אם סופרים את מקומות הישיבה שמייצרת כיום חברת "תעשיות רהיטים לביא" עבור מתפללים, אפשר לחצות בקלות את ה-15,000 מדי שנה. החברה הוותיקה, שמתמחה זה מעל 60 שנה בבניית ריהוט לבתי כנסת, מבצעת פרויקטים הנעים בטווח מורכבויות רחב: ממוצרים סטנדרטיים שניתן להזמין מקטלוג ועד לכאלה הנעשים בעיצוב ייחודי ללקוח. החברה לא רק מוסרת מוצר, אלא מעניקה שירות מלא לכל אורך התהליך. היא מסייעת ללקוחות - שפעמים רבות לא בדיוק יודעים ומבינים מה הם צריכים - לשאול שאלות, מספקת תשובות ומוודאת שחוויית הלקוח משביעת רצון.
בשנים האחרונות עומד בראש החברה ערן שמיר, בעל עבר בתפקידי ניהול בתעשיות הביטחוניות, בתחום המתכת ובתחום המזון. כשקיבל את ההצעה להיות מנכ”ל “תעשיות רהיטים לביא” - היה זה בעת שהקיבוץ, מצדו, החליט שלאחר 60 שנה בהן מנכ”לי החברה הגיעו מתוך הקיבוץ - הגיע הזמן למנכ”ל חיצוני שיחולל שינויים ויפרוץ את הדרך קדימה. “השילוב של כבוד רב לקיים יחד עם הרצון שלי לאתגר את עצמי ואת המפעל הביא אותי לקבל את התפקיד”, אומר שמיר ומתהדר בכך שהחברה ריהטה עד היום כ-5,600 בתי כנסת בישראל ויותר מ-1,000 בתי כנסת בעולם.
לא רק בתי כנסת
שמיר הוביל את השינוי גם בגיוון הלקוחות, כאשר דחף את החברה להתחיל ולעסוק גם בריהוט לבתי מלון ולא להסתמך רק על בתי הכנסת. המלחמה שהתחילה באוקטובר הקפיאה זמנית את העבודה עבור שני סוג הלקוחות הללו. “במשך שלושת חודשי המלחמה הראשונים פשוט לא היה עם מי לדבר בשוק שלנו”, מספר שמיר. “ריהוט לבתי כנסת אינו מוצר צריכה בסיסי אלא כזה שאפשר לחכות איתו. מתפללים יכולים להמשיך להתפלל בבית כנסת עם ארון קודש זמני עוד כמה חודשים.
כל הלקוחות עמם היינו בתהליך מכירה עד השבעה באוקטובר עצרו אותו. מיליוני שקלים של הזמנות שהיו כבר בתוך המערכת ורק נשאר להגדיר גימורים אחרונים - הוקפאו. ללקוחות פשוט לא היה ראש לזה. המוצר שלנו הוא כזה שמיוצר לפי דרישה ותופס מקום רב, כך שבדרך כלל אין לנו אחסנה זמנית. מייצרים - ומעבירים מיד ללקוח. אבל מתחילת המלחמה נכנסנו לשיא של רהיטים שתקועים אצלנו בפתרונות אחסון זמניים ומאולתרים”.
אחרי שלושה חודשים התחילה מגמה שעוררה אופטימיות בתעשיות רהיטים לביא: “הלקוחות התחילו להבין שיש צורך לקיים שגרת חיים בצל מלחמה, לתת לחיים להימשך. אם קודם קיבלנו תשובה מלקוח שלא ניתן להתקדם כי איש הקשר נמצא במילואים - בשלב הזה הם החליטו להתקדם גם אם הוא עדיין בשירות פעיל”, מספר שמיר. “בנוסף, באופק נראו חגי תשרי - התקופה העמוסה ביותר להזמנות אצלנו. כך הופשרו תהליכי רכישה קיימים ואף החלו תהליכי רכישה חדשים”.
מלגזות של המפעל סייעו לנייד חימושים
למרות שהוא מכהן בתפקידו רק כארבע שנים, המצב המיוחד שהביאה עימה המלחמה לא תפס את שמיר לא מוכן. היה לו ניסיון קודם עם מצב חירום, הודות לעובדה שנכנס לתפקידו שבועיים לפני פרוץ מגפת הקורונה. כך מצא עצמו אז נאלץ לסגור מפעל עוד לפני שהתחיל לבצע בו את עבודתו. כעת, הפריחה החדשה והעלייה בביקוש לאחר תום תקופת ההקפאה מאפשרת לו להסתכל אחורה וגם קדימה, להבין טוב יותר את התמונה הרחבה שהביא עמו מצב החירום הנוכחי.
“בתקופת הקורונה הפכנו לימונים ללימונדה. במשך חודש וחצי שבהם המפעל היה סגור ביצענו חשיבה משותפת על שינויים הדרושים בתהליכי העבודה, וחיפשנו את החדשנות שהשוק מוכן לקבל. הפעם התמקדתי בחידוד הגישה שלי, שהיא ניהול ממשבר למשבר” הוא מספר. “הנחלנו לעובדים את העקרון שעלינו להיות תמיד בדריכות גבוהה, לתכנן לטווח הבינוני והארוך אך תמיד להיות עם גמישות ונכונות גבוהה לעשות שינויים במקרה הצורך. היכולת שלנו לספק שירות ראוי חשובה במיוחד בימים אלו. בשוק שלנו ישנם בעלי מקצוע שמבטיחים הבטחות ולא מקיימים, לא מסיימים את העבודה, נקלעים לעימותים עם הלקוחות או אפילו מנסים ככל יכולתם להתקדם עם העבודה - אך לא מצליחים, בשל מגבלות שהם תולדה של המצב דוגמת עובדים שנמצאים במילואים”.
ומה לגביכם?
“עם פרוץ המלחמה גויסו מעל ל-20% מעובדינו למילואים, והיכולת לתפקד הפכה לאתגר גדול. מכיוון שכאמור גם כך השוק קפא - לא נרשמו קשיים משמעותיים בתקופה הזאת, ויכולנו להשקיע מאמצים בתמיכה בעובדינו שבמילואים, לסייע להם ולמשפחותיהם. בנוסף, מכיוון שאנחנו באזור הצפון והיו פה כוחות צבא רבים - בשבועות הראשונים סייענו להם לוגיסטית. למשל: מלגזות של המפעל סייעו לנייד חימושים. תרומות מזון מאיתנו הועברו לבסיסים סמוכים. דבר נוסף שיזמנו הוא הקמת פורום חברה לו קראנו ‘עושים טוב’. בכל פעם שעלו רעיונות של עובדי המפעל כיצד לסייע לצבא ולאזרחים - בדקנו התכנות וקידמנו לביצוע במידת האפשר”.
איך ניתן להניע עובדים לפעולה ולעבודה בתקופה כזאת?
“נותנים הרבה יותר משקל לפן הרך, האנושי, האמפטי. מכילים חרדות של אנשים ונותנים תשומת לב גבוהה למשאב האנושי. הקונספט המרכזי שהנחה אותי הוא למקם את העובדים בעשייה עבור אחרים, כך הם פחות בצד הקורבני והסובל ויותר במקום של מי שעוזר. במקום להיות שקועים בכמה קשה ולנסות לטפל בכך באמצעות שיחות אוורור - שמנו את הדגש על גיוס העובדים לעשות טוב כלפי פנים וכלפי חוץ. האנרגיה שיוצרת התרומה מאפשרת ריפוי. הקשב של העובדים מופנה לעשייה ולא להתעסקות בקשיים”.
יש לכם גם לקוחות בחו”ל. כיצד התנהלתם מולם?
“כשפרצה המלחמה התעניינו רבות בשלומן של הקהילות היהודיות בחו”ל שעמן אנו בקשר. על רקע האנטישמיות שהרימה ראש, הוצאנו מכתב תומך לכל בתי הכנסת בעולם שמרוהטים על ידינו. קיבלנו תגובות רבות על המכתב הזה, אמרו לנו שמסרים כאלו שמגיעים מישראל מחזקים את הקהילות ונותנים ליהודים שם תחושה שיש להם על מי להישען”.
