להגדיר מחדש את הקשר בין הקהילה הערבית בישראל - עם דגש על החברה הבדואית בנגב - לבין שוק האנרגיה הסולארית. זו משימתה של עמותת "שמסונא", הידועה גם בשמה "מיזם סעיד אלחרומי".
בראש העמותה עומדים מיכה פרייס, ראאד אבו אלקיען ויוסף אברמוביץ’ - פעיל איכות סביבה ואנרגיה ירוקה ותיק, נשיא ומנכ"ל "אנרג’י גלובל" קפיטל והמייסד-שותף של חברת "ערבה פאוור". "אנרגיה סולארית מנפצת את מוסכמות שוק האנרגיה המסורתי, מכיוון שמדובר באמצעי ייצור מבוזר, שאינו תלוי באספקת נפט, גז או פחם", מסביר אברמוביץ. "עובדה זו מובילה באופן טבעי לקבוצה מבוזרת של מוטבים פיננסיים מייצור אנרגיה. על ידי מכירת חשמל המיוצר על אדמות בדואים - מה שקרוי ‘קרקעות תמורה’ לרשת הארצית - אנרגיה סולארית יכולה להוות מקור הכנסה אמין לתקופה של 25 שנה עבור אלפי אנשים וליצור אלפי מקומות עבודה ארוכי טווח וקבועים".
כלכלה מודרנית
אברמוביץ ומשפחתו עלו לישראל לפני 18 שנה מארצות הברית והתיישבו בקיבוץ קטורה שבערבה. בחזונו של אברמוביץ, הערבה תהיה האזור הראשון בעולם שבשעות היום יפעל רק על בסיס אנרגיה סולארית. הוא הבין במהרה שאם משקיעים באנרגיה בדרום הארץ - יש לעשות זאת דרך תושבי האזור, ששליש מהם הם בדואים. הקמת "שמסונא" והחבירה לפרייס ולאבו אלקיען הייתה הצעד המתבקש בנושא זה.
"גישה לאנרגיה היא תנאי הכרחי לאיכות החינוך ולהשתתפות בכלכלה המודרנית", הוא אומר. "כך שהתנאים הנדרשים להשתלבות בחברה והעצמת המגזר הבדואי יכולים להיווצר על ידי שיפור תשתית האנרגיה בעיירות, בכפרים ובריכוזי התיישבותם. אני שואף למכסה סולארית של 5,000 מגה וואט עד 2030, המיועדת במיוחד לערבים ובדואים המתגוררים בנגב. היא תאפשר הפעלת שדות סולאריים מרובים באזור".
כיצד תנוצל מכסה זו?
"בשלוש שיטות עיקריות: הראשונה היא אדמה בדואית ‘תמורה’ בבעלות פרטית. תביעות קרקע של ילידים ללא ניירת אינן בעיה ייחודית לישראל, אך לישראל יש מסלול להכרה וליישוב המחלוקות האמורות.
"אנו שואפים ליצור קשרים בין יזמי אנרגיה מהמגזר הפרטי ובדואים עם קרקע חקלאית מוכרת בבעלות פרטית, על מנת לקדם את הפיתוח של אנרגיה פוטו-וולטאית ואגרו-וולטאית. זה יספק צמיחה כלכלית לאלו המתגוררים בעיירות ובכפרים מוכרים, אך עדיין מתקשים להתפרנס.
"השיטה השנייה היא קואופרטיבים אגרו-וולטאיים בניהול נשים: בשילוב עם המודל הראשון, אנו דוגלים בהקצאת 5,000 דונם על ידי רשות המקרקעין למטרת קואופרטיבים אלו. השיטה השלישית היא הרחבת כושר ייצור האנרגיה של מועצות אזוריות בשטחים הבנויים ובסביבתן".
ההבנה שיש צורך להקים עמותה הגיעה לאברמוביץ ושותפיו כשניסו להשקיע בשדה סולארי ביישוב הבדואי אבו קרינאת שבנגב. הקשיים שצצו בתהליך דרבנו אותם להפוך את הנושא לממוסד יותר. מכיוון שבתקופת הממשלה הקודמת היה המנהיג הבדואי סעיד אל חרומי יו"ר ועדת פנים וסביבה - מצאו היזמים אוזן קשבת לרעיון. אלחרומי (שהלך לעולמו במפתיע ב-2021, עקב התקף לב) זיהה הזדמנות היסטורית ועודד את השלושה להירתם להפיכת האנרגיה הסולארית למנוע כלכלי בחברה הבדואית. הצוות בנה תוכנית עבודה ויצא לדרך.
כיום רואה יוסף אברמוביץ’ כבוד גדול בשותפות עם ראאד אבו אלקיען - מנהיג ציבור, אקטיביסט ויזם בדואי, שאותו הוא מגדיר כמנהיג בדואי אותנטי. "הבדואים סובלים כלכלית הרבה יותר מאזרחים אחרים", הוא אומר. "רבים מהם עובדים על בסיס יומי ולא חודשי, בלי משכורת בטוחה מראש. הם מועסקים בעיקר בתעשיית הבינוי ובתעשיית השירותים, רק שמאז פרוץ המלחמה - אין תיירות והכלכלה לא צומחת, ומכאן שיש פחות פרנסה עבורם. אני רואה בראאד דוגמה אישית לאדם שאיכפת לו מהמדינה, מהנגב ומהקהילה שהוא משרת. הוא ממשיך לקדם אנרגיה סולרית גם כמקצוע וגם כמתנדב, על כל המורכבות שבאתגר".
מצאת בראאד שותף, וגם מנהיג.
"תוך כדי שראאד פועל למען הכלל ובונה אתרים סולריים על בתי ספר בדואים כדי להחליף גנרטורים מזהמים המהווים סכנה לבריאות - המדינה שלו מוציאה צו הריסה על ביתו. ובכל זאת, כמנהיג אמיתי - בדואי וישראלי - הוא לא מוותר על משימתו, למרות הקושי האישי הרב. כשאני רואה את זה אני מקבל אנרגיה שדרושה לי ומבין כמה חשוב שגם אני אעשה את המקסימום שביכולתי".
כבוד גדול
אברמוביץ מודה שבתקופת המלחמה הקושי והאתגרים בהתקדמות הפרויקט גדולים הרבה יותר. "אין ספק שאנו עוברים תקופה קשה, גם התרומות פחתו", הוא אומר. "היינו צריכים להקטין את הצוות וגם הכנס השני לצדק אקלימי שתכננו לדצמבר ברהט נמצא בסימן שאלה. אבל ראאד לא מוותר. הוא אומר: ‘כן, יהיה לנו כנס. גם את הכנס הראשון קיימנו בזמן מלחמה, כשכולם ביטלו אירועים בדרום’. הוא אדם שמאמין בעובדות בשטח. אפילו כשאין כסף, אין צוות ויש מלחמה - הוא בונה ובונה ובונה את האתרים הסולריים, כדי לתת תקווה. הוא רתם את כולנו ואני לומד ממנו איך להיות אמיץ בתקופה קשה. זה כבוד גדול להיות חלק מהסיפור שלו ושל הקהילה הכי חלשה במדינה".
כיצד הציבור הבדואי משתלב במיזמים הסולאריים שלכם?
"ישנן 25,000 תביעות קרקע של בדואים מול הממשלה. מתוכם רק לכמאתיים משפחות יש שטחים רשומים בטאבו או כאלו שאושרו להן בפשרה. ראאד ואני פגשנו את כולן, והצענו להם להשקיע בבניית שדה סולארי שיושכר בשטחם. התפקיד של ראאד הוא קריטי בסיטואציה כזאת, כי אם היה בא לבד יהודי-אמריקאי עם כיפה ואומר לבדואי ‘אני רוצה את הקרקע שלך’ - האימפקט היה שונה מאוד. הבדואי הראשון שחתם איתנו הוא חאג’ מוסא מהיישוב תראבין, וכך נוסד השדה הסולארי הבדואי הראשון. זו עסקה שמספקת חשמל ירוק למדינה, מקומות עבודה לקהילה, דמי שכירות למשך יותר מעשרים שנה למשפחה וגם תרתום אותה למאבק במשבר האקלים".
מה התוכניות לעתיד?
"ננסה להעסיק עוד בכירים מהקהילה הבדואית. אנו רוצים לחזק את הדירקטוריון עם עוד בדואים ובדואיות, כי אין להם הרבה הזדמנויות להנהיג, במיוחד כשמדובר במנהיגות סביבתית. זאת על אף שהם אנשי שטח וגרים בטבע יותר מרוב הישראלים".
בחודש דצמבר 2024, מרכז שמסונא יקיים את הכנס השנתי השני שלו. שם נפגשיים נציגי החברה הבדואים, יזמים, אנשי הממשלה והטכנולוגיה לסיעור מוחות והחלפת ידע סביב התקווה שאנרגיה סולארית יכולה להביא לאזור הזה. "בעוד שהמטרה העיקרית שלנו בכפרים לא מוכרים היא לספק תחליף בר-קיימא ובטוח לגנרטורים של סולר בבתי ספר, אנו עובדים גם על פיתוח המסגרת לבניית מתקנים סולאריים על גגות בתים שנבנו ללא היתר בנייה מוכר על ידי המדינה".
