אלטון ג'ון החדש: תנו לו רוקנ'רול
"Wonderful Crazy Night", אלבומו ה-32(!) של אלטון ג'ון, הוא אחת מיציאותיו היותר טובות ורוקנ'רוליות בשנים האחרונות. שלל שיריו אולי לא משתווים ללהיטי הזהב ועדיין, לצד הקולגות הקבועות ונגני סיבוב ההופעות, מצליח הסר ממרום 68 שנותיו להישמע רעב ואנרגטי. ניפגש בפארק
עד כאן, הכל צפוי. אבל הנה הטוויסט: בניגוד למרבית המקרים, שבהם ההצהרות הנלהבות מתנפצות על חופי עוד אלבום שנעשה מתוך אינרציה, ונוצר רק בגלל דרישות כלכליות, החדש של אלטון ג'ון באמת נשמע כאילו יצר אותו מישהו רעב ומלא התלהבות. הכל מתחיל בהחלטה המקדמית שלו, להקליט את האלבום עם הנגנים שמלווים אותו בסיבובי ההופעות, ולא בנגני אולפן. התוצאה היא מקבץ שירים חי ואנרגטי מאד, ובאופן כללי - אחת היציאות היותר רוקנ'רוליות של אלטון ג'ון בעשורים האחרונים.
שיר הנושא "Wonderful Crazy Night". וירטואוזי ואנרגטי
עוד ביקורות אלבומים במדור המוזיקה של ynet:
המיטב של אולארצ'יק: הזמן להתמסר לממזר
כוכב לא נופל: על החדש של דיוויד בואי
כהנא צדק, רייכל פחות: אלבומים חמים לחורף
אגב, פתח סוגריים: אלטון מציין בקומוניקט ש"זה יהיה האלבום הכי קל לביצוע בהופעה חיה, ובדיוק לשם כיוונתי". רוצה לומר - מומלץ למי שיבוא לראות אותו בפארק הירקון בתל אביב, ב-26 במאי הקרוב, להכיר מבעוד מועד את האלבום החדש, כי חלק נכבד ממנו ינוגן על הבמה.
החדשות הרעות הן, שמרבית שירי האלבום החדש לא מגיעים לרמת להיטי הזהב של אלטון, שבגללם - ורק בגללם תיסעו לפארק. החדשות הטובות הן, שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע. כי "Wonderful Crazy Night" הוא אחד האלבומים היותר טובים שלו בשנים האחרונות, והוא מציג - כאמור - מוזיקאי וזמר מלא התלהבות ומוטיבציה.
אפשר למצוא כאן כמה ממשתפי הפעולה הקבועים של אלטון ג'ון. בראש ובראשונה, התמלילן ברני טאופין, שאתו הוא עובד כבר 48 שנה! אלטון מספר שהוא ביקש מטאופין לכתוב הפעם "טקסטים שמחים, גם לשירים השקטים", ומוסיף שכמו תמיד - הם לעולם לא עובדים יחד. טאופין כותב טקסט, ואלטון נתקל בו לראשונה כשהוא מגיע לאולפן, ואז מלחין אותו מיד.
אגב, זאת היתה הגישה שבה נוצר האלבום כולו, בדומה לדרך העבודה שלו בימי הזוהר של שנות ה-70. אלטון הגיע לאולפן בבוקר, יצר את השיר, ובצהריים הגיעה הלהקה והחלה ללמוד את האקורדים, עד להקלטה בלילה. האלבום כולו הוקלט ב-17 ימים בלבד, והכל כדי לשמר את הרוח הטרייה והמיידית שלו. זה הצליח.
"Blue Wonderful". היהלום שבכתר
דמות מוכרת נוספת שמפציעה כאן היא המקישן ריי קודר, שניגן בחמישה שירים מתוך עשרת שירי האלבום. והמשת"פ השלישי הוא המפיק האגדי טי בון בורנט, שמפיק יחד עם אלטון כבר אלבום שלישי ברציפות. באלבום הזה שומעים יותר מתמיד את הנגיעות המוכרות שלו, בדמות גיטרת הסלייד שמתגנבת לא פעם, כמו בשיר החותם והיפה "The Open Chord".
שירים נוספים שכדאי לשים אליהם לב הם שיר הנושא האנרגטי, שמבליט נגינה וירטואוזית של כל המשתתפים (כדאי לצפות בקליפ שלו, ולהתרשם ממידת ההנאה שלהם); "Good Heart" עם המלודיה המנצחת והכל כך מוכרת; "Guilty Pleasure" הסוחף; והיהלום שבכתר - "Blue Wonderful", בלדה אדירה ממש, שלא היתה מביישת גם את רגעי השיא בקריירה של אלטון ג'ון. בחלקים מסוימים מהשיר, הוא נשמע ממש שונה. וברגע אחד השירה שלו אפילו הזכירה לי את דיוויד בואי, השם ייקום דמו.
"Looking Up". חזק ברוקנ'רול
באינסטינקט, גיחכתי. מה לאמן הכי חדשני ומשתנה בתולדות הרוק, וליצרן הבלדות הסדרתי והלא פעם דביק הזה? ואז נזכרתי. גם אלטון ג'ון היה פעם דיוויד בואי לא קטן. בחדשנות. בהופעה החיצונית האקסצנטרית. בחוסר הפחד להיות אחר. וגם בכישרון. והנה דמיון נוסף - שניהם ידעו עדנה מוזיקלית, דווקא בעשור השביעי לקיומם. נקווה רק שהדימיון ייעצר בנקודה הזאת, ושנזכה לעוד הרבה שנות אלטון ג'ון.
