בשיתוף עברית
המנוע של ההפיכה המשטרית הוא התפיסה המשיחית. חילונים בודדים בלבד תומכים בה ממש, מתוך עצמם. ייתכן שכמעט רק השר יריב לוין.
ההפיכה המשטרית מגיעה מהחינוך המשיחי האנטי דמוקרטי, חינוך שמממנים המסים של אזרחי ישראל למאות אלפי ילדים ללא שום פיקוח. משם, מהחינוך הזה, מגיע פורום קהלת המשיחי. משם מגיעים הפוגרומים הגזעניים בשטחים. משם מגיעים תלמידי הרב דב ליאור, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' וחבריהם. משם מגיעה התפיסה הקוקיאנית משיחית שהמציאה לדורנו - במילותיה - את ההוויה והתפקיד האינסטרומנטלי של "חמורו של משיח".
"שלוש יריות מדויקות בכיכר העיר פעלו את פעולתן המיסטית המחושבת... המשיח כבר לא צריך לחכות... האשמים הוענשו, מי בכיכר ומי בקלפי, ובא לציון יגאל". במילים אלה נפתחה הפסקה הפותחת במהדורה הראשונה של ספרנו.
מאז הגיעה הפעולה המיסטית המחושבת - ברוח התיאוריה שהוצגה בעת כתיבת המהדורה הראשונה - לא "רק" לרצח ראש ממשלה ולהשגת שלטון באמצעות הרצח, אלא היא בדרכה לשליטה מלאה ברום השלטון בישראל. ואכן בא לציון יגאל. וגואל. כך זה בישראל 2023. החבורה שהובילה לרצח רבין היא עתה השלטון עצמו. הדחקתם של הדברים עוד - אין בה כדי להועיל.
הרב דב ליאור הוא סמכות עליונה ומשפיעה ביותר, תיאולוגית ומעשית, על בן גביר, על סמוטריץ', שאביו כיהן במשך שנים כראש כולל שלו, על שמחה רוטמן, על בנצי גופשטיין, על חנמאל דורפמן ועל שותפיהם לדרך בצמרת המשטר הנוכחי. הרצון "למחוק את חווארה" לא מהאוויר הגיע. השפעת תורתו המשיחית הגזענית והאלימה של הרב ליאור - כגרסת הדור של התיאולוגיה הקוקיאנית משיחית שטבעה את המושג הדתי שמבהיר את דורנו, "חמורו של משיח" - מגיעה אפילו מעבר לכך.
חיוני אפוא להכיר את הווייתו של הרב ליאור ואת תורתו - כדוּגמה וכדוֹגמה המובילה את תיאולוגיית הדור. והדבר חיוני במיוחד למי שלא רוצה להמשיך להיות חמור חביב אך כסוי עיניים. בפרקי הספר נרחיב בכך, כמו גם בתיאולוגיה הקוקיאנית משיחית שליאור וחבריו לתיאולוגיית הדור הם הפרשנים המשפיעים ביותר שלה. והם, כפי שנראה, ממש לא לבד בתיאולוגיה זאת. את תמציתם של הדברים - המייצגים לדאבון הלב רבים מאוד - כדאי להכיר כבר עתה.
הרב ליאור היה רבו של ד"ר גולדשטיין, הטובח ממערת המכפלה. אחרי הטבח קבע ליאור: "ברוך גולדשטיין קדוש יותר מכל נרצחי השואה". מטרת הטבח הייתה מחושבת היטב, ברורה ורציונלית. לטבוח במתפללים במקום קדוש מאוד לאסלאם כדי לעורר תגובת נגד מוסלמית שתוריד את תהליך אוסלו מהפסים. ואכן, התוכנית הצליחה. בעקבות טבח גולדשטיין וכתגובה לו, ומיד בתום 40 ימי האבל המקובלים באסלאם, החלו פיגועי ההתאבדות של חמאס באוטובוסים.
הרב ליאור גם היה הרב של ארגון הטרור האל קאעידי בתוכניותיו, שנודע בשם "המחתרת היהודית". המחבלים חברי המחתרת הזאת נתפסו אחרי שרצחו חפים מפשע - ואחרי שהניחו מאות קילוגרמים של חומר נפץ מתחת לחמישה אוטובוסים ערביים במטרה לטבוח במאות במזרח ירושלים.
מנחם לבני, המפקד האופרטיבי של המחתרת, העיד שהרב ליאור היה לא "רק" פוסק ההלכה התיאולוגית שלהם, אלא גם מי שהטריף שוב ושוב את דעתם באמצעות שליחים נאמנים האיץ בהם ושאל מתי כבר יפוצצו את חמשת האוטובוסים מלאי הנוסעים.
המחתרת של תלמידי הרב ליאור כבר הכינה אז את השלב הבא והסופי בתוכניותיה, שנועד לבוא אחרי פיצוץ האוטובוסים: פיצוץ כיפת הסלע שבהר הבית. חומרי הנפץ הוכנו. הכול היה מוכן. אם לא היו נתפסים בידי השב"כ הפיצוץ, הגואל לשיטתם, גם היה קורה.
הרעיון היה להביא, בעזרת פיצוץ המקום השלישי בקדושתו לאסלאם, לא רק לניקוי הר הבית מ"טומאת" אל אקצה והמוסלמים, אלא גם למלחמת גוג ומגוג גואלת עם כל העולם המוסלמי. אז, כך לדעתם נכתב בכתובים, לא תהיה למשיח ברירה אלא להתגלות סופית.
יהודה עציון, תלמידו של ליאור והפרויקטור של פיצוץ כיפת הסלע - שלדבריו הקדיש את חייו לפיגוע הגואל - הבהיר לאלה שחששו כי יאשימו את המחתרת המשיחית במלחמה: האשמה תוטח לרגעים בלבד, ואחר כך לא תהיה לכולם בישראל ובצה"ל ברירה אלא להתאחד במלחמה מול התגובה המוסלמית המלחמתית.
ולא רק במחתרת היהודית שלטה השפעת הרב ליאור, אלא גם בתהליך שהוביל לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין.
ארבעה ימים אחרי רצח רבין התקיים במלון בירושלים כנס חשבון נפש רבני יחידאי. בכנס הזה, שבו נכחתי, קם הרב יואל בן נון ותקף את הרבנים הרבים הנוכחים: מה אתם מיתממים? הרי כולכם ידעתם שהרב ליאור היה המקור המרכזי לפסקי רודף ומוסר שתכליתם הייתה רצח ראש הממשלה. אל הרב ליאור בא שוב ושוב הרוצח לשמוע מה היא דעת תורה ומה פוסקת בעניין ההלכה.
כתוצאה מדבריו נאלץ הרב בן נון עצמו להיות מאובטח ולהימלט לתמיד מביתו שבעפרה. זאת לעומת שכניו מחבלי המחתרת שנערצים שם. אחד המחבלים המורשעים מעפרה, למשל, חובק לאחר מאסרו בידי קהילתו המשיחית הענקית והועלה למדרגת עורך עיתון חשוב.
ואילו הרב ליאור? הוא לא נחקר כלל על המעשים הללו - בהוראה פוליטית מגבוה - וכמובן לא נעצר, לא נשפט ולא נענש. להפך, ליאור עלה והתעלה. שנים היה ראש ועד רבני יש"ע גם לאחר רצח רבין ועמד, יחד עם הרב המקובל המשיחי המשפיע מישיבת קבר יוסף, יצחק גינזבורג, מאחורי הספר המכונן "תורת המלך" הלכות הריגת גויים. הוא עלה ועלה עד שהועלה על הבמה בליל ניצחון המשיחיים בבחירות 2022, בידי בן גביר, והוצג כמורו, רבו ומנהיגו הרוחני והמעשי.
ולא רק המורשע הסדרתי תומך הטרור בן גביר, שנהפך לשר בכיר, נותן כבוד עצום לליאור כמוביל דרך, אלא גם מי שסיבך את עצמו במשפט פלילי, בנימין נתניהו. למרות ואולי בגלל שהוזהר אישית שוב ושוב בידי ראשי השב"כ, בהם עמי אילון ויובל דיסקין, מי הוא ליאור, הצטרף נתניהו לכת מעריציו של הרב ותורתו המשיחית.
ישיבת מרכז הרב (קוק) - הישיבה המשיחית והמכוננת שרוחה מובילה היום את ממשלת ישראל - מתייחסת לטקס יום ירושלים כאירוע המרכזי שלה. טקס שבו חוגגים תלמידי הרב קוק את מה שלדעתם הוא נבואת הרב קוק הבן, שביום העצמאות 1967 זעק: "איפה שכם שלנו? איפה חברון שלנו? איפה יריחו שלנו?" שלושה שבועות מאוחר יותר הן היו בידי צה"ל. לדעת חסידיו זה קרה בזכות נבואתו.
בטקס הזה אוהב נתניהו לחגוג ולהיחגג מדי שנה מול קהל משיחי אקסטטי. ביום ירושלים 2013, מול קהל הגברים הנלהב והמרקד, הצביע על הרב דב ליאור שדיבר לפניו וקבע: "הוא (הרב ליאור) - הסיירת שמובילה את עם ישראל".
איך הגיעה הדת בישראל למצב הזה? מה קרה לה לדת שנתפסה שנים הרבה כמתונה? מה השתנה בה במעבר מהחיים בגלות למדינה? איך הגיעו ישראל כולה וראש ממשלתה לתהום המשיחית הגזענית והאלימה הזאת? והשאלה שהיא אולי העיקרית בעיני רבים עתה: האם עדיין אפשר לשנות את התהליך ההיסטורי התיאולוגי משיחי הזה?
כדי לענות על כל השאלות הקיומיות הללו ינסה ספרנו לגולל לעומק את שורשי המשיחיות שהולכת ובולעת את מה שהייתה פעם, לא מזמן, יהדות מתונה. עתה, כשהיא חמושה בהפיכה המשטרית משיחית, מאיימת המשיחיות לבלוע לתוכה את ישראל של הכרזת העצמאות כולה.
דומני שזמן ההדחקה תם. חלק גדול מתהליך ההשתלטות המשיחית נשען על אי הידיעה של רבים מדי את התיאולוגיה היהודית, ההיסטוריה שלה ושורשי המשיחיות.
כמו שב-2023 למדו רבים - מול מזימת ההפיכה המשטרית - את מושגי היסוד של המשפט החוקתי, בהם "עילת אי הסבירות הקיצונית", הכרח קיומי להכיר עתה גם את מושגי היסוד של התיאולוגיה היהודית. מהעבר בואכה ימינו. נדמה לנו שבזמן הזה, זאת אי סבירות קיצונית להמשיך לרצות להדחיק ולא לדעת.
המשך הוויית אי הידיעה, אי ההכרה ואי ההבנה בתהליכי העומק התיאולוגיים והדתיים של רבים מאוד ימנע כל סיכוי לשינוי של ממש. ואז, ללא ידיעה מעמיקה, תהליך הבליעה המסחרר של ישראל בידי המשיחיות לא יוכל להיפסק - עד לסכנה קרובה ומיידית לעצם קיומה של המדינה, שקמה לאחר אלפיים שנות ציפייה, אחרי כל כך הרבה דם, יזע ודמעות ובמאמץ לאומי עצום.
אנסה להבהיר ב"חמורו של משיח" בכלל, ובפרק פתיחה זה בפרט, את השאלה המעוררת חרדה בלב רבים: האם ניתן להפוך את התהליך המשיחי המסחרר הזה והאם ואיך ניתן לעצור את התהליך שבו נבלעה מה שהייתה פעם הציונות הדתית המתונה לתהום המשיחיות הגזענית האלימה?
הכרח הוא להתבונן עתה מהיסוד בתהליך הזה שנמשך בהיבלעות בתהום ההוויה המשיחית של רוב רובה של מה שהייתה פעם החרדיות הא ציונית והאנטי לאומנית; ולאחר מכן הלכו ונבלעו בה גם חלקים רבים מהמסורתיות המתונה. עתה גם רובה המוחלט של ממשלת נתניהו - ובעקבותיה מדינת ישראל כולה נמצאות בדרך להיבלע בתהום המשיחיות הגזענית האלימה הזאת.
אם לא יבוא אפוא שינוי מהותי ועמוק, חלום הדורות, מדינת ישראל של הכרזת העצמאות, נמצא בדרך הוודאית להיבלע בתהום התוהו ובוהו המשיחי. שום רוח טובה לא תישאר אז לרחף על פני התהום.
לשאלה הקיומית הזאת הקדשתי שנים הרבה. אותה ניסיתי לחקור מאז היותי נער באוניברסיטה העברית בשנות ה 80. ב 1985 הקדשתי לה בגלי צה"ל שש תוכניות של שעה, בשם "מחליפים כיפות מכיפה סרוגה לשחורה; מכיפה סרוגה לכיפת הסלע". בסדרה התראיין בין השאר לצד רבנים רבים אחרים - בריאיון יחידאי גם הרב דב ליאור.
שם, בסדרתי בגלי צה"ל, פסק ליאור בקולו את פסיקתו ההלכתית שמותר ורצוי להרוג כל ערבי בישראל זקנים, נשים וטף. לשיטתו במלחמה אין חפים מפשע; ואנחנו במצב מלחמה עם כל הערבים, כולל כל הערבים אזרחי ישראל שכלל לא צריכים להיות בארץ הקדושה.
לשאלות הקיומיות האלה הוקדשה גם המהדורה הראשונה של "חמורו של משיח", שהבהירה את סיבותיו של התהליך המשיחי הזה, מה יקרה אם לא ייעצר, ומה ניתן לעשות כדי לשנות את מסלול הסחרור המשיחי שמאיים לבלוע את הדת היהודית ואת ישראל כולה.
ברוב המקרים בהיסטוריה פרחי הרוע צומחים בחושך. כך גם בישראל של דורנו. חלק מהותי מהצלחת הסחרור המשיחי גזעני נובע מאי הרצון של ישראלים רבים להבין מה קורה בדת היהודית. מה היופי שהיה בה ומה הן הסכנות בזמן הזה.
ההדחקה היא תהליך אנושי מובן. פעמים הרבה היא מאפשרת חיים. אך דומני שזמן ההדחקה תם. אם לא נפקח דתיים מתונים, מסורתיים וחילונים - את עינינו, נביט חמושים בידע לתוך התהום העמוקה ונבין מה הכרחי לשנות, גורלה המשיחי, האלים והגזעני של ישראל נחרץ. עד שלא נוכל לחיות בה.
זאת אחת הסיבות שבגללן בחרנו, הוצאת "ידיעות ספרים" ואני, להביא לפני הציבור הישראלי, בזמן המשיחי הזה, את "חמורו של משיח" במהדורה חדשה. לא שינינו דבר בניתוח העומק של המהדורה הראשונה, אך אנו שמחים להוסיף את פרק המבוא הנרחב הזה.
ראשית, ניכנס בו לעיקרם של הדברים, כמבוא לכניסה ההכרחית לעומקם של התהליכים שמאיימים לשנות את ישראל כולה. ושנית, כיוון שההיחשפות לעומק התהום - עם ההפיכה המשטרית - הכניסה את הסחרור המשיחי לכל בית בארץ ולבתים רבים בעולם. הרבה שואלים: מה קרה לה ליהדות? כיצד השתנתה ככה? והאם בכלל ניתן לעשות משהו כדי להציל את היהדות המתונה ואת ישראל כולה? האם לא איחרנו את המועד? האם הדמוגרפיה המשיחית לא תכריע ותבלע את ישראל בכל מקרה?
נקדים ונאמר לאלה השרויים בחרדה קיומית: כנראה עוד לא מאוחר מדי. בעיקר אם נפעל נכון.
ההפיכה המשטרית המשיחית מביאה בכנפיה - נגד רצונה כמובן - גם הזדמנות דמוקרטית. הזדמנות שעולה עם המחאה האזרחית, שהקיצה והעירה רבים מעיסוק בענייניהם האישיים והביאה אותם לפקוח עין אל הציבוריות ישראלית. ואולם ניצול ההזדמנות הזאת, עם כל הכרחיותה הקיומית, אינו קל. וזאת כיוון שהשינוי היחיד שיכול להציל את ישראל ואת היהדות המתונה דורש אומץ רב, נחישות ובעיקר הרבה מאוד ידע.
בזמן שהחמור הישראלי נמנם בלע החינוך המשיחי גזעני - כולו במימון מלא של מסי העבודה הקשה של מיליוני ישראלים מתונים חלקים עצומים מהחינוך המעצב של הילדים והנוער בישראל. ייתכן מאוד שאם לא הייתה אצה הדרך למשיחיים אם לא היו מסוחררי משיחיות ונלהבים עד מאוד מניצחונם בבחירות 2022, אם היו מחכים עוד כעשור לבשלותם של התהליכים הדמוגרפיים - היה הציבור המתון בישראל ניצב מול מציאות דמוגרפית בלתי הפיכה. מציאות דמוגרפית כזאת הייתה משאירה לפניו בחירה אכזרית בין שתי אפשרויות בלבד: כניעה למשיחיות וחיים במדינה גזענית משיחית נכשלת, או הימלטות לגלות.
אלא שהמשיחיים נתנו לרוב הדמוקרטי המתון מתנה - ופעלו מוקדם מדי. עתה, אם רק יתעורר החמור הדמוקרטי ממש, ייטיב להבין מה עומד מולו ויילחם על שינוי העומק היחידי שיוכל להצילו - עדיין ביכולתו להביא לשינוי שיציל את ישראל לדורות.
שלושה תהליכים התהפכו בין הגלות לישראל. אם ישראל חפצת חיים, הכרחי שתבין אותם לעומק - ואז תהפוך בחזרה את שלושתם. אך לפני שנצלול אל הבנת התהליכים הללו - ואי ויתור על ידע והבנת עומק הכרחיים כדי להינצל - כדאי להבין את בסיס הסיפור החינוכי שבולע את ישראל.
רבים זוכרים את סיפור הכת המשיחית של גואל רצון. נעלה בדמיוננו מצב, שבו במקום לשלוח את רצון לכלא ולשחרר לחיים עצמאיים את כת השפחות ששעבד, הייתה באה מדינת ישראל אל רצון, בונה לו מערכת חינוך שלמה ומממנת אותה ברוחב יד. שם היו מלמדים את עיקר העיקרים: שכל אישה ובת שוכבת עם גואל רצון בכל שלישי, שישי ושבת.
זה נשמע כמעט מצחיק, אלא שזה בדיוק מה שעושה היום ישראל.
מי שנחרד, למשל, לשמע מנהיגים חרדים המדברים על "אי צניעות" ועל "חטאי עריות" בכלל (כוונתם כמובן למין, ובפרט למין הומוסקסואלי) כגרועים ומסוכנים בהרבה מדאעש ומאיראן - כדאי שיזכור: אלה בדיוק התכנים המסיתים במערכות החינוך, שהמסים של הישראלים מממנים למאות אלפים.
בכל בוקר נשלחים למערכות החינוך - שמדינת ישראל בונה ומממנת - מאות אלפי ילדים. כמחצית ממי שמוגדרים יהודים נשלחים בכיתה א' למערכות חינוך משיחיות חרדיות ודתיות לסוגיהן, שמלמדות ברובן המכריע הסתה נגד לא יהודים, נגד נשים, נגד להט"ב - בדיוק ברוח "מצעד הבהמות" של בכירי המשטר סמוטריץ' ובן גביר ושל הסתת יצחק פינדרוס, שגובתה בידי בכירי הרבנים של יהדות התורה.
לקראת הרכיבה על פרקי החמור המחודש שתי הערות לקוראות ולקוראים:
ראשית, בספר ציטוטים רבים. היו מבין קוראי המהדורה הראשונה, בעיקר הדתיים שבהם, שהיה להם קשה עם חלק מהציטוטים. שניסו לטעון שיש גם ציטוטים "אחרים". ואולם כל ציטוט שבספר הובא אם ורק אם לדעתנו קנוני ומשפיע הוא בהקשר ובזמן שבהם הובא, אם בימינו המשיחיים ואם בכלל. הכול לפי המוסבר בספר.
יש בי אמפתיה רבה לניסיון לדלות ציטוטים, גם מחוץ להקשרם, כדי להציג "יהדות יפה". רצון כזה בבחירה סלקטיבית אישית מובן ואנושי הוא. אך הניסיון להפוך את הבחירה האישית ל"אמת מדעית" הוא כמובן שגוי מחקרית, כמו גם מזיק מעשית.
יצחק רבין כראש הממשלה, למשל, דאג מאוד מצונאמי ההסתה הרבנית משיחית מולו, שהוביל להירצחו. אך פרופסורים שנחשבו אז בעלי שם, שבהם נועץ רבין, כשהמעיטו והטעו וטענו ש"יהודי לא ירצח יהודי", לא בדיוק עזרו, כידוע, לתוחלת חייו. בוודאי לא כשרבבות, בהם רבנים מרכזיים, התפללו למותו ורבים מאוד כלל לא ראו בו יהודי, אלא "ערב רב" עמלקי שרק מתחזה ליהודי.
כך הוטעה אפוא רבין, אף שבאינטואיציה חש במה מדובר. עוד בכהונה הראשונה שלו כראש הממשלה, בשנות ה 70, קבע: "גוש אמונים סרטן בגופה של הדמוקרטיה". אך מול ההטעיה של מי שהציגו את עצמם כ"מומחים", לא הצילה האינטואיציה המדויקת שלו את חייו.
המגמה הבעייתית הזאת של ההדחקה וההמעטה המכוונת של הסכנות שבדת נבעה מכוונות שבעיקרן טובות היו. היא התחילה עם רבים מאנשי "חוכמת ישראל", שהחלו ב"מדע היהדות" שלהם במאה ה 19. במקום לחשוף הכול לאור השמש המחטא, בחרו להציג רק את מה שהיה קרוב לליבם; ואת מה שאהבו הרבה פחות בחרו להצניע. כך, למשל, הצניעו והסתירו את רוב עולם הקבלה המשפיע, גם מפני שרצו להציג בפני הלא יהודים גרסה "יפה" של היהדות.
אלא שעצמאות בישראל, כמו גם החירות המדעית, דורשת להציג הכול. לא עוזר בכלל אם רבים מאוד מהספרים על הרמב"ם, על האר"י, על הזוהר, על חב"ד, על הגמרא ועל הרב קוק מציגים מציאות מיופה ולא אמיתית.
כך, למשל, לא מועיל להציג את עולם התיאולוגיה של הרב ליאור כ"לא יהודי".
ראשית אין דבר כזה הוויה "לא יהודית". אנשים שונים שתופסים את עצמם כיהודים בוחרים בכל פעם בהוויה אחרת מתוך מה שהם מבינים כעולמה של היהדות. ושנית, כשמנסים למשל לטעון מול המשיחיות הגזענית המשתלטת ש"חביב אדם שנברא בצלם" ולהסתיר את קביעת הגמרא החוזרת, "אתן קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם", זה לא מועיל. שלא לדבר על פסיקות הזוהר והאר"י בנושא, שלפיהן רק היהודי אדם הוא ורק לו נשמה יש.
מי שמסתיר מלבו את שדי העבר לעולם יהיה נידון להיטרף מולם ולהידהם מכך רק להרף עין, קודם שייטרף.
כתוצאה ממנגנון הדחקה זה נדהמו רבים כשרוב מוחלט של מי שהיו פעם חלק מהציונות הדתית המתונה בחרו בבחירות 2022 במשיחיות הגזענית בהנהגת בן גביר וסמוטריץ'. כמו בחירתם הדומה והסמויה של מי שהיו פעם חרדים אנטי ציונים ונסחפו למשיחיות גזענית.
לא מתוך רצון לקנטר מובאים הדברים הקשים. להפך, כמו בניתוח הכרחי לאדם בסכנת חיים, באה סכין המנתחים רק להיטיב.
הכוונה בסכין המנתחים המאבחנת נכונה היא כמו עם קוביית הסוכר המדומיינת של אבי סבי הרב החסידי. סיפור ההמתקה החסידי בכוחו של דמיון גם כשאין סוכר ממשי נמצא בדפי ספרי והשפיע עלי. קוביית הסוכר החסידית, דרך סבי האהוב המתיקה את חיי, כמו גם את אהבתי העזה מילדות למה שהייתה פעם היהדות המתונה, המנחמת ורבת ההומור והדמיון, שהמתיקה את חייהם של יהודים רבים במשך הדורות.
ולכן, מי שיחושו נפגעים מהציטוטים המובאים בפרקים על הלא יהודים ועל הנשים למשל מוטב שיתנחמו בידיעה שרק דרך הידע אפשר לתקן.
אם בכלל רוצים לתקן.
וכדאי שיזכור מי שנפגע מהאמת, שכמעט כל ההנהגה הדתית של דורנו חיה בעולם הציטוטים והתיאולוגיה שמובאים בספר זה. מאורות כרוטמן, קרעי, גולדקנופף ופינדרוס ורבותיהם לא מהאוויר הגיעו. ואם לא נבין איך עוצב עולמם ואיך התחנכו, נהלך במציאות כסומים.
רוצים לקרוא את ההמשך? לחצו כאן
"חמורו של משיח", ספי רכלבסקי, הוצאה לאור: ידיעות ספרים, 530 עמודים.
בשיתוף עברית
