"המצב בצפון מצריך אותנו להיות קבוע עם הכפתור במצב ON. יש ימים שזה ON גדול וימים שזה ON קטן - אבל אין ימי מצב OFF. יום אחד נוכל לחזור להתעסק בשגרה, אבל אנחנו עוד לא שם", כך אומר פרופ’ סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת.
מפרוץ המלחמה משמש המרכז הרפואי זיו תפקיד מפתח בחזית וכן כמתקן אסטרטגי למצבי חירום. כמרכז רפואי כמעט בודד בגזרתו, נדרש זיו להיות מוכן לאירועי חירום באופן קבוע גם בעתות שגרה, אך מאז פרוץ המלחמה וההפצצות מלבנון - המוכנות הגבוהה היא הכרח תמידי ואקוטי. "הכוננות הזאת היא חלק מה-DNA הנדרש באזור שלנו", מסביר פרופ’ זרקא. "מתחילת השבת השחורה נערכנו ואנו עדיין ערוכים למצב מלחמתי בצפון. נכון לעכשיו, ההגדרה היא עדיין ‘ימי קרב’, אבל זו מכבסת מילים. טיפלנו בכ-450 פצועים, חיילים ואזרחים. באירוע רב הנפגעים במג’דל שמס קיבלנו 39 פצועים בשעה וחצי. כך שברור עד כמה האירועים כאן מורכבים".
יותר מהירים
בתחילת אוקטובר המרכז הרפואי זיו עבר לעבוד במתחמים מוגנים, חלק מהמאושפזים הועברו לבתי חולים אחרים והמרכז הרפואי עבר לכוננות ולמוכנות לאירוע רב נפגעים. "בזמן שגרה אנו פועלים לבצע עבודת מטה סדורה ולהתבסס על תהליכי קבלת החלטות הלוקחים בחשבון את המשתנים השונים", הוא אומר. "בעת חירום דוגמת זו, אנו נאלצים לפעול במצב סדור פחות, להיות יותר מהירים ולהגיב בזריזות על צרכים משמעותיים שיכולים לצוץ תוך רגע. התגובות חייבות להיות מהירות יותר מאשר בניהול שגרה.
"עברנו לעבוד במתחמים ממוגנים, העברנו חלק מהמאושפזים לבתי חולים אחרים וכך הורדנו את תפוסת המרכז בכ-20% ונכנסו לכוננות ולמוכנות לאירוע רב נפגעים גדול ולמצבי לחימה שעלולים להתפתח בזירה הצפונית".
פרופ׳ זרקא מנוסה מאד בניהול מורכב של מערכות גדולות במצבי חירום מתפקידו כפרוייקטור הקורונה לשעבר, ומתפקידיו בצבא (פרש כאל״מ במיל.). על ההיערכות של המרכז הרפואי זיו בראשותו, הוא מספר: "אני מאמין שחירום נשען על מה שבונים ביום יום. אני מאמין שבמעגלי החלטה קצרים המרכיב המשמעותי יותר הוא להיות בשטח. ההנהלה שלי ואני נמצאים בשטחי המרכז הרפואי וגם הסתובבתי במרחב פיקוד צפון עם פלוגות רפואה פרוסות, כדי לחזק את הקשר ולהבין את תמונת המצב הרחבה.
"פיקוד ושליטה בנויים על קשר ישיר עם אנשי השטח ועל יצירת שותפויות עמם לצמצום הבירוקרטיות ושיפור יכולת התגובה המהירה לאירועים מתפתחים. בסך הכל, אנחנו אנשי הצפון. חיים כאן, מבינים מה קורה כאן ואת המורכבות של המצב.
"במקביל להתכווננות החשובה הזאת, עלינו להיות ערוכים גם לרפואת השגרה, לצד הטיפול בפצועי המלחמה. כך שיש צורך לנווט בין שני התפקידים. לכן אנו מבצעים הערכות מצב תכופות ומקיימים את האיזון בין רפואת שגרה לרפואת מלחמה. יולדות בחדר הלידה, ילדים בחדר המיון וחולי סרטן במכון ההקרנות - ממשיכים לקבל את השירות הרפואי לו הם זקוקים מהמרכז הרפואי זיו, גם כשאנחנו מטפלים בפצועי מלחמה".
נשמע מאתגר.
"אנחנו מנסים לזהות את האתגרים מבעוד מועד. כך, למשל, נערכנו למתאר ‘אי בודד’, שבמסגרתו יהיה קושי להביא אספקה וציוד לבית החולים או לפנות פצועים. עלינו להידרש לסיטואציה שבה פצועים יגיעו לכאן אך יהיה קשה לפנות אותם דרומה. לכן אנו צריכים כוח אדם מיומן, ציוד מתאים ובכמות גדולה יותר מהשגרה.
"חיזקנו את המשאבים שלנו למען רציפות תפקודית: הגדלנו את המלאים שלנו במים, בסולר, בתרופות ובחמצן ואנו רוכשים עוד ציוד לחדר הניתוח וערוכים עם מנות דם. לצד כל זאת, אנו גם נערכים ליישם את החלטת משרד הבריאות להכיר בנו כמרכז-על לטראומה. במקביל, אנו נותנים את הדעת גם לגבי מצבם הנפשי של עובדי המרכז. הקמנו צוות מקצועי של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים שעובר בין הצוותים, מדבר עם האנשים ומעודד אותם לשתף ולפתוח את לבם".
אי שוויון
כששואלים את פרופ’ זרקא כיצד מפעילים עובדים שבעצמם מושפעים מהמצב - שכן הם גרים בצפון המופגז, חלקם פונו מביתם וחלקם גויסו למילואים או שקרוביהם גויסו - הוא מחמיא לעבודתם של 2,200 עובדי המרכז הרפואי זיו, העומדים בדרישות המוכנות הגבוהה ומוקפצים לבית החולים בעת אירוע חריג.
"זו המורכבות שלנו כאנשי הצפון", מסביר פרופ’ זרקא. "אנחנו גרים כאן, חווים את המצב ואת האזעקות ודואגים למשפחות שלנו וגם נדרשים לטפל באנשים שהם בסך הכל באותו מצב כמונו, או באלו שנפצעו כשהגנו על כולנו.
"כחלק מהמוכנות למלחמה שלחתי לעובדים אגרת שמעבירה את המסר שכדי לעמוד במשימה אנו חייבים אותם בכשירות מלאה ובזמינות מידית. הם יותר חשובים ממכונת ה-CT ומהרובוט הרפואי המתקדם ביותר. ביקשתי מהם להתכונן, להכין תיק חירום עם בגדים להחלפה כמו שעושים בצבא ולהכין את המשפחה שבעת התלקחות עליהם לעזוב ולהגיע לזיו.
"לשמחתי, המרכז הרפואי זיו הוא מרכז רפואי שאני מגדיר כקהילתי. מאוד חשוב לי לשמר כאן אוירה משפחתית, העובדים ב’זיו’ דואגים אחד לשני ולא נופלים לשסעים הקיימים כיום בחברה הישראלית. אלו לא יתרמו למטרה המשותפת של כולנו: להציל חיים ולהביא מזור לכל מטופל.
מה מייחד את המרכז הרפואי זיו?
"יש כאן מרקם מיוחד באמת, פסיפס רב-תרבותי של אנשים מדתות, אוכלוסיות וקהילות שונות. כל אחד מהם מבין היטב את חזון המרכז ואת מקומו האסטרטגי - במיוחד בתקופה כזאת. כשההבנה הזאת משתלבת בהזדהות עם מטרת הארגון, במיומנות מקצועית ובגישה שירותית ששמה דגש על חוויית המטופל - נוצר הדבר שהוא זיו".
לצד כל אלה, חשוב לפרופ’ זרקא להצביע על התנאים לו זוכים תושבי הצפון לעומת תושבי המרכז. "בישראל קיים אי שוויון בבריאות. מדינת הגליל-גולן לא מקבלת את אותם השירותים של מדינת תל אביב-חיפה. תושבי הצפון לא זוכים לאותה הזמינות ולאותם היקפים של השירותים הרפואיים לה זוכים תושבי חיפה והמרכז.
"אמנם עם השנים הצפון שודרג והפערים מצטמצמים, אך עדיין עומדת החובה לסגור לחלוטין את הפער הזה ולספק לתושבי הצפון שירותי רפואה מצויינים, מלאים וזמינים, כזכות בסיסית של כל אזרח. בזמנו השר ליצמן קרא לזה עוול וכעת חובתנו עם הממשלה למחוק עוול לזה.
"אני אומר ואמרתי לפרויקטור הצפון שאת הצפון לא צריך לשקם, אלא לשדרג! שיקום זה להחזיר את המצב לקדמותו. שדרוג הצפון מבחינת ביטחון, תעסוקה, חינוך, רווחה וכמובן – בריאות – זה הניצחון האמיתי. כך גם המפונים יחזרו לביתם – וגם תושבים חדשים יגיעו לבנות את ביתם כאן בצפון". "שלחתי לעובדים אגרת מסרים שמעבירה את המסר שכדי לעמוד במשימה אנו חייבים אותם בכשירות מלאה ובזמינות מידית. הם יותר חשובים ממכונת ה-CT ומהרובוט הרפואי המתקדם ביותר".
