כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל" קיבלו נשיא אפקה – המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב פרופ’ עמי מויאל וצוותו החלטה ברורה: להמשיך בדרך שנקבעה מבעוד מועד, גם במצב המשברי. למכללה האקדמית, שבשנים האחרונות עברה מהפכה של ממש בתפיסת הלימודים שלה, היו כבר אסטרטגיה ברורה ותוכניות עבודה רב-שנתיות. לפרופ’ מויאל היה ברור שאין לסטות מהן. "לא הייתה הצדקה לשינוי הקו האסטרטגי שלנו”, הוא אומר. “ההנהלה הבכירה הקימה מטה חירום שטיפל בסוגיות שעלו, תוך כדי התמודדות עם כל האילוצים הרבים שמסביבנו. היו דיונים רבים, טיפלנו בבעיות שוטפות וגילינו שלמעשה בנינו שנה אקדמית מחדש".
במסגרת הבנייה המחודשת נדחתה פתיחת שנת הלימודים ושונו תאריכי הסמסטרים ותקופות הבחינות. עשרות קורסים עברו לשיטות הערכה אחרות ממבחנים, ונבנתה מעטפת תמיכה ייעודית הכוללת סיוע מיוחד לסטודנטים שמשרתים במילואים. “הבנו שכ-50% מהסטודנטים והסטודנטיות שלנו מושפעים מהמצב באופן ישיר: פצועים, מפונים, מגויסים למילואים, משרתים בכוחות הביטחון, בני ובנות זוג של מילואימניקים – כל אלו זקוקים לפתרונות אקדמיים ופרקטיים שנותנים מענה למצבם, וחלקם זקוקים לטיפול פרטני ממש. נדרשנו לכל אלה – אך לא נתנו למשבר להסיט אותנו מהאסטרטגיה הרחבה יותר”.
כיצד ניתן לעשות זאת?
“עוד בזמן מגפת הקורונה התאמנו את המכללה ללימודים גמישים יותר, בנינו אז כיתות היברידיות, שמאפשרות למידה שיתופית כשהמרצה בכיתה אך לא כל הסטודנטים שם. מי שלא יכול להגיע – מצטרף בצורה מקוונת מכל מקום. הכיתות מצוידות במיטב הטכנולוגיה: מקרנים, מיקרופונים, רמקולים, מסכים גדולים ומצלמות, כך שכל מי שמשתתף בשיעור – מתוך הכיתה או מרחוק – מקבל את מלוא חוויית השיעור”.
“כשבמלחמה גויסו למעלה מ-40% מהסטודנטים שלנו – הפעלנו מחדש את הכיתות ההיברידיות. הקלטנו את כל ההרצאות, וכך כל סטודנט יכול היה ללמוד מכל מקום, בזמן שמתאים לו”.
מימוש חלומות
כשפרופ’ מויאל מדבר על אסטרטגיה ברורה, אין זה ביטוי ריק. הוא מתאר לפרטי פרטים את הגישה החדשה שהנהיג באפקה, מתוך הבנה שהשיטות שננקטו בעבר כבר אינן רלוונטיות לעולם החינוך של היום.
“העולם משתנה בקצב אקספוננציאלי”, הוא מסביר. “השינויים הטכנולוגיים משנים את כל תחומי החיים, ובפרט את שוק התעסוקה. אנחנו לא יודעים במה הדור הצעיר יעבוד בעתיד ואילו מקצועות יהיו. כניסת הבינה המלאכותית, הרובוטיקה ושאר הטכנולוגיות משנה את חלוקת העבודה בשוק התעסוקה, את תפקיד המהנדס ואת הכישורים שנדרשים ממנו”.
אז מה בדיוק מלמדים בתהליך החינוכי מהגן עד האקדמיה? “הבנו שאם החברה, תחומי החיים ושוק התעסוקה משתנים בצורה כל כך מהותית – גם הרצף החינוכי צריך להשתנות לכל אורכו. מטרתנו כיום, כמוסד אקדמי שמכשיר הון אנושי בתחומי ההנדסה והמדעים, היא להכשיר מהנדסים שיהיו מצוינים בשוק תעסוקה משתנה וגם אזרחים המתפקדים היטב בחברה מודרנית. לדעתי, מהגן ועד האקדמיה צריך לדבר באותה השפה: דמות הבוגר הרצויה בכל שלב על הרצף, ממשקים בין השלבים, הנחלת מיומנויות והערכתן – וכל אלה תוך כדי דיאלוג שעושה שימוש בשפה משותפת”.
איך פורטים את זה למעשים?
“כמוסד שמחנך מהנדסים ניגשנו לנושא מנקודת מבט של עקרונות תכנון הנדסי המופעלים על תהליך חינוכי. קודם כול מגדירים את הבעיה. כדי לעשות זאת, היינו צריכים לשאול את עצמנו שאלות קשות: האם המהנדס הבוגר שלנו (התוצר של תהליך החינוך) מתאים לצורכי התעשייה? התעשייה היום דורשת ממהנדסים הרבה מעבר לידע. האם הסטודנט לומד בצורה הטובה ביותר בשיטות הקיימות? הסטודנטים של היום כבר לא בנויים לשבת שמונה שעות ביום בהרצאות פרונטליות, ללא אקטיביות בתהליך הלמידה”.
“לאחר שמגדירים בעיה, מבינים מה מתבקש לעשות בעקבותיה, ובמקרה הזה – לחנך את הסטודנטים שלנו באופן שיוביל לדמות בוגר עדכנית: בוגרים שיש להם ידע מדעי והנדסי, מיומנויות מקצועיות ואישיות, השכלה רחבה, אתיקה מקצועית, עולם ערכי ומחויבות חברתית. בוגרים דוברי שפות: עברית, אנגלית ותכנות, בעלי חשיבה ביקורתית, יכולת עבודה בצוות רב-תחומי, למידה עצמית ויכולות הצגה בכתב ובעל פה. אלו מיומנויות שלרוב מכנים אותן ‘כישורים רכים’, אך אנחנו מגדירים אותן ‘מיומנויות חיוניות’ – בעיקר להצלחה בשוק התעסוקה, אבל גם בהמשך הלימודים לאורך החיים ובכלל בכל תחומי החיים”.
בשלב השני עדכנתם את כל תוכנית הלימודים במכללה.
“הגדרנו במדויק את המיומנויות. שילבנו בתוכנית הלימודים תוצרי למידה חדשים ברמת המיומנויות. כיום בתוכנית ללימודי תואר ראשון בהנדסה באפקה נכללים כתוצר כל הכישורים של דמות הבוגר; כל דיקן נדרש לבנות את מסע הסטודנט מתחילתו ועד סיומו, מסע שבמהלכו ירכוש הסטודנט את כל מה שהוגדר כנחוץ לדמות הבוגר. גם כאן עשינו זאת כפי שעושים בהנדסה: מוצאים את הפתרון הטוב ביותר כפוף לאילוצים, מיישמים אותו בשטח, מנתחים, לומדים ומתקנים תוך כדי התקדמות”.
יש לכך בוודאי גם השפעות על הקמפוס.
“שינינו את כל המרחבים הפיזיים של הקמפוס בהשקעה כספית לא קטנה, וכיום הוא מרחב למידה אחד גדול, האווירה בו אחרת והתרבות אחרת. בכמחצית מ-500 הקורסים שלנו ננקטת גישת הוראה אחרת, והם מתקיימים במרחבי הוראה ולמידה שונים שאינם בהכרח כיתת לימוד. הם יכולים להתקיים על הדשא, או בכלל לכלול חלק של עבודת הכנה בבית לקראת דיון בכיתה. תהליך הלימוד צריך להיות רלוונטי לעולם החדש, לעודד סקרנות, לאפשר ולעודד מעורבות והעצמה של הסטודנטים. כעת אנחנו נמצאים בשלב של בניית כלים להערכת מיומנויות ומגבשים מחוונים חדשים להערכה”.
מעבר לכך, אפקה פיתחה פעילות ענפה מחוץ לתוכנית הלימודים הפורמלית: “יש לנו עשרות מועדונים בקמפוס שהסטודנטים מובילים. הם לא צריכים לשלם וגם לא מקבלים נקודות זכות. הם מקבלים פלטפורמה למימוש התשוקות בצורה חווייתית ומעודדת סקרנות. המועדונים משלבים בין הנדסה לפיסול, מוזיקה, או כל נושא אחר שמעניין אותם. הקמפוס פעיל מבוקר ועד לילה”.
איך אתה מגדיר מנהיגות חינוכית כיום?
“בראש ובראשונה במתן דוגמה אישית. מנהיגות חינוכית היא היכולת להסתכל נכוחה על המצב ולהגיע למסקנה מה באמת עלינו להעניק ללומדים בתהליך החינוכי – וזה בפירוש לא רק ידע. התהליך החינוכי צריך להיות חווייתי ומהנה. עלינו להבין את צורכי הלומד ולזהות מה אנחנו נדרשים לתת לו, ולדאוג שהתהליך החינוכי יעורר סקרנות, תשוקות וחלומות – ולו מהסיבה שתלמיד לא יכול להיות מצוין אם הוא לא נהנה. זה לא אומר שהתהליך יהיה קל, אך הוא יהיה מהנה ומעצים ברמה האינטלקטואלית”.
“מנהיגות חינוכית צריכה להסתכל על האינטגרציה הזאת ולבנות תהליך שיהיה חווייתי עבור הלומד, בדרך שתוביל לתוצר הרצוי. המנהיגות החינוכית שמובילה את התהליך הזה אינה רק ראש הפירמידה, גם סגל ההוראה צריך להיות חלק מכך. בסוף כולנו ביחד, מתפקדים כפלטפורמה למימוש חלומות של הסטודנטים ושל סגל ההוראה. מנהיגות חינוכית פירושה גם להבין ששינוי עמוק בתהליך חינוך דורש זמן ומופעל דרך צירי פעילות רבים בו בזמן. צריך לסלול את הדרך בנחישות ובסבלנות, להכיל כישלונות, ללמוד מהם ולתקן תוך כדי פעולה”.
