שומעים תלתלים: רוני דלומי מול יובל דיין
שתיהן צעירות, חמודות, עם קולות צלולים ושורשים עמוקים בריאליטי. לקראת הפסח מוציאות רוני דלומי ויובל דיין ראש בראש, או תלתל בתלתל, אלבומים חדשים - סיבה נפלאה לעשות קצת סדר ולהבין האם יש הבדלים מהותיים בין השתיים, והאם זוהי תחילתה של מלחמת עפרה Vs ירדנה חדשה?
במסגרת מבול האלבומים החדשים שנוחת עלינו החודש בואכה פסח, מתבלטים שניים המתמודדים, לכאורה, ראש בראש. או תלתל בתלתל, במקרה הזה. רוני דלומי באלבום שלישי מול יובל דיין באלבום שני. שתיהן צעירות, חמודות, נאות ובוגרות ריאליטי. שתיהן מכוונות למיינסטרים - ופוגעות לא רע בכלל עד עכשיו. הגיע הזמן, ברוח חג האביב, לתת בהן סימנים ולהבין האם יש הבדלים מהותיים בין השתיים, והאם מתלקחת לנו בשקט מלחמת עפרה Vs ירדנה חדשה?
נקודת מוצא
שתיהן התגלו בריאליטי מוזיקלי. דלומי זוכת העונה השביעית של "כוכב נולד" (2009). דיין התחרתה בעונה הראשונה של "דה ווייס" ופרשה מיוזמתה בחצי הגמר. הביצוע שלה ל"שאריות של החיים" זכה ל-4 מיליון צפיות ביוטיוב.
מראה
שתיהן צעירות, מתולתלות ונאות, אבל מהסוג שמתאים לכל המשפחה. בדומה לשושלת ארוכה של זמרות פופ ישראליות הן ממש לא מדגישות את המיניות שלהן.
צבא
שתיהן שירתו בלהקת חיל החינוך, אחרי שהתגלו והתפרסמו.
ילדים
דלומי היא כוכבת ילדים לכל דבר. היא מופיעה בערוצי ילדים ונבחרה כבר 5 פעמים כזמרת השנה בטקס פרסי ערוץ הילדים. לדיין אין קשר ישיר לעולם הזה.
משחק
דלומי שיחקה לא מעט. בפסטיגל, ובהצגות ילדים כמו פיטר פן, צלילי המוזיקה והקוסם. דיין עדיין לא שם, וממש לא בטוח אם זה הכיוון.
מזרחיות
דלומי לא מסגירה שום סממן עדתי, מכל סוג. הכי נקייה, נערת נקה 7. אילו לדיין יש בס"ד מעל השירים, אחד המנטורים המרכזיים שלה הוא שלומי שבת ובאלבום החדש היא שרה שיר שכתבה והלחינה אהובה עוזרי, "שעה חלפה". גם בלחנים שלה יש סלסולים קטנים, אבל מורגשים. ועדיין - היא ממש לא "זמרת מזרחית".
יובל דיין - "בדיוק כמו הירח", ומעליו בס"ד קטן
קול
של דלומי צלול ומתוק. לדיין יש גוון ייחודי, שיכול להיות גם מתוק, אבל גם מחוספס. דלומי שרה כמו זמרת מיינסטרים מצוינת. יובל דיין שרה כמו יובל דיין.
אלטרנטיביות
דלומי היא המיינסטרים המוחלט. מוכשרת בהמון תחומים, חייכנית וצחורה כשלג. באלבום החדש היא מתחשבנת עם הנחמדות של עצמה, "הכבשה הלבנה" כהגדרתה, מה שמייצר עוד שיר נחמד. היא מאורסת למי שהיה החבר הרציני הראשון שלה, ובאופן כללי - יכולה להיות הפרזנטורית של הצופים.
זה לא שדיין היא נערת שוליים, כן? תלמידה מחוננת, ממשפחה תומכת, שירתה כאמור בלהקת חיל החינוך ומייצרת שירים שווים לכל נפש. אבל בניגוד לדלומי, יש אצלה רמזים לרכיבים בועטים ומרדניים. אלה שהביאו אותה לפרוש על דעת עצמה מחצי גמר דה וויס. כרגע, למרבה הצער, הם ממעטים לבוא לידי ביטוי במוזיקה שלה. אבל שווה לחכות.
רוני דלומי - "אתה אמרת". צחורה כשלג ואפילו צוחקת על כך באלבום החדש
בוסריות
דלומי כבר בשלה לגמרי. היא יודעת להפיק מעצמה את המקסימום, ויש לה אישיות וצליל מוגדרים למדי. פופ עשוי היטב, קליט, אבל לא שטחי, ומצד שני גם לא מרגש במיוחד, שזה לא רע. כי בסוגת "זמרת המיינסטרים לכל המשפחה" מדובר בחניכה מצטיינת.
דיין, בניגוד אליה, עוד לא לגמרי החליטה מה תעשה כשתהיה גדולה. לצד שירים מרגשים ממש, כמו "לאסוף" של האלבום הקודם, או "בשעה טובה" המקסים מזה הנוכחי, יש לה יותר מדי שירים בנאליים, הנתמכים בטקסטים של נערה מתבגרת. נדמה שהיא מתה לפרוץ את הגבולות, אבל נשארת בחיל החינוך. אם רוני דלומי מכוונת לשדות שבין גלי עטרי ונורית גלרון, ובהחלט מתקרבת לשם, הרי שדיין משקיפה לעבר הרי אתי אנקרי, אבל עדיין רק משקיפה.
תחרות
האם מדובר בעפרה נגד ירדנה, הדור הבא? או לפחות בנורית גלרון נגד יהודית רביץ? לא נראה שזה הכיוון. לראייה - לשתיהן יש את אותו יחצן אפילו. אבל אני בעד. אם המוזיקה לא מעניינת במיוחד, לפחות שיהיה דם.
יצירה
דלומי לא כתבה כלל באלבום הבכורה שלה, שהורכב משירים דרום אמריקאים מתורגמים. באלבומה השני כבר הופיעו שירים שכתבה ובאלבום השלישי והחדש, "תסתכל עליי", היא כתבה את כל השירים והיתה שותפה בהלחנה, בעיקר יחד עם אביב קורן.
יובל דיין - "בשעה טובה". שיר מקסים, אחרים מעט בנאליים
בניגוד אליה, דיין היתה יוצרת מתחילת הקריירה. היא כתבה חלק משירי אלבום הבכורה שלה וגם הגיעה לדה וויס על תקן כותבת עם גיטרה. באלבום השני והחדש שלה, "ליבי ער", היא חתומה על 4 שירים מתוך 9 ככותבת ומלחינה.
במסגרת הבשלות של דלומי (ע"ע קטגוריית "בוסריות"), מרבית שירי האלבום החדש שלה שומרים על רמה אחידה. שום דבר לא מביך, הכל עשוי באופן מהוקצע ואפקטיבי, וזה עובד - הרבה תודות ללחנים של אביב קורן המוכשר (למשל, בלהיט המוצדק "איש של לילה"). מצד שני, קשה למצוא שם ריגושים, או טקסטים שמצליחים לחדור עמוק.
רוני דלומי - "איש של לילה". להיט מוצדק, שכתבה בעצמה
אצל דיין התמונה הרבה פחות אחידה. יש רגעים יפים ונוגעים של ממש (כמו "בשעה טובה", כאמור, או "שב מולי" ו"אמא" - את השנים האחרונים דיין כתבה והלחינה), לצד שירים הרבה פחות מוצלחים ("לילותיי", עם קלישאות בנוסח "כמו רועה את עדר שתיקותיך", או "מתארחת בעולם" עם העיבוד היורו פופי התמוה). האלבום הזה משווע למנהל אמנותי מנוסה ודומיננטי, שיצליח להוציא מדיין את הפוטנציאל האדיר שלה ולסייע לה בבחירת חומרים נכונים.
עתידות
דלומי הולכת על קריירה של מולטי טאלנטית, ואין לי ספק שהיא כאן לעוד הרבה שנים. דיין מתמקדת, לפחות כרגע, רק במוזיקה, וקשה להתנבא עד מתי זה יימשך. מבחינת פוטנציאל הריגוש, היא יכולה להגיע הכי רחוק שאפשר. הרגע שבו התגלתה לראשונה בדה וויס היה רגע נדיר של פרפורי לב טלוויזיוניים. אבל בינתיים, הפוטנציאל התממש באופן חלקי מאד. אני מקווה שזה רק עניין של גיל ובשלות, כי ברגעים (המעטים מדי) שבהם דיין טובה - היא עוצרת נשימה.
