"לוגאן - וולברין": גיבור על במערב הפרוע
הסרט האחרון בסדרת וולברין שונה וייחודי מקודמיו, וחושף אותו כגבר מזדקן שמאבד מכוחותיו, אך נאלץ לצאת לעוד מסע כדי להציל ילדה אחת. העלילה ומקום ההתרחשות מפגישים בין גיבור על מבית אקס-מן לבין מערבון נוסח קלינט איסטווד, ומשלבים אלימות, עומק ורגש
ב-17 השנים שחלפו מאז "אקס-מן" יו ג'קמן גילם את דמותו של וולברין בשמונה סרטים – שישה בסדרת אקס-מן, ועוד שניים בסדרת הספינאוף וולברין. ב"לוגאן - וולברין" ("Logan"), ככל הנראה הופעתו התשיעית והאחרונה בדמות זו, הוא מקנה לה עומק ופראיות שלא היו בכל הסרטים הקודמים.
ביקורות קולנוע נוספות:
קוראי הקומיקס התוודעו לגלגול המבוגר של וולברין ב"לוגאן הזקן", סדרה של שמונה חוברות שנכתבה ע"י מארק מילר ("קיק אס") והחלה להתפרסם ב-2008. מאז הופיעו עוד שתי סדרות שבהן נארגה דמות זו לאירועים (המולטי)קוסמיים של יקום מארוול. אין זה הגיוני לצפות – לא מבחינת מורכבות האירועים, לא מבחינת המופרעות העלילתית, ולא מבחינת התקציבים הנדרשים – ש"לוגאן - וולברין" יהיה עיבוד ישיר של הקומיקס. זהו שימוש בקומיקס כמקור השראה, וככזה הוא מצליח לטעון את אחריתה של הדמות במידה משמעותית של רגש.
זהו סרט הוולברין השני של הבמאי-תסריטאי ג'יימס מנגולד (לאחר "וולברין" מ-2013). לכתיבת התסריטים שותפים גם סקוט פרנק (שעבד על הסרט הקודם) ומייקל גרין (שמעורב השנה גם בכתיבה של "בלייד ראנר 2049" ו"הנוסע השמיני: קובננט"). יחד הם מעצבים סרט גיבורי-על שונה מאוד מכל מה שנעשה מאז ש"אקס-מן" פתח את עידן הדומיננטיות העכשווית של הז'אנר.
מנגולד מייצר התכתבות מפורשת בין המתרחש ודמות הגיבור בקלאסיקת המערבון "שיין" (1953) של ג'ורג סטיבנס. "שיין" הציג חיבור בין אקדוחן המנסה להימנע מאלימות נוספת, והקשר המורכב הנוצר בינו לבין ילד צעיר. יחס זה מהדהד במערכת היחסים המתפתחת בין לוגאן וילדה בשם לאורה. למעשה, "לוגאן - וולברין" הוא בן כלאיים של סרט גיבורי-על ומערבון. מוטיב הגיבור האלים שעברו רודף אותו וכעת נמצא בשלב הדעיכה של חייו מזכיר באופן מיוחד את "הבלתי נסלח" (1992) של קלינט איסטווד.
העלילה מתרחשת ב-2029, בארה"ב שגם אם אינה פוסט-אפוקליפטית בנוסח סרטי מקס הזועם – היא לא רחוקה משם. זהו עולם שבו כל המערכות החברתיות קרסו. דיסטופיה הנשלטת ע"י תאגידים – בין אם הם מייצרים מוצרי חקלאות מהונדסים גנטית, ובין אם הם מייצרים אנשים ככלי נשק מהונדסים גנטית.
רוב האירועים מתרחשים מחוץ למרכזים עירוניים, באזורי הספר של הגבול בין ארה"ב למקסיקו, במזבלות של פסולת מתכת חלודה, בטריטוריות של טבע צחיח. אף שהרעיונות ביסוד התסריט נוסחו כבר לפני ארבע שנים, הוא רווי בהתייחסויות רלוונטיות לסיטואציה הפוליטית העכשווית – ובעיקר ממד הניצול, והסנטימנטים הגזעניים המעכירים את היחסים בין ארה"ב ומקסיקו.
חלפו 25 שנים מאז נולד המוטאנט האחרון. הסרט רומז על כמה אפשרויות להעלמות המוטאנטים אך לא נותן לכך תשובה פשוטה וברורה. וולברין כבר לא קיים יותר, וכך גם לא חברי האקס-מן שחוסלו בנסיבות טראגיות שיתבררו בהמשך. ג'יימס "לוגאן" האולט עובד כנהג לימוזינה. יכולת הריפוי העצמית שלו נשחקה באופן משמעותי עם הגיל. הוא נע לאט יותר, חשוף לפגיעות, נזקק למשקפי קריאה, ומשתדל להתרחק, לא תמיד בהצלחה, מהאלימות של חייו הקודמים כגיבור-על.
באל פאסו, מצדו השני של הגבול עם מקסיקו, נמצא המתחם שבו מוסתר פרופסור אקסבייר בן ה-90 (פטריק סטיוארט בגילום מכמיר לב של הדמות). הפרופסור הזקן לא לגמרי שולט במוחו הטלפאתי רב העוצמה, מוח המוגדר כעת ע"י הרשויות כ"נשק להשמדה המונית". לוגאן מבקר אותו כל כמה ימים כדי להביא את התרופות שיכולות לרסן את הסכנה האיומה הנשקפת מההתקפים של המוח החולה.
גבריאלה (אליזבת רודריגז) מנסה לשכור את שירותיו של לוגאן, כדי שיסייע למלט ילדה מוזרה בעלת מבט פראי בשם לאורה (דפני קין בהופעה אינטנסיבית ויוצאת דופן). לאורה, כך מתברר, היא מוטאנטית שכינויה הוא X-23 – דמות מוכרת היטב וחביבה במיוחד על קוראי הקומיקס. היא נוצרה במעבדה של חברת טרנסג'ין באמצעות דגימות של חומר גנטי שמקורו במוטאנטים שכבר אינם חיים. טופרי האדמנטיום (שניים בכל יד ואחד ברגל), הפראיות, המהירות העל-אנושית, העוצמה הפיזית ויכולת ההחלמה המהירה הם רמז ברור למקור החומר הגנטי ששימש ליצירתה.
לא רק X-23 נוצרה במעבדה. טרנסג'ין ניסו לפתח דור של ילדים מוטאנטים ולהשתמש בהם ככלי נשק. ילדי מעבדה שהם קורבנות של אכזריות המדענים, ושמעולם לא זכו להכיר את העולם בחוץ. כשבטרנסג'ין התאכזבו לגלות כי הילדים המתבגרים אינם ששים להפוך לכלי נשק, החל הניסיון להשמידם. הנשים המקסיקניות שטיפלו בילדים (גבריאלה היא אחת מהן) ניסו להציל אותם מאנשי הביטחון של החברה.
המהלך העיקרי של הסרט הוא הניסיון למלט את הילדה לעבר מקום שאולי יש בו סוג של חוף מבטחים. זהו מסע המושתת על המשולש הטעון של הדמויות "האב" אקסבייר, "הבן הסורר" וולברין ולאורה, שהיא סוג של בת של וולברין. כיוון שזהו סרט קודר ו"ריאליסטי", עד כמה שסרטים בז'אנר גיבורי-העל יכולים להיות, הוא לא עסוק בקפיצה בין סצנת אקשן גרנדיוזית אחת לאחרת, אלא בפיתוח מערכות היחסים.
העבר המשותף של לוגאן ואקסבייר נוכח בכל רגע שלהם יחד. מערכת היחסים בין לוגאן ולאורה מפותחת באופן מדוד והדרגתי. ישנם רגעים של הומור אך הם רחוקים מאוד מאווירת הדאחקות של "הנוקמים" ובוודאי מההומור הסדיסטי והניהיליסטי של "דדפול". האלימות היא גורל שלא ניתן לחמוק ממנו וככזו היא גובה מחיר פיזי ונפשי כבד.
הברוטאליות של הסרט מבדילה אותו מסרטי גיבורי-העל "לכל המשפחה". 15 דקות מתוכו צונזרו בסין, ובארה"ב הוא זכה לדירוג R (מתחת לגיל 17 נדרש ליווי מבוגרים). זו אינה אלימות של רובוטים ענקיים או של התפרקויות סטריליות לפיקסלים בעקבות קרן מאיינת, אלא אלימות של שיסופים, קטיעות, עריפות וקריעות לגזרים. זו אלימות קיצונית אך בה בעת היא נובעת מתוך העלילה, אפיוני הדמויות והיחסים ביניהן. היא חלק בלתי נפרד מעולמן ולא רק ספקטקל קולנועי מבדר.
