים במרכזי המפונים, בגנים שקלטו ילדי מפונים ובמקלטים, ומספטמבר 2024 עונה לצרכים המרובים בגנים ביישובי העוטף. כיום המיזם מתרחב ליישובי הצפון, ולובש צורות חדשות המותאמות לאוכלוסייה רב־־תרבותית- כללית, חרדית, דרוזית וערבית, המתמודדת עם מציאות טראומטית מתמשכת שנזקיה טרם התבהרו. המיזם מקיף מעל 450 גנים, 15,000 ילדים, הוריהם, צוותי הגנים, מפקחים, יועצים ופסיכולוגים חינוכיים ומטפלים במשחק.
לפי השיטה, ההתערבות נשענת על הכוח המרפא של המשחק. "במפגש עם אירועים מטלטלים לרוב ילדים נמנעים מעיסוק במציאות הכואבת, ובתגובה כמעט אוטומטית מתקשים לשחק מחשש שהאירועים יפלשו לתוך נפשם וישחזרו רגעי אימה. עולמו של הילד אינו בטוח כשהיה, הזרימה הטבעית של המחשבות והדמיון נבלמת, ומשאלתו הלא מודעת היא להתנתק ממה שמערער את נפשו", מסבירה מור. ילדים, לדברי מור, נוטים להשליך את רגשותיהם על דמויות משחק, בפרט בעלי חיים, לשם הזדהות וויסות הרגשות. במסגרת המיזם, הילדים משתתפים בפעילות משחקית מונחית, המעשירה את הדמיון ואת יכולת המשחק הספונטנית, ודרכה הילד מוצא דרכים להביע מחשבות ותחושות שעולות בו. למשל המקרה הבא:
אביו של ניר נהרג בלחימה בעזה. הוא משדר לגננת שאינו רוצה להשתתף בדבר... הליווי הצמוד והנוכחות הקבועה של הפסיכולוגית החינוכית והמטפלת במשחק בגן איפשרו לגננת להתחבר לאובדן של הילד, לאובדן שלה - בנה נהרג לאחרונה מרסיס במתקפה של חיזבאללה. באמצעות המשחק, וללא דיבור ישיר, הם מצליחים לגעת בכאב ובצער. יום אחד ניר מצמיד מדבקת דמעה לעין של חיבוקי. "חיבוקי אתה מתגעגע לאבא"...מחבק אותו בחוזקה ומנענע אותו כמו תינוק.... הגננת, ששומעת, מציעה ברכות: "חיבוקי ישמח אם תכין הפתעה לאבא ותכניס לקופסת הגעגועים שהכנת". ניר מתמסר ושוקע במשחק וביצירה בהנאה. באחד הימים הגננת משמיעה את השיר "יחד לב אל לב", ניר מסתכל לעברה: "זה שיר שאני הכי אוהב!!!" היא מעודדת אותו להצטרף ולשיר איתה ועם כולם. ניר שר בהתלהבות עם כולם. שניהם נרגשים, כי זו פעם ראשונה שניר חוזר להיות חלק מחבורת הילדים.
