"דברים טובים": כשלואי סי. קיי מגדל לב
הקומדיה שיצרה פמלה אדלון עם לואי סי.קיי היא ייחודית ומצחיקה כמו "לואי", אבל ספוגה באהבת אדם ועוסקת במשפחה ולא רק בעצמה. ככה זה כשאשה כותבת
הדבר הראשון שצריך לומר בקשר ל"דברים טובים", הסדרה הקומית שיצרו פמלה אדלון (שגם מככבת בתפקיד הראשי) ולואי סי.קיי, היא שיש בה הרבה שקושר אותה ליצירה האישית המופלאה שלו, "לואי", אשר גם בה שיתפו השניים פעולה (אדלון שימשה כמפיקה יועצת, שיחקה לצד סי.קיי וגם כתבה איתו חלק מהפרקים).
כמו "לואי" גם "דברים טובים" נעה בין רגעים של התבוננות מבודחת לסיטואציות של פארסה קיומית, כשלתחושתו של הגיבור האומלל שלנו כל העולם חובר נגדו, האדם ההגיוני האחרון בעולם. כמו "לואי" גם "דברים טובים" חסרת מורא בהראותה את תלאות ההורות המודרנית, את רגעי השבר והייאוש ואת עתות חוסר התקווה. כמו "לואי" גם "דברים טובים" היא סדרה אישית החושפת באומץ את מפת הנוירוזות של יוצריה, וכמו "לואי" גם היא סדרה אפיזודיאלית שלא מרגישה שום מחויבות לקונבנציות הקומדיה הטלוויזיונית הסטנדרטית יותר.
אבל השוני בין צמד הסדרות האלו משמעותי יותר מהדמיון ביניהן, והוא נובע בראש ובראשונה מהעובדה ש"לואי" מיזנטרופית להפליא בעוד "דברים טובים" ממש, ממש לא. להיפך: היא פשוט מלאה אהבת אדם, אפילו כשהיא מיואשת לחלוטין מהמין האנושי. רגעי האושר והניצחונות היומיומיים הקטנטנים של סאם (אדלון) – אלה שלעיתים כה קרובות חומקים מגיבורה של "לואי" – מנצחים את המרירות וחוסר התקווה.
סאם היא שחקנית עובדת שמתקתקת תפקידונים ומועסקת באופן עקבי למדי בתעשיית הדיבוב - בדומה למי שמגלמת אותה. אבל החיים מורכבים. סאם היא אישה בוגרת שמנסה להחזיק מעמד בתעשייה שמקדשת נעורים באובססיביות, ובמקביל מתפקדת כאם חד הורית ל-3 בנות סוערות, כל אחת בדרכה. מותשת תדיר ממלחמת הקיום היומיומית, סאם נמצאת על הקצה באופן תמידי – אבל המעשיות המפוכחת שלה מונעת ממנה לרחם על עצמה יותר מדי, ומזריקה מנה נחוצה של הומור גם לסיטואציות המלודרמטיות שמזמנים החיים המשפחתיים.
כאן, באינטימיות המשכנעת אליה מגיעה אדלון עם השחקניות הצעירות והמעולות המגלמות את בנותיה ועם אמה (השחקנית הבריטית סליה אמרי), עולים האלמנטים הביוגרפיים של "דברים טובים" אל פני השטח – והם מוכרים כל שנייה של הסדרה הנהדרת הזאת. אולי בכך בעצם טמון השוני הגדול ביותר שלה מ"לואי" - "דברים טובים" היא סדרה על משפחה, בעוד "לואי" עוסקת באדם אחד, גם אם משפחתו נוטלת חלק בעניינים פה ושם. אדלון אפילו מקדישה את הפרק הראשון לבנותיה (יש שלוש מהן, כן?), ומתוך ההיכרות המעמיקה, הכנה הזו עם השפלים והגאויות של התא המשפחתי - יוצאים החום והנגישות של הסדרה כולה.
ייחודית כמו "לואי" – היא לא, ולעיתים, כשהיא נוגעת באזורים טיפה'לה מוכרים מדי של סאטירה על הוליווד האטומה, המיזוגנית והאייג'יסטית,
היא קצת פחות פוגעת. אבל אפילו לשם מחלחלים התקווה והחום הספוגים ב""דברים טובים", אלה שאולי מחזיקים אותה מחוץ למחוזות הגאוניים של אבסורד אקזיסטנציאליסטי אליהם מגיעה "לואי" כשהיא במיטבה – אבל הופכים אותה למצחיקה, אנושית ומתגמלת לא פחות.
הביקורת פורסמה במגזין "פנאי פלוס".