בתרבות המערבית אנו מקדשים את הגיל הצעיר, מחפשים אחר "מעין הנעורים", ומתעלמים מהעובדה שאולי נוח לנו להדחיק, שיום אחד, בתקווה, כולנו נזדקן. במקרה של ד"ר שני בכר-אבניאלי, בני הגיל השלישי היו תמיד מושא לסקרנות ועניין, אולי בגלל הקירבה הגדולה לסבתא סוזי, שהלכה לעולמה בגיל 101 והייתה פעילה ונמרצת עד יומה האחרון. "האיכות שמתקבלת מהשפעה רב-גילאית היא מופלאה", היא אומרת. "אני משוכנעת שאני נתרמתי רבות מהחיים לצידם של סבא וסבתא, ובוודאי גם הם. היום אני חווה את הערך ההדדי המתקבל מיחסים משמעותיים שיש בין ילדיי לסבא וסבתא שלהם. יש לנו נטייה בחברה לחבר מבוגרים אלה לאלה, שמא הזיקנה תהיה כל הזמן לנגד עינינו. הבידוד והגילנות החריפו בקורונה, אבל אנחנו נדרשים לפעול כדי לצמצם אותם ולשלב את המבוגרים במרחב הציבורי והטכנולוגי".
כד"ר לפסיכולוגיה שעבדה במהלך שנות הקריירה שלה עם אוכלוסיית הגיל השלישי, שני הצליחה לחולל מהפכה שקטה בעולם הזקנה בישראל. בעת שליחותו של בעלה הרופא באנגליה היא נחשפה בעבודתה שם למודל "מרשם חברתי", שנועד להפחית את העומס על מערכת הבריאות ולחבר את האוכלוסייה לשירותים הנמצאים בקהילה. המודל פועל ב-18 מדינות, וד"ר בכר-אבניאלי החליטה להביא את המודל יחד איתה ארצה עבור אוכלוסיית הגיל השלישי. כך נוסדה חברת AgeWise.
לאורך השנים מנסים חוקרים להבין עד כמה ההזדקנות שלנו מושפעת מהמטען הגנטי שלנו, ועד כמה היא מושפעת מהסביבה ומאורח החיים שלנו. "אנחנו יכולים להתייחס למטען הגנטי שלנו כמו אל הקלפים שקיבלתי. ועכשיו בהינתן שאלה הקלפים שיש בידי, עלי לבחור ‘איך אני הולכת לשחק את המשחק?’ כאן טמונה ההבנה שמדובר במכלול של מרכיבים שישפיעו על ההזדקנות שלנו, בהם כמובן תזונה ופעילות גופנית, אבל יחד איתם באותה דרגת חשיבות, גם גורמים נפשיים וחברתיים".
כיצד המודל הבריטי שאימצת תורם במובן הזה?
"מאחר וכל אחד מאיתנו מזדקן אחרת, צריך להתאים לכל מבוגר את אותו מרשם אישי, מתכון, שיסייע לו להזדקן בצורה מיטיבה ויעודד אותו להיות עצמאי וחיוני. מודל המרשם החברתי מתאים לכל מבוגר, את אותה חליפה מותאמת אישית, הלוקחת בחשבון בצורה עדינה ורגישה את הצרכים, השירותים הנמצאים בקרבה גיאוגרפית, והתרבות. באמצעות ההתאמה האישית שעושה המודל, תפקודו של המבוגר משתפר, וניכרת ירידה בצורך בטיפול רפואי, כגון: ירידה במספר הביקורים אצל רופא המשפחה ופניה לחדר מיון".
בכר-אבניאלי, שבנוסף להיותה ד"ר לפסיכולוגיה אוחזת בתואר נוסף בהנדסה, ידעה שתוכל להישען על המודל האנגלי אבל ביקשה לשכלל ולשדרג אותו בגרסה הישראלית ועשתה זאת באמצעות הטכנולוגיה. עוד בהיותה באנגליה היא יצרה קשרים עם קופות החולים, קרנות הביטוח הלאומי, משרד הרווחה ו"אשל-ג’וינט" ולשמחתה הייתה היענות גדולה לרעיון. עם החזון הזה חזרה לישראל השתתפה באקסלרטור ה"כוורת" וזכתה במענק שאפשר לה להקים את חברת Age Wise, המסייעת כיום למבוגרים רבים בישראל עם קופת חולים "מכבי", לקוחות פרטיים ורשויות מקומיות ומעניקה הכשרות לאנשי מקצוע ולארגונים.
איך המודל מתנהל בישראל?
"אם אמרנו שכל אחד מזדקן אחרת, אז אנחנו עובדים עם כל מבוגר בין אם דרך הקופה, הרשות המקומית או באופן פרטי, ויוצרים עבורו תוכנית, מפת דרכים. על בסיס אלגוריתם שפיתחנו אנחנו מזהים מה הדבר המרכזי שבו צריכים להתמקד, ועובדים איתו ככה שאנחנו לא נשארים רק ברמת הנגשת הידע, אלא מלווים את האדם על מנת שיצרוך את השירותים השונים, יקבל את הליווי והתמיכה, וישמור על החיוניות והעצמאות שלו כדי שיגיע לא רק לגיל מופלג, אלא גם בבריאות איתנה".
בנוסף, מאחר ואנחנו אוספים נתונים אודות המבוגרים, ברשויות המקומיות ביקשו שנעזור להם לקבל מידע, כדי להבין איזה שירותים המבוגרים צריכים, איזה שירותים אולי עומדים כאבן שאין לה הופכין וצריך להבין למה, מי הם האנשים המבוגרים שלא מוכרים לרווחה, אבל היו יכולים ליהנות מהשירותים הללו, איך אפשר לשפר את התקשורת בין האזרחים הוותיקים לרשות. יש לנו דשבורד שבו ניתן לראות את המבוגרים השונים ביחס לשירותים הקיימים, ולהבין באמצעותו מה חסר, מה מצבם, ולקבל החלטות מבוססות נתונים ולא באופן תיאורטי".
מלחמה ושלום
במלחמה הנוכחית, הדברים התחדדו באשר לצורך לדאוג לאוכלוסייה המבוגרת וגם לחשיבותם המכרעת לחברה הישראלית. בני הגיל השלישי נרצחו, נפצעו, נחטפו ורבים מהם הפגינו חוסן נפשי יוצא דופן. עם פרוץ המלחמה, ד"ר בכר-אבניאלי הרגישה שהיא חייבת לעשות יותר ופיתחה כלי חדשני למיפוי צרכים ברמה העירונית. "אין ספק שראינו את הדי המלחמה גם על האוכלוסייה המבוגרת. בריאותם של רבים הדרדרה, מצבם הנפשי של רבים, כמו בכל חלקי החברה, הורע משמעותית, אבל יחד עם זאת הניסיון שלהם מאפשר להם פרספקטיבה. הם חוו בעבר תקופות של שבר וקמילה, אך גם את הצמיחה והפריחה שהתרחשו הרבה פעמים לאחר מכן, ובידיעה הזו ובניסיון טמון הרבה כוח".
בעקבות המלחמה, האם הכנסת שינויים באופן שבו את מנהלת את החברה?
"ב-7.10 היינו בעיצומו של טיול עם חברים בצפון, מיד חזרנו הביתה ובעלי נסע דרומה לבית החולים. בשבועות שחלפו מאז, הגעתי למלונות המפונים כדי לסייע לאוכלוסייה המבוגרת שם. נוכחתי לגלות שחסר מידע רב אודות המבוגרים המפונים, ולכן יצרתי מהשאלונים שלנו תצוגת דשבורד עבור הרשות".
"החברה בעצם התאימה את עצמה כדי להיות מכוונת למיפוי וסיוע האוכלוסייה המבוגרת בעת הזאת. כל ראש רשות באמצעות הדשבורד שלנו, יכול להסתכל על השכונות אצלו ולראות את פיזור האוכלוסייה המבוגרת ומצבה על פי סקאלה, ולקבל החלטות מושכלות על בסיס הנתונים שנאספים. מסתבר שהמהלך הזה כבר משמש כיום חלק מהרשויות. בדיוק השבוע הגעתי לאשכול נגב מערבי כדי להציג את המודל", היא מגלה. "אלה לא הנחות תאורטיות, אלא ממש כלי חכם מבוסס נתונים המקל על המיפוי והסיוע לאוכלוסייה הזו. במקביל, כמובן, הייתי צריכה להמשיך לנהל את החברה, הרבה תקציבים נעצרו, חלק מהשירותים לאוכלוסייה המבוגרת הופסקו. לרבים אבדה תחושת הבטחון, מבוגרים בצפון ובדרום איבדו את מקום מגוריהם, את הקהילה שלהם.
"חלק מהעבודה שלנו היא למצוא את המשאבים של האדם המבוגר כמו גם של הרשות המקומית ולעבוד עם הכוחות שלהם. התפקיד שלי הוא לחבר את החלקים החזקים, מלאי החיות והבריאות ולעבוד איתם. זה מה שאני מנסה לעשות בחיי המקצועיים והאישיים, אני רוצה למצוא את היופי והאור בדברים הקטנים, שלעתים יכולים להימצא במקומות חשוכים, ואותם להרחיב ולהאיר, זוהי מנהיגות בעיני".
