"מדיצ'י": דסטין הופמן מתבזבז
הדרמה התקופתית על עלילות משפחת מדיצ'י במאה ה-15 סובלת ממלאכותיות וחוסר אנרגיה - הקונפליקטים לא אמינים, והסביבה נראית כמו קטלוג אופנה נוסח ימי הביניים. גם דסטין הופמן לא מצליח להציל אותה
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אנחנו במפה": הגיע הזמן לעלות ליגה
"או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה": לראות בשחור לבן
ואולי זה לא כל כך פיירי לקבוע, כי "הבורג'ס" התחילה לא רע, ופשוט הלכה ושקעה לתוך בינוניות נינוחה עד שמעט העניין שסיפקה לה תצוגת המשחק העסיסית של ג'רמי איירונס כאבי המשפחה, רודריגו בורג'יה, דעך גם הוא. "מדיצ'י", לעומתה, מתחילה ישר כמוצר גנרי, צפוי וחסר טיפת השראה, ופשוט נותרת כזו, למרות ארומת הפרסטיז' שמביא עמו דסטין הופמן בתפקיד מי שהפך את משפחת הבנקאים מדיצ'י לאימפריה - ג'ובאני דה מדיצ'י. הבזבוז של הופמן בסדרה חסרת-התואר הזו– כמו גם של שחקן אדיר אחר בקאסט, בראיין קוקס – היא עוד משהו המבדיל בין שתי הסדרות. לפחות "הבורג'ס" השכילה לחלוב משהו מאיירונס, במקום לעטר אותו בפאה מטופשת ולקפד כל רמז לכריזמה האגדית שלו בתפקיד נדוש, כבוי וחסר מורכבות.
תחילה, יש עוד רמז של תקווה למשהו חריג, למשהו מעניין, כשג'ובאני של הופמן מת בדקות הראשונות של "מדיצ'י". אחרי כמה דקות מתברר רק שהיינו מספיק טיפשים כדי לקוות, מאחר ויוצריה של הסדרה – פרנק ספוטניץ ("תיקים באפלה") וניקולס מאייר (במאי ותסריטאי שנודע בעיקר כמי שביים שניים מסרטי "מסע בין כוכבים", כולל הקלאסיקה "זעמו של חאן") – נוקטים בנוסחה המשומשת והחרושה מכולם, ומספרים את הסיפור בשני קווי זמן: ההווה, בו הבן קוזימו (ריצ'ארד מאדן מ"משחקי הכס") מנסה להתמודד עם הפוליטיקה הסבוכה של פירנצה בחלל שהותיר אחריו אביו, ו-20 שנה קודם לכן, כשג'ובאני החל בתהליך העברת השרביט לקוזימו, שרק רוצה להיות אמן ולהשתרלל עם כובסת יפה בה התאהב. הו, מסכן.
הכל ב"מדיצ'י" סובל ממלאכותיות, הכל חסר אנרגיה וחזון. אולי, במקום שיוצרים יתורו אחר תקופות ואישים סוערים ומרתקים מההיסטוריה עליהם אפשר לעשות סדרות, עדיף שיתורו אחר דרכים מעניינות לעשות את זה.
הכתבה התפרסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
